החלטה תקדימית: שופט אישר לרצוח תושב ת"א החולה בניוון שרירים

תחינתו של החולה האומלל לבית המשפט כי יורה לשים קץ לסבלו, הוא קורע לב. לא הייתי מכנה את השופט, רוצח.

אף אחד לא האשים את השופט בתכונות רעות.
רצח הוא רצח גם אם הוא נובע מ'רחמים'.
פשוט.

"המתת חסד" זה שמישהו הורג את החולה? או שהחולה שותה כוס רעל והורג עצמו?

ברור כי חולה כפי שמתואר לעיל אינו מסוגל להזיז גפיים אינו מסוגל לשתות לבד אלא מאכילים אותו רעל למוות, ואין ספק כי מדובר ברצח.

הגמ' בכתובות מספרת על סבלו הקשה של רבי. ויש ר"ן בנדרים שלפעמים מצווה לבקש
רחמים על חולה שימות, אם הוא מצטער ואינו מסוגל לחיות.

כשחולה סופני שסופו קרב מתייסר מאד עד שהוא מבקש את נפשו למות ומתחנן לרופאיו
שיגאלו אותו מסבלו, אז יש פרקטיקה בבתי החולים שבה בהסכמת בני משפחתו מעלים
את המינונים של המורפיום, שגורמים לטשטוש ולשיכוך הכאבים עד שהוא מפסיק לנשום.

במקרה הזה של החולה בניוון שרירים, חייו המייסרים יכולים להמשך כך זמן רב, אפילו
שנים. אני סמוך ובטוח שהשופט שנפגש איתו והתרשם ממצבו ומסבלו, התייסר בנפשו עד
שהחליט להיענות לבקשתו.

הטרמינולוגיה של רצח במקרה הזה, צורמת לי. אולי נכון יותר להשתמש במינוח יותר קל.

תוקן על ידי גרשום ב- 28/07/2025 08:25:08

בפרשת שבוע האחרונה שקראנו הורג בשוגג נקרא רוצח... יכול להיות שאצלינו רוצח נהפך לזדון...

זה החוק, ולכן לשופט אין ברירה אחרת, אלא להיענות לבקשה. לומר רצח? זו הגזמה פראית : להשאיר אותו בחיים זה זה יותר אכזרי מלהפסיק להאריך את חייו באופן מלאכותי 

זה לא החוק, מפני שחוק החולה הנוטה למות לא חל עליו.
למרות זאת השופט החיל עליו את הכללים במידה מסוימת בגלל הסבל הנורא שלו. חוק החולה הנוטה למות נחקק בהתייעצות עם גדולי תורה מובהקים (אם כי לא גדולים כמו משתתפי הדיון כאן בפורום, כנראה)

מצינו אצל חנניה בן תרדיון, מעשרת הרוגי מלכות, שכשעטפו אותו הרומאים בזמורות עץ ושרפו אותו
יחד עם ספר תורה, הם הניחו על לבו ספוגי צמר הספוגים במים כדי להאריך את ייסוריו ולמנוע את
מותו המהיר.

רבי חנניה הבטיח לתליין להביאו לחיי עולם הבא אם יסלק את ספוגי הצמר מעל לבו. התליין הגביר את
השלהבת ונטל את הספוגים וכך מת רבי חנניה מהר יותר.