מכרה תל-אביבית, אדם רציונלי ושקול בימים כתיקונם, שיגרה לי השבוע צילום מסך. "זה אמיתי, מה שכתוב פה?" תהתה. וזו ההודעה שצירפה:
"מהלילה: בלי גוגל, פייסבוק וטוויטר.
בהמשך לצעדי הממשלה להגבלת הגישה לאינטרנט לאזרחי ישראל, מהלילה תיחסם הגישה לאתרים רבים, מהמובילים בעולם, כמו גוגל, טוויטר ופייסבוק. כמו כן ייחסם תוכן שכולל ביקורת על הממשלה או כזה העוסק בנושאים שנויים במחלוקת, כמו המחאות בכיכר הבימה ותנועות המחאה הציבוריות שעדיין קיימות בישראל.
ממשלת ישראל החלה לנקוט פעולות נגד השימוש ברשתות וירטואליות, ובכך היא מקשה על משתמשי האינטרנט במדינה להצליח לעקוף את 'חומת האש הגדולה' שהוקמה בהשקעה של מיליוני שקלים".
השעון קרא חצות והרשתות החברתיות לא נחסמו. אבל התקף החרדה הלאומי בעיצומו. למעשה, שני התקפים. אגף אחד חרד ממדינת הלכה אורתודוקסית, נשענת על הרוב הדמוגרפי הקרב של כיפות סרוגות, כיפות שחורות וכיפות בכיס, בלי בג"צ ליברלי שישמש בייביסיטר. הרפורמה המשפטית הייתה רק זרז: מכתב הטייסים הראשון שאומר "נגן בגופנו על מערכת שלטון החוק מידי הקואליציה", חתום בידי מאות יוצאי חיל האוויר, נחתם יומיים לפני שהושבעה הממשלה, שבוע לפני שיריב לוין הכריז על תכניתו.
האגף השני החל בתמיכה ברפורמה, אבל הוא חרד עכשיו מהדיפסטייט. בעיניים שלו, כל פחדיו מתגשמים: הוא שומע ראשי ארגונים לשעבר שקוראים לציית לבית המשפט ולא לממשלה נבחרת, רואה את ההצטרפות של בעלי הון, עוקב אחר ההשתמטות משירות מילואים ביחידות עילית, ורואה שבג"צ היה רק קצה הקרחון. הוא משוכנע שאם הם ינצחו הפעם, אין טעם יותר בדמוקרטיה. בחלק מהטייסות התפתחו לאחרונה עימותים בקבוצות ווטסאפ בין אנשי קרקע, הצוות הטכני, ובין טייסים. הנה תיאוריית הנייחים והניידים במובן הכי מילולי של המילה.
זה הסיפור: מדינת ההלכה מול המדינה העמוקה.
אבל זה לא כל הסיפור. כמעט כל הסקרים מעידים על כרסום משמעותי בכוחה של הקואליציה לטובת המחנה הממלכתי של בני גנץ. אבל כל הסקרים, בלי יוצא מהכלל, מעידים עוד משהו: שלאף גוש אין ממשלה בלי אחדות כלשהי. בניגוד לארבעת הסבבים הקודמים, זה לא בהכרח שיתוק, אלא אמירה. בהנחה הסבירה שנפתלי בנט חוזר, ויוסי כהן מתחמם על הקווים, די ברור שבבחירות הקרובות יתהווה גוש חדש, משמעותי, שיציע אחדות. ייתכן שזה אפילו יקרה לפני שיוטיוב ייחסם לצפייה בישראל.
(מתוך הטור בידיעות אחרונות)
נשלח מהאנדרואיד שלי
