מיקומך באתר
- סופשבוע
לצה"ל יש המוני חיילים, אז למה הוא מתעקש לגייס דווקא את החרדים?
לפי נתוני משרד החינוך, בעשור האחרון לבדו המחזור של בוגרי י"ב בבתי הספר היהודיים הציוניים גדל ב%, ושיא מחזור הגיוס — כמעט 50 אלף בנים — צפוי ב� ■ השפע הזה מעלה את השאלה אם סוגיית השוויון בנטל נהפכה לעקרונית, גם אם אין לכך תמיכה בנתונים היבשים?
מירב ארלוזורוב
06:20 • 14 באוגוסט 2026
רוצה לקרוא תקציר של הכתבה?
נמרוד דגני, לשעבר עובד במטה משרד החינוך ובמשרד ראש הממשלה, הסעיר השבוע את הרשתות החברתיות עם שאלה מתריסה: למה בכלל צריך לגייס את החרדים, הרי צה"ל מוצף בחיילים?
זאת אינה התרסה סתם. הנתונים תומכים בדברים של דגני. לפי נתוני משרד החינוך, יותר מ אלף בנים סיימו ב� כיתה י"ב במסגרת בתי ספר ממלכתיים או ממלכתיים דתיים. מדובר בכ,000 יותר בנים מאשר ב�, וכ,000 יותר בוגרי י"ב מאשר ב�. כלומר, בעשור האחרון לבדו, המחזור של בוגרי י"ב בבתי הספר היהודיים הציוניים גדל ב%. אגב, בהשוואה למחזור השפל של 2012, פחות מ אלף בוגרי י"ב, מדובר בגידול של שליש בגודל המחזור.
יתרה מכך, מגמת הגידול לא עומדת לעצור. מחזורי הגיוס של בנים ממשיכים לגדול מדי שנה לפחות עשור קדימה. שיא מחזור הגיוס, כמעט 50 אלף בנים, צפוי ב�, אבל גם לאחר מכן המספרים מתייצבים על כ אלף בנים־יהודים־בני גיוס במחזור. זה אומר שמחזורי הגיוס יגדלו בעוד 13%, וישלימו גידול של 50% (!) מאז נקודת השפל ב�. אגב, גם המחזורים של הבנות גדלים, אבל בקצב הרבה יותר מתון.
פרופ' אלכס וינרב, דמוגרף ממרכז טאוב, מסביר שהשנתון היהודי של בני 18 יגדל בעשור הקרוב בקצב מהיר — עד ל�, לפני שהגידול יתחיל להיבלם. היום יש בישראל יותר בני 25 מאשר בני 35, בגלל התנודה בשנתונים. גם אם וינרב מביא בחשבון את שיעורי ההגירה מהארץ שהולכים ועולים, עדיין בעשור הקרוב ישראל עומדת בפני שפע של צעירים. ומבחינת צה"ל — שפע של מגויסים טריים.
השפע הזה מעורר שתי שאלות בסיסיות. האחת, האם באמת חסרים 10,000 לוחמים קרביים כפי שצה"ל מרבה לטעון? "לא יכול להיות שלצה"ל חסרים חיילים", אמר עפר שלח, לשעבר ח"כ בוועדת חוץ וביטחון וכיום חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי. "מחזורי הגיוס גדלו ברבע תוך עשור, ואם לצבא עדיין חסרים לוחמים, הרי זה בגלל חוסר מיצוי של הכוח הקיים, ותורפה ארגונית ומחשבתית של מי שהפתרון שלו לכל דבר זה 'תביאו יותר חיילים ויותר כסף' — והוא תמיד מקבל".
עפר שלח, חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי: "הצבא לא צריך את החרדים. יש להם השפעה שלילית עליו, והדרישות שלהם, כמו יחידות ללא נשים, יוכפלו בהמשך כי החרד"לים יתבעו זאת גם. מה הצבא יעשה עם שנתון של 50 אלף גברים שמשרת 36 חודשים? זה לצעוד לאבטלה סמויה בעלות של מיליארדי שקלים בשנה"
שלח משווה את צורכי הביטחון של ישראל היום לעומת צורכיה ב�, אז התמודדה ישראל עם הצורך להגן על עצמה מול שלושה צבאות סדירים — מצרים, ירדן וסוריה — שהיוו בכל זאת איום קיומי משמעותי בהרבה מאשר זה של שני ארגוני הטרור של חמאס וחיזבאללה, ועשתה זאת עם צבא שהיה פחות מחצי מגודל הצבא כיום. איראן הרי היא איום של טילים, ולא של צבא עוין שמאיים לפלוש מהגבול.
"הגידול בשנתונים מקטין את הצורך בגיוסים", מסכים גם פרופ' יגיל לוי, חוקר יחסי צבא וחברה באוניברסיטה הפתוחה, "מה גם שצה"ל רחוק מלמצות את המשאב של חיילות שעומד לרשותו. כיום לא מתקיים דיון ציבורי על גודלו הרצוי של צה"ל, ולמה דווקא עכשיו, כשכל אויבנו נחלשו, צורכי הבט"ש מגיעים לשיא".
הטראומה שגורמת לטעות כפולה
הדיון בגודלו הנדרש של הצבא אינו חדש. כבר ב� המליצה ועדה מקצועית, ועדת בן בסט, לקצר את שירות החובה בגלל הנזק הכלכלי שמסב השירות הצבאי למשק, והשוויון בנטל. על שני הטיעונים הללו התווסף הגידול במחזורי הגיוס: שלח פירסם ב� חישוב שלפיו רק הצורך לכלכל את מחזורי הגיוס הענקיים יעלה לצבא כ.5 מיליארד שקל נוספים בשנה. בעקבות כל אלה צה"ל הסכים לקצר את שירות החובה: תחילה קוצר השירות ל חודשים, וב� הסכים הרמטכ"ל דאז הרצי הלוי לקצר את השירות של גברים ל חודשים, תלוי בתפקיד, עם ממוצע של 28 חודשים. רק שכל הקלפים נטרפו לאחר ה באוקטובר.
שלח טוען כי ישראל עושה בכך את אותה הטעות שעשתה אחרי מלחמת יום הכיפורים: תגובת טראומה שמביאה להתחמשות ללא גבול וגידול בלתי־סביר של הצבא. "אחרי הטראומה של מלחמת יום הכיפורים הגדילו את הצבא פי ארבעה, והגענו להשקעה של שליש מהתוצר בביטחון. האם נוצר מזה צבא יותר טוב ויותר ביטחון? ממש לא".
שלח מזהיר כי הטראומה גורמת לנו לעשות עתה טעות כפולה: להחזיק שלוש רצועות ביטחון בו זמנית — בעזה, סוריה ולבנון — וגם בהתעקשות להגדיל את היקף הצבא ללא שיקול דעת. "מה הצבא יעשה עם שנתון של 50 אלף גברים שמשרת 36 חודשים?", שואל שלח, "רק רבע מהחיילים הם קרביים, כך שיש כאן 75% חיילים עורפיים שאין מה לעשות איתם. זה לצעוד לאבטלה סמויה אוימה, שרק לממן אותה זה עלות של מיליארדי שקלים בשנה, ושגם אינה שוויונית. הרי הנטל של חייל בקריה לא דומה לזה של חייל בגולני".
צילום: הדס פרוש
פרופ' יגיל לוי: "הגידול בשנתונים מקטין את הצורך בגיוסים, מה עוד שצה"ל רחוק מלמצות את המשאב של חיילות שעומד לרשותו. כיום לא מתקיים דיון ציבורי על גודלו הרצוי של צה"ל, ולמה דווקא עכשיו, כשכל אויבנו נחלשו, צורכי הבט"ש מגיעים לשיא"
רק שכמו שהדיון על גודלו הרצוי של צה"ל אינו מתקיים, כך גם לא הדיון על השאלה השנייה: האם הפתרון לבעיות של צה"ל הוא דווקא החרדים? גם שלח וגם לוי חושבים שהתשובה היא שלילית, אבל שכבר מאוחר מדי לעסוק בה. סוגיית השוויון בנטל נהפכה לעקרונית, גם אם אין לכך תמיכה בנתונים היבשים.
"הצבא לא צריך את החרדים כחיילים", אומר שלח, "יש להם השפעה שלילית על הצבא, וכל הדרישות שלהם — כמו יחידות ללא נשים — יוכפלו בהמשך כי החרד"לים יתבעו זאת גם כן. אבל זה כבר אבוד, כי הציבור המשרת דורש שוויון בנטל, ואי אפשר לחמוק מהדרישה הזו".
"הדיון הוא סמלי", אומר לוי. "הצבא אינו יכול לעמוד מול פוליטיקת זהויות הרואה בפטור החרדי עיוות בלתי נסלח לאור העומס על הצבא ובעיקר מילואים. פוליטיקת הזהויות מביאה את המחנה הליברלי להסכים לשינוי אופיו של הצבא לתכלית זו. זה עומד כערך בפני עצמו במנותק מדיון ריאלי — כמה כוח אדם נחוץ לצבא לטווח ארוך".
הפגנת חרדים נגד גיוס לצה"ל, ביולי. הכעס בגלל אי השוויון בנטל לא מאפשר לשקול חלופות צילום: מוטי מילרוד
במילים אחרות: כלל לא ברור שהשורות בצה"ל חסרות, וגם אם הן חסרות, כלל לא ברור שהמענה לכך הוא דווקא החרדים, אבל הכעס בגלל אי השוויון בנטל לא מאפשר לשקול חלופות.
האם ייתכנו חלופות, שיענו על צורכי צה"ל וגם על תביעת השוויון בנטל של הציבור הליברלי? יש הצעות מתונות, כמו לגייס את החרדים לטירונות קרבית ולאחריה לשירות מילואים משמעותי בבט"ש ובשמירות בבסיסים וביישובים. יש גם הצעות לישיבות קרביות סדירות, שמשלבות לימודים עם הגנת גבולות. זאת, לצד ההצעה לשחרר את החרדים מחובת גיוס כבר בגיל צעיר, כדי לאפשר להם לצאת מהישיבות ולהשתלב בשוק העבודה. בהפוך על הפוך, ההשתלבות בחברה הסובבת עשויה דווקא להגדיל את המוטיבציה שלהם לשרת.
"הלחץ המתעצם לגייס חרדים בכפייה מאיים על אחד ממרכיבי היסוד באתוס הצבא בישראל — השירות מתוך הכרה אזרחית ולא מתוך הפעלת כפייה", אומר לוי. "למעלה מ שנה לאחר קום המדינה, הציפייה שבאמצעות מדיניות גיוס הצבא יפתור את מורכבות היחסים בין הקבוצות בישראל, לרבות המתח בין הרוב החילוני למיעוט החרדי, אינה מחזיקה מים".
