ההפגנה הגדולה בהיסטוריה / חני לוז

ההפגנה הגדולה בהיסטוריה / חני לוז

הבטתי ימינה. ראיתי 100-200 אלף איש שבילו שעות על גבי שעות במכוניות, באוטובוסים וברגל, וחלקם הגדול אף לא זכה להגיע לגוש קטיף. זה היה ביום העצמאות, רק לפני שלושה שבועות. הבטתי ימינה וראיתי 80-150 אלף איש (תלוי מי סופר) שהגיעו לכיכר רבין בינואר האחרון, למרות שינוי של הרגע האחרון בתאריך ההפגנה (שלג, זוכרים?). הבטתי ימינה וראיתי הפגנות של 200-250 אלף איש בהם נכחתי מאז ימי אוסלו, בתל-אביב ובירושלים. הבטתי ימינה, ולא מצאתי את הניפוח המלאכותי לפני ואחרי ההפגנה. גם לא מצאתי את נשיא המדינה מצהיר שאי אפשר להתעלם מהמון העם הזה.
הבטתי שמאלה - ואורו עיניי! 150 אלף הם רוב. הרבה יותר מכל מצביעי הימין הקיצוני, שמהווים רק אחוז אחד מהעם הזה. אי אפשר להתעלם מהפגנה כזו, זעקו הכותרות והנשיא. הפגנה ע-נ-ק-י-ת , קראו עיתונאים. הבטתי שוב ימינה, וראיתי מצלמות המתמקדות ב'קיצונים' ובאלימות שולית. הבטתי שמאלה, וראיתי רק כתבה בודדת ב'וואלה' על "20 מפגינים, שהגיעו לכיכר רבין עם שלטים כמו 'צה"ל הוא ארגון טרור', ספגו מכות, דחיפות וקללות מקהל מחנה השלום". ראיתי באותו יום שפרסמו ב'הצופה' כי מגיש ברדיו האזורי 'תל-אביב' מכנה את מפגיני הימין "חיות" ואת מפגיני השמאל "מתנהגים בנימוס". הבנתי שיש לי בעיה במשקפיים, ופניתי לאופטיקאי לתקן את הזגוגית המעוותת.

ביטוי, שיסוי וגינוי
תשכיל המפד"ל לו תפסיק להתרפס בפני כל מגלגלי העיניים מהשמאל. לא שמענו את גינוייה כש'ידיעות אחרונות' פרסם מאמר של ב' מיכאל שבו הוצגו המתנחלים כתתי-אדם. לא שמענו אותם כש'אינדימדיה' התייחסו לדרור וינברג הי"ד ולחייליו, ולתושבי קריית-ארבע כנאצים. לא שמענו את קולם נגד עלילות הדם על מתנחלים שהוציאו גדעון לוי ועמירה הס ב'הארץ'. השתלחויות הלשון של נתן זהבי, גדעון ספירו, ונכבדים רבים אחרים, לא הפרו את שלוותם. אך השבוע, לאחר שעורך 'הצופה', גונן גינת, בחר לתאר את המפגינים התל-אביבים כ"גלוחי ראש" - קולם דווקא נשמע צלול ורם, וסיעת המפד"ל גינתה בכנסת את דבריו.
הפוליטיקאים מהמפד"ל שתקו כשהשמאל רקד על הדם כחלק מקמפיין ההפגנה של כיכר רבין, גם כשהיה מדובר בתקשורת ממלכתית שמצביעיהם מממנים. הם שתקו והשאירו ואקום ענק - ואז מישהו החליט להשיב מעמדת תקיפה ולא בהתגוננות.

נקיים מאלימות
ביום ג' נכתב ב'הארץ' על הרס מצפה יצהר, כך: "שוטרים וחיילים פינו אתמול את מאחז גבעת יצהר שבשומרון בתום מאבק אלים עם כ-2,000 מתנגדים לפינוי. 40 מבין המתנגדים עוכבו לחקירה לאחר שתקפו שוטרים וחיילים, והפרו את הסדר הציבורי".
קחו דוגמא קטנה לשוני בהתייחסות לאנשי ימין לעומת 'אנרכיסטים': (אמנון רגולר, 14 באפריל 2004): "הכאוס הנמשך בהפגנות ... בעימות ישיר עם אנשי כוחות הביטחון... אנשי 'אנרכיסטים נגד הגדר' מטיחים בשוטרים ובחיילים גידופים בעלי אופי מיני ומקללים גם את בנות משפחותיהם... המפגינים שולפים את הרוגטקות ומיידים אבנים בשוטרים ...".
למרות התיאור החד משמעי על אלימות, אין אף גינוי, ולקראת סוף המאמר הביקורת מוטחת דווקא בכוחות הביטחון: "מצטיירת תמונה מדאיגה של התייחסות מפקדי צה"ל ומג"ב והמאבטחים האזרחים למפגינים ולדרך הראויה לפיזורם".

קידום מלחמת אחים
יותר מדי ביטויים בתקשורת הממסדית מעוררים את הרושם שיש אי אילו גורמים המנסים לשכנע את הציבור כי מלחמת אחים הינה כורח המציאות. בלילה שלאחר הבחירות בליכוד אמר אחד המשתתפים בפנל בערוץ 1 כי משאל-עם הוא דבר מסוכן לחברה הישראלית, עד כדי מלחמת אזרחים. על כך הגיב חיים יבין: "ואני עוד זוכר ששמעתי את פרופ' ליבוביץ' ב-81' שאמר - 'ומה כל כך נורא במלחמת אזרחים?'".
תשובתו המרגיעה של נציב התלונות ברשות השידור לתלונה של ע"ב היתה: "הערותייך הועברו לידיעת הנוגעים בדבר, ונלקחו לתשומת לב".
'הארץ' המשיך השבוע באותו קו: עקיבא אלדר סיים את מאמרו ביום ב' (17.5) בקריאה לאלטלנה: "מחנה השלום זקוק למנהיג שלא יירתע מאיומי המתנחלים ב'מלחמת אחים' ויחדל מחיפוש הקונסנזוס העלום, שעמי איילון מתעקש לרדוף אחריו. מי שדורש מהפלשתינים לבצע 'אלטלנה' בסרבני הפשרה שלהם לא יוכל להתחמק מ'אלטלנה' משלו. דוד בן-גוריון לא יעשה זאת. מי שמחכה לו יגמור בספסל הגמלאים בכיכר".
איילון עצמו צוטט ב'ידיעות אחרונות' לפני כחצי שנה (14.11.03) באומרו שאם מתנחלים לא יפנו את בתיהם למרות צו חוקי מהממשלה, אין רע בהפעלת 'אלטלנה' שנייה נגדם. תלונה שהוגשה נגדו על ידי 'נשים בירוק' נדחתה בינואר על ידי הפרקליטות, בנימוק שלא היתה זו הסתה. ייתכן שאיילון התמתן בדעותיו, ואולי מדובר באסטרטגיה של סימום הצד שמנגד. אך העובדה היא שרוב הכותבים מהשמאל תקפו את מתינותו של איילון.

קצרים בתקשורת
העיניים של המדינה: יכול להיות שאם יונית לוי היתה צריכה להוליך עגלה עם תינוק כשבידה השנייה פעוט חמוד, או לחילופין, להוביל אדם המרותק לכיסא גלגלים, והיתה נתקלת במכונית החוסמת את דרכה על המדרכה והמאלצת אותה לרדת לכביש ולסכן את עצמה ואת בני חסותה התלויים בה - יכול להיות שהיינו שומעים דברים נרטיב שונה בחדשות ערוץ 2. ייתכן שלוי היתה מסתכלת על העלאת הקנסות למכוניות החונות על מדרכה לא רק מעיניים של יאפית תל-אביבית שמה-זה-מאחרת-לפגישה-חשובה, אלא מעיניים של מי שנטלו ממנו את הזכות הבסיסית ללכת בבטחה על מדרכה.

* מציאותית: שלי יחימוביץ' לא מבינה מה הבעיה של מסבירני משרד החוץ. יש תמונות של הרס, אך הם מוצאים מהקונטקסט, מסביר גדעון מאיר (שאסר על הפצת תמונות ההתעללות בגופות החיילים בעזה). "אבל זאת המציאות", אומרת יחימוביץ' בעיניים תמימות.

* דם כחול, עט אדום: יש רוצחים ואנסים שמתחתנים בכלא, מולידים ילדים שגדלים עם דמות אב מפוקפקת, לעתים אלימה, נפקדת-נוכחת מחיי הילד - ולא שומעים את זעקות התקשורת. יש אפילו בעלים שרצחו את נשותיהם ואישרו להם לשאת אשה חדשה. גם עיתונאים וגם מערכת המשפט גורסים שכולם שווים בפני החוק. רצח הוא רצח הוא רצח, הסבירו לנו. אז איך זה יכול להיות שדווקא אותם עיתונאים צועקים בימים אלה נורא חזק, כי צריכה להתקבל החלטה השוללת חתונה של רוצח אחד מסוים?

* מומחים: ביום ג' פורסמה כתבה ב-Ynet על יחסן של דתות שונות לקשר בין גבר לאשה. במקום האחרון הוצג יחסה של היהדות בנושא. את מי בחרו ב-ynet כפרשנים ליהדות? אוהד אזרחי, המכנה עצמו "ראש קהילת היהדות המתחדשת" (ומכונה בכתבה "רב") ומשורר וחוקר אקדמי חובש כיפה שיצירותיו אינן מקובלות על קהילת המיינסטרים ההלכתי. הבחירה בשניים אלו, יחד עם עיוות בפרשנות של התלמוד מעידה על בורות הכותבת והעורכים, ומפוררת לחלוטין את האמון שלי כקוראת, בכל הפרשנויות שהובאו על דתות רחוקות בתוך כתבה.

* שילוב הרשויות: רשות השידור קונה 12 פרקים חדשים בסדרה 'אהבה בשלכת'. התוכנית, שזכתה לביקורות נלהבות כמעט מכל הכיוונים, עוסקת בחייהם ואהבותיהם של בני הגיל השלישי. טרנד חיובי בתוך השעבוד של יוצרי הסרטים והפרסומאים לצעירים. מעניין לציין שאחד השחקנים החדשים בסדרה יהיה מוסקו אלקלעי, חבר מועצת הרשות השנייה שכהן במשך כשנה בתפקיד יו"ר זמני של הרשות השנייה.

* בוחרים את המילים: חיים דרעי, אביו של אביעד דרעי הי"ד, הושמע במהדורת 'מבט' לאחר הלווית בנו (יום ה', 13.5), שעברה דרך בית ראש הממשלה, כשהוא מקריא דברים נוקבים נגד מדיניותו. כתב מבט, חזי מכלב, בחר משפט אחד מדבריו. במשפט זה מדבר דרעי על יציאה מטופשת מעזה וכניסה מטופשת לשם. צופה תמים יכול להבין כי מדובר בקול נוסף במקהלת "להתנתק מעזה". אך בחירת משפט זה עיוותה את רוח דבריו של האב, המתנגד ל"התנתקות". במקביל עסקה התקשורת בניפוח מלאכותי של המסרים שהעבירו הוריו של ליאור וישינסקי הי"ד, שהתאימו להשקפותיהם של בכירי העיתונאים. מדוברות רשות השידור נמסר כי "עמדתו של מר דרעי הובאה מספר פעמים מאז האסון, כולל ביום האסון, ולא היתה כל כוונה להסתיר את עמדתו בעניין היציאה מעזה, ובכל הדיווחים עמדה זו באה לידי ביטוי".

אופס
"אבל זה בדיוק מה ששלמה וישינסקי אומר. הוא אומר - אני לא רוצה להיות שבוי של אותן התנחלויות. הן לא מעניינות אותי. אני לא רוצה שהבן שלי ישלם בדמו על מתנחלים בנחל-עוז" (גולן יוכפז לשר אפי איתם, גלי צה"ל, 13.5.04. תודה לסוכנות 'אימרה').

[email protected]