מצות כיבוד אם ופירותיה בעוה"ז - לפרשת ויחי

על הפסוק "עד כי יבא שילה ולו  יקהת עמים" (בראשית מט, י) כתב רש"י ש'יקהת' עניינו אסיפה כמו שנאמר במשלי : ''יקהת אם'' והיינו קיבוץ קמטיה של האם מחמת זקנתה.
ובזו הלשון היה המגיד רבי שלום שבדרון זצ"ל מספיד והולך אחר מיטתה של אמו, ומונה את גודל הכרת הטוב שהוא חש כלפיה, על שהייתה דואגת ומסורה למענו לילה כיום, חורב וקיץ, עם כל אלמנותה וקשי יומה, והוסיף והרחיב כמה גדול חיוב כיבוד אם שהוא מדברים שאין להם שיעור. (קול חוצב)

סיפר הגה"צ רבי אהרן מרדכי רוטנר זצ"ל:
במשפחה אחת, גדלו אחד לצד השני שני אחים קרובים וידידים בלב ובנפש – יצחק ופנחס. שני האחים נולדו בהפרש קטן זה מזה, והתחתנו בהפרש קטן עוד יותר: רק שלושה חודשים הפרידו בין חתונת יצחק – הגדול שביניהם, לחתונתו של פנחס – הצעיר ממנו.
שנה לאחר הנישואין זכה פנחס לחבוק בן זכר. שמחת הברית נערכה ברוב עם ובהדר, וגם אחיו הגדול השתתף בשמחה מכל הלב, אף שטרם זכה להיפקד בפרי בטן, חלפו עוד כמעט שנתיים, ושוב ערך פנחס קידושא רבא לרגל הולדת בתו, בה בשעה שאחיו הגדול הנשוי מזה יותר משלוש שנים טרם זכה לשמחה.
חלפו עוד כמה שנים, ומדי כשנתיים נערכה שמחה נוספת בביתו של פנחס. ביתו הפך לעליז ושמח, מלא בילדים מחייכים ובקשקושים על הקירות. פנחס ידע מתוך שינה את הדרך לרופא הילדים השכונתי, כמו גם לחנות מוצרי התינוקות הסמוכה. גם רעייתו היתה עסוקה בהכנת בקבוקים, סנדוויצ'ים, עיטוף ספרים לילדים הרכים וכל היתר. לעומתו, ביתו של יצחק אחיו קר וקודר. שקט מעיר ורועם, הבית נצץ והבריק תמיד, אף אחד לא גרר כיסא וגם לא קשקש על הקיר. לא ידעו שם מהו מוצץ, ומעולם לא הרתיחו בקבוק. מצוקת אחיו העיקה על ליבו של פנחס.
"הן היינו אחים קרובים כל כך, דומים כל כך, גדלנו ביחד, התחתנו באותה תקופה, ותראי מה קורה", היה שח לרעייתו בצער. "אני לא יכול לראות את אחי ככה, לא יכול, זה קורע לי את הלב. מה עוד נוכל לעשות כדי לזכותו בזרע של קיימא? איזו עוד סגולה נוכל לבצע כדי שגם בביתו של אחי יישמעו ברכות מזל טוב?"
אפס. השנים חולפות ואין כל שינוי. ביתו של פנחס מלא בצאן קדשים, ואילו ביתו של אחיו הגדול ריק ומייחל. היה זה אחד הלילות המשמחים בחייו של פנחס. מזה כשנתיים שהוא עסק בגידול נערה יתומה ובודדה, עזובה וגלמודה, ובשעה טובה נמצא עבורה השידוך הנאות, ופנחס התאמץ להשיג את המימון הדרוש לחתונה ולכל צרכיה. למותר להאריך על המאמץ הרב שהקדיש בגיוס הכסף ובארגון החתונה, עד שזכה לרגע המאושר – לראות את הכלה היתומה והבודדה פוסעת מאושרת תחת כלונסאות החופה.
באותו רגע, בשיא האושר והסיפוק, פרצו מתוך ליבו המילים הבאות: "אבא שבשמים, אם יש לי זכות של הקמת בית בישראל הלילה, אם זכיתי שעל ידי הקימה יתומה את ביתה, אני מזכה זכות זו לאחי יצחק בן חיה לאה, שיפתח לו מי שמפתח של חיה בידיו שערי שמים, ויזכה אותו לחבוק ילד במהרה ובקרוב".
מאוחר מאוד בלילה, כשוך הדי החתונה, חזר פנחס לביתו ועלה על יצועו, ואז—
בעיצומו של הלילה נגלה אליו אביו בחלום. אילולי שסיפור זה נשמע מכלי ראשון היה קשה להאמין. אביו שנפטר כמה שנים קודם לכן, נגלה אליו במחזה הלילה. פנחס התרגש מהמפגש הפתאומי עם אביו, שהגיע אליו היישר מעולם האמת.
הוא נבהל קמעא מהמחזה המפעים, אולם נרגע כשראה שפני אביו קורנות, והוא אומר לו בחלומות כדברים הבאים:
"ראה בני, זכית בזכות כבירה הלילה, ובעקבותיה ניתנה לי הרשות לגלות את אוזנך בסוד מכבשונו של עולם בסיבת עיכוב ישועת בני – אחיך. הותרתי בעולם את אלמנתי – אמכם שתחיה, אך יצחק אינו מבקר אותה לעיתים קרובות מספיק. עובדה זו מקטרגת עליו ואינה מאפשרת לסגולות ולתפילות לבקוע לשערי שמים לישועתו, כי זכות כיבוד הורים חסרה לו.
"לך ואמור ליצחק", המשיך האב, "כי אם הוא רוצה לזכות לפרי בטן, עליו להתחיל לבקר את אמו לעיתים קרובות יותר. שיעלה אליה, ידרוש בשלומה, ישוחח עמה ויפיג את בדידותה, ואז ישועתו קרובה לבוא". פנחס התעורר, זיעה קרה כיסתה את מצחו. הוא רעד כעלה נידף, ואימת המחזה שראה ניכרה בשולי עיניו. עוד באמצע הלילה התקשר לאחיו, העירו מהשינה וסיפר לו את אשר ראה. יצחק שמע, ונבהל עד עמקי נשמתו. כבר שנים שהוא מצפה לישועה, ולא חלם שהדבר קרוב אליו כל כך, במרחק כיבוד אם בלבד. אמנם הוא מבקר את אמא פעם בשבוע, מידי שבת בשבתו, בשל העובדה כי הוא מגיד שיעור מידי יום ועסוק בהרבצת תורה, אך מתברר כי זכות כיבוד אם מעכבת בעדו.
כבר למחרת היום התייצב יצחק בבית אמו. היא הופתעה מביקורו הלא צפוי. הוא הביא עמו מעדנים ומגדנות מעשה ידי רעייתו, אך בעיקר היה שם, בביתה, ובשבילה. הוא שוחח עמה, סידר בעבורה, סייע לה בכל מיני דברים קטנים ונחוצים. מבני אז לא עברו יומיים בלי ביקור ממושך של יצחק בבית אמו. כל יום ראשון שלישי וחמישי, מתקתק כמו שעון, הגיע יצחק, ומשהגיע לא מיהר לשום מקום, ישב בביתה ובילה עמה, בסבלנות אין קץ כאילו יש לו את כל הזמן שבעולם.
עד יום ראשון אחד, כשנה וחצי אחרי—
בשמחה ובאושר אין קץ התקשר יצחק לאמו ביום ראשון אחרי הצהריים, בדיוק בשעת הביקור הקבועה. "אמא", אמר בקול לח מדמעות אושר, "אני מאחר היום כי נולד לי בן ממש לפני שתי דקות". שנים רבות של המתנה לישועה הסתיימו באותו רגע מאושר.
'תינוק של כיבוד הורים' היה מכנה יצחק את העולל הקטן שנולד לו בזכות כיבוד הורים.

תוקן על ידי פניני_מדרש ב- 09/01/2025 21:03:51