חוקרים מצאו שדגים חשים כאב במשך עד כעשרים דקות אחרי שמוציאים אותם מהמים - עד שהם מאבדים את ההכרה
אורי ברמן, מכון דוידסון לחינוך מדעיבמאה העשרים, הדעה הרווחת הייתה שדגים לא חשים כאב. המוח של הדג פשוט יותר ממוח היונקים, וחסרים בו אזורים שאחראים אצלנו ואצל יונקים אחרים על עיבוד מידע שקשור גם לכאב. ב-2003 התגלו קולטני כאב אצל דגים, ואף על פי שהמוח של הדגים פשוט יותר, נמצא שהם מגיבים לכאב כמו בני אדם. כשהדג חש כאב, למשל הלם חשמלי או זריקה, הנשימה שלו מואצת, ואחרי החוויה הכואבת הוא מחכך את האזור הפגוע ומשנה את מהירות השחייה שלו - לפעמים מאיץ, לפעמים מאט.
הוא נמנע במשך שעות עד ימים מלהגיע לסביבה שבה הוא חווה את הכאב, מה שמצביע על כך שזו לא רק תגובה ראשונית אלא למידה שמשפיעה על התנהגותו לטווח ארוך. אם נותנים לו משככי כאבים, למשל אספירין ומורפין, ההתנהגות שלו מעידה על הפחתה של הכאב והוא חוזר מהר יותר לסביבה שבה הוא חווה את הכאב. המסקנה היא, שיש דמיון בין חווית הכאב של הדגים לבין חווית הכאב שלנו.
להוציא דג מהמים
תעשיית הדייג דגה כטריליון דגים בשנה. השיטה הנפוצה והקלה ביותר להרוג דג היא להוציא אותו מהמים ולחכות שימות מחנק. הזימים של הדג אחראים לסילוק פחמן דו-חמצני וקליטת חמצן. מחוץ למים הם נדבקים זה לזה, לא יכולים להמשיך להחליף גזים עם הסביבה וכך פחמן דו-חמצני מצטבר בדם ולאחר מכן במוח של הדג. הדג משתנק בניסיון להכניס חמצן לדם.
העלייה בשיעור הפחמן הדו-חמצני בגופו מעלה את חומציות הדם, מה שגורם לכאב נוסף, ולבסוף, כשרמת החומציות במוח עולה, הדג מאבד את ההכרה. אין הוכחה חד-משמעית לכך שכשהדג נשלף מהמים מופעלים אצלו קולטני כאב, אבל יש עלייה ברמת ההורמון קורטיזול, שמופרש במצבי לחץ ומצוקה, והדג מתעוות ומתפתל במה שנראה כניסיון נואש לחזור אל המים. נראה, אם כך, שהדג חווה כאב כשמוציאים אותו מהמים, מעבר לעוויתות אינסטינקטיביות.
המשך קריאה:
https://www.ynet.co.il/environment-science/article/syqqaexfbl
סיכום המחקר מהמקור באנגלית ע"י AI:
המחקר נועד לכמת את סבלם של דגים באופן מדויק ואובייקטיבי, כדי לסייע בקבלת החלטות ורגולציה בתעשיית הדיג והחקלאות הימית. החוקרים השתמשו במסגרת מתודולוגית חדשנית הנקראת "מתווה חותם הרווחה" (Welfare Footprint Framework - WFF).
1. המתודולוגיה: כימות כאב (WFF)
* המטרה: ליצור מדד אחיד להשוואת פגיעות ברווחת בעלי חיים שונים, המבוסס על זמן מצטבר במצבים רגשיים (Affective States) בעוצמה משתנה.
* המדד העיקרי: "זמן בכאב בעוצמה בינונית עד חזקה".
2. מקרה מבחן: חנק באוויר של דג טרוטת עין הקשת
החוקרים יישמו את המתווה על דגי טרוטת עין הקשת (Rainbow Trout), מין נפוץ בחקלאות ימית, על ידי סקירת ומִזְמג נתונים ממחקרים קודמים על תגובות פיזיולוגיות של הדג (שינויים ברמות קורטיזול, חומציות דם ואיבוד הכרה).
* מקור הכאב: הוצאת הדג מהמים (חשיפה לאוויר) מובילה לחנק (היפוקסיה), הצטברות פחמן דו-חמצני בדם, עלייה בחומציות הדם ותשישות מטבולית, המלווים בהתפתלויות קיצוניות.
* הערכת משך הסבל: החוקרים העריכו כי מרגע הוצאת הדג מהמים ועד לאיבוד הכרה מלא (היעדר רפלקסים בעין), הדג חווה בממוצע כ-10 דקות של כאב בעוצמה בינונית עד חזקה. הטווח המלא שנמצא במאמרים שונים עמד על 1.9 עד 21.7 דקות לדג.
* מדד משוקלל: המחקר העריך את זמן הכאב המצטבר גם לקילוגרם דג, והגיע למסקנה של כ-24 דקות כאב לקילוגרם דג ששחט בשיטה זו.
3. מסקנות והמלצות
* המחקר מספק את ההערכה הכמותית הראשונה לסבלם של דגים בדרך לצלחת.
* היתכנות הפחתת סבל: באמצעות מודל עלות-תועלת, הראו החוקרים כי שימוש בהלם חשמלי (Electrical Stunning) לפני ההוצאה מהמים עלול למנוע בין 60 ל-1,200 דקות של כאב בינוני עד קיצוני לקילוגרם דג.
* תרומה רגולטורית: הנתונים המכומתים הללו מאפשרים קבלת החלטות מושכלת, למשל בקביעת רגולציה בנוגע לשיטות שחיטה או בחישוב העלות-תועלת של הטמעת שיטות המתה הומניות יותר בתעשייה.
מידע נוסף:
שם המחקר (מתורגם): כימות ההשפעה של חשיפה לאוויר (חנק) על רווחת דגי טרוטת עין הקשת במהלך שחיטה למטרות מדיניות ופרקטיקה.
שם המחקר (אנגלית): Quantifying the welfare impact of air asphyxia in rainbow trout slaughter for policy and practice
חוקרים: סינתיה שוק-פים (Cynthia Schuck-Paim) ווילאדימיר ג'יי. אלונסו (Wladimir J. Alonso) ועמיתיהם.
מכון: Welfare Footprint Institute (המכון לחותם רווחה).
קישור למחקר:
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/40473790/
