לא יחדל אפעס מן הארץ / חני לוז

העיתון המקוון המחתרתי "אפעס" ממריא אל פני הקרקע ומתחיל להופיע באופן קבוע כמדור סאטירה חדש בעיתון "הארץ". בימיו הפורחים, היה נשלח "אפעס" באימייל לרשימה מכובדת של אנשי תקשורת, שקיבלו בדיוור ישיר כתיבה עיתונאית מזן חדש: חרדים ודתיים שנוני עט כותבים סאטירה על השמאל, על הימין ועל עצמם. החידוש המרענן שלהם היה ביצירת סאטירה מתוחכמת בלי ללעוג לדת ולירוק על הרבנים, כפי שמקובל בתקשורת הממוסדת. במשך הזמן עלו יוצרי "אפעס" על פסי הייצור הקונוונציונלי: ידידיה מאיר כתב ב- Ynet ומשדר בקול-חי, (וגם הספיק להינשא לכתבת חדשות הערוץ השני, סיון, ולהוסיף לשמה את המקף רהב-מאיר), קובי אריאלי כותב ב"מעריב" הופיע ב"התכלת" ומשדר בחדשות ערוץ 10. "רוגל אלפר פנה אלי, לאחר שמונה לעורך "מוסף הארץ". הוא נתן לנו חופש יצירה מלא, והשבוע, למשל, נצחק על 'יומן רפיח' של עמירה הס", מספר מאיר. הכותבים הקבועים יהיו מאיר ויאיר חסדיאל. "הכותבים האחרים משולבים בכלי תקשורת מתחרים, אך נמשיך לקבל תמיכה רוחנית גם מהם", מבטיח מאיר.
טור זה מאחל הצלחה לדרך החדשה, לא בלי חשש: גם בישראל וגם בחו"ל יוצרים מוצלחים בתרבות השוליים מוצאים את עצמם פעמים רבות נקנים על ידי התרבות הממסדית המציעה להם תנאי עבודה ואמצעי הפצה משופרים. אולם להשתלבות יש בדרך כלל מחיר: שינוי באופי היצירה הנובע מהצורך לרצות את הבוסים ואת קהל היעד החדשים. התוצאה המתקבלת לטובה במימסד המייצג את הגמוניה, לא תמיד רצויה בקהילת המיעוט ממנה הגיע היוצר.
"אני מקווה לעמוד במשימה של להצחיק שמאלנים, קצת כמו מושקה אצל הפריץ, אבל בניגוד למושקה - בהומור לא צריך לרצות, מצפים שתהיה נשכני, בעמדה של אופוזיציה. אני מנסה להרחיב את גבולות השיח הסאטירי, סליחה על הביטוי הבומבסטי, ולהכניס נושאים ודמויות שלא היו קודם כמו הסצינה התרבותית המנופחת, כמו טקסי הענקת הפרסים לחברים", מרגיע מאיר.
יש תגובות? "אני כנראה לא בסביבה הנכונה. בגימזו, מקום משכנם של משרדי 'אפעס' (מאחורי הלולים של אינדיק) לא קוראים את 'הארץ', וגם לא תשעת הזקנים בבית הכנסת הכורדי שבו אני מתפלל ליד ביתי בשכונת נחלאות".

אלימות שקטה
בהפגנה של פעילי השמאל הקיצוני בכניסה לרצועת עזה ביום ששי, נשאו מפגינים שלטים בהם נאמר "שרון מופז יעלון – פושעי מלחמה, רוצחים". לא שמענו את הכותרות והראיונות הנשכניים על הסתה. האלימות הקשה של מפגיני השמאל תוארה בערוץ הראשון כ"עימותים בין משטרה לפעילי שמאל ופעילי שלום".ב- Ynet הסתפקו בכותרת האינפורמטיבית היבשה של "פעילי שמאל הפגינו במחסום כיסופים" כשרק בגוף הכתבה ניתן לקרוא על פריצת מחסומים ואלימות. כותרת אחרת באותו אתר ידעה לספר על התנגשויות בין מפגינים למשטרה. הפעם, כמה מפתיע, מצד ימין: "אשקלון: עימות בין פעילי ימין למשטרה בהפגנה נגד מעצרו המנהלי של נועם פדרמן" (מוצ"ש). ההפגנה לא סוקרה על ידי עיתונאי הבית, ורק למחרת נודע על האלימות הקשה שהפעילה המשטרה נגד אלישבע פדרמן. רק לאחר שתמונות החלו לרוץ באינטרנט, היה ynet הראשון בין העיתונטים שפרסמו כתבה ותמונות על האירועים הקשים.

קצרים בתקשורת
* "מעריב אינטרנט" נתן כותרת אובייקטיבית במיוחד לכתבה של ינון קדרי על משמרת המחאה של הארגון החדש "שלושה אבות": "רק 12 מפגינים הגיעו". כמה טלפונים נסערים למערכת העיתונט הביא לחשיבה מחדש על הכותרת ששונתה בסופו של דבר ל" חברי תנועת ''שלושה אבות'' מפגינים מול ביהמ''ש העליון בי-ם". גורמים רשמיים שעסקו בפרשה מסרו שבמערכת "מעריב" ראו את העניין בחומרה.
* לתשומת לב ילדי גוש קטיף, שבמהלך העשור האחרון ירו עליהם יותר מ- 4000 פצמ"רים וטילים: ילד שירו עליו טיל, אין שום סיכוי שלא יצא ממנו מחבל. כך אמר בהחלטיות אחד המרואיינים ב"יומן" של הערוץ הראשון כשהייתם באמצע סעודת ליל שבת.
* בדיווח לקוני, ללא נקיטת עמדה כפי שבדרך כלל הוא עושה, מתאר כתב ה"ניו-יורק טיימס", ג'יימס בנט, הרפתקה לא נעימה במיוחד שעברה עליו, כשלושה פלשתינאים ניסו לחטוף אותו לתוך רכב מרצדס כשהגיע לסקר בבית חולים בעזה. אירוע הכמעט-חטיפה עבר בשקט תקשורתי מדהים, ואפילו מערכת העיתון החליטה להצניע את האירוע ולדחוף אותו לסופה של כתבה ארוכה על הלחימה ברפיח. בפיסקה המסיימת מדווח הכתב בלשון לקונית, כי בקרב הפלשתינאים עולה מפלס הכעס כלפי האמריקאים עקב מה שהם רואים כהטיה לטובת ישראל, ולאור פרסום תמונות ההתעללות בעירק. בנט, כרגיל, שומר את עטו המושחז נגד הישראלים ובעיקר נגד המתנחלים. הכעס הטבעי כלפי התוקף התחלף בהבנה למניעיו, בהתאם לכללי "תסמונת סטוקהולם" הידועה.
* ברשת א' משמיעים הרבה שידורים חוזרים. אין כוח אדם, ואין תקציב, אומרים במסדרונות רשת התרבות. השבוע, בחירת אחד השידורים היתה קצת מגוחכת: הקלטה של "עוד סיפור ודי", סיפור לילה לילדים המשודר ב- 20:00, שודר ביום ראשון ב.. חמש ורבע לפנות בוקר. (תודה למאזינה מ' מירושלים).
* אריה גולן צולם משתתף בהפגנת השמאל בכיכר רבין. ישראל מידד, לשעבר מנכ"ל "לדעת", שיגר תלונה לרשות השידור, ובה הוא מזכירכי נגד גולן כבר הוגשה בעבר תלונה על השתתפותו בהפגנה נגד חרדים ברחוב בר-אילן בירושלים. בשידור, למחרת, סיפר גולן על השתתפותו למאזינים, בתוספת הערה כי לא באו מספיק מפגינים. תגובת נציב הקבילות, עמוס גורן: "מאחר שפעילות פוליטית של עובדינו מוסדרת בחוק ובתקדימים משפטיים אני מעביר את תלונתך לטיפולה של היועצת המשפטית שלנו, עו"ד חנה מצקביץ'."
* במקום מוצנע במאמר של אמיר אורן ב"הארץ" ביום ששי שעבר נכתבו כמה משפטים שקטים על כך שבידי צה"ל יש תמונות של פלשתינים יורים למוות בשני ילדים. דובר צה"ל אישר באוזני מנהל סוכנות הידיעות "אימרה", ד"ר אהרן לרנר, כי אכן יש לצה"ל תמונות כאלו, אך הוא אינו מפרסם אותן מחשש שיסגירו מידע אשר יסכן אנשים בשטח. קשה להבין איך בצבא הקטן והחכם שלנו לא נמצא פיתרון לאותו "סיכון בטחוני" העשוי לשחרר חומר נפץ הסברתי .
* 43 אחוזים מבני הנוער תומכים בסרבנות: שמתם לב לנתון המשולב, ולא במקרה, שפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה? מדוע לא פורסם בנפרד אחוז בני הנוער התומכים בעמדת שמאל הקיצוני שלא לשרת ביש"ע לעומת אחוז המסרבים להשתתף בעקירת יהודים? מדוע אוחדו שני הנתונים? האם מישהו רוצה ליצור מסך עשן?
* הג'רוסלם פוסט סרב לפרסם קריקטורה של המאייר אולג, בו נראים ביילין ערפאת ופרס רוקדים על ארון מתים, תחת הכותרת "מפגינים דורשים לסגת מעזה". מדובר בקריקטורה השבועית המתפרסמת בכל יום ו' בעיתון בחסות "נשים בירוק" עם תוספת מלל קטנה. השבוע, פורסמה משבצת המלל, ובמקום הקריקטורה הופיעו המילה "צונזר", עם הפניה לאתר הארגון שם ניתן לצפות בקריקטורה: www.womeningreen.org .
* ביום חמישי, ב"שבע וחצי" בערוץ הראשון, נעשתה הסטוריה בתקשורת הממלכתית: משתתפי ההפגנה נגד פעילות צה"ל ברפיח כונו על ידי כתבת הערוץ קטי דור "שמאל קיצוני". האירוע ההסטורי התרחש ב- 19:39. כך מדווח צופה בכיר בשם ו'. ניחוש: דור לא תזכה ב"פרס סוקולוב" בעתיד הקרוב.

לא אוכלי חינם
בשבת שעברה פורסמה ב"7 ימים" כתבה נרחבת של דורון צברי, העומד בראש גוף הנקרא "פורום היוצרים הדוקומנטרים" נגד התנהלות מנכ"ל רשות השידור ועובדיו. זהו צעד נדיר ולא מקצועי במיוחד, שעיתון יפרסם כתבה מפרי עטו של בעל עניין בסכסוך. ביום ראשון היתה אמורה להתקיים הפגנה של היוצרים, הדורשים מרשות השידור תקציבים גדולים יותר והעברת תמלוגים הוגנת יותר. הפעם, לא בלי עידוד מלמעלה, עובדי רשות השידור החליטו לא להבליג: הם הפגינו נגד היוצרים בדרישה להפסיק להסית לפיטוריהם. "אנחנו לא מוכנים שיקראו לנו אוכלי חינם. דורון צברי רוצה להוסיף עוד אנשים למעגלי האבטלה. הכל אינטרסים אישיים של דורון צברי. מה זה הקריאות "לסגור אתכם"? זו לא צורת התנהגות. יש אנשים רבים שעובדים כאן קשה ומפרנסים את משפחותיהם ביושר. לא עושים הכללות כאלה. שיפסיק להכפיש אותנו בצורה כזו" , אמר אחד העובדים על צברי וחבריו. עשרות עובדים הפגינו מול כמה יוצרים, אך צברי עצמו לא הגיע להפגנה.

בעולם
האם התקשורת המשודרת יוצרת מעמד אצולה חדש? שתי כלות מלכותיות יצאו ממסך הטלויזיה לארמון אמיתי: יורש העצר הספרדי הנסיך פליפה נישא השבוע לבחירת ליבו, לטיזיה אורטיז, מגישת טלויזיה. גם בנו של מלך ירדן המנוח, חוסיין (מאשתו השלישית), עלי, התארס עם מגישה בערוץ CNN, רים ברהימי. השניים התארסו לפני כחודש בפריס, והחתונה אמורה להיערך בספטמבר.

[email protected]