וואס איז דאס "לעדלעך פראגראם" אסור?

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=1&topic_id=1320067


http://www.makorrishon.co.il/article.php?id=2165

הנה הסבר קצר למתענינים:
מתאספות קבוצות (כעין קבוצות תמיכה) למטרות רוחניות, המטרה היא "לעשות סדר" במגירות הנשמה.

כל משתתפת מקבלת תומכת שמגיעה אליה פעם בשבוע ועוזרת לה "לעשות סדר".

התהליך הוא כזה: בכל פעם נגשים למגרה אקראית בבית, פותחים אותה ומשוים את הנעשה בה לנעשה בנפש....

לא השתתפתי מעולם בסדנאות אך יש לי קרובות משפחה מקרבה ראשונה שנכנסו חזק לטירוף הזה, כשבקשתי מהן הסבר לפעילות הן הדגימו לי.

אחת פתחה את התיק של השניה וחשפה בלאגן משווע, היא פנתה אל בעלת התיק ושאלה אותה:"מה זה עושה לך? מה את רואה?"
ההיא ענתה: "חוסר סדר, בלבול". התומכת:"מה את צריכה לעשות כדי לסדר את זה?" הנתמכת:"לפנות פסולת, להוציא הכל ולארגן מחדש". התומכת:"מה מתוך תכולת הלב שלך את יכולה לספר לי ולפנות החוצה כפסולת?" וכן הלאה וכן הלאה...

לא אלאה אתכם בפרטים, אוכל רק לומר שהקבוצות גרמו המון סבל וכמעט הביאו לפירוק משפחות (עד כדי כך שהיה מצב שאיש אמר לאשתו: או מגרות או אני).

לסיום ראוי לציין שכל מה שכתבתי כאן מבוסס על שמיעה ממקור ראשון אך לא נכחתי באחד מהמקומות הנזכרים לעיל!
שרה_באוהל

קענסט מיר מסביר זיין אין פלעין אידיש וואס סמיינט
די בלאט האט עס באשריבען אבער נישט ערקלערט וואס סמיינט

14:46 8/4/2005 - נשלח ב
--------------------------------------------------------------------------------

היום יצא איסור מביד"צ עדה"ח על התוכנית, כפי ששמעתי.

מי שיוכל לסרוק זאת לטובת הציבור.
ישראל1001

קען איינער מסביר זיין אויף אידיש וואס דאס איז?

איז עס פארשפרייט דא אין אמעריקא ביים היימישע עולם?

3:17 10/4/2005 - נשלח ב
--------------------------------------------------------------------------------
גם האדמו"ר מגור והאדמו"ר מבעלז אסרו את שיטת "המגירות"

גם ראיתי מכתב חריף של רבני סאטמאר של ירושלים נגד כת "המגירות".
יוסף90

הנה הכתבה ב"הארץ", יום שישי האחרון

w w w . h a a r e t z . c o . i l


--------------------------------------------------------------------------------

עודכן ב- 15:45 07/04/2005
שיטת המגירות עובדת
שיטת מודעות עצמית שנולדה בגוש קטיף סוחפת מאות נשים דתיות וחרדיות ברחבי הארץ ואפילו במאה שערים. יש חרדים שרואים בה כת
מאת תמר רותם

היא מגיעה עם עגלת ילדים, מתנשפת. לא מתנצלת על האיחור. אין צורך, היא לא היחידה. אחריה, במשך המפגש, יזרמו לחדר עוד ועוד מאחרות, שקיות הקניות בידיהן, תינוקות על הידיים - היישר משגרת הבית והקניות. גם בבוקר זה שבין פורים לפסח - אולי התקופה הכי עמוסה בלוח השנה של האשה החרדית, בשל הניקיונות לקראת החג - נשים מכל הזרמים, גם הקיצוניים ביותר, עשו מאמץ והגיעו לכאן. חדר לא גדול, בלב שכונה חרדית ותיקה בירושלים.

כ-30 נשים בכל הגילים - מצעירות שאך נישאו ועד למבוגרות מהן בשלושה עשורים - יושבות בצפיפות. קצתן חובשות שביס מעל הפיאה או מטפחת שחורה, לרגליהן גרביים שחורים בסגנון מאה שערים, אחרות בעלות חזות חסידית, ויש גם ליטאיות אחדות. ביניהן יושבות גם כמה נשים חרד"ליות ונשים ללא כיסוי ראש. למרות ההתקרבות הרעיונית בשנים האחרונות בין שני הציבורים - הדתי-הלאומי והחרדי - שני הציבורים כמעט שאינם נוהגים להימצא יחד באותה הזירה. ואילו כאן הגבולות נחצים.

בעגה הפנימית שפיתחו, הנשים המשתתפות בקבוצה זו באו "לעשות עבודה במגירות". שיטת המגירות - סדנה למודעות עצמית המשלבת תכנים ומושגים מתחום הטיפול הנפשי ומהדת כאחד - סוחפת בשנתיים האחרונות מאות נשים בריכוזים חרדיים כבני ברק, ירושלים, ביתר והשכונות החרדיות בערים כבאר שבע, בית שמש ומודיעין עילית. למרות הפופולריות שלה בקרב החרדיות, מקורה של השיטה דווקא במעוז ההתנחלויות, גוש קטיף. פיתחה אותה תושבת היישוב קטיף, סילביה דהרי, אף שלא קשה לזהות שהיא שואלת ממקורות שונים, לא דתיים, כמו שיטת אדלר ושיטות טיפול דינמיות שונות.

לפני כעשר שנים החלה דהרי לאסוף סביבה גרעין של תלמידות, שמאוחר יותר נהפכו למנחות מרכזיות במערך השיעורים הצפוף של השיטה. בהן גם תמי פרלמן מהיישוב גן אור ומיכל פרץ, אשתו של הרב רפי פרץ, רב היישוב בני עצמון. שיטת המגירות, מסבירה פרץ באחד השיעורים, היא טכניקה בעבודת השם ועבודה על המידות. זו נרכשת דרך שיטות ארגון וסדר מוחשיות וסמליות כאחד.

קו ישיר להשם

שלב ראשון וחשוב בשיטה הוא מיון פריטים במגירה שמביאה אחת המשתתפות והגדרתם. פעולה זו אמורה להכניס סדר חדש בחיי האשה. על פעולה בסיסית ראשונה זו תיבנה התורה כולה, שלב אחר שלב. השלבים הבאים יכללו רכישת כלים כמו ברכות ותפילות (כוח הדיבור) ורכישת מידות (למשל: קשב, ריכוז, התאפקות, ויתור, שתיקה, ענווהועוד).

בהנחיה של המדריכה מתבקשת בעלת המגירה להצביע על הנחוץ לה באמת. לפי השיטה הדוגלת בצמצום ודיוק, כל מה שעודף ומיותר מפריע להתקדמות הרוחנית. כי המגירה משקפת את הפנימיות. אולי זה נשמע טריוויאלי, אבל נשים מתארות בהתרגשות את המהפך שהמגירה חוללה בחייהן. א' מבני ברק, בת 41, מתארת בעיקר תחושות גופניות נוכח הדרישה לוותר על פריט אהוב שלא השתמשה בו יותר משנה. "המדריכה אמרה שאני אתרום אותו, אעביר לחברה. הרגשתי שאני מזיעה, רעדו לי הרגליים, היה לי יובש בפה".

ברברה, המשתתפת בקבוצה של פרץ בבאר שבע, מספרת שהביאה מגירה של מפות שבת. "הרגשתי באותו רגע סערה. הבנתי שאני משתמשת בשתיים שאני לא אוהבת, רק בגלל שקניתי, ואילו המפה שאני אוהבת, אני לא משתמשת בה כי צריך לגהץ אותה. והיו שם עוד כמה שלא היו משמעותיות בעיני. זה עשה אותי מאוד לא מאושרת, הרגשתי שאני לא ראויה ולא נאהבת על ידי ה'". ברברה קיבלה נוסח תפילה: "אנא השם עזור לי להרגיש ראויה ואהובה בעיניך. תעזור לי להיות בישרות (ישרה רק עם עצמי - ת"ר) ושיהיה לי קו ישיר ממני אליך".

היא מספרת על תסכול מתמשך מכך שאין לה קריירה ומקצוע. "עכשיו, בעקבות המגירות, אני אוהבת את התפקיד שלי שהוא להיות אמא. להיות אשה יהודייה. לפעמים אני מרגישה מדוכדכת מכך, ואז אני מתפללת: 'ה' תעזור לי לאהוב את התפקיד'. אני צריכה לעבוד על זה. במגירות אומרים לנו שזה התפקיד שלנו. נשים שצריכות לצאת ולפרנס זה בסדר, אבל רק אם את זוכרת מהו התפקיד העיקרי שלך".

את הפעולה הראשונית הזאת מקדימות, כמו בכל הפעולות ("הליכים" במגירות) הצהרות חיזוק. אחריה מלמדת המדריכה תפילה מיוחדת. התפילות המיוחדות הן מעין מנטרות החוזרות על עצמן ומלוות את האשה במשך היום. כך, למשל, לפני עשיית המגירה ייאמר המשפט המעצב, המשקף משהו מהשפה הייחודית לסדנה: "אני אשה יהודייה מכובדת, אהובה, יקרה, מושגחת ומוגנת, מחובקת... בת מלך". משפט שמזכיר סדנאות חילוניות לאסרטיוויות, שבהן צעירות קמות ואומרות על עצמן כמה משפטי שבח כדי לעודד את הביטחון העצמי שלהן. נשים מקבלות נוסחי תפילות שמחזקות אותן בקיום מטלות בית מתסכלות כמו כביסה או כלים.

התפילות האישיות הן מקצת הסיבות שבעטיין מתנגדיה החריפים ביותר של שיטת המגירות, אנשי ארגון "לב לאחים", נחושים למגר אותה. לחולה בדלקת ריאות חוברה התפילה: "הקב"ה, אני מאמינה שיש לי הכוח לרפא את עצמי", והיא הבריאה, מספרת פרץ באקסטזה. אליעזר רובינשטיין מ"לב לאחים" בטוח ששיטת המגירות היא כת, לא פחות. לדבריו, סביב דהרי והמנחות הראשיות "נוצרו הילה ואווירה של הערצה שמזכירה התנהלות של גורו". זאת, לדבריו, גם משום שנשים מפתחות תלות במדריכה. "כל דבר הן מצלצלות לשאול את המדריכה. כל היום הן בטלפון".

חתירה לאושר

לא הרבה ידוע על סילביה דהרי. היא ובעלה אביגדור דהרי היו מראשוני המתיישבים בגוש קטיף. בגוש אומרים שהיו מחסידיו של עוזי משולם, לפני שעלה לכותרות. אביגדור נרצח בנובמבר 1989, כאשר תושב מחנה הפליטים נוסייראת דרס אותו למוות. תחילה חשבו שהיתה זו תאונה, אבל כעבור שנה משרד הביטחון אימץ את הטענה בדבר פיגוע דריסה. ביישוב שלה לא חושבים שסילביה דהרי רכשה השכלה מקצועית או שיש לה רקע טיפולי, אבל אומרים עליה שהיא בעלת כריזמה. לאחר מותו של בעלה נראה שעברה משבר אישי והתחזקה בדת, אומרים בגוש.

הקבוצות של דהרי החלו ביישוב גן אור, שם הן עוררו תרעומת גדולה. "נשים נשאבו לקבוצות הללו", אומרת אחת הנשים ביישוב. "החלו להגיע באמצע הלילה, היו מוכנות לאבד משפחה, חברות טובות של שנים. הן דיברו על דברים נעלים, אבל ביום יום לא ראינו שהן הפכו ליותר טובות". לדבריה, רבנים אסרו את השיטה באופן פרטי. באתר האינטרנט "כיפה" סיפרה אחת הגולשות שהרב מרדכי אליהו אסר על אמא שלה באופן פרטי את השיטה. לדברי הרב שמואל אליהו, רבה הראשי של צפת, אביו לא פסק נגד השיטה אלא אולי במקרים מיוחדים. "אני בעצמי נשאלתי כמה פעמים ולמדתי את הנושא ולא ראיתי שום בעיה עם זה". ואולם בתגובה לכך שאנשי "לב לאחים" הגדירו את השיטה כת, אומר הרב אליהו כי יש מקום לבדוק זאת שוב, כי "אנשי 'לב לאחים' רציניים ואם הם קבעו, יש להם בוודאי סיבות מוצדקות".

הדרמה המתפתחת ברחוב החרדי והניסיון להבין מהו הצורך שעליו עונות הסדנאות הסוחפות אליהן מאות נשים מעוררים עניין לא פחות מהשיטה שמעודדת את הנשים להשלים עם מקומן בבית. למשל, בשיעור של אחת המדריכות בשבוע שעבר היא אמרה, שהאשה היא קניין של הבעל. "אין לך מה לדאוג כי ביהדות קניין הוא עניין מחייב", אמרה המדריכה. "כמו שכשאדם קנה שדה הוא מחויב במצוות השדה, כך בעלך מחויב לך". לדבריה, אשה צריכה להבהיר לילדיה שהבית ותכולתו לא שייכים לה או להם, אלא לבעל הבית - האב והבעל. כמו כן יש להסכים עם הבעל בכל דבר. להכין לו ארוחת בוקר, לשבת ולדבר אתו. מדוע אם כן כל כך חוששים ממנה?

"הכל כאן זה הפוך על הפוך", טוען רובינשטיין מ"לב לאחים", שהאזין ל-20 קלטות משיעורי המגירות שהוקלטו על ידי המשתתפות. "את עניין ה'הן' לבעל הם הוסיפו רק בשלושת החודשים האחרונים, כשראו שבעלים מתחילים להתנגד". רובינשטיין פועל, לדבריו, בשל חששו מהתפרקות הבית והמשפחה כתוצאה מהמסרים המרדניים והעצמאיים הללו. עתה הוא ממתין להחלמתו של הרב יוסף שלום אלישיב החולה, כדי לערב אותו ואת הרבנים הליטאים בפעולה נגד התופעה.

ההתכנסות הנשית הזאת מדי שבוע בלב לבן של השכונות הירושלמיות החרדיות, לא הרחק משכונת גאולה, עוררה רגשות עזים במיוחד באזור מאה שערים. לפני כשלושה שבועות אנשי מאה שערים הטריחו את עצמם לבד"ץ (בית דין צדק) כדי לנסות ולהביא לפסיקה נגד המגירות. העיתון החרדי העצמאי "משפחה" דיווח בשבוע שעבר שהדיון בבד"ץ, לפני כשבועיים, היה סוער. לדיון הוזמנו ארבע הנשים העיקריות שמפעילות את הקבוצות, כדי להגן על השיטה, ומנגד הופיעו אנשי "לב לאחים". בחוץ עמדו זה לצד זה הקנאים והמצדדים בשיטה וצעקו זה על זה. עדיין לא ניתנה הכרעה סופית.

לדברי אברך צעיר מחוג המקורב לעדה החרדית, היה זה חסיד "תולדות אהרון" שהלך לבד"ץ להתלונן על שיטת המגירות. "אין לי אשה", בכה שם. לדברי האברך, אנשי מאה שערים חוששים שהנשים ימרו את פי בעליהן. הוא סיפר עוד שכ-30 נשים צמו ביום אבל ותפילה נגד ההתנתקות שהוכרז בגוש קטיף כאות הזדהות עם דהרי. "זה לא מתאים לנו", אמר.

מה שמפחיד את אנשי מאה שערים, אומר האברך, הוא שלראשונה חדר לשם משהו חדש. "יש השפעות חדשות בשנים האחרונות. למשל, נשים עושות כושר או הולכות לשיעורי התעמלות, אבל זה לא מהותי ועקרוני כמו המגירות. כאן המהפכה: דרך חדשה בעבודת ה'. ואנחנו הרי מאמינים בישן, בדרך של האמהות שלנו: שנשים צריכות להישאר בבית ולא להיחשף להשפעות חדשות".

לצד המסרים המחזירים את האשה למטבח ולסירים, נשות המגירות מדברות על מהפכה. הן מבטיחות שעבודה במגירות תביא לשינוי, תחילה באשה ואחר כך בבית, בילדים ובבעל. "אם את חושבת שתבואי לשמוע שיעורים של מגירות ולא תשתני - זו טעות", אמרה אחת המדריכות בשבוע שעבר. "מה שאלמד אתכן זה דרכי חשיבה", אמרה מיכל פרץ באחד השיעורים. "לימדו אותנו לא לחשוב. לקבל את החומר כמו גרבר. אמרו לנו: אנחנו חיים לפי סיסמה. לא העזנו לשאול שאלות בלי לפחד... אל תסכימו לשום דבר אם לא מסבירים לכם את כל מהלך החשיבה ואיך בן אדם הגיע למסקנה שלו. למה, מי אמר שהוא צודק?"

החתירה לאושר מיידי ומנחם, אחד מסממני העידן החדש, קיימת במגירות לצד אמירות חוזרות ונשנות על עבודה קשה. "מי שעובדת במגירות צריכה להגיד לעצמה שהיא רוצה להיות אשה אחרת", אומרת פרץ. "לא אשה מסכנה, נרגנת. כוח הדיבור משנה מציאות. אם את מברכת מישהו, הוא מבורך כל היום. זה כוח".

מנחות המגירות מזכירות דרשנים עממיים. הן רחוקות מלהיות הזרם המרכזי. הן מדברות בלהט, כמו המחזירים בתשובה. רוב הזמן בסחבקיות, אם כי בנוסח עדין יותר, לפעמים בנזיפות. הן לא מתיימרות לדבר כרבניות. "לא מעניין אותי לצטט פסוקים ולהביא אלף מדרשים", אמרה פרץ באחד השיעורים. "אני בטוחה שאתן יודעות יותר ממני. אנחנו רוצות לחיות בקודש. מה הפסוק היחיד אומר לי על החיים שלי". ב"לב לאחים" רואים בכך זלזול במקורות.

השיעור של מיכל פרץ ושל סילביה דהרי מתנהל בשפה עממית, מובנת לכל, מתובל במשלים ובסיפורי נסים. נשים שעשו מגירות, סיפרו באחת הקבוצות, הבריאו ממחלת ריאות; בקבוצה אחרת סיפרו שהן סגרו מינוס בבנק ושגרמו להצלחה בבגרויות. במה שונות נשות המגירות מאמנון יצחק, למשל? מדוע אליו יש יחס של הערכה מהול בחיבה בציבור החרדי? מדוע הרבנית לאה קוק אינה מוצאת אל מחוץ לחוק הדתי? גם אצלם השפה שונה, אבל יצחק אינו פונה לאליטות החרדיות אלא בעיקר לשכבות העממיות. שיטת המגירות הצליחה להיכנס לדתיקן - למאה שערים.

מדברים על רגשות

מעבר לבעיות הפנים-חרדיות, הרושם החזק ביותר שמתקבל מהשתתפות באחת הקבוצות הוא עד כמה נשים חרדיות זקוקות לקשר ולתמיכה, ועד כמה הן רוצות לדבר על עצמן. כי כשמקלפים את המעטפת הדתית מגלים דינמיקה קבוצתית העובדת בכוח השיתוף וההיחשפות של חברי הקבוצה והאמון שהם נותנים זה בזה. אביבה רולר משכונת הר נוף בירושלים, שאירגנה מפגש מגירות בביתה בעבור בתה הבכורה (בגיל סמינר), אומרת ש"אלי זה לא דיבר. אבל ככל קבוצות התמיכה למיניהן, יש נשים רגישות שזקוקות לקשר ולהיחשפות הזאת בקבוצה. זה עושה להן טוב". אשר להתנגדות הממסד החרדי, רולר אומרת שלכל התנועות ביהדות התנגדו בהתחלה. גם לתנועת המוסר. אז מה?

אין ספק שנשים חרדיות גילו את הנחמה שבפסיכולוגיה בגרוש ובניתוח של הילדות (אף שהמדריכות אינן מסכימות לדבר על ההורים). נוגעת ללב היתה תגובתה של אשה בשביס מוגבה, תושבת מאה שערים, לאמירה של המנחה שאמא צריכה לעשות הכל בבית. "כשהייתי בגיל 18, לפני החתונה שלי, אמא שלי הפסיקה לעשות לי אוכל לסמינר. הרגשתי שהיא לא אוהבת אותי יותר". אשה אחרת הינהנה בהתרגשות וסיפרה שכשהיתה בת עשר אמא שלה עשתה אותו הדבר. "הרגשתי שהיא רוצה זמן לעצמה", אמרה במרירות, "ושאני עול בשבילה". במגירות עושים שימוש רב במלה אהבה, מלה שממעטים להשתמש בה בציבור החרדי. מה תהיה ההשפעה של הכנסת המושג הזה לחיים החרדיים - ימים יגידו.

נשים לומדות שאפשר לדבר על רגשות, על תסכול. אחת התלמידות באחד השיעורים של פרץ הביאה מגירה עם צבעים וספרי אמנות, שריד משנות לימודיה. היא סיפרה שחשה תסכול מכיוון שמיום שנישאה עבדה כמורה וחשה כל הזמן שהחמיצה משהו. "אמא שלי ובני משפחתי נאנחים ואומרים לי כל הזמן: 'כמה חבל שאת לא משתמשת במה שלמדת'". לדבריה, היא הרגישה תחושות לא טובות גם ביחס לאמהות ובגלל תגובות על החלטתה להיניק זמן רב מהמקובל. המדריכה אמרה לה: "תהיי ישרה עם עצמך בלבד. אל תשמעי לאחרים, לא לאמא שלך ולא לאחותך".

הד"ר תמר אלאור, חוקרת החברה החרדית והדתית וראש מרכז לייפר ללימודי נשים באוניברסיטה העברית, אומרת שיוזמות פמיניסטיות בחברות שמרניות תמיד מתחילות מהטריטוריה הביתית. "שנים מטיפים לנשים הללו שהייעוד שלהן הוא להיות נשים לבעליהן, מרכז הבית, אבל אלה הן מלים ריקות. ואז באות נשים ואומרות, אנחנו ניקח את הייעוד הזה וניצוק בו תוכן משלנו. אנחנו נחגוג את זה. נתמקצע ונתייעל ונהיה הכי טובות שיש. כאן תתחיל המהפכה שלנו. ואז פתאום זה מפחיד את החברה".

בקרב חוקרי החברה החרדית ניטשת מחלוקת נושנה אם הנשים החרדיות מנציחות את השיטה - כלומר, את המציאות של חברת הלומדים - או שהן גורם לשינוי. "מהפכות פמיניסטיות אינן ליניאריות", אומרת תמר אלאור. "אמנם דתיות לאומיות החלו ללמוד תלמוד כמו הגברים, אבל זה לא הופך אותן לפמיניסטיות, לליברליות או לשמאלניות. כך גם בעניין שיטת המגירות: זה שנשים יושבות בקבוצה ומדברות על הספונג'ה, לא מבטיח כלום. אבל, מצד שני, לא יכול להיות שהאנרגיה הזאת תישאר במגירות ובספונג'ה". ואכן, פה ושם בשיעורים הן מתחילות לדבר על פרשנות נשית חדשה לטקסטים, לקריאת המגילה, למשל.

אלאור אומרת שהמהפכה היא רק בעובדה שנשים יושבות ביחד לדבר על עצמן. "זהו סוג של חוויה חדשה, גם אם אין בה תוכן. הנשים מגלות סוג של אינטימיות נשית, סוג של רשת נשית". הן גילו גם את הרוחניות. אלאור, שבעבודת הדוקטורט שלה על נשות חסידות גור בקרית החייל בתל אביב גילתה שלנשים חרדיות אין עולם רוחני, לא מופתעת מההתלהבות שלהן. "אצל נשים, אם יש אלוהים הוא חבוי בכביסה, בכלים ובאקונומיקה. עכשיו זה השתנה. הן גילו את תפילת הנשים". תמיד התפללתי, אמרתי ברכות, אבל פתאום יש לי מערכת יחסים עם הקדוש ברוך הוא, אומרת ברברה.




כל הזכויות שמורות ,"הארץ" ©

--------------------------------------------------------------------------------


סגור חלון
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=562421

http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%D7%A9%D7%99%D7%98%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA

שיטת המגירות
מדור_הבית_במרכז‏
נקי בבית - נקי בראש

שיטת המגירות פותחה ע"י סילביה דהרי שבעלה נהרג בפיגוע והיא נשארה אלמנה עם חמישה או ששה ילדים. כשסילביה התחילה עם השיטה היא היתה חילונית. במשך הזמן סילביה חזרה בתשובה.

מאחורי כל מעשה קיימת מחשבה. אנחנו יכולים לראות את המעשה, אבל לא מודעים לקו המחשבתי מאחוריה. למשל אם מישהי מוזגת לעצמה כוס מים, אנחנו יכולים לראות את המעשה - מזיגת מים לכוס. יכולים להיות הרבה קוי מחשבה מאחורי הפעולה של המזיגה.מישהי אחת תמזוג כי היא משועממת. מישהי שניה תמזוג כי היא צמאה. מישהי שלישית תמזוג כי היא עייפה. לכל אחת קו מחשבה האופייני לה.

סידור מגירה משקף את קו המחשבה של מי שסידרה את המגירה. התחלת כל סידור של מגירה או מדף או כל חלל שבוחרים, מתחיל בריקון מוחלט של כל תכולת החלל. מנקים את תכולת החלל שהתפנה. מי שמסדרת אומרת בקשה/ תפילה המופנית לאנרגיה/ אלוהים / כח עליון. האמירה מדברת (בערך) על כך שאני אוהבת את עצמי כפי שאני עכשיו, ובטוחה באהבת האנרגיה / אלוהים / כח עליון כלפי.

לאחר מכן המסדרת מתבוננת בערמת החפצים שהוצאה מהחלל ואומרת איזו תחושה פיזית עולה בה למראה הערימה.
המסדרת מגדירה אילו חפצים יכלול החלל (למשל - מגירת חולצות קצרות של אמא, או חומרי ניקוי או כל הגדרה המתאימה לה. השלב הבא הוא מיון והפרדה. המסדרת ממיינת את כל החפצים לפי ההגדרה שהגדירה ולפי נחיצות / אי-נחיצות.

כל התהליך מלווה במנחה שמשוחחת עם המסדרת טלפונית או נמצאת איתה פיזית. המנחות הן נשים שעברו הדרכה של שיטת המגירות. המנחה שואלת את המסדרת שאלות מכוונות, מסייעת לה לסדר פיזית את החלל. בעזרת השאלות והתשובות, מתגלה קו המחשבה מאחורי הסידור לפני שהחל התהליך של מגירות. הסידור הפיזי של המגירה משקף את ההליך המחשבתי שעובר על המסדרת.

שיטת המגירות עוזרת לארגון / סידור / ניקוי פיזי של הבית, וכן התפתחות / העצמה / שינוי בקו המחשבה וההתנהגות הנובעת מקו המחשבה שהשתנה אצל המסדרת.

השיטה היא לכל מי שמעונינת, לא לדתיות בלבד, אלא גם לאנשים שאינם דתיים או כל המגדירים עצמם אחרת. (את האמירות שלפני ובזמן הסידור ניתן לנסח כך שכל אחת תרגיש נוח עם האמירה באופן אישי).

גמ_דית‏ (30.03.2005 08:36):
לכבוד פסח..
לפני כמה חודשים התחלתי להשתתף בשיעורים של שיטת המגירות.
עכשיו התחלתי קורס חדש מהתחלה, כדי שאוכל לנסות ולשתף מזכרון יותר עכשוי.
מקווה שיש מתענינים..
כלנית (30.03.2005 20:25):
גמדית ,
תוכלי בבקשה להגיד לי איך מגיעים לשיעורים או עזרה בנושא של המגירות וכמה זה עולה. תודה
גמ_דית‏ (31.03.2005 01:54):
כלנית שלום,
כל שיעור עולה 20 ש"ח. שיעור נמשך לפחות שעתיים.
שיחת הטלפון למנחה - רק עלות השיחה (בזק) עולה לך.
אני צריכה לדעת באיזה אזור בארץ את נמצאת כדי להפנות אותך.
לבנת_כנף‏ (31.03.2005 05:18):
גם אני חוויתי את זה במשך כמה חודשים. זה עשה לי מאוד טוב. (בתור התחלה עזר לי לצאת מהבְּרוך של פסח ואח"כ עוד כל מיני שינויים פנימיים).
אבל באיזשהו שלב כבר לא היה לי כ"כ נעים עם המדריכה. אז הפסקתי.
שוקלת לחזור לזה.
אהבתי את זה שזה מאוד שווה לכל נפש. ונגיש לכל אחד.

רציתי להוסיף לתיאור הנ"ל:
כשמוציאים את תכולת המגרה ומתבוננים איזו תחושה עולה בנו: זה יכול להיות משהו כמו 'זה קשה מדי' או 'לא עכשיו. אחר כך' או 'כמה דברים מיותרים! אבל אני פוחדת לזרוק כי מה יהיה אם אצטרך את זה יום אחד?' או 'אין לי כוח' או 'אני בחיים לא אצליח לסדר את כל זה, אני סתם לוזרית' וכו' וכו'.
זה ממש לא משנה מה יש במגרה ואיך אני אסדר אותה. מה שמשנה זה מה זה מעלה בי כשאני עומדת מול המגרה.

ואני מספרת למדריכה מה אני מרגישה והיא מציעה לי או עוזרת לי לחבר משפט / תפילה שקשור לתחושה הנ"ל. למשל: 'אלוהים, תן לי תמיד להרגיש שאתה נותן לי כוח' או 'תן לי את הביטחון בך שכל מה שאצטרך יהיה לי (ולא אצטרך לשמור דברים רק מתוך פחד...)' או 'בבקשה תעזור לי לוותר על התלונה' וכו' וכו'.
(כמובן, שלא חייבים להשתמש בשם אלוהים. אפשר למצוא את השם המתאים לנו לכוח שעוזר לנו).

הרעיון הוא, כפי שהבנתי, שהשינוי בא דווקא תוך כדי עשייה. אז כשאומרים תפילה כזו תוך כדי עשייה, תוך כדי סידור המגרה - זה מפנים את התפילה ואת ההתכוונות הרבה יותר ממילים בלבד.

והתוצאה: שינויים לטובה בתוכנו ובמערכות היחסים שלנו עם עצמנו ועם העולם + בית מסודר.
שווה, לא?

נועה_בר‏ (31.03.2005 16:47):
עכשיו התחלתי קורס חדש מהתחלה,
מה בעצם לומדים בקורס כזה?
האם ארונות ומדפים זוכים ליחס שווה למגירות?
גמ_דית‏ (31.03.2005 17:37):
המפגשים נערכים פעם בשבוע. מישהי מביאה מגירה מהבית והמנחה עוברת איתה על התהליך כשכולן צופות. מתנהלת מעין שיחה "פתוחה" בין המנחה לבעלת המגירה (המסדרת). "פתוחה" כי כולן נוכחות, מקשיבות ואף מעירות הערות. המנחה מלמדת מושגים שקיימים בשיטה. ישנם קורסים בהם המפגשים נערכים כל פעם בבית אחר ובעלת הבית מביאה מגירה ועובדת עליה.
עיקר הלמידה נעשה בבית בשאר הימים, כשכל משתתפת יכולה להתקשר למנחה(ניתנים טלפונים של מנחות שונות) ולעבוד על חלל מסויים.
כפי שציינתי למעלה השיטה נקראת מגירות, אבל ניתן לעבוד על כל חלל מוגדר (מדף, ארון, כוננית וכו').
קצב סידור הבית וההתפתחות האישית תלוי בעצם במשתתפת.
מגירונת. (01.04.2005 17:03):
הייתי בכמה פגישות שהתקיימו באזור מגוריי.
המנחה, אישה דתייה, הבהירה לי אחרי פעמיים שמטרת השיטה היא לקרב את עם ישראל לגאולה ע"י קירוב עוד נשמה לאמונה/דת.
רציתי מאוד להמשיך ובאמת להפנות את הברכות והבקשות לאנרגיה שאני מתחברת אליה באופן אישי אבל המנחה כל הזמן "משכה" אותי לדבר עם השם, בורא עולם , הקדוש ברוך הוא שהרגשתי שיש פה נסיון להחזיר אותי בתשובה ופשוט הפסקתי.
אני לא נמצאת במקום הזה של חזרה בתשובה. כל מה שרציתי זה לסדר ולארגן את החיים שלי לקראת האביב/פסח.
אביב_חדש‏ (01.04.2005 17:34):
מה שמגירונת מספרת זה בדיוק מה שמפריע לי בשיטה, ודיברתי כבר עם כמה מנחות.
נו, מי בוגרת השיטה ורוצה להנחות אותי בלי התקרבות לשם?
גמ_דית‏ (01.04.2005 19:57):
אני חילונית לגמרי. באופן_אישי?‏ כל מה שאני רוצה זה לסדר ולנקות את הבית בכיף .
מה שלא מדבר אלי לא משנה לי. לא שמתי לב שמנסים להחזיר אותי בתשובה, אולי כי אני אדישה לזה. לא רוצה לחזור לשומקום. אני יושבת בשיעורים ולמחרת פשוט מתחשק לי לסדר ולנקות..אני בכלל לא מדברת בטלפון עם אף מנחה..
יש כאלו שהדגש אצלן זה התפתחות אישית. יש כאלו שעושות דברים כמו שמלמדים. אני עושה מה שטוב לי.
אני מוכנה לנסות לחפש מישהי שלא שמה דגש על דת.
אילה_א‏ (01.04.2005 23:28):
מי שזה דתי לה יכולה לבוא אלינו לפליי ליידי Fly_Lady‏‏
לבנת_כנף‏ (03.04.2005 00:56):
המדריכה שהייתה לי (בטלפון) בכלל לא דיברה על דת.
והיא עזרה לי מאוד.
אבל מה שהיא הדגישה - שבשיטה הדבר השולי זה הסידור של הבית.
ולא שזה לא קורה - זה קורה ובגדול. אך זה רק תוצאה נלווית של הסדר הפנימי בנפש שלנו. ורכישת כלים נפשיים להתמודדות. בהירות מחשבה. ביטחון. נחישות. וכו' וכו'.
לכן, לדעתי זה נראה לי שונה מ- Fly_Lady‏, ששם הדגש הוא בעיקר על הסדר.
למרות שזה בוודאי עובד גם הפוך - שכשיש סדר בבית יש סדר בנפש.

בכל זאת, לפי הבנתי, השיטה של מגירות נותנת משהו עמוק יותר.
רק כדאי למי שזה חשוב לו למצוא מדריכה שלא מקשרת את זה לדת.

אמנם תוך כדי סידור ה'מגירה 'יש איזושהי פנייה לכוח עליון - בקשת עזרה, כדי לשנות דפוסים בתוכנו, אך כל אחד יכול לשווֹת לנגד עיניו את הכוח העליון שהוא מתחבר אליו, ולקרוא לו בשם שמתאים לו.

בבסיסה השיטה הזאת אינה דתית ואינה מחזירה בתשובה. אלא מחזירה את האדם לעצמו.

(כמו שאפשר לתרגל יוגה בלי להיות הינדואיסטי, למרות שבהודו יש כאלה שקושרים בין הדברים. אך זה לא בבסיס של היוגה.)

ניקוי ראש


שיטת ה'פלייניג ליידי' מטילה על מעריצותיה להסתובב בבית, להביט בחפצים ולשאול את עצמן שלוש שאלות: "האם אני אוהבת אותך? האם אני צריכה אותך? האם יש לי אחרים כמוך?"



מאת:מיכל ווזנר
26 במרץ 2004, 'ד בניסן תשס"ד


איור: נעה ויכנסקי
בימים אלה עסוקות כל בית ישראל בצחצוח הבית. נכון אמנם שפה ושם ניתן למצוא גם איזה גבר לרפואה שעושה טובה ומנקה, אבל בדרך כלל, ועל אף העובדה שכולנו נשים משוחררות, עובדות ושואפות להגשמה עצמית, עדיין נשאר משום מה סעיף הבית ברשימת המטלות שלנו, ובהתקרב פסח לא נותר לנו אלא לזמזם "טרחה רבה טרחה רבה", ולהתחיל במלאכה.
יש נשים שעבורן תחזוקת הבית היא משימת טבעית ופשוטה. את הנשים האלה אי אפשר לתפוס בכיור מלא כלים, בפח גדוש ובהררי כביסה לא מקופלת. לעומתן יש נשים, שעבורן הנושא כולו נותר בגדר תעלומה בלתי מפוצחת. נשים אלה מרגישות שאף פעם אינן יכולות לעמוד בקצב, ולא אחת קורה שהן שוקעות לתוך ייאוש מוחלט. הן מסתובבות שוב ושוב בין השיש הדביק לסלון המבולגן, מביטות חסרות אונים בקירות המלוכלכים ויכולות לבלות בוקר שלם בבית בלי לעשות שום דבר, רק מפני שנראה להן פתטי לנקות את המטבח, כשהמקלחת זקוקה בדחיפות לצחצוח וטיפשי להתחיל במקלחת כשהילדים תיכף יחזרו ועדיין אין ארוחת צהריים מוכנה.
אני, למרבה הצער, אינני נמנית עם הקבוצה הראשונה. לא פעם אני מביטה בקנאה בחברותי שהבית שלהן מצוחצח תמיד. איכשהו נדמה לי שיש חוסר צדק משווע בעובדה שדווקא הן, היעילות והמאורגנות כל כך, צריכות להתמודד עם בלגנים קטנים ושטחיים, בעוד שאני, המחוסרת כל דיסציפלינה, נאלצת להתמודד ללא הרף עם בלגנים כרוניים ורב-שכבתיים. לו היה מוטל עלי לנקות ולסדר את הבית שלהן, אני אומרת לעצמי, הייתי יכולה לשבת בחיבוק יידיים.
אבל, מאחר שעלי לנקות ולסדר את הבית שלנו דווקא, לקראת פסח אני משנסת מותניים, והפעם החלטתי לעשות עבודה יסודית במיוחד ולהקדים לניקיון המעשי היערכות תיאורטית מחכימה. יש תיאוריות הטוענות כי ניתן להפיק ממטלות ניקיון וארגון הבית גם תועלות רוחניות, לשפר את הקשר עם בורא העולם ולהגיע לאיזון נפשי ואווירה טובה בין בני הבית, ולכל הדעות מדובר בבונוס מלהיב לספונג'ה וצחצוח חלונות.
אתר האינטרנט של ה'פלייניג ליידי', למשל, מציע תוכנית מפורטת לארגון הבית, כולל אסטרטגיה רב-שלבית, מטלות יומיות ותזכורות באי-מייל, שנועדו בסופו של דבר לא רק להחזיק את הבית נקי ומסודר, אלא להשתמש בפעילות הזאת ככלי להשגת יעדים רוחניים. בדומה, נפוצה כיום בארץ 'שיטת המגירות', העוסקת אף היא ברמה הקונקרטית בסדר וניקיון אך מכוונת בעצם להתפתחות רוחנית ולעבודת ה'.
באופן מפתיע, ולמרות ההבדלים התהומיים בין השיטות האלה, ישנם מרכיבים החוזרים על עצמם בשתיהן: ראשית, בשתי השיטות הצעד הראשון בדרך לארגון הבית ולהתפתחות רוחנית גם יחד הוא הוויתור על הפרפקציוניזם. עקרת בית פרפקציוניסטית, המזהה כתם של שוקולד למריחה על דלת ארון המטבח שלה, מדמה מיד בנפשה שעליה לפצוח בפרויקט אימתני של צחצוח ארונות המטבח פנים וחוץ, ומרוב ייאוש היא שוכחת שאפשר פשוט לקחת סמרטוט לח ולנגב את הכתם. לכן, דבר ראשון: הלאה הפרפקציוניזם. לפי הפלייניג ליידי אפשר להילחם בפרפקציוניזם המזיק בעזרת טיימר: מכוונים מראש טיימר ומחליטים לעסוק בניקיון ארונות המטבח במשך חמש עשרה דקות בלבד. שיטת המגירות, לעומת זאת, מתמודדת עם הפרפקציוניזם על ידי תחימת האזור המטופל בצורה קפדנית. לא מצחצחים את ארונות המטבח: מטפלים במדף אחד בכל פעם.
שנית, הן שיטת המגירות והן הפליינג ליידי מתבססות על קשר עם כוח חיצוני כמשענת הכרחית להתמודדות עם מטלות בלתי אפשריות, ולהתפתחות רוחנית גם יחד. 'שיטת המגירות' עוסקת בתפילה ובחיזוק הקשר עם הקדוש ברוך הוא, ואילו הפלייניג ליידי מציעה לעקרות הבית החילוניות את כוחה של הקבוצה כמקור כוח ותמיכה.
דבר שלישי, שנמצא בשתי התיאוריות ותופס מקום של כבוד גם בתורת ה'פנג שוי', שעניינה איזון אנרגטי של הבית, הוא הצורך הקריטי להיפטר מן המסה העצומה של חפצים מיותרים, העומדים בדרכנו אל הסדר ואל השלווה הנפשית. הפלייניג ליידי מטילה לעתים מזומנות על מעריצותיה להסתובב בבית, להביט בחפצים מזדמנים ולשאול את עצמן את שלוש שאלות המחץ: "האם אני אוהבת אותך? האם אני צריכה אותך? האם יש לי אחרים כמוך?" בהתאם לתשובות, יש לסלק מן הבית את החפצים הלא אהובים, הלא נחוצים או המיותרים. גם שיטת המגירות מנחה את המשתמשות בה להיפטר מחפצים מיותרים - "לפח או לגמ"ח". לא פעם החפצים שאנו מסרבים להיפרד מהם מעיקים עלינו יותר ממה שעולה בדעתנו. ערימת הבדים, שמחכים כבר עשר שנים ליום שבו תתפרי מהם משהו; שקית בגדי התינוקות שאת שומרת ליום שבו תתבשרי על לידת נכדך הראשון - למרות שהבכורה שלך עדיין לא בת שתים-עשרה - תעיפי את כולם ותגלי, כמה מקום התפנה בבית ובנפשך גם יחד.
לפי שיטת המגירות יש לסילוק החפצים המיותרים גם פן נוסף - חיזוק מידת הביטחון בה'. לא אחת הצבירה ההיסטרית נובעת מהעדר ביטחון: "נכון אמנם שכיום אני לא צריכה את הסוודר הקרוע הזה, אבל מי יודע. אולי בעתיד אני אזדקק לסוודר חם ולא יהיה לי?" כאשר מידת הביטחון מתחזקת, ברור לי שבעתיד ידאג הקדוש ברוך הוא לכל מחסורי, וממילא אינני צריכה לדאוג למחסורי העתידי עכשיו.
וכאן אנחנו מגיעים לעוד עקרון יסוד חוצה שיטות: לחיות כאן ועכשיו. לא לצבור דברים שפעם היו שימושיים ולא לצבור דברים שפעם אולי יהיו שימושיים, אלא להחזיק בבית רק את הדברים שהם שימושיים ודרושים לנו כדי לנהל בשלווה את חיינו בימים אלה ממש.
כך ישבתי ועיינתי בחומר התיאורטי המרתק, ואפילו סיכמתי לעצמי נקודות מפתח בפנקסי הקטן: כדי לנקות ולסדר את הבית יש להיפטר מן הפרפקציוניזם, לפרק את המשימות למשימות מוגדרות ולעסוק בהן לזמן מוגדר מראש בעזרת טיימר, לזרוק מן הבית כל מה שלא משמש אותנו כאן ועכשיו, ולהיעזר לצורך ביצוע כל אלה בתפילה לאל עליון. עכשיו, כמובן, לא נותר לי אלא ליישם.

עס גייט אן דא הי אין אמעריקע אויף א גרויסן אופן

א מען רופט א 212 נאמבעכר וואס טרענספערט זיך אריבער צו א פרוי דא אין וומסבורג
זי האט א וואיס טשעינזשער מאשינדל
מען זאל נישט דערקענען איר קול
זי נעמט באצאלונגען און שארט גאלד
און שטאראק מצליח