אביו של החייל שנפל בעזה: "הוא לא היה נוגע בסמארטפון" היה לו מכשיר ישן

תוקן על ידי חריף_ומקשה ב- 26/12/2023 12:59:36

המחזאי חגי לובר, שבנו יהונתן נפל בקרבות בעזה: "אני אחוז חרדה ממה יהיה עם העם שלנו ביום שאחרי המלחמה"
יהונתן לובר בן ה-24 מהיישוב יצהר, לוחם חרמ"ש בגדוד 8104 בחטיבה 197, נפל בקרבות בעזה והותיר אחריו אישה, תינוק בן 10 חודשים, הורים ואחים • אביו, מייסד תיאטרון אספקלריא, סיפר: "רעדתי מפחד מהדפיקה בדלת שתבוא"
מערכת ישראל היום 26/12/2023, 12:18, עודכן 26/12/2023, 12:21 
בעזה נפל אתמול יהונתן לובר בן ה-24 מהיישוב יצהר. הוא הותיר אחריו אישה, תינוק בן 10 חודשים, הורים ואחים. היום (שלישי), אביו של יהונתן, חגי לובר, שחקן, מחזאי ומייסד תיאטרון אספקלריא,התראיין ל"כאן תרבות", ודיבר על בנו: "לפני שנכנס לעזה, הוא אמר: 'עכשיו תורנו'. אז הבנתי שעכשיו תורי לתת קצת נחמה לעם הזה". בנו של יהונתן לובר מגיב לתמונה של אביו "הבן שלי היה איש עדין נפש, כל כך עדין. בשבת של שמחת תורה השתנה בו משהו, נשבר בו משהו, מילד שלא אהב את הצבא הוא נהיה 'שש אלי קרב', והוא כל כך שמח שנתנו לו הנגב הזה, שהוא יכול להסתער אתו קדימה", תיאר חגי. הוא המשיך וסיפר על התגלגלות האירועים של יום נפילתו של בנו: "בשלב מסוים הם עמדו להיכנס לעזה, והיו צריכים 4 לוחמים שיישארו, והשאירו אותו, אני מניח בגלל שיש לו תינוק. אז הוא פשוט קרא למפקד ואמר לו 'אין מצב כזה - אני נכנס לעזה'. הוא התקשר אליי, ומה אני אגיד לו?, אמרתי לו 'אתה צודק'". יהונתן לובר , ללא יהונתן לובר, צילום: ללא "אני חושב שעם הישרות שלו הוא זיהה שלא השבת היא ארורה, ולא השבת היא שחורה, ולא ההוא אשם או ראש הממשלה, או 'אחים לנשק' או ההתנתקות. הוא ידע שהאשמים, האצבע מובילה רק למקום אחד, וזה לבני העוולה האלה, שמסוגלים לכרות יד לילדה בת 8, ולאנוס ילדה בת 15, ולהרוג זקנים וילדים. ואני חושב שהוא תיעל את הכאב הזה, שכל כך כאב לנפש הרגישה שלו, הוא תיעל את זה להשמיד את הרוע. כי זה לא רק רוע שמאיים עלינו, זה רוע שמאיים על העולם". הוא המשיך וסיפר: "היו לי שתי דאגות - הדפיקה בדלת שקרתה אתמול בערב והדבר השני, אני אחוז חרדה ממה יהיה עם העם שלנו ביום שאחרי המלחמה".
www.israelhayom.co.il/news/local/article/15005957

תוקן על ידי מכמונת ב- 26/12/2023 13:57:24

יעל שבח, אלמנת הרב רזיאל שבח הי"ד: ‏מוצש, חורף, גשם זלעפות בחוץ, דפיקות בדלת. אני, ילדונת בת 32 עם שישה תינוקות סביבה, עוד לא לגמרי בסיום סדר הערב עם הילדים כלומר יושבת על הספה ומנסה להבין מה אמור לקרות עכשיו עם החיים האומללים השבורים והחצויים שלי, כלומר בוהה בחלל כשמסביבי הכל כאוס ובלגן, קמה לפתוח. מולי חבורת בחורים צעירים לבושים במה שהיה עד לפני כמה דקות חולצה לבנה, וכעת רטובים עד לשד עצמותיהם, חיוך מרוח על פניהם. "שבוע טוב" הם אומרים מבעד למסך הגשם, "באנו לעשות לכם מלווה מלכה" בעיניים חסרות הבעה אני זזה מהכניסה והם נכנסים, האחד אחרי השני. בתוך דקות השולחן נפרש ועליו פיצוחים שתיה עוגות ומטעמים שהם הביאו איתם, שניים מתיישבים ומוציאים מנרתיק מטפטף גיטרות בוהקות ומתחילים בניגוני מוצ"ש. במצבי דאז- בסך הכל עשרה ימים אחרי הרצח של רזיאל- פשוט לא הגבתי. חזרתי לפינתי בספה וכיביתי את עצמי לאפס. לקח להם כמה רגעים והם הבינו את הארוע. במהירות, שני בחורים ניגשים לילדים ועוזרים להם להתארגן לשינה, עוזרים להם להכנס להתקלח וללבוש פיג'מות, בחור אחד לוקח תינוק זוחל מבולבל מהרצפה ומחליף לו חיתול ובגדים. עודי יושבת על הספה וההתרחשות הזו למולי והם פוצחים בשירה וריקוד כשהילדים שלי סביבם שמחים וצוהלים. חצי שעה מאוחר יותר הכל יתקפל וישוב למקומו וכל ילדיי ישכבו במיטותיהם עייפים ומחויכים מהמפנה שהערב העצוב והיתום כל כך קיבל לפתע. יהונתן לא הגיע איתם בכל פעם שהבחורים המצילים האלי באו. הוא לא תמיד לקח חלק בחסדים שהם עטפו בהם אותנו ואת היגון שלנו. אבל כשהיה, אי אפשר היה לפספס אותו. אי אפשר היה לשכוח כמה מתוק היה החיוך שלו, כמה מצחיקים היו קטעי הסטנדאפ השטותיים שלו, כמה פעמים הוא שכח אצלנו את המעיל/ את הכובע/ את המשקפיים/ את הציצית. אני לא חושבת שאמרתי אי פעם על מישהו כל כך הרבה פעמים שהוא מתוק, כמו שאמרתי עליו. לא חושבת שהרגשתי כזה פספוס באבדן של אדם שלא הכרתי, כל כך חזק. יהונתן לובר, עובר אורח פשוט שהשאיר את מלוא החותם על סביבתו, בכל כך הרבה מתיקות וחן. מאז רזיאל אני יודעת, כשאתה יודע מה היה אדם בחייו ככה זה כואב יותר במותו. וזה מחייב יותר בחיינו. מרגישה מחויבת לחיים עוד יותר עכשיו. לזכרו. ולכבודו.

תודה על הדברים המרגשים. חייבים אחדות בעם ישראל וזה מחייב את כולנו להיזהר ממחלוקות ומריבות.

אכן ניכר על פניו טהרתו !! הי"ד
נפש נקי וצדיק .

תוקן על ידי חסדא ב- 28/12/2023 08:33:07

קצת מצחיק שכל מיני ויכוחים מוזרחם מהסוג שמתחולל כאן, רק גורמים לכולנו להבין שיש מזרוחניקים ממש צדיקים ומתוקים ומי ייתן לנו תמורתם. אם מראש לא היינו באים בגישה מתנשאת ובכלל לא היו נתפחים אשכולות כאלה (שברור שמתטרתם "להוכיח", או לפחות לאתגר עמדות כלשהן), גם לא היה צריך להגיע ל"עמדה הנחיתית" שחלק כאן ממש עצובים ממנה. אם היה ברור שהצורה והשו"ע של כולנו הוא אותו דבר ואנשים שונים מקבלים תורה מרבנים שונים והכל בסדר, גם לא היינו צריכים לריב מי הראשון שעונה אמן בעל כורחו...

לא מעניין! יותר מעניין, כיצד התנהג בבין אדם לחברו! כי זהו רצון בורא עולם!

אמר הגרי"ז מבריסק: מי שמשמיע דבריו ומטיף ביותר על 'אהבת ישראל', נותן לנו להבין כי הוא חלש ופגום באהבת התורה ואהבת השים