"החצר"-הטלנובלה החרדית-ערוץ התכלת

אצל אנ"ש הכל מתחת לשולחן! מה רצית שיראו לך הכל, ובגדול על המרקע? זה סתירה לחצר. בפעם הבאה תיתעמק יותר, ואולי העלילה תהפך למענינת יותר

לגעת בדוס


הבשורה שנושאת עמה "החצר" היא סובפר-בנאלית: גם חרדים הם בני אדם


חגית מהלא


ראיתי טלנובלה. אמיתית. ועוד בעברית. ירדתי ממרומי האולימפוס האליטיסטי (עלק) למצולות הטראש. אני - שהקפדתי באדיקות להחמיץ כל פרק של "לגעת באושר", "לחיי האהבה", "משחק החיים" ושאר קרובותיהן הגמדיות, ראיתי טלנובלה - פרק שלם! - ואני מקווה שהאיי.קיו שלי לא יצנח פלאים בגלל זה. אבל זו לא אני, זו הסקרנות. כן, גימיקים עובדים עליי. בכל זאת, מדובר ב"החצר", הטלנובלה הראשונה שמתרחשת בחצר חסידית ומאפשרת לכולנו - חילונים ודתיים-לאומיים כאחד - לעשות מה שאנחנו אוהבים: להציץ לנבכי העולם החרדי ולאשש, אחת ולתמיד, את דעותינו הקדומות לגבי אחינו הדוסים.


"החצר", מבית היוצר של הערוץ הדתי (או היהודי או כל שם מכובס אחר שראשיו מכנים אותו) התכלת, מתרחשת בקריה החסידית של האדמו"ר מלייבניץ שליטא בתל אביב עיר החטאים. מסתבר, שבאופן מפתיע, גם אצל חסידים ממשפחות מיוחסות יש סודות אפלים, פשעים, יצרים, תככים, מאבקי כוח ומזימות. במילים אחרות, אם אתם מצפים לעלילה ברמה גבוהה יותר ממה שמקובל בטלנובלות ה"חילוניות", אתם עשויים להתאכזב. הבשורה שנושאת עמה "החצר" היא סובפר-בנאלית - גם חרדים הם בני אדם, למרות שהם מדברים אחרת, מתלבשים אחרת, נושאים במאה ה21- שמות פרה-היסטוריים כמו עזריאל, שיינדל, משולם, גיטל וחווה-פרומה, ולקינוח גם לא מתנשקים על הסט.


לפי הפרק הראשון, "החצר" היא טלנובלה מרתקת, שבהחלט מותירה טעם של עוד ועושה חשק לעקוב אחריה. הדמויות אמינות, רמת המשחק טובה מאוד (עמוס לביא בתפקיד האדמו"ר פשוט עושה חשק לקפוץ פעם לאיזה "טיש" בשבת) והמוזיקה מצוינת.

עבודת ההפקה המוקפדת והמושקעת שנעשתה ניכרת עד אחרון הפרטים הקטנים - ואלוהים, כידוע, נמצא בהם.


בפעמים המעטות - לא החזקתי מעמד יותר מזה - שבהן צפיתי בתוכניות "הדגל" של ערוץ התכלת בהתלהבות מאולצת שנגזרה מתוקף היותי חברת המגזר הדתי-לאומי התרשמתי, לצערי, שמדובר במקבילה הטלוויזיונית של "הצופה" (אני קוראת אותו יום-יום. לא ממש מומלץ), כלומר בכלי תקשורת שהשבטיות שלו עומדת ביחס ישיר עם חוסר המקצועיות שלו. "החצר", למרבה העונג, מעניקה לערוץ היותר מדיי בני עקיבאי הזה קורטוב מן האפיל של ערוץ 2.


השמירה על כללי המסורת הדתית לא מנעה מ"החצר" להיות עשויה היטב על פי כללי המסורת החילונית. תורמת לכך בין היתר העובדה שחברת ההפקות שעומדת מאחוריו, "דרסט", עומדת גם מאחורי "לגעת באושר" ו"משחק החיים". גם השחקנים הראשיים, שפתאום מנשקים מזוזות ומתבלים את דבריהם בציטוטים מהמקורות, ביידיש וב"בעזרת ה'", נצפו בעברם הלא רחוק בטלנובלות אחרות. עליהם נמנים עודד מנסטר ("לגעת באושר"), ואיילת מרגלית, מתי אטלס ויסמין דיאמונד ("משחק החיים"), ואגב, מתאים להם להיות דוסים.


שתי שאלות מתבקשות לסיום: 1. האם "החצר" היא מה שיגרום לכם להיפרד מכמה שקלים (תלוי במבצע שיציעו לכם) ולהתחבר לערוץ התכלת? תעשו את החשבון לבד, וקחו בחשבון שאולי מתישהו היא תשודר בערוץ 2 כמו "ירוקות", למשל, שהגיעה ללב המיינסטרים היישר משולי יס פלוס. אגב, עד ה30.8- תוכלו לצפות בערוץ בחינם, כדי שתוכלו לטעום מ"החצר", להתמכר ולרוץ להתחבר.
2. מתי סוף סוף יעשו טלנובלה על דתיים-לאומיים? מה, אנחנו לא בני אדם?


"החצר", שני וחמישי, ,19:30 ערוץ התכלת


http://images.maariv.co.il/cache/ART524677.html

בשביל מי שמכיר רק קצת את העולם החרדי האמיתי - זה ממש על רמה נמוכה. מי שחושב שמהסדרה הזאת הוא "יכיר" מה נעשה בחצר חסידית טועה בגדול.

מתוך כתבה על שחקנית בסדרה:


אני גיטל
רומן לוהט עם שרולי

...לוסי דובינצ'ק בת ה-20, אם כן, היא אמנם לא לוסי התמימה של גיל 13, אך כבר לא הנערה המורדת של גיל 16. היום, לדבריה, מתחילה הקריירה שלה באמת - וזה הזמן לאזן בין אהבתה העצומה למשחק, לבין הפחד מחשיפה שרדף אותה כל השנים. החל מיום חמישי השבוע, לוסי היא גיטל בטלנובלה החרדית "החצר" של ערוץ תכלת - סדרה ששחקניה חילוניים, צופיה צפויים להיות בעיקר דתיים, וגיבוריה חרדים חסידיים.

"החצר" מתעתדת להיות טלנובלה לכל דבר, בלי סקס (אך עם הרבה מתח מיני, מבטיחים בהפקה), עם לא פחות תככים, ועם קצת אידיש, לתיבול האווירה. גם ללוסי זה נשמע היה מעט מוזר בהתחלה. "גיטל היא השידוך של שרולי", מספרת לוסי, "אחד הבנים של הרעבע של החצר. היא בחורה טובת לב, טהורה, שברירית ורגישה. אבא שלה יתנגד לשידוך והעניין יסתבך, אבל אני לא רוצה להרוס את ההפתעה. יש כאן כל מה שיש בטלנובלה רגילה".

מה בכל זאת ההבדל?

"יש יותר נושאים של התחבטויות של אדם עם עצמו. אצל החרדים המסגרת יותר נוקשה ומגבילה מאשר אצל החילונים. הם כל הזמן עובדים על עצמם בנושא של מוסר. לדעתי זה לא דברים שבאים מבפנים, וצריך כל הזמן לדכא את היצרים הבסיסיים. לא כמוני, שבדרך כלל רק שואלת את עצמי מה בא לי לעשות, ושום דבר לא מגביל אותי חוץ מאולי המשטרה".

היה לך ידע קודם על העולם החרדי?

"ידעתי דברים עד לגבול מסוים - בעיקר איך הם נראים ומה הם לובשים. אנחנו חיים ליד החרדים, אבל לא יודעים איך זה באמת ללכת למקווה או ללמוד תורה. היום אני מבינה יותר, וזה השפיע עלי. יותר קל לי עם חרדים שאני רואה הולכים ברחוב מולי. הרוחניות שלהם, שמקודם לא הבנתי אותה בכלל, לא מאיימת עלי יותר. אני רואה את הפשטות שלהם, מבינה שזאת בסך הכל עוד דרך לחיות".

אז יצאת מחוזקת?

"לא, ממש לא. אני חילונית לגמרי, למרות שתמיד אמרו לי שמתאים לי להיות דתיה. אני אוהבת חצאיות ושמלות, את לא תתפסי אותי במשהו פרובוקטיבי. אני מאלה שמאמינות שכמה שמכסים יותר, יותר טוב. אהבתי נורא את הבגדים בסדרה, וגם נורא הקסים אותי שאני ובני אלדר, שמשחק את שרולי, שומרים נגיעה אחד מהשני".

נגיעה או לא נגיעה, בעוד שרולי וגיטל מקפידים שלא להניח יד על אותה כוס התה, לוסי ובני דווקא חולקים יחד דירה בפלורנטין.

(עיתון תל אביב)

http://www.tam.co.il/15_8_2003/magazin3.htm

הקול קול יעקב ונבך הידים ידי עשו

מצורף קובץ

והנה דווקא ביקורת


טלנביילע

ניסן שור חושב ש"החצר" היא תרמית יחצנית של ערוץ התכלת, שמוכר את ערכי המסורת לטובת מנויים חדשים








כדי לקדם את עליית "החצר", "הטלנובלה החסידית הראשונה מזה אלפיים שנה" (מי המציא את הסלוגן הזה? אורי אורבך? גם חסידית, גם ראשונה, גם אלפיים שנה. זה נשמע כמעט כמו משהו נשגב ואלוקי, לא סתם איזה טלנובלה), החליטו בערוץ התכלת לפתוח את שידורי הערוץ לצפייה ללא תשלום במשך שבועיים, בצעד מאכערי מלוכלך – כל נגמלי "משחק החיים" יעוטו על ההזדמנות לעוד בוכטה של תככים, אהבות ומזימות, ואחרי שבועיים, שבהם כבר הספיקו להתמכר ללא תקנה לעלילותיהם של הרעבע מלייבניץ, שרולי, חווה-פרומה, רוחל ושיינדל, יתחילו לדרוש מהם כסף. חלקם, נרקומנים מועדים, לא יצליחו לעמוד בפני הפיתוי וכך יילכדו ברשתו של הערוץ, שינצל את ההזדמנות כדי להרביץ בהם מסורת יהודית, כשהם בסך הכל רצו לדעת מה קורה עם מוטקה הגבאי.

בכל הטריק הזה איבד ערוץ התכלת את אמינותו כערוץ נישה – אם כדי למשוך אליהם מנויים מבקשים בערוץ לנצל את הדחפים הקמאיים של צופי הטלנובלות, וכל זאת במסווה חסידי רעוע, אזי ככל הנראה מצבם של התכנים היהודיים-בידוריים בכי רע, שלא לומר לחלוטין לא אטרקטיבי.


ואכן, מהי "החצר" אם לא מעשה רמייה יחצני ממדרגה ראשונה. "דרסט הפקות" – שעומדת, בין השאר, מאחורי "משחק החיים ו"אסתי המכוערת" – הרכיבה קאסט מפליטי טלנובלות בעבר ובהווה (נירה מ"משחק החיים", אלי מרקו מ"לחיי האהבה", זיו מ"לגעת באושר") עם תסריט שעשוי באדיקות לפי כל חוקי הז'אנר: רוחל מאוהבת בחנוך שמאוהב בציפורה וישב בכלא על לא עוול בכפו ורוצה להוכיח את חפותו בפני האדמו"ר, ורבקה שמאוהבת בשרולי שמאוהב בגיטל ארוסתו, אבל גדליה גזל ממנו את שרשרת האירוסין והרב עזריאל לא רוצה לקחת כסף מהרב משולם, אבל זבולון, הבן שלו, כן רוצה והוא בכלל אח של חנוך שמבקש מעוזיאל שיעזור לו וכולי וכולי. תסירו מכל אלה את השימוש האינטנסיבי ביידיש במבטא צברי, הורידו לכל הגברים את הזקנים המודבקים והקפוטות, והרי לכם, כאמור, קלאסיקה של טלנביילע. כזו שאפילו האלמנט הקאלטי יתפוגג ממנה אחרי שיאזלו כל הצחוקים מהסיטואציה המוזרה.

אם ערוץ התכלת מבקש להעמיק את השייכות של החברה בישראל למסורת היהודית (אחת ממטרותיו המוצהרות, כמובן) ולתת לקהל דתי תוכן שמותאם לצרכים יותר מסורתיים, הרי ש"החצר" היא אשליה אופטית בכל הכיוונים – אני בספק אם פרנסי הערוץ מתיימרים לחשוב שלטלנובלה הזו יש באמת ערך מוסף כלשהו, מלבד המטען המלודרמטי שקיים במילא בכל טלנובלה אחרת, חילונית. האם זה שהיא ממוקמת בחצרו של אדמו"ר הופכת אותה ליותר נקיה מוסרית מבחינת הצופה הדתי שאינו מעוניין לצפות בטרנסווסטיט של "משחק החיים"? בוודאי שלא, אלו הם הבדלים חיצוניים בלבד. הפייסאלעך לא הופכים אותה לתורה-פרנדלי. הרי התככים הם עצם העניין, והם מלוכלכים ממש כמו בכל טלנובלה אחרת, כך שלא מדובר בצפייה שהיא פחות מזיקה לנפשו של מי שאינו מעוניין להיחשף לתכנים מופקרים. הצגתה של חצר האדמו"ר ככזו שמתנהלת כמו התיאטרון של שאול ברגר תורמת אולי למתח, אבל אין לה ערך מסורתי במיוחד. "החצר" היא לא יהודית יותר מכל סדרת טלוויזיה שמופיעה בערוצים האחרים – היא רק מתחפשת לכזאת.


* "החצר" משודרת בערוץ התכלת בימים שני וחמישי בשעה 21:30



http://e.walla.co.il/ts.cgi?ts=item&path=1000&id=427086







תוקן על ידי - קטלא_קניא - 15/08/2003 15:46:35

טוב שגם לאישה לא הדביקו זקן ארוך.

חלששששששששששששששששששששש