איך הבעש"ט כמעט נקבר באלעד, סיפור מענין

חשיפה: שלשה בעלי תשובה ניסו להעביר את הבעש''ט לארץ



השבועון החרדי שעה טובה חשף השבוע לראשונה פרטים על תוכנית שסוכלה ובה החלו 3 בעלי תשובה לחפור את קברו של הבעל שם טוב בכדי להביאו לארץ. את הסיפור מספרים בעלי התשובה עצמם שמאז חזרו בתשובה גם על המעשה הזה, בליווי תמונות מהמקום.
להלן הכתבה מוקלדת בלתי מוגה:
כך סוכלה המזימה

לקראת חג השבועות, ערב ההילולא של מחולל החסידות, חושף 'שעה טובה' את הפרטים מהלאים של עלילה מדהימה שפרטים אודותיה היו ידועים רק למעטים: כך נמנעה תוכנית מעוררת חלחלה שיזם "מתחזק" שראה אורות, להוציא במחתרת את הבעל שם טוב הקדוש ממז'יבוז ולהעבירו לארץ ישראל להר ציון, וזאת מבלי להיוועץ באיש – הסיפור המלא של התוכנית, הביצוע והסיכול המדהים שהוא עצמו סיפור בנוסח הבעל שם טוב – הכל בהסתמך על תיעוד, עדויות ותיחקור הנוגעים בדבר.

מאת נתן נוסבוים


לילה קייצי, הכפר מז'יבוז' נם את שנתו. השמים זרועים כוכבים והעלטה שולטת בכפר. מנוע משתנק של טרנספורטר מיושן שעליו לוחית זיהוי ..ישראלית... קורע את הדממה. שלוש אברכים עטורי זקנים ארוכים ישבו בתוכו דוממים ומהרהרים מכונסים בתוך עצמם ומעל הרכב על הגג ניצבים ..שני ארונות קבורה.
שני הארונות ריקים. הם הגיעו לפה מוסתרים מעין כל רואה. ע"פ התכנית הארונות אמורים להעביר לארץ ישראל את רבי נחמן מברסלב וזה שלא נודע עד עתה גם את הבעל שם טוב, סבו של רבי נחמן...
הסיפור המצמרר הזה נשמע בדיוני, עלילה שהומצא בראשו הקודח של סופר מתח מקומי, עם נטיה קלה לטירוף. אבל לא. זה תיאור מדוייק –ומתועד- של העובדות, שנבדקו על ידי כתב 'שעה טובה' אצל שלושת המשתתפים שהציגו גם תיעוד למעשה המטורף שנמנע בנס גלוי, שהוא עצמו עוד סיפור של הבעל שם טוב. ההתרחשות ארעה לפני 14 שנה בדיוק סיון תש"ן. ו'שעה טובה' חושף אותו לראשונה, ערב שבועות, יום ההילולא ה – 243 של הבעל שם טוב.
#"להעביר את הבעש"ט ו"רבינו"
הכל התחיל בישוב סמוך לחברון. שני תמהונים ותושב המקום החלו ברקימת התוכנית, יוזמה של אחד מהם, שלפי שיחות שערכנו עם הנוגעים בדבר התחילה בערך כך: "דוד, עלינו להביא את הבעל שם טוב ו"רבינו" ("רבינו" זה כמובן ר' נחמן במינוח הברסלבי. נ.נ.) לארץ. אני מרגיש שזה התיקון שלי, כבר כמה ימים רצופים שאני חולם את הבעש"ט שקורא לי להעביר את קברו אל הארץ הקדושה". הדובר הוא ג. שיושב בישיבה מזרחית על הרצפה ומוזג מפי'נג'ן קפה רותח לכוס ישנה שבידו (אישר גם הוא את הפרטים בשיחה אישית, אבל סירב להחשף בתקשורת).
דוד, שהוא דוד דבש, נענה בהתלהבות להצעה, ומבלי לשאול אף אחד, יצא לדרך, "למשימה הקדושה", שלבטח עצם הסיפור עליה מעביר חלחלה בליבותיהם של רבים, שרטט חולף בגוום על עצם האפשרות שאיזה "ג." אלמוני יעשה את המעשה הנורא של העברת הבעל שם טוב מהמקום בו אווה למנוחה, דבר שגדולי הדורות לא העלו בדעתם.
#שלושה אנשים וטרנספורטר
והוא מתאר באוזני כתב 'שעה טובה' את מה שהתרחש, ואומר כי כל הנסיעה הרגישו מה שהוא מכנה "הארה גדולה" ("הארות" הם כלי עבודה שימושי במחוזות אלה). דוד: "ידענו שאנו עושים דבר נעלה. אני לא יודע אם המקור להארה היה ההעברה המתוכננת של הקברים כמו המסירות נפש האדירה בענין. כי היו אלה ימי השלטון הקומוניסטי ברוסיה, למעשה כמה חודשים לפני המהפיכה שהדיחה את הקומוניסטים. ידענו כולנו שבמידה וניתפש נשב בכלא הסובייטי שנים רבות אך היינו מוכנים לעשות הכל למען רבינו והבעל שם טוב".
שלושה אנשים יצאו לדרך בר"ח סיוון תש"ן. כדי שלא להסתבך, הם החליטו לקחת איתם טרנספורטר המיושנת של אחד מהם, מישראל, שהועלתה לסיפון המטענים. ואילו שלושת האברכים, בעלי תשובה ברסלביים על סיפון הנוסעים של האוניה שהליגה מחיפה. היעד: נמל אודסה. מתחת למושבים האחוריים של הטרנספורטר של 'פולקסווואגן' הוסתרו בקפידה שני ארונות קבורה ארוכים ורחבים מעשה ידיו של ג. נגר מעולה במקצועו. קונגו (מכשיר חפירה בבטון), גנראטור, פטישים, טוריות, ומעדרים. כל אלו ועוד כלים אופסנו ברכב. ג. נערך לכל ה התפתחות, והכל בהפלגה שארכה כמה ימים מדברים על "רצון ה'", ו"השתדלות".
#ריקוד הדולפינים...
דוד דבש: "מתחילה הודעתי שאיני מוכן להשתתף בחפירה כי אם כ'בעל תפילה' חברי שראו בי ירא שמים גדול צירפו אותי בכל זאת". לאחר שלושה ימי הפלגה כל הכבודה מגיעה לאודסה. דבש: היה מעשה מענין שראינו בו סימן טוב משמים. זה היה באמצע הים כשישבנו על הסיפון שרים בדבקות כשאני פורט על הגיטרה לפתע הגיעו 5-6 דולפינים ורקדו בריקוד מוזר על ידינו. הריקוד המוזר ארך כ- 10 דקות, ואנחנו כמובן ראינו בכך סימן, התעודדנו מהמראה והמשכנו לשיר".
מיד עם הגיענו לאודסה שמנו פעמינו לאומן, לרבינו. רצינו לבקש ממנו "אישור ביצוע". היינו באומן כמה ימים ולאחמ"כ יצאנו לפעולה.
היעד הראשון היה דווקא מז'יבוז'. "החלטנו קודם להעביר את הבעש"ט ולאחמ"כ את רבינו", עוד סיכמנו ביננו לא לגלות לאיש מלבדנו דבר מהתוכנית.
#שני ארונות קבורה על הגגון
יצאנו לדרך עם הטרנספורטר. הפעם שמנו את שני הארונות הקבורה על גגון הרכב. הגענו למז'יבוז' ב - 6 בערב, ניגשנו לבית הקיצוני של העיירה הסמוך לבית הקברות. דפקנו בדלת. אלשה – השומר הגוי של הציון הופיע בפתח עם בגדי לילה. הסברנו לו שאנחנו מבקשים לערוך "תיקון חצות", כמובן שהוא לא הבין דבר ממה שדיברנו עימו, אך מהרוסית המגומגמת של ג. הבין שאנו רוצים מפתח כדי לשהות במקום עד שעה מאוחרת. כדי לעודד את ההבנה דחפו השלושה לידו 30 $, עיניו התעגלו למראה הסכום האדיר, משכורת של חודש שלם באוקראינה של אז, והוא נתן את המפתח ונשלח לשלום משם המשכנו לבית של רופא סמוך ושכרנו ממנו את ביתו ללילה אחד תמורת דולרים בודדים (על דירתו של הרופא קמה היום ה'הכנסת אורחים' של ישראל מאיר גבאי). שעת היעד היתה חצות. דוד דבש: "המתח היה נורא. ג. היה נחוש בדעתו להוציא את הבעש"ט ולהביאו יחד עם ר' נחמן לקבורה ב..הר-ציון בירושלים, לא הרחק מהכותל. עד כמה שזה נשמע מאיים, בעיקר בימים ההם, כאשר רוסיה עוד היהת קומוניסטית, ואל היה בסביבה מי שימנע אפשרות מטורפת כזו, שנעשה על דעת גדול הדור "ג."...
השעון לא נעצר, שעת חצות הגיעה ועמה גברו פעימות הלב. יצאנו בשקט מוחלט מהבית ועלינו על הרכב, רצינו שהוא יהיה קרוב לזירה 'על כל צרה שלא תבוא'. הגענו לציון, בעזרת המפתח של השומר הגוי פתחנו את שער הברזל והדלקנו נרות שיאירו את המקום. ליבנו רתת מהתרגשות הנה הנה החלום יתגשם". "אני עמדתי בצד", מספר דוד והתפללתי לרבש"ע בכל לבי. "אם זה אכן רצונך עשה זאת על הדרך הטובה ביותר – הכי טוב". ירדן, היה המפטרל, שמפעם לפעם יצא את הקבר לבדוק שהשטח פנוי, וג. ניגש לעבודה.
זה היה עוד לפני שהותקנו סורגי הברזל על הציון (ראה תמונה), ובוודאי לפני האוהל של ימינו. ובמקום היה מיבנה מיושן של 'אוהל'.
#דפיקות פתאומיות על החלון
ג. בלי להתבלבל החל בחפירה, לא היה צורך ב'קונגו' האדיר, שנועד ל"רבינו", שם כבר היה בטון יצוק". כאן, ליד ציון הבעל שם טוב, האדמה היתה תחוחה והחפירה היתה יחסית קלה, אני עמדתי בצד כשכולי דרוך ומביט בג' חופר לפתע... בום. בום. דפיקות על החלון ליבנו עצר מלפעום היתכן הבולשת הגיעה... הנעצר הדמות נשקפה מהחלון המכוסה קצת באים אך לא ראינוה בבירור פחדנו פחד מות לצאת מהמבנה מי ידוע מיהו לבסוף יצא ירדן שהיה 'המפטרל' התברר שזהו רוסי מקומי שעבר במקום משנוכח בטרנספורטר עם לוחית הזיהוי הצהובה הבין שחסידים הגיעו למקום וביקש לסחוט מאתנו כסף בתואנה שהוא מ'המאפיה' והוא ישמור עלינו. מכיוון שהדבר הינה דרוש לנו יותר מכל היה שקט נתנו לו 3 דולר כדי שלא ישמור עלינו, ושלחנו אותו לתוך החושך. מסתבר שהרוסי לא הבחין כלל במעשינו בקבר בשל אדי הטל שעמדו באוויר וטשטשו את הראות. איך אם כן הרגיש? עתה הם רואים בגוי שהגיע איתות ראשון שהמעשה שעשו חמור. אז היו נתונים ב'טרנס'. ג. כזכור זה שעמד בראש "המשימה" המזוויעה, המשיך במלאכת החפירה. "השעה 3 בלילה", מתאר דוד דבש את הרגעים הדרמאטיים ביותר, "ואני עומד ומתפלל שלא יהיו תקלות. אבל כעבור דקות אחדות שוב פעם דפיקות על החלון שוב פעם יצא ירדן לסקור את השטח היה זה רוסי אחר שביקש לסחוט כסף באותה טענה של קודמו. שיערנו שהראשון סיפר לשני ואולי מתכונן לקחת ממנו אחוזים, ואם נכנע לא יהיה לדבר סוף. ירדן עשה לו פרצוף שרוצה להכותו, הלה נבהל ונס על נפשו".
#"אני כמעט נוגע בו - בואו תריחו ריח גן עדן"
"הנה, הנה" אני כבר מגיע", נשמע קולו של ג. זועק, וכולנו צופים בו הוא הכניס את היד פנימה ואמר "הנה הנה אני כבר נוגע ברגלים שלו", כך הוא התבטא על הבעל שם טוב. איזה ריח טוב. איזה גן עדן, שיכרון חושים, ממש" כך הוא החל למלמל כשידו תחובה עמוק בקבר, "מה אתם לא מרגישים בואו תטעמו איזה גן עדן". הסתכלנו בו המומים, לא ידענו אם הוא הוזה או שאכן ידיו מתקרבות לרגלי הבעל שם טוב".
#"ואז הוא צנח נרדם כשידו תחובה בקבר"
אבל אז התרחשה תופעה מוזרה, שעד היום אני לא מבין את משמעותה, הדבר הפחות צפוי התרחש. אחרי 2-3 דקות ג. צנח על הרצפה ו.. פשוט נירדם, כשידו עדיין תחובה בתוך הקבר. זה היה רגע לא מוסבר. תדהמה. הבטנו בו ולא ידענו את שעלינו לעשות, "אם רצון השי"ת שג. יתעורר, הוא יתעורר וישלים את המלאכה. ואם לא, סימן שאין זה רצונו של הבעל שם טוב. כך אמרתי לירדן שקיבל את דברי. וכך מאצנו עצמנו שנינו יושבים ליד ציון הבעל שם טוב, כשידו של ג. שנפלה עליו תרדמה וקראנו תהלים. בשעה 7 בבוקר, לאחר 4 שועת של תרדמה, התעורר ג. ונראה מבולבל מאד. בתחילה כלל לא קלט כלל היכן הוא נמצא. לבסוף כשזיהה היכן הוא, קם במהירות, כיסה את כלי החפירה, העמסנו את כלי העבודה על הרכב ויצאנו את מז'יבוז', כשהוא מכריז לאחר באוזנינו לאחר שאסף את מחשבותיו: "הרגשתי שעשיתי את שלי. המסירות נפש היא העיקר. אם הבעש"ט הרדים אותי, סימן שלא היינו צריכים להביא אותו לארץ", מסביר ג. שעד היום עולה באפו מה שהוא כינה "ריח גן עדן".
כך הסתיים בנס גלוי הסיפור המטורף של בחור "מתחזק", שרואה "אורות", ובא לו להעביר את הבעל שם טוב לארץ ישראל, כאשר הימים כזכור ימי הקומוניסטים, והוא לא שואל אף אחד, אלא את עצמו. אגב, גם ג. עצמו שלא נאות בשום פנים להתראיין לכתבה, מכנה היום את מעשיו אז כ"טירוף מוחלט והתנהגות חסרת מעצורים". "אז חזרתי בתשובה", הוא מצדק, "וראיתי "אורות", הארה כזאת הביאה אותי לטירוף הזה". הוא מתבייש היום במעשה ואינו רוצה כלל להיזכר במה שעבר עליו.
לסיכום, דוד דבש היה איש צדדי בכל העלילה, בסך הכל סטטיסט שהבטיח רק להתפלל, ג. כאמור התרחק מהנושא, וירדן, כזכור "המאבטח", התרחק לא רק מהנושא, אלא גם משמירת מצוות, והיום יורד חילוני שגר בחו"ל.

אם הגעתם עד כאן, סימן שאתם אוהבי ספרות מושבעים.


הטקסט שלך כאן

טוב שלא ניסו להביא את משה רבינו.....הם עדיין היו שם רצים אחרי הקבר שכפי שכתוב בספרים מלמטה נראה בראש ההר וכשעולים רואים אותו למעלה וחוזר חלילה...