בדיחות של חרדים-יש דבר כזה
ראיתי את זה בפורום של היידפארק הציקוליקוצים, ע"י הרשקה, נהנתי והייתי חייב לשתף גם אתכם תהנו!
(נתפס במייל)
אברך שואל את אשתו בספירת העומר, "מה יש היום לאכול"?
אז היא אומרת, "אתמול היה שניצל".
*-*
מרכזניק נוסע ברכב של ההורים לפגישה. אחרי שהוא יוצא מהחנייה, אבא שלו רץ
אחריו וצועק לו: אורות, אורות! אז הוא עונה לו: לקחתי! לקחתי!
*-*
בחור ישיבה מסתובב ברחובות חברון, כשלפתע מתנפל עליו ערבי אוחז בסכין גדולה
ומבקש להורגו.
הבחור פורש ידיו כלפי מעלה וקורא באקסטזה: ברוך אתה ה´, אלוקינו מלך העולם,
אשר קדשנו במצוותיו וציוונו למות על קידוש השם!!!
הערבי רואה שמדובר במטורף ומחליט לעזוב אותו לנפשו.
הוא ממשיך בדרכו, ופתאום מבחין שהבחור רץ אחריו, מצביע על עצמו וצועק: מממ,
מממ!
*-*
בחור ישיבה הולך בהרי ההימלאיה ופוגש דוב. עוצם את העיניים ואומר בכוונה רבה:
שמע ישראל. פתאום הוא מבחין שגם הדוב ממלמל ברכה! הוא מבסוט, צועק לו "דוב
יהודי, אחים אנו!" ואז שומע את הדוב מסיים: "...המוציא לחם מן הארץ"
*-*
בגלות לא נמצאו ליהודים מקורות פרנסה ולכן נענו לכל הצעה שהיא.
יהודי אחד נשכר להתמודד עם דב בקרקס. היהודי בקש שכרו מראש. נפרד לשלום! מאשתו
וילדיו ונכנס לזירה.
שעט לעברו דב נוהם ומפחיד. קרא היהודי: "שמע ישראל!!!" ענה לו הדב: "ה´
אלוקינו, ה´ אחד!"
*-*
בביתו של בני-ברקניק נשברה האסלה בערב פסח. הוא הלך לחנות וקנה אסלה חדשה.
כשצעד איתה ברחוב לביתו עצרו אותו העוברים ושבים ושאלו: "מי פסק? מי פסק?"
*-*
בזמן ההבדלה הניחה הרבנית את המטאטא בצד.
כשראתה שהחסידים מסתכלים, אמרה להם:"זה לא מנהג..."
ומאז...
כל החסידים בזמן ההבדלה מניחים את המטאטא בצד ואומרים:" זה לא מנהג"...
*-*
ראובן פונה לשמעון(ככה זה חייב להתחיל, לא?) בזמן קריאת התורה ולוחש לו - "שבת
היום, אבל ראיתי שאתה מוכר את הרכב", עונה לו שמעון - "שבת היום, אבל נכון".
שואל ראובן - "שבת היום, אבל בכמה?" עונה לו שמעון - "שבת היום, אבל 15,000
תפוחים". שואל ראובן - "שבת היום, אבל אפשר ב-10?" מחזיר לו שמעון - "שבת
היום! .. נראה."
לאחר התפילה, שואל שוב ראובן את שמעון - "שבת היום, אבל -- חשבת?" מחייך שמעון
ואומר - "שבת היום, אבל זה כבר לא אקטואלי..."
*-*
אותו שנהיה צרוד,
שאלוהו חבריו: ממה נהיית צרוד?
אשתי צועקת עלי ענה הלה.
סד"א אש! תו כגופו?
לא, שומע כעונה!
*-*
מספרים שהיה קמצן שהגיע לביתו, ואישתו אמרה
לו שהעוף מקולקל וצריך לזרוק אותו.
"לזרוק!" מזדעזע הקמצן,"אפשר לתת לשכן העני
שלא ראה עוף כבר הרבה זמן".
העני אכל בשמחה, ומיד אושפז בבית חולים!
בבוקר שמע הקמצן שהעני בבית החולים, והלך
לבקר אותו ולקיים מצוות ביקור חולים.
בלילה נפטר העני, ולמחרת התקיימה ההלויה,
לאחר שחזר מהלוויה אמר לאשתו: "נו? ואת רצית לזרוק את העוף? ארבע מצוות קיימנו
בעזרתו: מתן בסתר, ביקור חולים, הלווית המת,וגם ניחום אבלים...כזה עוף לזרוק?!
*-*
כומר ורב נוסעים ברכבת. הכומר פונה אל הרב בצורה מתגרה ואומר "בוא נברר מי
מאתנו יותר חכם. נשאל אחד את השני שאלות, ומי שלא ידע את התשובה יחויב לשלם
לשני 1,000 דולר".
עונה לו הרב: "שמע, אני בן אדם תפרן, אין לי לתת לך 1,000 דולר".
אבוא לקראתך", אמר הכומר, "אם לא אדע לענות לשאלתך אשלם לך 1,000 דולר, אם אתה
לא תדע תשלם לי רק דולר אחד".
"טוב, אני מתחיל", ענה לו הרב, "מה זה עם עשר עיניים! , שבע כנפיים, וארבע
זנבות?"
הכומר שבר את הראש קרוב לחצי שעה, אך לא הצליח לגלות.
"מה התשובה?" צעק לבסוף.
"תביא את האלף דולר קודם", אמר הרב.
הכומר נתן לו ושאל שוב: "מה התשובה?"
"לא יודע", ענה הרב, "קח דולר".
*-*
בכפר קטן הגיעו שני בנות לפרקן, רב העיירה שלח מכתב לראש הישיבה בעיר הגדולה
שהם צריכים שני בחורים מצויינים בשביל שידוך לבנות אלו, ראש הישיבה בחר שני
בחורים ושלחם לעיירה הזו ,כסף לנסיעה לא היה להם ,יצאו הם לדרכם ברגל לכיוון
העיירה ,שרכו את רגליהם שבועות בכיוון,עד שלאחד מהם ,כוחותיו לא עמדו
לו,התמוטט ומת, המשיך האחד בדרכו ,כשהגיע לעיירה מחכות לו שני נשים,שכל אחת
טוענת שהוא המיועד עבור בתה,לאחר כל הצעקות והויכוחים בינהם,הם פנו לרב שיפתור
את הבעיה, התלבט הרב רבות פתרון הבעיה עד שנזכר במשפט שלמה , קרא להם הרב
לדיון בנוכחות שלושתם ,שמע את טענותיהם ,והציע ,אין ברירה ,צריכים לחתוך את
החתן לשתיים,כך יהיה לשניהם , הזדעקה אחת האמהות מה פתאום לחתוך,אני מוותרת
לשניה, קמה ההיא לעומתה, וזעקה, שהיא לא מוותרת ושהרב צודק וצריך לחתוך את
הבחור לשניים,
קם הרב ואמר ! לבחור: עכשיו הכל ברור. זאת שרוצה לחתוך אותך לשניים היא
השוויגר האמיתית!
יהודי עובר במסלול הירוק בשדה התעופה,
כשמטענו כולל לא פחות מ-5 מקררים.
המוכס עוצר אותו מיידית: "סליחה רבי, מה זה צריך להיות?"
"אני יהודי חרדי", מסביר הרבי, "וצריך מקרר אחד עבור מזון בשרי, ואחד עבור
חלבי".
"נניח", אומר המוכס, "אבל זה מסביר רק 2, מה בנוגע לשאר?"
"על פסח שמעת?", שואל הרבי, "ובכן, אני זקוק גם לזוג בשרי וחלבי, עבור חג
הפסח".
המוכס מגרד את פדחתו ושואל: "ומה לגבי
המקרר החמישי???".
"נו בשביל אחד אתה עושה סיפור?", עונה הרבי בתמימות.
רב ידוע נפטר והגיע לגן עדן.
להפתעתו ראה נהג מונית יושב במקום מכובד משלו.
"אני לא מבין זאת", פנה אל אחד המלאכים, "את כל חיי הקדשתי לקהילתי ולעבודת
הבורא, ונהג המונית מקבל מקום מכובד יותר?!"
"אנו מתגמלים לפי תוצאות", ענה המלאך, "האם בכל פעם שנשאת דרשה כולם הקשיבו
לך?"
"היו מקרים שמישהו בקהל נרדם", הודה הרב.
"אצל נהג המונית הזה לא רק שהנוסעים לא נרדמו", מספר המלאך בהתרגשות, "אלא הם
גם התפללו במשך כל הנסיעה.! .."
שני יהודים נפגשים ברכבת.
באמצע הנסיעה, אחד מהם נאנח מעומק הלב:
א-ו-י.
אומר לו השני: אתה מספר לי?
שני יהודים נפגשים ורוצים להתפלל במנין. אלא מה, הם היחידים שם. מה עושים?
אומר אחד: אני ואתה, אתה ואני, שנינו ביחד - זה כבר 6. עכשיו תגיד את זה גם
אתה - ויש 12.
אומר השני: יופי, יש 2 מיותרים, בוא נלך...
רב יהודי, שייח מוסלמי וכומר נוצרי נפגשים באחת הערים הגדולות באמריקה.
אומר הכומר: כיוון שאני לא מקבל משכורת, אני מחלק את הכסף בין התרומות של
הכנסיה לביני. אני מותח קו על הרצפה ועומד באמצעו, לוקח את כל הכסף וזורק אותו
באוויר. מה שנופל בצד ימין אני לוקח לעצמי, ומה שנופל בצד שמאל הולך לכנסייה.
אומר השייח: אני מצייר מעגל ועומד בתוכו, וזורק את הכסף באוויר. מה שנופל בתוך
המעגל הולך אלי, ומה שנופל מחוץ למעגל הולך למסגד.
אומר הרבי: אני לוקח את הכסף וזורק אותו באוויר. מה שאלוקים רוצה- הוא לוקח
לעצמו. השאר- הולך אלי...
העשיר של העיירה נפטר והחליט לחלק את רכושו בין הרב לכומר של העיירה, אך הציב
תנאי אחד שכל אחד מהם יניח 5000 רובל בתוך הקבר כדי שיהיה לו ממה להתחיל בעולם
הבא.
שבוע לאח הלוייה נפגשים הרב והכומר.
שואל הרב את הכומר : "מילאת את התנאי?"
עונה הכומר: "בוודאי. הנחתי 5000 רובל בתוך הקבר כפי שציוה הנפטר. ואתה הרב,
מילאת את התנאי?"
עונה הרב: "בוודאי. הנחתי צ´ק של 10,000 רובל ולקחתי עודף את ה 5000 שלך..."
בעיירה קטנה חיו כומר ורב. הרב היה הולך תמיד ברגל והכומר נסע תמיד על אופניו
לכל מקום.
יום אחד ראה הרב את הכומר הולך ברגל ושאל אותו, "מדוע אתה הולך ברגל ולא נוסע
על אופניים כמו תמיד?"
"נעלמו לי האופנים", אמר הכומר, "מישהו כנראה גנב לי אותם."
"שמע לעצתי", אמר הרב, "ביום א´ תדרוש בכנסיה על עשרת הדברות וכשתגיע ל ! -
´לא תגנוב´ תעיף מבט על כל הנוכחים ומי שיזוז במקומו באי נוחיות הוא הגנב."
לאחר כשבוע ראה הרב את הכומר נוסע שוב על אופניו, ואמר לו בגאווה, "אני רואה
שעצתי עזרה לך."
"לא בדיוק", ענה הכומר, "כשהגעתי ל - ´לא תנאף´ נזכרתי איפה שכחתי את
האופנים..."
מעשה שהיה כך היה:
בריסקע´ר אחד בא הביתה באמצע יום תענית, ואומר לאשתו, תשמעי יש לי איזה חולשה
היום, ובמילא מחמת פיקוח נפש אצטרך לשבור את התענית, אשת בריסקע´ר כבריסקע´ר!,
אומרת לו, בבקשה קח רבע כזית לחם, שלוק אחת מים, וזהו זה,
מסתכל עליה הבעל , וכי מה איתך קריינדל?, הלוא הכי במצות פיקוח נפש עסקינין ,
וצריך להחמיר במצוה, ובבקשה ממך תכיני בשבילי סעודה כסעודת שלמה בשעתו!, נו,
אומר ועושה, והבעל סעד את ליבו בכל מיני מטעמים שהכינה אשתו בשבילו,
אבל, מחמת ריח המאכלים אז גם לאישה התחיל לקרקר הקיבה, אז אמרה לבעלה שהיא
חושבת שהיא תצטרך לשבור את הצום, אז אומר לה בעלה, נו קחי רבע כזית לחם ישן
נושן, ושלוק אחת מים, אומרת לו אשתו, זה מצות פיקוח נפש ,ורצוני להחמיר עליי
ולאכול סעודה שלימה,
אומר לה בעלה הבריסקע´ר, קריינדלע´, ! וייבער דארפען נישט מחמיר זיין, [נשים
לא צריכות להחמיר ]
טייס טס עם מטוסו מעל הרי הרוקי. לפתע נדם לבן של אחד המנועים, אחוז פאניקה
תפס הטייס את המקרופון וצעק: "יש איזה מישהו שיכול לעשות מעשה דתי?..
קם הרב ממקומו והחל לאסוף כסף מהנוסעים...
אחד מן העשירים הגדולים באמריקה, יהודי מסורתי שזכר משהו מבית אבא היה ידוע
אצל השנוררים כאחד שנותן יותר לנכדי הרבי מצאנז.
כל אחד שבא קיבל 20 דולר.
-"אבל אני נכד של הרבי מצאנז!"
-"קח 100"
יום אחד החליט מישהו, למה להצהיר על קרבת משפחה כשאפשר להיות הרבי בעצמו? הלך
אל הגביר עם שני גבאים ואמר:[
"אני הרבי מצאנז"
קם העשיר מכסאו בכעס רב וצעק:
תפסיק לשלוח את הנכדים שלך אלי....
שנורר ירושלמי מגיע לניו יורק, ונוסע עם הדרייבר המקומי לסיבוב שנור, באחת
הכתובות, פותח לו בעל הבית את הדלת, ומתחיל לקלל ולצעוק, כאשר הוא רואה
שהשנורר לא מגיב, הוא שולף 100 דולר ונותן לו, השנורר אומר תודה ומתחיל ללכת,
תופס אותו התורם ושואל, תגיד, איך זה שלא ברחת כשצעקתי, מוציא לו השנורר רשימה
מהכיס, ! ואומר לו , הנה בבקשה, תחת הכתובת שלך מופיע " מקלל, צועק ובסוף תורם
100 דולר"...
פולני אחד, שוכב על ערש דווי, נוטה למוט, גוסס וגמור לגמרי, בקול חלוש הוא
קורא לאשתו הפולנייה, ולוחש לה: "אפשר בקשה אחרונה לפני שאני מת, רק בשביל
למות עם חיוך?" עונה לו הפולנייה, "בעלי היקר, כל מה שתרצה, רק תגיד, העיקר
שניפרד מתוך אהבה וחיוך" אומר לה הגוסס, "אם אפשר, הריח הזה שמתפשט בבית,
הגפילטע פיש הזה,נשששמה, רק קציצה אחת ואני מת מבסוט" מזדקפת הקשישה מלוא
קומתה, ובנחישות אומרת "חביבי, בגפילטע פיש לא נוגעים, זה לשבעה..."
שני בחורי ישיבה למדו עשר שנים באותה ישיבה. יום אחד, פונה אחד הבחורים לחברו
ואומר לו, שמאחר והוא מתחתן עוד זמן מה, הוא ישמח אם חברו יהיה העד שלו.
"אני לא יכול", אומר החבר.
"למה לא?" שואל הבחור. "אני ממש רוצה להעניק לך את הכבוד הזה".
"אבל אני לא יהודי, אסור לי", אומר החבר.
"מה לא יהודי?" מזדעק הבחור. "עשר שנים באותה ישיבה ואתה לא יהודי?"
"לא", עונה חברו. "התעניינתי ביהדות, זה הכל".
"אבל למדנו שגוי ששומר שבת חייב מיתה", אומר הבחור.
"נכון", ! משיב החבר, "ולכן הקפדתי לקחת איתי מפתח בכל פעם שאני יוצא לסיבוב,
בשבת".
"אבל יש כאן עירוב", תהה הבחור.
"אה, זה? אני לא סומך על עירוב", ענה חברו.
מה ההבדל בין חתונה אורתודוכסית לחתונה קונסרבטיבית לחתונה רפורמית?
- בחתונה אורתודוכסית, האמא של הכלה בהריון.
- בחתונה קונסרבטיבית, הכלה בהריון.
- בחתונה רפורמית, הרב בהריון...
זהו מעשה שהיה, או כמעט היה, בתקופת שלטון הצארים ברוסיה. באותה תקופה היו
היהודים סגורים כידוע בתחומי מושב וכל נסיעה לעיר רחוקה, ולמוסקבה במיוחד,
חייבה רישיון מיוחד.
גיבור סיפורנו, יהודי מפולפל ובקי בהוויות אביי ורבא, הצליח לאחר מאמצים רבים
להשיג רישיון של השלטונות לנסוע מאודסה למוסקבה. הוא עלה לרכבת ותפס את מקומו.
בתחנה הבאה עלה לרכבת נוסע נוסף והתיישב מולו.
הסתכל גיבורנו התלמודיסט בנוסע החדש וחשב לעצמו: מי יכול להיות הנוסע הזה. הוא
ודאי איננו איכר ואם איננו איכר הוא ודאי בא מן האזור הזה. אם הוא בא מאזור זה
הוא חייב להיות יהודי, כי הרי זהו אחרי הכל אזור יהודי.
ואם הוא יהודי לאן הוא יכול לנסוע ברכבת זו? הרי אני היהוד! י היחיד מאזורנו
שקיבל רישיון לנסוע למוסקבה.
אהה, הרי בסמוך למוסקבה יש עיירה קטנה, סאמבט שמה. לשם ודאי מועדות פניו, כי
לעיירה זו אין היהודים זקוקים לאישור מיוחד כדי לנסוע.
אבל למה שייסע יהודי לסאמבט?
הוא ודאי נוסע לבקר את אחת המשפחות היהודיות המתגוררות בעיירה זו - הסיק
ידידנו התלמודיסט.
וכמה משפחות יהודיות יש בסאמבט? רק שתיים - הברנשטיינים והשטיינברגים.
הברנשטיינים הם משפחה איומה ונוראה. לכן אין להניח כי צעיר יפה מראה כזה ייסע
למשפחה כזו. הוא נוסע לבקר אצל השטיינברגים.
לשטיינברגים יש רק בנות. אולי הוא נשוי לאחת מהן? ואם כן, מי מהן הוא נשא
לאשה? שמעתי ששרה נישאה לפקליט נאה מבודפשט ואסתר נישאה לאיש עסקים מז´יטומיר.
לפי מראהו הוא נראה כפרקליט ולא כאיש עסקים, ולכן שמו חייב להיות אלכסנדר כהן.
אבל אם הוא בא מבודפשט האנטישמית, הוא ודאי לא השאיר לעצמו את השם כהן
במקצועו.
איך משנים ההונגרים את שמותיהם? מכהן הם הופכים בדרך כלל לקובאקס. אך ההונגרים
האנטישמים אינם מתירים לכל כהן לשנות את שמו.
אם התירו לו משמע שיש לו מעמד מיוחד. אולי דוקטורט מן האוניברסיטה.!
כאן פנה ידידנו התלמודיסט אל הנוסע בשכנותו ואמר לו: מה שלומך ד"רקובאקס?
"תודה לך, טוב מאד" - השיב האיש - "אך מנין ידעת את שמי?".
אהה, השיב התלמודיסט, הרי זה ברור ומובן מאליו.
יהודי עומד תפילת ´שמונה-עשרה´ ומתפלל בדביקות.
לפתע, באמצע התפילה, הוא שולף בכיסו חפיסת סיגריות, מניף אותה כלפי מעלה
ומחזיר לכיס.
לאחר התפילה, ניגש אליו חברו הטוב בערל ושואל: "שמערל, מה זה היה הקטע הזה עם
הסיגריות באמצע ´שמונה-עשרה´?"
"תראה", עונה שמערל. "מחר אני טס לניו-יורק. באמצע התפילה התחילו לרוץ במוחי
מחשבות על הטיסה. הנה אני אורז את המזוודות; נוסע לשדה-התעופה; עושה צ´ק-אין
ואז הדיילת שואלת אותי: ´אתה רוצה איזור עישון או לא?´
"הייתי באמצע התפילה ולא יכולתי לענות לה - אז שלפתי את הסיגריות..."
שלושה יהודים ששמם ´רבינוביץ´, נפגשים.
וכל אחד רוצה להראות שהוא ´רבינוביץ´ יותר חשוב.
"הייתי באמריקה כשקנדי נבחר. הוא עמד בין אלפי אנשים, מיד הבחין בי ואמר לכולם
´תראו את האיש הזה, רבינוביץ, הוא חבר טוב שאני רוצה שכל אמריקה תכיר´.
אומר הרבינוביץ השני: "זה! , כלום. כשהייתי לאחרונה בלונדון, רכבה המלכה
אליזבט בראש פרשיה, עצרה את כל החבורה והכריזה ´תסתכלו על רבינוביץ. זה החבר
הכי טוב שלי´.
אומר הרבינוביץ השלישי: "גם אתה כלום וגם אתה כלום. הנה, הייתי בותיקן ופגשתי
את האפיפיור.
השיחה שלנו התארכה והתארכה והחשמנים כבר התקבצו במקום. פתאום אני שומע את אחד
החשמנים שואל ´מי זה האיש שמדבר עם רבינוביץ ?"
שאלו את הדרשן: "מה ההבדל בין רזין, ל-
רזין דה רזין ?"
"פשוט. ´רזין´, רק הקהל לא מבין. ´רזין דה רזין´, גם הדרשן לא".
כומר העיירה החליט לנצר את היהודים שבה.
"מי שיתנצר, יקבל אלף דולר. ויש רק תנאי אחד.
עליו לוותר לגמרי על אכילת גפילטע פיש בשבת".
נו, מובן שאיש לא היה מסוגל לעמוד בתנאי המיוחד הזה. איש לא, פרט ליהודי אחד
שבא, הביע הסכמה ולקח את אלף הדולר.
הכומר מניף כלפיו את ידו ואומר שלוש פעמים:
"אתה נוצרי ! אתה נוצרי ! אתה נוצרי !".
נו, מאחר שאי אפשר להאמין ליהודים שיתנצרו בקלות כזו, מתגנב הכומר ביום ששי
בערב ועומד מתחת לחלונו של היהודי. היהודי מקדש בחדוה ועל השולחן - איך לא -
גפילטע פיש למה! דרין.
הכומר מתפרץ פנימה וצורח: " שיקרת לי".
היהודי, בנחת מרובה, עונה: "רק רגע.
מניף את ידו כלפי צלחת הגפילטע ואומר שלוש פעמים: "אתה עוף ! אתה עוף ! אתה
עוף !"
מתוך הריסות תאונת דרכים נוראית, יוצאים חיים רק כומר ורב.
הרב אומר לכומר, "זהו אות משמיים שדווקא רב וכומר יינצלו!!!"
"נכון מאוד", עונה לו הכומר, "יש הרבה אמת בדברייך."
הרב חוזר ופונה לכומר, "איזה נס! כל המכוניות הרוסות ורק בקבוק היין שלם, זה
סימן משמיים שנשתה יחד לחיים."
הכומר אומר שנית, "גם הפעם יש אמת בדברייך."
הרב מגיש לכומר את הבקבוק שישתה, והכומר שותה לגימה הגונה מתוך נימוס לרב.
כשהוא מסיים, הרב לוקח את הפקק של הבקבוק, וסוגר אותו.
הכומר לא מבין למה הרב סגר את הפקק אחרי שהזמין אותו לכוסית, "אתה לא מתכוון
לשתות?", שואל אותו.
"כן בוודאי", עונה לו הרב, "אני אשתה כהוגן ואחגוג כל הלילה. רק בוא נחכה
לשוטרים קודם..."
 |
|
|
