נהג טנדר מקרית ספר שהתעסק עם קטינה לכלא

השופט אמנון כהן מבית משפט השלום בירושלים גזר מאסר לתקופה של 8 חודשים, מאסר על תנאי למשך 12 חודשים, פסילה מהחזיק רישיון לרכב ציבורי למשך 5 שנים ופיצוי בסכום של 10,000 ₪ לחובת לוי יעקב אשר הורשע על פי הודאתו.

בהתאם לאמור בכתב האישום, הנאשם עבד כנהג הסעות בישוב קרית ספר. במסגרת עבודתו, הסיע הנאשם את המתלוננת, קטינה ילידת 04.09.88 ברכבו מבית הספר לביתה בקרית ספר ובשלב מסויים אסף אותה אל רכבו ברחוב, נסע איתה לישוב חשמונאים, עבר עם המתלוננת למושב האחורי של רכבו ושם התעסק איתה.
==============================================



הנה תקציר הדיון בעניינו.

הנאשם הורשע על פי הודאתו בשלושה מקרים של בעילה אסורה בניגוד לסעיף 346(א) רישא לחוק העונשין התשל"ז - 1977.

בהתאם לאמור בכתב האישום, הנאשם עבד כנהג הסעות בישוב קרית ספר. במסגרת עבודתו, הסיע הנאשם את המתלוננת, קטינה ילידת 04.09.88 ברכבו מבית הספר לביתה בקרית ספר ובשלב מסויים אסף אותה אל רכבו ברחוב, נסע איתה לישוב חשמונאים, עבר עם המתלוננת למושב האחורי של רכבו ושם בעל אותה לראשונה.

במועד אחר, כשבוע לאחר מכן, התקשרה המתלוננת אל הנאשם, כדי שיאסוף אותה והשניים נסעו לישוב לפיד, שם החנה הנאשם את רכבו ועבר יחד עם המתלוננת למושב האחורי של הרכב ובעל אותה.

האישום השלישי בו הורשע הנאשם אירע סמוך לחודש אוקטובר 2001, כאשר המתלוננת התקשרה אל הנאשם וביקשה שיאסוף אותה. השניים נסעו לישוב מתתיהו ועברו למושב האחורי של הרכב. השניים התפשטו תוך שהם מלטפים אחד את השני והנאשם בעל את המתלוננת.

אין מחלוקת, כי הקטינה היתה בגיל 12.5 בעת שנבעלה על ידי הנאשם ואולם, התביעה קיבלה את טענתו של הנאשם, לפיה סבר שהמתלוננת הינה מעל גיל 14 ולפיכך, העמידה התביעה את הנאשם לדין בבעילת קטינה בסוברו שהיא מעל גיל 14 שנים אך מתחת לגיל 16 שנים.

סעיף 346(א) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 שכותרתו "בעילה אסורה בהסכמה" קובע כדלקמן:

''הבועל קטינה שמלאו לה ארבע עשרה שנים וטרם מלאו לה שש עשרה שנים, והיא אינה נשואה לו... דינו - מאסר חמש שנים".

בישיבת יום 27.10.03, הודה הנאשם במיוחס לו בכתב האישום והתובעת הודיעה, כי "העמדה שלנו כפי שנמסרה לחברי נכון לכרגע היא מאסר בפועל... נהיה מוכנים לשקול את עמדתנו לאחר הגשת התסקיר".

הצדדים הבהירו, כי אין מדובר בהסדר טיעון, אך הסכימו להגשת תסקיר שירות מבחן.

הדיון נקבע לקבלת התסקיר ליום 22.01.04. אך לבקשת ב"כ הנאשם נדחה הדיון ליום 03.03.04.

בתסקיר הראשון שהוגש על ידי שירות המבחן, ביקש שירות המבחן לדחות את הדיון בחודש נוסף, כדי לאפשר לשירות להשלים את תהליך האיבחון ולגבש המלצה מתאימה.

לקראת הדיון שנקבע ליום 02.06.04, הגיש שירות המבחן תסקיר משלים.

בתסקיר המשלים צויין, בין היתר, כי במהלך תקופת הדחיה, המשיך הנאשם להשתתף בקבוצות טיפול לעברייני מין וכי שירות המבחן התרשם, שההליך הטיפולי תורם לנאשם להבנת המניעים לביצוע העבירות שביצע.

בסופו של דבר, המליץ שירות המבחן לאפשר לנאשם להמשיך בתהליך הטיפול והמליץ על העמדת הנאשם במבחן למשך שנה "במקביל לענישה מרתיעה משמעותית שתסמל עבורו את חומרת התנהגותו ותסמל עבורו גבול חיצוני ברור כמסר חברתי". כמו כן, המליץ שירות המבחן לפסוק פיצויים למתלוננת "בהתאם ליכולתו הכלכלית המוגבלת" של הנאשם.

מצד אחד, ציינה התביעה את חומרת העבירות ואת העובדה שהנאשם ניצל את תפקידו כנהג הסעות וניצל באופן מחפיר ילדה כבת 13 וכי "הוא ניצל את תמימותה ואת תפיסתה הילדותית ועשה בה מעשים מגונים חמורים עד כדי בעילתה".

בנוסף, ציינה התובעת, ובצדק, את האמון שנותנים ההורים ובתי הספר באנשים מסוגו של הנאשם המובילים ילדים לבית הספר וכי "לא ניתן להשלים בעינינו עם תופעה שבעלי תפקידים ובכללם נהגים המלווים במערכת החינוך מנצלים מעמדם ונגישותם לילדים רכים, את האמון ואת הסמכות שיש לאותם ילדים וילדות כלפיהם על מנת להביא סיפוק ליצריהם".

מאידך, לאחר שהתובעת ציינה, כי מדובר במעשים חמורים ביותר המצדיקים עמדה עונשית מחמירה, היא ביקשה "מאסר ולו בעבודות שירות ברף המכסימאלי. בהחלט לאור טיבם של המעשים היה מגיע לנאשם מאסר בפועל". בהמשך חזרה התובעת וציינה, כי בתי המשפט מטילים מאסרים בפועל לתקופה משמעותית על נאשמים כשמדובר במיוחד בנהגי הסעות ואולם, "צריך לשים את נקודת האיזון לכל הפחות בששה חודשי עבודות שירות".

ב"כ הנאשם ביקש להסתפק בעבודות שירות ואולי אף פחות מזה. הוא ציין, בין היתר, את הודאת הנאשם, את חלקה של הקטינה ואת שיתוף הפעולה "ומידת היוזמה שהמתלוננת נקטה". בנוסף, ציין ב"כ הנאשם את נסיבותיו של הנאשם ואת העובדה שהנאשם הביע חרטה וכי הנאשם עבר לעבוד כסדרן הסעות במקום עבודתו הקודמת כנהג.

אשת הנאשם העידה כעדת אופי לענין העונש וליבי ליבי למצב בו היתה נתונה על דוכן העדים, כפי שהיא עצמה ציינה "אני כולי רועדת ולא מאמינה שזה מה שאני עושה. אני פשוט לא מאמינה. הייתי רוצה פשוט לנתק אותו מהחיים שלי ותאמין לי שזה יהיה העונש הכי גדול שלו, שלא יהיה איתי בבית, אך אני חייבת מישהו שיפרנס".

הנאשם, כבן 46, נשוי בשנית, יש לו שני ילדים מנישואיו הקודמים ובן שלישי, צעיר לימים, מנישואיו הנוכחיים. כפי שהבנתי, מערכת יחסיו של הנאשם עם אשתו הראשונה לא עלתה יפה והנאשם נהג כלפיה באלימות מספר פעמים.

לנאשם 4 הרשעות קודמות בעבירות איומים ואלימות ובעבר אף הוטל עליו מאסר למשך חודש בגין תקיפה הגורמת חבלה של ממש. יחד עם זאת, הרשעתו האחרונה של הנאשם הינה משנת 1992.

מתסקיר שירות המבחן עולה, כי תלוי ועומד נגד הנאשם תיק בגין תקיפת אשתו הנוכחית.

"סבורים אנו, כי מדיניות הענישה בעבירות מין כלפי קטינים מחייבת גם כי העונש שיגזר על הנאשם לא יהיה כולו על תנאי ולא ירוצה בעבודות שירות".


בית המשפט המחוזי ציין את העובדה, כי אין לצפות מהנאשם הנוהג ברכב ציבורי שיסטה מן הדרך או יתפתה לנצל נוסע הנחזה בעיניו "טרף קל". מונית הינה רכב ציבורי ונהג מונית מחזיק ברשיון נהיגה ציבורי המשקף חובות אמון כלפי הציבור. קהל המשתמשים ברכב ציבורי, לרבות מוניות, נותן מיבטחו בנהגים אלה ולפיכך, ביצוע עבירה כזו מהווה גם הפרה של אמון הציבור בנהגי המוניות, דבר המחייב ענישה מרתיעה.


סיכומו של דבר, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

מאסר לתקופה של 8 חודשים.

מאסר על תנאי למשך 12 חודש ואולם הנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם כן יעבור תוך תקופה של שנתיים מיום שחרורו על עבירת מין כלשהי בניגוד לפרק י' סימן ה' לחוק העונשין התשל"ז - 1977 ויורשע עליה.

כמו כן, אני פוסל את הנאשם מלהחזיק או לקבל רשיון לרכב ציבורי למשך 5 שנים.

בנוסף, יפצה הנאשם את המתלוננת בסכום של 10,000 ₪.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בירושלים.

ניתן היום י' בתמוז, תשס"ד (29 ביוני 2004) בהיעדר הצדדים

אמנון כהן

שופט בית משפט מחוזי

נשיא בית משפט השלום