איזהו איזון? / חני לוז, מקור ראשון

הפרעות בתקשורת
חני לוז, מקור ראשון





איזהו איזון


בכוחה של העיתונות להטות את דעת הציבור על ידי התמקדות בנושא מסוים תוך התעלמות מחומרים אחרים, והצגת ההקשר והפרשנות הרצויים לעיתונאי. ה"מיסגור", כפי שמכנים זו בשפת חקר התקשורת, מעניק לסיפור החדשותי את ההקשר ואת המסקנה המתבקשת ממשמעות הסיפור.
ביום שלישי התקיימה מערכה בזירה התקשורתית על המסגרת הפרשנית של מארב הדמים בעזה: מה המסקנה שיש להסיק ממנו? מצד אחד, נלחמו תומכי הנסיגה מעזה להסביר כי זו המסקנה המתבקשת, ואם לא היינו בעזה זה לא היה קורה. מאידך, ניסו מחנה המתנגדים לאוסלו ולהמשך הנסיגה להטות את הפרשנות לכיוון השני. לשידור עלו פוליטיקאים מהשמאל כמו פואד בן-אליעזר, ח"כים ממרצ ושרים כמו אולמרט, התומכים בנסיגה. מהצד השני עלו לשידור תושב נצרים ופוליטיקאים מהימין. לכאורה, יכולנו להגיד שהתקיים שוויון. אך האם באמת המערכה על דעת הקהל היתה הוגנת? לא ממש.
שימו לב לשאלות ששואלים, ולשאלות שלא שואלים. למשל, דובר נצרים נשאל שוב ושוב על אחריותם של מתיישבי חבל עזה היהודים לדם שנשפך. על אף מטח הקסאמים שפגע באותו לילה במרכז קיבוץ נח"ל עוז, והודעת צה"ל כי מטרת הפעולה היתה למגר את המחרטות המייצרות את טילי הקסאם (הנורים בעיקר לקיבוצים ולשדרות), לא שמענו שמראיינים את אנשי מזכירות נחל עוז או כפר עזה.
גם הקריקטורה המבחילה בעזה, המאשימה את המתנחלים הקיצונים, משדרת התעלמות ממטרת הפעולה: הגנה על יישובי הנגב המערבי. אם צה"ל ייסוג מגוש קטיף, האם מישהו משלה את עצמו שטילי קסאם יפסיקו לעוף? האם צה"ל לא יידרש להיכנס שוב לעזה כדי למנוע את הירי? אז איך זה שאף שדרן לא חשב לשאול מדוע צה"ל צריך להקריב כל כך הרבה כדי לשמור על כמה מאות קיבוצניקים?
שאלה נוספת שנשארה גם היא מחוץ לשידור: פעם אחר פעם הצהירו פוליטיקאים תומכי נסיגה כי "תמיד נוכל לחזור לעזה", כפי שהצהיר שר הביטחון מופז ביום המשאל ב- 2.5, וכמוהו מדינאי אוסלו לפני נסיגת צה"ל מעזה ומהערים הגדולות לפני כעשור. ביום שלישי ראינו את תוצאות הנסיגה: צה"ל אינו בשטח, ובעזרת הנשק שנתנה ישראל לרש"פ נוצרה חממה של מעבדות נפץ ומארבי דמים. את צה"ל לא יקבלו בעזה בשטיח אדום, אלא בכבישים עקובים מדם חיילינו. חילול גופות חיילים לא יכול היה להתרחש אילו צה"ל היה שולט בשטח. אך אף עיתונאי לא שש לעורר מחשבות קשות מדי נגד האמונה באל אוסלו הנערץ, והשאלות על אשמתה של קונספציית אוסלו נשארו מחוץ לתמונה.
עיתונאים מגויסים כמו רפי רשף בגל"צ וכרמלה מנשה בקול ישראל מעלים כותרות כמו "התקרית עשויה להוליד מחאה דוגמת ארבע אמהות" כפי שנכתב ב-ynet, וכלל לא משערים שיכולה לצמוח מחאה עממית נגד המדיניות הפסודו-הומאנית של אי הפגזה אווירית מתוך רחמנות על האויב תוך הקרבת בנינו, ונגד מדיניות הפחד וההתרפסות.
בדיקות כמותיות של דקות שידור אולי יעניקו אשליית איזון, אך הדרך המוליכה להשפעה על דעת הקהל עוברת במחוזות רבים אחרים. אווירה תעמולתית נוצרת בהקשרים פסיכולוגים, מחוץ למבחן הסטופר.

אין גאוות יחידה
מיכאל שטראוס גאה במוצרים שהוא מייצר ומשווק. את גאוות היחידה שלו הוא לא צריך לתרץ. כשהוא הגיע למשרדיה של ג' יפית, ששטראוס-עלית נמנית על לקוחותיה, הוא נעלב למראה קפה 'נסטלה' שמצא במשרדיה וזרק אותם היישר לפח. כך סיפרה ג' יפית במוסף '7 ימים' של 'ידיעות אחרונות' בשבת האחרונה. גאוות יחידה זו אולי מוגזמת, אך במישור העסקי החשיבה הזו מקובלת. במישור הלאומי, מצבנו שונה לגמרי: המוסיקאי דניאל ברנבוים הגיע לישראל לקבל פרס נכבד מאוד, וירק ללא בושה לבאר שממנה שתה. דבריו נגד המדינה, המעניקה לו את הפרס, לא הפריעו לכנסת ולשרים, ומסתבר שגם לגלי צה"ל לא.
למרות שברנבוים לא הסתיר את כוונתו להגיע לרמאללה לנגן לפלשתינים ולתרום להם את הפרס, לגלי צה"ל לא הפריע לפרסם תשדירים עבור קונצרט שלו, המעניק כניסה חינם לחיילים. ברנבוים לא שכח להוקיע את "הכיבוש" שגורם לצה"ל לנהוג בצורה לא אנושית, ובמקביל, בלי להתחשב ב"לקוח" שאותו משרתת גל"צ, חיילי צה"ל, קידמה התחנה את הופעתו מבלי להתחשב ברגשותיהם של חיילי צה"ל המשרתים ברמאללה ובסביבתה, ומסכנים את חייהם.
תגובת גל"צ: "בגלי צה"ל משודרים מעת לעת תשדירי שירות בדבר הזמנת חיילי צה"ל לקונצרט של התזמורת הפילהרמונית, ללא תשלום, בהצגת תעודת חוגר. ההתקשרות בין גל"צ לבין התזמורת הפילהרמונית מתבצעת באמצעות משרד הביטחון, ובמסגרת התקשרות זו שודר גם התשדיר המדובר. לאור ההתבטאות, ייבדק הנושא בעתיד".

מחסום המיקרופון
כרמית גיא ראיינה ביום שני פעילת שמאל מארגון 'מחסום ווטש'. בראיון הארוך והנינוח סיפרה הפעילה על מפגש צעקני ואלים שהתקיים בינן לבין נשים מקדומים.
ראיון זה הוא נדבך נוסף ברצף בלתי פוסק של אזכורים, ציטוטים וראיונות בקול ישראל של ארגון קיצוני, המשרת את האינטרס של האויב ופועל נגד חיילי צה"ל. כדי שארגון יצבור כוח, עליו להגיע לתקשורת. ארגונים שונים משלמים לשם כך כסף רב לחברות יחצניות העושות עבורן את העבודה. במקרה זה, כמו גם במקרים אחרים, יש הרגשה שהקרבה האידיאולוגית של שדרנים ועורכים למטרות הארגון משפיעה על קירוב יתר שלו למיקרופון, גם ללא התערבות יחצנים.
לפני פסח דווח במדור זה על פגישה שאמורה היתה להתקיים בין יוני בן-מנחם, מנהל קול ישראל, לבין נדיה מטר, יו"ר 'נשים בירוק'. מטר התלוננה בכתב לבן-מנחם כי התנועה שהיא עומדת בראשה אינה זוכה לסיקור, בעוד תנועות חדשות וקיקיוניות מהשמאל הקיצוני זוכות לזמן מיקרופון נכבד. מטר: "אנו תקווה כי בימים הקרובים נקבל את שיחת הטלפון המובטחת. מר בן-מנחם מייצג גוף המנוהל במימון ציבורי ועליו לעשות הכל כדי לוודא שכל קשת הדעות של ארגונים חוץ פרלמנטרים שונים יישמע בקול ישראל, תוך שמירה על איזון מקסימלי".

קצרים בתקשורת
* במהדורת 'שבע וחצי' ביום שני נצפו שתי דוגמאות של כתב שהחליט מהי המציאות. יואב לימור, הכתב הצבאי, סגר את האייטם על האזכרה לבני משפחת חטואל באמירה כי בשל פחד, החליטו המתנחלים לקיים את האזכרה בשעות היום למרות שהן נרצחו בלילה. טלי ובנותיה נרצחו בצהרי יום א'. אך זו לא היתה המעידה היחידה של לימור. בהתייחס לירי על משתתפי האזכרה דקלם לימור את גרסת צה"ל כאילו הירי נמשך רק שלושים שניות. זאת, בלי להתייחס לעדותם של דובר חבל עזה, ערן שטרנברג, ושל עיתונאים שנכחו באירוע, כמו כתב ערוץ 10 וצלם 'מעריב'.
* כמה שאלות על עצורים: מישהו זוכר פסטיבל ניגוח כזה כששוחררו יוסי בן ברוך, אורן אדרי, צוריאל עמיאור ואחרים? איך זה ששמענו את השאלות הקשות על הכפשת כפר-כנא, בלי שמציינים שגם העצור החדש הוא מאותו הכפר?
* אפרופו השר-דוקטור חובב השוקולדים הממסטלים: אף אחד לא טורח להזכיר לציבור שגונן שגב במוסריותו הירודה הוא שנתן את קולו בתמורה לשוחד של מכונית וג'וב, וכך נכפו הסכמי אוסלו על המדינה.
* הסלולרי נדם: בדיקה מטעם מבקר רשות השידור גילתה כי סכומים נכבדים מדי הוצאו על שיחות מהטלפונים הסלולריים של קול ישראל במתחם הלני המלכה בירושלים. בבדיקה נתגלה כי שיחות רבות בוצעו למטרות מפוקפקות, בשפה הרוסית והעברית. אחת השיחות נמשכה 36 שעות ברציפות, על חשבון משלם האגרה. הבעיה היא, שמרכזיית הטלפונים בקול ישראל כל כך מיושנת, שלא ניתן לבדוק מאיזה שלוחה התבצעו השיחות. תגובת רשות השידור: "השיחות לטלפוניים הסלולריים נותקו בעקבות בדיקה שהעלתה כי העובדים מתקשרים לשיחות ארוטיות בעלות של אלפי שקלים בחודש. עקב כך החליט מנהל הרדיו, יוני בן-מנחם, לפתוח בחקירה כדי לגלות את האשמים, ועד אז הופסקו באופן זמני השיחות לטלפונים הסלולריים, עד לתום הבירור".

פינת התלונה
"היום, יום חמישי, השתתף מר חנן קריסטל כמראיין אורח וכפרשן בתוכנית 'עניין אחר' ברשת ב' של קול ישראל. בנושא בחירת שופטי בית המשפט העליון החדשים, התבטא מר קריסטל בסגנון של הבעת דעה אישית. בשעה 8:45 לערך, הוא אמר שטוב ש'שני אנשים חזקים כגון לפיד וברק' מכהנים בוועדה לבחירת השופטים כי אחרת, הוא התחלחל, 'מה היה קורה למערכת המשפטית אם לא תיבחר עדנה ארבל'" (מתוך תלונה של ישראל מידד לנציב תלונות ברשות השידור. תגובה עדיין לא התקבלה).


(מקור ראשון)