דאס האט דשיגוטער געוואלט שרייבען.
מיקום מפתיע של ה"צונאמי" בתנ"ך, ולא ב"קוד"....
חז"ל: בזמן הגאולה תפקע הברית שלא להביא מבול!
בהמשך להתעסקות הציבורית בתוצאותיהם של רעידת האדמה וגלי ה"צונאמי" האדירים
ששטפו את האיזורים המוכים באסיה, נביא כאן את הופעתו היחידה של ה"צונאמי"
בתנ"ך, ולא בדילוגי אותיות, אלא באותיות המופיעות אחת אחרי השנייה. הפסוק הבא
הוא מתוך ספר ירמיה פרק נ"א (פסוק ל"ט):
בחמם אשית את משתיהם, והשכרתים, למען יעלזו וישנו שנת עולם,
ולא יקיצו נאמ יי!
עכשיו, תשאלו למה זה כ"כ מעניין?? בגלל שזה מופיע בנבואת פורענות שתבוא על בבל-
עיראק בקרוב (בזמן מלחמת אירן-ארה"ב הקרובה), ובנבואת הפורענות הזו כתוב דבר
מעניין שראינו אותו קורה כבר, רק בארץ אחרת:
עלה על-בבל הים, בהמון גליו נכסתה!
עכשיו נביא את כל הפסוקים הרלבנטיים, כפי שמופיעים במקרא. כשקוראים את זה
לעומק, נראה שהנבואה הזאת נכתבה על האסון באסיה, ולא על בבל, ואולי זוהי ארץ
"ששך" המוזכרת כאן, שאין תשובה ברורה לתעלומה איזו מדינה היא זו (אע"פ שחז"ל
פירשו שמדובר בבבל):
בחמם אשית את משתיהם, והשכרתים למען יעלזו, וישנו שנת עולם, ולא
יקיצו, נאמ יי. [כלומר, הצונאמי והמוות יבואו במקום של שכרות והוללות]
אורידם ככרים לטבוח, כאילים עם עתודים. [כלומר, יהיה במקום מוות כמו
טבח גדול ביותר]
איך נלכדה ששך [ארץ בלתי ידועה], ותתפש תהלת כל הארץ [מכל העולם היו
מגיעים (תיירים) אל הארץ הזו, ומהללים אותה], איך היתה לשמה בבל, בגוים.
עלה על בבל הים, בהמון גליו - נכסתה. [צריך פירוש?!]
היו עריה לשמה, ארץ ציה וערבה: ארץ לא ישב בהן כל איש, ולא יעבר בהן
בן אדם. [במקום ארץ תיירות, המקום הזה ייהפך למקום שאף אחד לא יתקרב
אליו (אולי בגלל המחלות שיתפרצו שם, אולי דברים נוספים)]
ופקדתי על בל בבבל, והצאתי את בלעו מפיו, ולא ינהרו אליו עוד גוים [יותר
לא ינהרו תיירים מהעולם אל אותו המקום]; גם חומת בבל, נפלה.
צאו מתוכה עמי, ומלטו איש את נפשו, מחרון אף יי. [מבקש הנביא שהיהודים
יצאו משם, לפני חרון אפו של הקב"ה, ואולי מרמז על קריאתו המוקדמת של
כבוד זקן המקובלים הרב יצחק כדורי שליט"א, כפי שהובא ב"ידיעות אחרונות",
לישראלים לא לשהות באיזור הודו והסביבה בשל אסון טבע שעומד לפקוד את
האיזור]
עד כאן. אכן, נראה כאילו מדובר ממש על האיזור המוכה, וכאילו מוזר שדווקא מוזכרת שם
"בבל", אבל אולי יש רמז בדברי חז"ל לעניין הזה. הפירוש של חז"ל, שהובא ע"י כל גדולי
המפרשים, הינו שארץ "ששך" היא "בבל", והנימוק שהם הביאו הוא ש"ששך" בחילופי
אותיות א"ת ב"ש יוצא "בבל" (א"ת ב"ש: שיטה ידועה שלפיה, את האות הראשונה בא"ב
מחליפים באחרונה, את השנייה בלפני-אחרונה, וכו'). ונשאלת השאלה הברורה: אז למה
כתבו לנו "ששך"? שיכתבו "בבל". תשובה אפשרית היא, שמדובר על ארץ אחרת, ולא על
עיראק, אלא על ארץ שבה נמצאים השורשים הרוחניים של בבל, ואת התשובה הזו ניתן
להסיק מעצם השיטה של א"ת ב"ש, שמציגה את האחרון במקום הראשון, כלומר את מה
שיהיה לעתיד לבוא, במקום מה שהיה בעבר. ואולי רמוזים הדברים בספר הקבלה "ערבי
נחל", שמסביר על "ששך" כך:
"...עדיין לא נגע הפורעניות בשם בבל אשר הוא שמה בזה העולם, רק נגע
בשם ששך שהוא בא"ת ב"ש, והבן היטב שהוא אמיתי לפי עניות דעתי, ולכן
לפי שניבא זאת ירמיה לעת רחוק, הוצרך לעשות פועל וכאמור". [ואפשר
להבין את הדברים כך: "בבל הוא שמה בזה העולם", כלומר בעבר קליפת בבל
היתה רק באיזור עיראק, אבל "ששך הוא בא"ת ב"ש", דהיינו בסוף, באחרית
הימים, הקליפה הזו תהיה באיזור אחר].
כמו כן נזכיר, דברים שכבר הובאו כאן בעבר, שאחד הסימנים של הגאולה המובאים
בזוהר הקדוש הוא, שכל העולם יתהה האם הקב"ה עומד להביא מבול לעולם. כמו כן
חז"ל אמרו על הפסוק "כי מי נח זאת לי וגו'" (ישעיה נד), שבתקופת הגאולה תפקע
הברית שכרת הקב"ה שלא להביא מבול יותר לעולם, ואולי זה מה שאנחנו מתחילים
לראות עכשיו.
 |
|
|
