| נשלח ב-4/1/2006 11:00 |
 |
| |
תוכנית הריאליטי להפסקת עישון - יומן מסע.
(נכתב ביום ראשון, נשלח כעת)
אני מעשן כשתי קופסאות ביום.
מכיוון שהסיגריות שאני מעשן (L.M) עולות במקרה הזול ביותר (פאקט) 14 וחצי שקלים, זה יוצא 29 שקלים ליום.
לא נורא הא?
לשבוע זה כבר יוצא 174 שקלים. החישוב הוא לפי 6 ימים. במוצ"ש אני משלים את החסר ולמעשה זה יוצא יותר, אבל, בואו נלך על הנמוך.
בחודש, אם כך, הגעתי ל-636 שקלים.
בשנה, מדובר על 7,632 שקלים חדשים טבין ותקילין.
אני מזכיר, את כל החישוב עשיתי לפי הזול. אני יודע שבפועל זה עולה לי יותר.
אני מעשן בערך מגיל 17 שזה אומר 14 וחצי שנה.
מגיל 20 בערך זה הגיע לשתי קופסאות ביום. לפני כן, קופסא עד קופסא וחצי. נניח קופסא בגלל החישוב הזול יותר.
אז, במשך שלושת השנים הראשונות, שילמתי 11,448 שקלים. מחיר הסיגריות לא עלה כמו היום אמנם, זהו חישוב בכללי כמובן.
במשך עוד 11 וחצי שנה, שילמתי 87,768 שקלים חדשים...
וביחד, סך הכול: 99,216 שקלים חדשים!
מעולם לא חשבתי להפסיק לעשן. למה להפסיק? זו אחת ההנאות היחידות שאפשר לממש בלי נקיפות מצפון.
אין כאן המקום להאריך. אציין רק שאני אסמתי, אלרגי לאבק... כל הדברים שיכולים להכביד על הריאות.
שום דבר לא הצליח לעשות לי את הסוויץ' במוח שאני אפסיק.
עד השבוע הנוכחי.
חבר העביר לי דיסק עם צילום של שני פרקים מתוך סדרה ששודרה, ששמה "הסיגריה האחרונה שלי" (גיא מרוז ערוץ 10). הסלוגן שרץ לאורך הסדרה הוא "מתחילים להפסיק לעשן".
הוא התעקש שזה בשבילי.
ידעתי שהוא מבזבז את זמנו לריק, אבל הוא הופיע עם אשתו והילדים, שלח אותם לאיזה גן וישב לצפות איתי.
מעניין זה היה, אפילו מצחיק. משכנע - לא. בסדר, בלה בלה בלה בלה... מחלות, בעיות, קשקושים. עוד פעם?
אבל, דווקא דבר אחד צד לי את העין.
באחד מהפטפוטים עם הסלבריטים, הוא ישב במסעדה עם ח"כ יעל דיין. הבת של. זאת שהיה לה קול עבה מרוב סיגריות.
בפשטות היא ישבה וסיפרה כי היא הפסיקה לגמרי משתי הקופסאות שהיא הייתה מעשנת ליום (גיא מרוז עישן 2 וחצי ליום).
איך?
לא רצתה להתאמץ. הלכה לרופא המשפחה, לקחה תרופה בשם "זייבן", התרופה היחידה בארץ שהיא עם מרשם רופא, נאמר לה להמשיך לעשן חופשי עד שתפסיק לבד – והיא הפסיקה. כמה שנים היא עישנה? אם אני זוכר נכון אז קצת הרבה יותר ממני.
זה מה שתפס אותי.
החלום שלי היה להוריד ממכסת הסיגריות. לא להפסיק לעשן. זה נשמע כמו פתרון טוב.
כל מפסיק מתחיל יודע, שהוא צריך לספר לכמה שיותר אנשים שהוא מפסיק. כך אם הוא לא יחזיק מעמד, הוא לפחות יתבייש. אמנם, אני לא רואה את עצמי בורח לשירותים לעשן אבל מה יזיק... אני עושה גם את זה.
אני מכריז בזאת על פתיחת תוכנית הריאליטי הפרטית שלי להתחיל להפסיק לעשן.
באשכול הזה אני אכתוב לכם את התלאות והקשיים שבטוח יהיו.
ואם זה יעזור אפילו לאחד להתחיל לחשוב להפסיק לעשן, זה שווה את זה.
תחזיקו לי אצבעות... זאת תקופה שאני צריך את הסיגריות אולי יותר מתמיד...
השלב הראשון – לקנות את ה"זייבן". שמעתי שזה עולה כ-200 שקלים.
אני מרים טלפון לקופ"ח.
הדברים נכתבו כבר ביום ראשון כאמור, עכשיו שהחלטתי להמשיך סופית, אני מתחיל לעדכן.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 11:46 |
|
| |
 מצורף קובץ
מי מכיר את הדוקטור הזה??
יום שלישי (אתמול).
בוקר של מרוץ נגד הזמן. בדרך כלל הבוקר שלי מאוד שליו, אבל הפעם שום דבר לא הלך.
אני חייב לצאת מהעיר בשעה 8:40 וחייב לתפוס תור לרופא שירשום לי את הזייבן הנכסף.
זה שצריך לאסוף אותי מתקשר להתריע שלא נאחר ואני מבטיח לו שלא.
קופת חולים עונים ב-8.
יש תור ל-8:25.
צפוף בזמן אבל לא נורא. כמה זמן לוקח לרשום מרשם?
את הנעליים לבשתי בזינוקים על רגל אחת בחדר, תוך כדי הזמנה טלפונית של מונית למרכז יהלום.
הגעתי לכללית בזמן למרות הכול.
אצל הדוקטור אין אף אחד למזלי.
לרוע מזלי...
מי שבכללית יודע שיש רופא אחד, שאיך לומר, אצלו התור תמיד דיי פנוי.
הוא אנטי תרופות בדרך כלל (ויש שיאמרו כל הכבוד), נוהג ללהג הרבה ולצייר על דפים. ובכלל, מלחיץ כזה. את חבר שלי ואותי הוא שלח לבדיקה אצל רופא עור כדי לשלול סרטן.
בפעם האחרונה שהייתי אצלו, הגעתי עם כאבים חזקים בגרון. במקום לבדוק אותי או לרשום תרופה, הוא התחיל לצייר לי על הנייר תת מקלע, כשהוא מסביר שעכשיו החיידקים יורים בתוך הגוף שלי.
תודה. עצרתי אותו, אני אמנם לא רופא אבל אני מלמד 'פלאי גוף האדם' בבית הספר. וגם על מיקרואורגניזמים בכיתה ח'. אני יודע כיצד נוצרות המחלות ומה קורה איתי.
אבל הוא לא הפסיק.
באותו שבוע התנפח לי הגרון למימדים של חנק אבל גם כשהלכתי אליו שוב, הוא צייר לי את אותם ציורים ורק אחרי שכמעט בכיתי לו הוא רשם תרופה.
ולחשוב שחשתי בר מזל שאצל הרופא ממול יש תור ארוך ואיפה שאני קבעתי ריק לחלוטין...
בקיצור, כשהגעתי אליו אתמול, אמרתי לעצמי שזה מצוין. מה כבר יכול להיות?
"שלום", הוא אמר במקצועיות כמשקפי החצי שלו תלויים לו כרגיל על קצה אפו.
"אני צריך.." החלטתי לגשת ישר ולעניין. בלי בלבולים כי אין לי זמן.
"שם וכרטיס".
אחרי דקה (זה רק נדמה לי או שמשעמם לו רצח?)
"מה בְּעיה"?
"אני רוצה בבקשה את הזייבן". (אני נמנע מקשר עין איתו).
"אתה רוצה זייבן". (כן זה מה שאמרתי).
"... כן. ואני רוצה.."
"תקשיף לי בחור צֶעיר. קודם כל אתה חייב לָשׂוֹת סוויץ' בְּראש שלך".
"כן אני יודע אבל..."
"בלי אבל. אחרת לא יָזוֹר כלום".
"בסדר, תשמע..."
"אתה רֶצה להפסיק לעשן?"
"כן. תראה..."
"השאלה היא אם אתה רֶצה. כי אם לא חבל על הזמן שלי ושלך".
"כן אני רוצה". (התייאשתי. אני אשתף פעולה).
"תקשיב לי טוף בחור צעיר. אתה לא צֶריך תרופה בכלל. כי אתה צֶריך פשוט להחליט שזהו ודי".
"אני רק רוצה את הזייבן. אין לי זמן להילחם במשך היום בתאווה הזאת".
"זה הבעיה שכל אחד אומר שאין לי זמן! תקשיב לי טוב. מה זה אין לי זמן אתה יודע?".
"אני ממהר מאוד וכל רגע חבר שלי אמור לעשות לי סימן בפלאפון לרדת למטה".
"אני רֶצה להראות לך משהו".
אוי לא. הוא מוציא דף ושולף עט.
"כמה זמן אדם יכול לחיות בלי אוכל? 45 יום. בלי מים? 7 ימים אבל בלי אָפִיר (אוויר)? 2 דקות. אתה מבין..?"
אוי ויי (התחלתי להתייאש גם באידיש).
"זה ריאות... זה ככה וזה ככה..."
בדרך כלל אני נימוסי תמיד. באמת. טוב, כמעט תמיד. אבל נימוסי בגדול. איבדתי את הסבלנות.
"אתה יכול או לא יכול להביא לי את הזייבן? תראה, כל זה חשוב מאוד אבל אני ממהר מאוד מאוד! אם אתה יכול תודה רבה. אם לא, אני אחזור מאוחר יותר כשיהיה לי זמן להקשיב לכל הדברים החשובים האלו". אני מדבר ברצף ולא נותן לו זמן לקטוע אותי, "אני אין לי זמן להתחיל להשתגע ולהתאמץ. סגנון החיים שלי לא מאפשר לי את זה. כל מה שאני צריך זה את הזייבן, אפשר???"
דיי התחרטתי כשראיתי את הפרצוף ההמום שלו. אבל לא. כאילו כלום.
"אתה צריך גם לשים צלוטייפ על אצבעות שלך. וכל הזמן לעשות תזכורת שאתה לא מעשן. אם לא תעשה ככה..."
באגס באני. בחיי. אי אפשר לעצור אותו.
קמתי מהמקום.
"טוב אני אחזור אחרי הצהריים. אני פשוט חייב לעוף". גררתי בכוונה את הכסא שירעיש על הרצפה כי הוא נראה לי מאוד מרוכז בעצמו כרגע.
והנה קרה הפלא. הוא רשם את התרופה!
המרגיז הוא שלא היה לי כבר זמן לקנות אותה במקום. עד שאני ארד ל"כספוחור" של "איגוד" ואחזור לבית המרקחת, חבר שלי יברח.
ובאמת הטלפון רטט.
אני אקנה את התרופה ביום אחר.
בינתיים, עוד יום ועוד סיגריות.
עכשיו יום רביעי בבוקר. אני 'מת' ללכת ולקנות את הזייבן כבר. הרוחות מרתקות אותי לבית. נראה מתי אני אתגבר על העצלנות הזאת. בטח כשיגמרו לי הסיגריות. יש רק עוד 6 בקופסא וזה קצת במונחים שלי. מספיק לשעה-שעתיים.
מצ"ב השרבוט שהספיק לקשקש הדוקטור החביב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 12:30 |
|
| |
די אלעד אתה גומר אותי כל פעם מחדש אתה מבוזבזזז.
בהצלחה עם הגמילה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 13:04 |
|
| |
אני כבר הפסקתי פעמים וחזרתי לעשן
אם הנסיון שלך יצליח אולי גם אני ינסה
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 13:05 |
|
| |
אלעדדד,
יקירי, בתור אחד שלקח פעמיים את הזייבן, זה הולך ככה.
קודם כל תדע שהתרופה הזו היא למעשה תרופה פסיכיאטרית...
רגע רגע את תבהל כל כך מהר.
לפני כמה שנים בבית חולים פסיכיאטרי באיזה שהוא מקום
בעולם, החולים באותו בית חולים פשוט הפסיקו לעשן בזה
אחר זה, בדקו ובדקו את התופעה הזו והגיעו למסקנה שתרופה
מסויימת משפיעה על המח בצורה כזו שאין להם תאווה לעשן..
בדקו ובדקו... ובודדו את אותו חומר המשפיע על המוח ועשו ממנו תרופה נגד עישון ואפילו נתנו לה שם "זייבן" ע"כ.
ובכן, אני מעשן שנים רבות בממוצע קופסה ליום, החלטתי לנסות אותה (לאחר המלצות של חברים כמובן) ובכן נגשתי לרופא המשפחה שעד אותו יום לא ידעתי איך הוא נראה (ב"ה) וביקשתי ממנו מרשם עבור הזייבן.
לקחתי את התרופה למשך חודש לפי ההוראות איך כמה למה מתי וכו'.. ובכן הפסקתי לעשן סופית.. אבל למשך חצי שנה בלבד..
לפני תקופה קצרה החלטתי לשוב לתרופה.. אך ללא הועיל לקחתי אותה חודשיים וכלום נאדא גורנישט...
ותדע עוד משהו.. לתרופה הזו ישנם הרב מאוד תופעות לוואי... ראה הוזהרת..
ב ה צ ל ח ה!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 13:14 |
|
| |
אלעדי ותיק תודה  .
פאן - קדימה, תנסה שוב להתחיל להפסיק לעשן!
קראתי פעם מאמר או שניים על הזייבן. אני חושב שבאמת היה כתוב שזו תרופה פסיכיאטרית. ככלל, רוב התרופות הקונבנציונאליות הן כימיות, למוח... וחוץ מזה, עישון לא פחות מסוכן.
(שניה, אני מדליק סיגריה וממשיך לכתוב, זה עוזר לריכוז...)
כתבת שחברים המליצו לך. לא ברור ממה שכתבת אם הם המליצו לך מתוך ניסיון שהם הצליחו להפסיק לעשן או סתם דאגה חברית. כך או כך, יעל דיין הפסיקה כבר שנתיים בזכות התרופה. (אגב, זה קטע שלא ברור לי מספיק. בכתבה היא אמרה שנתיים, אבל התרופה עוד לא שנתיים בארץ לא? או שאני טועה).
אצלי, כמה שהרופא הזה הוא פטפטן, הוא לא אמר לי (או לא הספיק כי כמעט ברחתי ממנו) איך וכמה לקחת. במרשם כתוב רק X2 ביום.
בכל מקרה, גם אם אפסיק לחצי שנה זה טוב... מהם 200 שקלים לעומת מה שיעלו לי הסיגריות לכל התקופה של חצי שנה.
איזה תופעות לוואי יש לה?
אני יודע שתופעת הלוואי המתבקשת מהפסקת עישון היא עלייה במשקל. ואני, שיש לי נטייה להשמנה יכול להיות מוטרד מהקטע הזה (בעצם מה אכפת לי? אני כבר נשוי). אבל חוץ מזה מה עוד?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 14:52 |
|
| |
שיט, נפל לי האפר על המקלדת ובין המקשים...
יש למישהו מושג איך מנקים את זה?.?.?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 15:11 |
|
| |
בן_תיירה, הייתי שם ממש לא מזמן.
בעצם הייתי יותר גרוע...
לא נורא, עם הגיל, עם הגיל...
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 15:25 |
|
| |
שוב, כתיבה נהדרת!
תמשיך לדווח מהשטח..
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 17:53 |
|
| |
צורם תודה. תמיד כיף לראות מחמאות כאלה ממך.
יוצאים לדרך
כצפוי, מה שהכניע אותי לקום מרבצי ולגשת למרות הרוחות והטפטוף לבית המרקחת, זה שנגמרו לי הסיגריות.
אז לפני הניסיון נכנסתי לקיוסק של חגי.
- אל אם?
- כן בבקשה.
- בבקשה.
- לא פאקט. הפעם אני לוקח רק קופסא אחת.
- או קיי.
- אתה יודע למה?
- לא מעניין אותי. (חגי וחוש ההומור שלו).
- אני עולה עכשיו לבית המרקחת וקונה תרופה כדי להפסיק לעשן.
- חרטא.
- או קיי.. נחיה ונראה...
- עזוב, הכול שטויות.
אני מספר לו מה שכנע אותי (יעל דיין).
- אֶה בֶּה בֶּה... - הוא רוקד בזלזול, - יעל דיין הופיעה בפרסומת ואמרה קוראים לי יעל דיין והפסקתי לעשן?
- אתה פשוט יודע שזה יפגע בפרנסה שלך אם אני אפסיק לעשן.
- לָאאאאא, אני לא דואג.
- אני יודע.
בית המרקחת נפתח באיחור מה וכמה שניות של מתח עברו עלי (אני אבדוק אם יש במלאי). אבל סוף כל סוף יצאתי וכל תאוותי בידי. קופסא מהודרת בורוד וצהוב (ורוד כי מי שמפסיק הוא לפלף וצהוב כי מי שממשיך יישאר עם צבע השיניים הזה?).
209 שקלים. זה לא בסל התרופות ולא משנה שיש לך כללית מושלם.
שמתי לב גם ששמה של התרופה הוא "זִיבָּן" (Zyban) ולא "זייבן" כפי שחשבתי וכתבתי עד כה...
לפני שנכנסתי הביתה עם המתנה החדשה, פגשתי את אחד השכנים. קצת פטפוטי סרק והוא הבטיח להצטרף!
זה אומר שהתרופה כבר עוזרת.
כדי לפתוח את קרטון קופסת התרופה אגב, צריך להנדס את כל כושר הקואורדינציה של האצבעות. מדבקה שקופה ותמימה מפתיעה לטובה (או לרעה) בחוזק שלה.
17:02 בלעתי את הכדור הראשון.
השעה כעת 17:57. עישנתי שתי סיגריות מאז.
נראה מה קורה עם זה בהמשך...
אגב, אם מישהו מלבד הגרשז התנסה בתרופה ויכול לתרום מניסיונו, אני אשמח לשמוע.
תוקן על ידי - אאללעעדד - 04/01/2006 17:53:02
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 18:33 |
|
| |
היי ידידי
מה עם התוכנית של דידי הררי
"מכון אברמסון"
תוכנית של המכון ששמעתי עליה מחברים רבים שהפסיקו לעשן.
האזן נא ל... תתקשר, תתעניין, תתרשם, ותחליט.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 19:01 |
|
| |
אתה מתפרץ לדלת פתוחה...
אכן. שמעתי על המכון ואפילו התקשרתי לברר.
הטיפול עולה 1500 שקלים.
במקור, הצעתי לו לעשות לי ולעוד כמה מהמערכת המתהווה (מעשנים) טיפול בחינם תמורת יומן ריאליטי בעיתון בדיוק כמו שאני עושה כאן והוא הסכים.
אולי אני אעשה את זה עם האחרים ונכתוב יומן גמילה בעיתון.
ואם הזיבן לא יצליח - אני אעשה את זה עם מכון אברמסון כמו שהתכוונתי מלכתחילה.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 19:03 |
|
| |
אאללעעדד,
הכתיבה שלך יפה וקולחת.
מתי יפתח סופסוף העיתון ונזכה לקרוא את ההגיגים בצורה קצת יותר מסודרת?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 19:05 |
|
| |
בקרוב בע"ה אני אהיה איש בשורות בעניין הזה.
כלומר, בקרוב יהיה לי תאריך שבו יצא העיתון.
ותודה על המחמאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2006 01:22 |
|
| |
ערב טוב
השעה 1:20 בערך.
אם אני סופר את הסיגריות בקופסא, לא כולל את זו שאני עומד להדליק מיד כשאני מסיים לכתוב את זה, מדובר בהצלחה חלקית.
מאז הקיוסק של חגי עישנתי 14 סיגריות.
עוד מעט 15...
אבל אני סבלן. בטח זה לא הוקוס פוקוס.
ניסיתי לדמיין מספר פעמים כאילו זה לא בא לי יותר. בינתיים זה לא הולך.
נחיה ונראה... אני מאשים גם את החדשות האחרונות. מלחיץ לחיות במדינה בלי ראש. ועוד יותר מלחיץ שהראש בפועל יהיה אנטי חרדים, בוגד (כי החרדים כל כך עזרו לו בעבר) ומעניין אותו רק מעצמו.
אז עוד סיגריה אחת ודי.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2006 01:40 |
|
| |
אני מוריד את הכובע והאפוד - אין כמוך
אל תקח את זה ללב - אני מדבר רק על הכשרון כתיבה...
|
|
|
|
|
