| נשלח ב-12/8/2019 09:57 |
 |
| |
אלון דהן sv יחיאל הררי
כמה פרקים בויכוח לא סופי
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2019 10:01 |
|
| |
1. דהן מפרסם מאמר מחקר על חב"ד , עליו הוא מספר כאן
פשוט לומר את האמת | אריאל הורוביץ
5 בספט
פורסם ע"י מערכת 'שבת'
ד"ר אלון דהן גדל בשכונת מצוקה,
לא סיים תיכון, ולאחר מכן נפצע קשה בתאונת אימונים במהלך שירותו הצבאי בגולני. מפגש אקראי עם תיירת ב"יד ושם" ופקס קצר מהרבי מלובביץ' הביאו אותו להתעניין ביהדות. מאז הוא חוקר את משיחיותו של הרבי, טוען שרוב חסידי חב"ד משיחיים ומחולל סערה רבתי בחסידות
צילום: יונתן זינדל פלאש 90
"המחלוקת העיקרית היום בחב"ד היא האם צריך לעסוק במשיחיות של הרבי בגלוי או לא. אבל רוב חסידי חב"ד מאמינים שהרבי הוא המשיח. אני אומר את זה חד וחלק. יש בתוך חב"ד פלג אנטי־משיחי קטן, שבתוכו יש כאלה שנטשו את הרעיון שהרבי הוא המשיח וכאלה שמאמינים שהוא המשיח אבל לא צריך לדבר על זה בקול רם. אבל הרוב הגדול הוא משיחי". את הדברים הללו אומר ד"ר אלון דהן, מן הבולטים שבחוקרי חסידות חב"ד כיום. דהן כתב את עבודת הדוקטורט שלו על הנהגתו ודרכו הרוחנית של רבי מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר השביעי של חב"ד, אחת הדמויות החשובות ביותר בעולם היהודי במאה העשרים.
מחקרו של דהן, שיראה אור בקרוב כספר, נוגע בעצביה החשופים של החסידות, וגורם – מבלי שדהן ציפה לכך, אך ככל הנראה לא בניגוד לרצונו – סערה־זוטא בקרב חסידי חב"ד. בעוד הפלג המשיחי בחב"ד מאמץ בשמחה את מסקנות המחקר של דהן, המוכיחות כי הפרשנות המשיחית לתורתו של הרבי מלובביץ' היא הפרשנות הנכונה, פלגים אחרים בחב"ד לא מתלהבים מן המחקר, בלשון המעטה. גם לא ממאמרים אחרים של דהן, כגון מאמר המציג זרם חב"די עכשווי המתייחס אל הרבי כהתגשמות של אלוהים בדמות בשר ודם. "אני יודע שיש אנשים שכואב להם שאני כותב את הדברים האלה", אומר דהן, "הם מגיבים בכעס, אני רואה שכואב להם. כל מה שאני רוצה זה לומר שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. זו האמת, וצריך לכתוב אותה".
המרד הציוני יצר חורבן
חב"ד היא התחנה המרכזית והעיקרית במסע חייו של אלון דהן, שהתחיל לפני 43 שנה בירושלים. הוא גדל בקרית מנחם, שכונת ספר בפאתי העיר, שקלטה עולים מצפון אפריקה בתחילת שנות החמישים. "המקום הזה הוא גבול", אומר דהן. "עד 1967, הכפרים הערבים הסמוכים היו בצד הירדני. המדינה שיכנה כאן עולים חדשים שלא יודעים קרוא וכתוב, ואמרה להם: 'תורידו את המזוודות, אני כבר חוזרת'. אבל המדינה לא חזרה". הוא למד במכללת אורט, אך לא סיים את התיכון. ב־1989 התגייס לצה"ל, ובמהלך השירות נפצע קשה באימון ברמת הגולן.
דהן, אז לוחם גולני בעל ותק של שנתיים בצבא, נסע בקומנדקר יחד עם ארבעה חברים נוספים. הנהג נרדם על ההגה, נכנס בקיר בזלת שהוצב כחלק מהתרגיל, והקומנדקר עף לשדה מוקשים. הגלגל הרזרבי של הרכב השתחרר ופגע בגבו של דהן, והוא נותר מאז משותק בפלג גופו התחתון. הוא מרותק כיום לכיסא גלגלים. "בגולני, באותן שנים, כל מה שקשור למשחקי פז"ם, לוותיקים מול צעירים, היה מאוד נוכח", אומר דהן. "ה'צעירים' עשו הכול. הגיע נהג חמוד, בחור צעיר, והוותיקים פשוט שחטו אותו, העמיסו עליו עבודה, תפרו עליו את כל הנסיעות. הוא טחן עבודה, ובסוף הוא כנראה נרדם, זה כבר היה מעבר ליכולותיו".
מה אתה זוכר מהרגעים שאחרי הפציעה?
"לא קלטתי מה קורה. הרגשתי בסדר, אבל לא הצלחתי לקום. ראיתי רגליים, אבל לא הבנתי שהן שלי, הן כאילו לא היו שייכות לי, הייתי בטוח שהן של מישהו אחר. לא ממש כאב לי. הסתכלתי למעלה ואמרתי: יש עליי מישהו, בואו תזיזו אותו, אבל זה היה אני. לא ממש הייתי מאופס. זה היה תמוה, אתה רואה שזה אתה אבל אתה לא מצליח להבין שזה אתה. הבנתי שאהיה משותק כבר כשלא הרגשתי את הגוף. הדבר הראשון שחשבתי עליו היה כיסאות הגלגלים של 'יד שרה'. אני שוכב בשטח, פצוע, והדבר הראשון שאני חושב עליו זה שכל החיים אצטרך להסתובב עם ה'יד שרה' הזה".
דהן השתחרר לביתו לאחר תקופת שיקום בבית החולים רמב"ם ובתל השומר. הוא החל ללמוד יחסים בינלאומיים וסוציולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, ובמקביל השלים את מבחני הבגרות והפסיכומטרי. אז גם התחילו לקנן בו שאלות דתיות. "לא היה לי רקע דתי", הוא מספר, "השאלות צצו בשיחות עם חברים, במחשבות. יום אחד ביקרתי ב'יד ושם'. עמדה שם תיירת הולנדית שחיפשה מקום מסוים, ושאלה אותי האם אני יודע איפה המקום הזה. מצאתי אותו, והצעתי לה שנלך יחד. היא סיפרה לי שהיא מתעניינת ביהדות, ובאה מהולנד לישראל כדי ללמוד. היא ניסתה להיפגש עם חרדים, אבל הם לא רצו להיפגש איתה, ועם החילונים היא לא מצאה שפה משותפת. ואז היא פגשה אותי, ולא ידעתי הרבה, וכל הזמן היא אומרת – 'כשאתה נוסע לאנגליה, כל אנגלי יודע לומר לך מה זה להיות אנגלי, וכאן לא יודעים'. התביישתי. אישה לא־יהודייה באה מהולנד כדי לפגוש יהודים וללמוד עליהם, ואני לא יודע מה להגיד לה.
"למזלי הרב, סבא שלי היה אדם דתי ולמדן גדול. הוא נהג להשאיר בבית ספרים, למקרה שיום אחד מישהו יקרא בהם. מצאתי את הספר 'חובות הלבבות', קראתי את השער הראשון, והרגשתי שמישהו נותן לי בום. זה שער חזק בצורה בלתי רגילה. רציתי ללמוד אותו כמו שצריך, ולספר לתיירת ההולנדית מה קראתי. כשנפגשנו, סיפרתי לה במשך שעה מה כותב רבנו בחיי, והיא הקשיבה בסבלנות, ובסוף אמרה: 'כמובן, זה רבנו בחיי אבן פקודה, קראתי אותו'. הייתי בהלם.
"אני לא הכרתי את הספר הזה קודם לכן, והיא למדה אותו עוד בהולנד. הרגשתי שעבדו עליי. שכל הזמן שידרו לנו, בתיכון, שפעם הייתה איזו יהדות שנעלמה, ועכשיו צריך ללמוד מתמטיקה. פתאום הבנתי שהמרד הציוני יצר הרבה דברים טובים, אבל הוא יצר גם חורבן. הרגשתי קרבן של זה. כשאתה לומד בבית ספר, אתה לא לוקח בחשבון את האופציה שמישהו גוזל ממך אוצרות רוח. מערכת החינוך שדדה אותנו, לקחה מאיתנו הרבה יותר ממה שנתנה. פתאום הבנתי שאנחנו נמצאים במשבר. לא רק שאין לנו אידיאולוגיה שאומרת לנו לאן ללכת, אין לנו האידיאולוגיה שאומרת לנו מי אנחנו, מה הזהות שלנו".
שישו בשמחת הגאולה
דהן פנה ללימודי מחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. את התיזה שלו כתב על ספר הבהיר, ובעבודת הדוקטורט בחר להתמקד בדמותו של הרבי מלובביץ' ובחסידות חב"ד בדור האחרון. החוויה שבעקבותיה החליט להקדיש את חייו לחקר חב"ד התרחשה דווקא בתקופת השיקום בבית החולים.
"אחרי שנפצעתי, הרבה אנשים חיפשו מזור עבורי אצל כל מיני צדיקים", מספר דהן, "יום אחד דוד שלי בא עם שמן מהרב כדורי ומרח אותו עליי, ודודה אחרת פיזרה עליי חול מהמקום שבו נפצעתי ברמת הגולן, בהוראתו של צדיק אחר. באותו יום הגיעה גם בת דודה שלי, ובידה פקס מהרבי מלובביץ', שענה למכתב ששלחה לו. הייתה שם שורה אחת: 'לבדוק את המזוזות, ויראה להתחזק במצב הנוכחי'. פשוט ככה.
"בהתחלה המשפחה שלי קצת התאכזבה מהתשובה, אבל אותי הדברים חיזקו, דווקא כי לא הייתה בהם שום הבטחה. הרבי הציע לי נחמה לא על ידי זה שאצא מהמצב שלי, אלא מתוך המצב שלי, בלי אשליות ובלי הבטחות. הוא פשוט אמר את האמת, וזה משחרר, כי סוף סוף יכולתי לפנות את הדעת מתקוות שווא ומרחמים עצמיים, ולעסוק במה אפשר לעשות בתוך המציאות הזו. בסופו של דבר הרבי לא היה רק השלב הראשון בסולם – הוא היה הסולם, והפך להיות התוכן של חיי מאז ועד היום".
בסוף שנות הארבעים הייתה חב"ד חסידות מרוסקת, על סף כיליון; ספרי התקופה כבר מספידים אותה ומקוננים על אובדנה. "תראה מה עבר על חב"ד בתחילת המאה העשרים – חקירות של היבסקציה (המחלקה היהודית של המפלגה הקומוניסטית. א"ה) ברוסיה; שבעה מעצרים של הריי"ץ, פסק דין מוות, פוגרומים. הריי"ץ, האדמו"ר השישי, בורח לוורשה, והגרמנים מתחילים להפציץ את העיר. מי שלא מת על ידי היבסקציה ברוסיה מת בהפצצות של הגרמנים, התבולל בארצות הברית או הגיע לפלשתינה ועזב את הדת.
"אתה קורא את הספרות שנכתבת אז – כולה נכתבת בלשון עבר. 'ספר החסידות' של ד"ר יצחק רפאל רואה אור לראשונה ב־1947, וכל התיאורים בו הם בלשון עבר. זה ספר היסטוריה – אם פעם תרצה לדעת מה החסידות, הנה הספר. בן ציון דינור כותב ספר בשם 'בעולם ששקע', ומקדיש פרק לחב"ד. השם של הספר אומר הכול".
ואז הריי"ץ מגיע לארצות הברית, ונדרש לתת פשר לכל המאורעות האלה, ובייחוד לשואה.
"נכון. השואה מעסיקה את הריי"ץ עוד לפני שהוא מגיע לארצות הברית. השואה הייתה אירוע בלתי נתפס, שלא דמה לשום אירוע לפניו. והאמונה של הריי"ץ היא שמידת פורענות שיורדת לעולם, תמיד מאוזנת במידת רחמים. כנגד חורבן טוטלי תבוא גאולה טוטלית. הוא מפרסם עיתון בשם 'הקריאה והקדושה', שמדווח על אירועי הזמן מנקודת מבט חסידית, ובו הוא כותב במפורש, תחת המילים 'שישו ושמחו בשמחת הגאולה', שאנו עומדים בפני תחילת סוף עבודת הבירורים של הדור האחרון של עקבתא דמשיחא.
"לפי התפיסה החב"דית, שנשענת על קבלת האר"י, ייעודו של העם היהודי בגלות הוא לברר את הניצוצות שנפלו לקליפות. היהודי הוא שליח של כלל העולם כדי לתקן את העולם ולהכין אותו לגאולה האמיתית והשלמה: התמזגות הבורא בבריאה, שבירת המחיצה המבדילה בין בורא לנברא, ביטול הדואליזם המפריד בין הממד המטפיסי לממד הפיסי, ויצירת מצב מוניסטי, אחיד. בגאולה השלמה, לעתיד לבוא, אפשר יהיה לראות עין בעין את נוכחותו של אלוהים".
מאבק בין שני החתנים
מהו תפקיד השואה לפי התפיסה הזו?
"תפקידה של השואה הוא לברר, באמצעות ייסורים, את כל מה שעם ישראל לא הצליח לברר באמצעות תורה ומצוות. יש בירור שמתבצע על ידי שמירת המצוות, ומה שלא הצליח להתברר באופן הזה מתברר בייסורים. הבירור הזה אמור לסיים את השליחות של היהודי בעולם, ולהביא את הגאולה. גם ההגעה של הריי"ץ לארצות הברית נתפסת כהמשך עבודת הבירורים. חב"ד נודדת ממקום למקום כחלוץ לפני המחנה, שתפקידו לעשות את הבירורים האלה. ארצות הברית היא השלב האחרון בתהליך".
מותו של הריי"ץ בשבט תש"י טרף את הקלפים, והעמיד את חב"ד בפני מבחן נוסף – מינוי יורש שייכנס לנעליו של האדמו"ר השישי. היורש הטבעי לא היה רבי מנחם מנדל שניאורסון אלא חתנו המבוגר יותר של הריי"ץ, רבי שמריהו גורארי. זה האחרון סומן עוד קודם לכן כמחליפו.
גורארי, שעמד בראש מוסדות "תומכי תמימים" של חב"ד, היה מזכירו האישי של הריי"ץ, ליווה אותו במסעו לארץ ישראל וישב לימינו בארוחות החג. גיסו, רבי מנחם מנדל, היה דמות פחות מוכרת בקרב החסידים. "לפי כל הפרמטרים, רבי שמריהו היה אמור להיות האדמו"ר הבא", אומר דהן על התקופה הדרמטית ההיא, מפטירת הריי"ץ בי' בשבט תש"י ועד י' בשבט תשי"א, אז הוכתר רבי מנחם מנדל כאדמו"ר. "בשנה הזו, שני החתנים עמדו על מסלול המראה מקביל. שניהם מתפקדים כיורשים פוטנציאליים. לרבי שמריהו גורארי הייתה נקודת פתיחה יותר טובה – הוא היה יותר מוכר, זכה לתמיכתה של אשתו של הריי"ץ. אבל לאט לאט התגלו כל מיני דברים שכרסמו במעמד שלו.
"קודם כול, ברמה הבסיסית, היכולת שלו לתקשר עם החסידים הייתה מוגבלת. היה לו ידע עצום בתורת החסידות, אבל הוא לא הצטיין בכל מה שקשור לרבדים הפופולריים יותר של החסידות – ניגונים, קשר עם חסידים. בהמשך פורסם יומן של הריי"ץ מן המסע שלו לארץ ישראל, עם כמה דברי ביקורת על הנהגות של רבי שמריהו. והיו עוד מקרים. לאורך כל התקופה הזו, רבי מנחם מנדל מצד אחד מצהיר שהוא לא מעוניין באדמו"רות, ומצד שני הוא מוסר שיחות ושולח מכתבים. בשלב מסוים השטיבל של רבי שמריהו גורארי מתחיל להתרוקן, ואנשים עוברים להתפלל אצל רבי מנחם מנדל.
"בי' בשבט תשי"א, היארצייט הראשון של הריי"ץ, רבי מנחם מנדל נותן שיחה, אבל החסידים מסמנים לו שהם רוצים לשמוע 'מאמר', היינו מאמר הכתרה. הוא מוסר את 'באתי לגני', מאמר ההכתרה שלו, שבו הוא מקבל על עצמו את האדמו"רות. בשבת שלאחר מכן קוראים לרבי מנחם מנדל לעלות לתורה בתואר 'אדמו"ר', בנוכחות רבי שמריהו גורארי. רבי שמריהו מבין שהוא הפסיד, ומאותו רגע הוא מקבל על עצמו את הדין באופן מוחלט, ומבטל את עצמו מפני גיסו הצעיר. אשתו ובנו לא מוכנים לקבל את זה, ומנסים ללכת נגד רבי מנחם מנדל, אבל רבי שמריהו לא משתף איתם פעולה, ומתייצב נגד בנו ואשתו. בעיניי הוא חסיד חב"ד מדהים. תחשוב שהוא כמעט היה האדמו"ר".
הרבי כגואל האחרון
כבר מתחילת הדרך, טוען דהן, הרבי מלובביץ' ראה את עצמו כמשיח. דהן מצטט פרדיגמה שנמסרת מפי רבי שמואל, האדמו"ר הרביעי של חב"ד, שקובע כי הבעל שם טוב, המגיד ממזריטש והאדמו"ר הזקן מחב"ד מסמלים את הספירות כתר, חכמה ובינה. האדם העשירי בשושלת הזו – האדמו"ר השביעי של חב"ד – יהיה האדמו"ר של ספירת מלכות, שהיא הספירה של המשיח.
"אבל אם תשים לב, הרבי מלובביץ' הוא בעצם האדמו"ר התשיעי", אומר דהן, ומונה את רשימת אדמו"רי חב"ד, שמצביעה כי רבי מנחם מנדל הוא אכן האדמו"ר התשיעי, ולא העשירי. את הפתרון לכך סיפק רבי מנחם מנדל עצמו, כאשר הכתיר את הריי"ץ כנשיא הדור השמיני בחייו, וכנשיא הדור התשיעי לאחר מותו – וכך הופך רבי מנחם מנדל לנשיא הדור העשירי של ספירת מלכות. "הוא מינה את עצמו כעשירי", אומר דהן. "הרבי מלובביץ' אף פעם לא מדבר על עצמו, הוא תמיד מדבר על 'נשיא דורנו הריי"ץ'. אך מצד שני, כל הסימנים מצביעים על כך שהוא תפס את עצמו כמשיח. הוא מייצג את ספירת מלכות, שהיא הספירה האחרונה. הוא מצטט מאמרי חז"ל שמדברים על כך שהעולם צריך לעבור תהליך של זיכוך והכשרת המציאות לקראת אפשרות של גאולה.
"הוא משתמש במדרש על שבעה דורות של חוטאים שסילקו את השכינה, ועל שבעת הצדיקים שמתקנים כנגדם את העולם, והאחרון שבהם, השביעי, הוא משה. זו התשתית המדרשית של התיאולוגיה המשיחית שלו. ברור שכך הוא ראה את עצמו. אחרי רוסיה ואחרי השואה ואחרי אמריקה, הרבי מלובביץ' מבין שאנחנו נמצאים בדור של ספירת המלכות, 'דור אחרון לגלות וראשון לגאולה', ובכך הוא מחסל סופית את הגלות. הגלות עצמה תגלה את הגאולה מתוכה, ותפנה את מקומה לאחרית הימים, שבה לא תהיה בחירה חופשית וריבוי רצונות – יהיה רצון אחד שיאיר בגילוי, ולא תהיה שום מחלוקת. אי אפשר להבין אחרת את הרבי. אם הריי"ץ הוא יסוד, הרבי מלובביץ' הוא מלכות; אם מלכות מייצגת את המשיח, האדמו"ר של ספירת המלכות הוא הגואל".
תודעתו המשיחית של רבי מנחם מנדל באה לידי ביטוי מעשי בהנהגותיו ובמפעליו השונים כאדמו"ר, אך גם לפני כן, עוד בחיי חותנו הריי"ץ. "כבר בחיי הריי"ץ, רבי מנחם מנדל הופקד על מערכות שונות שיש להן מצע משיחי. כך, למשל, הריי"ץ יוזם במלחמת העולם השנייה את 'מחנה ישראל', מין מרחב רוחני־יהודי, עטוף בהנהגות ובאורח חיים דתי. הריי"ץ קובע שהאגודה תפעל כאגודת סתרים, מסיבה מאוד פשוטה – הוא לא מעוניין להפיץ את הידע לציבור הרחב. הוא לוקח פולחן יהודי ודרכי חיים יהודיים, והופך אותם למרכיבים בהחשת הגאולה. אדם שמניח תפילין כי הוא יהודי שומר תורה ומצוות לא חושב בהכרח שבכך הוא יביא את המשיח; הוא לא רוצה להניח תפילין כחלק מפרויקט משיחי. אבל זה מה שעמד מאחורי היוזמה של הריי"ץ. ומי שאחראי לה הוא רבי מנחם מנדל".
מעודד את המשיחיות
"בהמשך, כשהוא כבר אדמו"ר, הרבי מאמץ את החלקים בהלכות מלכים של הרמב"ם שעוסקים במלך המשיח. למשל, לפי הרמב"ם, מלך המשיח צריך לכפות את כל העולם לעבוד את הקב"ה. הרבי לוקח את ההלכה הזו ומנסה להפוך למנהיג לא רק של קבוצה חסידית או של העם היהודי, אלא למנהיג בעל מסר אוניברסלי. הוא מעודד את קיומן של שבע מצוות בני נח, מדבר בפומבי נגד הפלות, פונה ישירות אל העם האמריקני.
"הוא מתייחס גם לדין שלפיו 'מלך המשיח עתיד לבנות את בית המקדש במקומו', ומסביר שהכוונה היא שהמשיח יבנה את בית המקדש במקום שבו הוא – המשיח – נמצא בו. ואז הוא מקים אגף חדש בביתו בברוקלין, ואומר לחסידים שבכך הוא יצא ידי חובת בניית המקדש. הוא גם דן בסעודת שור הבר והלוויתן, שלפי המדרש עתידה להתקיים בימות המשיח. ההתנהלות שלו לאורך השנים היא זהירה – מצד אחד אומר, מצד שני לא אומר, ומדבר ברמזים. הוא מכין את הדור לקראת הגאולה, ובד בבד בודק האם הציבור מסוגל לעכל את התפיסה הזו.
"היו חסידים שהבינו מוקדם מאוד שהרבי הוא המשיח, והתחילו לפרסם זאת מיוזמתם. אחד מהם, הרב אברהם פריז, מפיץ בשנת 1965 אלפי כרוזים בתל אביב, המודיעים שהרבי מלובביץ' מניו יורק הוא המשיח. הרב אברהם פריז היה חסיד שאומרים עליו שלא היה זז בלי לקבל אישור מהרבי. לא סביר שהוא יפרסם דבר כזה בלי אישור של הרבי".
כיצד הרבי התייחס לפרסומים האלה?
"הוא התנגד לפרסומים, אך הוא מעולם לא אמר שהוא לא המשיח, ושהפרסומים אינם נכונים. הוא יוצא בשצף קצף נגד אלה שמפרסמים שהוא המשיח – הוא טוען שזה מרחיק יהודים מהחסידות, שזה פוגע בכבוד לובביץ' – אבל הוא אף פעם לא אומר שזה לא נכון. האנטי־משיחיים מנסים לטעון שהרבי לא ראה את עצמו כמשיח, וההוכחה לכך היא שהוא התנגד לפרסומים האלה. אך האמת היא שהרבי לא התנגד לתוכן של הכרוזים, אלא לעצם הפרסום. הוא היה נחרץ בהתנגדות שלו, אך אף פעם לא שלל את התוכן שלהם. אגב, אלה שקראו בעיון את מאמר ההכתרה שלו, עוד בשנת 1951, הבינו מיד שכך הוא רואה את עצמו. היו רבנים בארה"ב שקראו את הדברים ואמרו – הנה, הרבי מלובביץ' חושב שהוא המשיח. זה היה ברור".
בתחילת שנות התשעים השתנתה מדיניותו של הרבי מלובביץ', ובהדרגה הפכה המשיחיות לאקוטית ודחופה יותר, וכתוצאה מכך גם פומבית יותר. כשברקע מתחוללת מלחמת המפרץ הראשונה, בחצרו של האדמו"ר השביעי ציטטו את המדרש מילקוט שמעוני המתאר את השנה שבה מלך המשיח בא – מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה, ו"מלך פרס מתגרה במלך ערבי, והולך מלך ערבי לארם ליטול עצה מהם". בסופו של התהליך הזה עומד המשיח על גג בית המקדש ומכריז שהגיע זמן הגאולה. הרבי עצמו ציטט את המדרש וקישר אותו למאורעות השעה, והדברים פורסמו בזמנו בהרחבה בכלי התקשורת.
"המאורעות של מלחמת המפרץ מתפרשים כשנה שבה מלך המשיח נגלה", אומר דהן, "כל המציאות מתפרשת לאור המדרש הזה. באחת השיחות הרבי אומר שהתקיימו כל הסימנים של ילקוט שמעוני, וכבר היה מינוי מלך המשיח בפועל, ונבנה בית המקדש במקומו, ונסתיימה עבודת הבירורים. צריך להבין את המשמעות של המשפט הזה. אף מנהיג תורני בהיסטוריה לא טען שהסתיימה עבודת הבירורים בעולם, ושצריך להתכונן לקראת בוא המשיח. בשיחות האלה של 1990־1992 קרה משהו אחר לגמרי. הרבי בעצם לא אומר דברים חדשים, אלא אומר באופן גלוי את כל מה שהוא רמז לו לאורך השנים. הוא כנראה הרגיש שהגיעה העת, שעכשיו, בגילו המתקדם, זה חייב לקרות, אחרת זה לא יקרה לעולם".
מה קורה בפועל?
"קורים כמה דברים בו זמנית. קודם כול, הרבי מתיר לפרסם ספרים שבעבר הוא אסר לפרסם. יוצא לאור ספר בהוצאה הרשמית של חב"ד, באישורו של הרבי, ובו כתוב: 'בהוראת כבוד קדושתו מלך המשיח'. המעשים האלה פרצו לחלוטין את הסכר. הוא גם פועל במישור הלכתי. הרבי נפגש עם הרב מרדכי אליהו והרב אברהם שפירא, הרבנים הראשיים לישראל, ותובע מהם לפסוק הלכה לקב"ה שיביא את הגאולה ואת המשיח. הוא לא אומר להם במפורש שהוא המשיח, אבל מספרים שבפגישה הוא אמר להם: 'חז"ל אומרים שמשיח יתגלה בגליל ובעיקר בטבריה, אבל אף אחד לא יכעס אם הוא יבוא מברוקלין'. עוד לפני כן יזמו כמה חסידים פסק אחר, שבו קבעו שהרבי הוא מלך המשיח ושעליו להתגלות. הרבי קרא את הפסק ובירך אותם.
"ברגע שיצא הפסק הזה, הייתה התוועדות מפורסמת שבה קראו לאותו חסיד שיזם את הפסק לשתות לחיים עם האדמו"ר. והחסיד הזה עולה לבמה, ואומר מול כולם בנוכחות הרבי: 'אנחנו מקבלים על עצמנו את הרבי כמשיח', וצועק בפניו: 'יחי אדוננו!'. הקהל, בהתחלה קצת מהוסס, צועק 'יחי', ואחר כך שוב פעם, בקול, ואז, כשכולם ראו שהרבי מחייך, כל הקהל צעק את זה בקול רם. הרבי לא מחה בהם".
"חלק מסבירים את ג' בתמוז כגניזה, חלק טוענים שיש פטירה ומאמינים שהרבי ישוב לחיים". חסידי חב"ד צילום: EPA . למצולמים אין קשר לכתבה
וודקה בבית הקברות
בג' בתמוז תשנ"ד הלך הרבי מלובביץ' לעולמו, מותיר אחריו רבבות חסידים מבולבלים ושבורים. "מתרחשת תופעה מעניינת ומורכבת", אומר דהן, "יש מצד אחד תיאורים של חסידים שבוכים ומצטערים צער עמוק, סופדים וקורעים קריעה, לצד חסידים שמאמינים שהפטירה היא הבירור האחרון שהרבי צריך לעשות, התהליך הסופי שאחריו יבוא המשיח ויגאל אותנו.
"אנשים הסתובבו בבית הקברות עם מצלמות ובקבוק וודקה ביד, כדי לתעד את הרגע שבו המשיח יחזור מן המתים כדי לגאול את העולם. מבחינתם אין כאן פטירה, אלא 'מאורע ג' תמוז', מעין גניזה של המשיח, שעתיד להתגלות, להיגנז, ואז להתגלות שוב בפעם האחרונה. רוב מוחלט של חסידי חב"ד מאמינים שהרבי הוא המשיח. חלקם מסבירים את ג' בתמוז כגניזה, היסתרות, וחלקם טוענים שיש פטירה, משתמשים בתואר 'זצוק"ל', ומאמינים שהרבי ישוב לחיים".
דהן מספר על תופעה נוספת בחב"ד של ימינו – אולי התופעה הרדיקלית ביותר שצמחה בעולם החסידות – שמזהה את הרבי עם עצמותו ומהותו של הקב"ה. "יש לכך הד בדברים שהרבי מלובביץ' עצמו כותב בכמה מקומות", קובע דהן, ומצטט כדוגמה משפט של הרבי מספר 'ליקוטי שיחות', שבו הוא כותב כי אי אפשר להקשות על הרבי, "מאחר וזה עצמות ומהות כפי שהכניס את עצמו בתוך גוף". "יש חסידים שמאמינים שהרבי הוא ביטוי של אלוהות, שלא יכול להיעלם מן העולם. הם מאמינים שהקב"ה מתגלה דרכו. קשה לשער את ממדיו של הפלג הזה, אבל אני יכול לומר באחריות שיש מקומות בארצות הברית ובאירופה שבהם לא מעט אנשים, בעיקר צעירים חוזרים בתשובה, מאמינים באלוהות של הרבי, שמים תמונה שלו במזרח ומתפללים אליו. הם לא רואים זאת כעבודה זרה, כיוון שהם לא עובדים את הרבי אלא את הקב"ה שמתגלה דרכו".
את הדברים הללו פרסם דהן לפני מספר שנים במאמר בכתב העת 'ראשית' של מכון הרטמן, ופרסום הדברים הללו עורר אי־נחת בקרב גורמים בפלג האנטי־משיחי בחב"ד. ד"ר יחיאל הררי, מחבר רב המכר "סודו של הרבי", תקף בחריפות את אלון דהן במאמר שכתב בבלוג שלו ב־2011, וכתב כי "נדמה שיש מעט מאוד תקדימים להכפשה שכזאת של קהילה שלמה, ולבטח אם המאמר היה מתפרסם באחד העיתונים היומיים העיתון והכותב היו נאלצים להתמודד עם תביעת לשון הרע". דהן לא נותר חייב, והתפלמס ארוכות עם הררי מעל דפי האינטרנט.
"ליחיאל הררי, כמו לאנשים נוספים בפלג האנטי־משיחי, מפריע שאני מגלה דברים כאלה על חב"ד. הפלג האנטי־משיחי רוצה לצנזר את הרבי, וללכת נגד דברים מפורשים שהוא כותב. לכל היותר, הפלג הזה – שהוא קטן ושולי בחב"ד – מסכים שהרבי היה בחזקת משיח, וכל סימני הרמב"ם למשיח התקיימו בו, אבל הוא נפטר, והדור לא זכה, ואחרי ג' בתמוז צריך לעבור הלאה, כי אין משיח מן המתים.
"אבל זו ללא ספק דעת מיעוט. רוב החסידים היום מאמינים שהרבי הוא המשיח, ובתוך חב"ד יש כאמור פלג אנטי־משיחי, שמתחלק לקבוצה קטנה שנטשה את הרעיון שהרבי הוא המשיח ולקבוצה שטוענת שהרבי הוא כן המשיח, אבל צריך לשים את זה בצד, ולא להניף דגלים ולתקוע סיכות בדש החליפה. זוהי, למשל, עמדתו של הרב יואל כהן, ה'חוזר' המיתולוגי של הרבי. הוא מאמין שהרבי הוא המשיח, אבל הוא חושב שלא צריך לדבר על זה ושזה גורם נזק – גם נזק לכבודה של לובביץ', וגם נזק פוליטי. ראש בית חב"ד בעולם שרוצה לרתום אליו קהילה יהודית יתקשה לשים בפרונט את הרבי מלך המשיח ולצפות שמישהו מהציונות הדתית או מהציבור הליטאי יצטרף אליו".
המחקרים שלך זוכים לחיבוק חם מאנשי הפלג המשיחי של חב"ד – אתה מגיע לכנסים שלהם,מצוטט בפרסומים שלהם. תופעה לא רגילה כשמדובר בחוקר מהאקדמיה.
"כן. קרה כאן משהו מרתק. בפעם הראשונה בתולדות החסידות, החוקרים תופסים צד במחלוקת פנימית של החסידים. החוקרים אינם חסידי חב"ד. הם מכירים את הרבי דרך הכתבים, ואצל רובם מתגבשת תמונה שאי אפשר להבין אותה אחרת. כל החוקרים שהתעסקו בדור האחרון של חב"ד הגיעו למסקנה שהרבי האמין שהוא המשיח, ושהפלג המשיחי צודק בפרשנותו. אבל אני, כשעשיתי את המחקר שלי, לא לקחתי בחשבון שיהיו חסידים שיתעצבנו עליי, או לחלופין כאלה שיאמצו אותי בחום.
"מצד אחד הררי חושב שצריך לתבוע אותי למשפט, ומצד שני כל הפלג המשיחי עסוק בלכתוב מה האקדמיה חושבת על חב"ד. הפלג המשיחי מרומם את החוקרים, מטבע הדברים, מזמין אותם לכנסים ונותן להם פאר והדר, ובגלל שהפרשנות המשיחית זוכה לרוח גבית גם מן המחקר, יש אנשים שזה כואב להם, והם מגיבים בכעס. לא הייתה לי כוונה לפגוע באף אחד, אלא לכתוב את האמת. מי שזה כואב לו, שייקח אקמול".
פורסם במוסף 'שבתמקור ראשון', י' אלול תשע"ד, 5.9.2014
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2019 10:05 |
|
| |
2. יחיאל הררי בתגובה על המאמר הראשון ובתגובה לכתבה
הערות על מצב המחקר האקדמי אודות חב''ד
כ״ו בשבט ה׳תשע״א (31/01/2011) רשימות
מספרים, שבאחת השיחות הנוקבות בין גולדה מאיר להנרי קיסנג'ר, הטיח זה האחרון בראש ממשלת ישראל, ''את חייבת לזכור שאני קודם כל מזכיר המדינה, לאחר מכן אזרח אמריקאי, ורק לבסוף אני גם יהודי''. גולדה מאיר השיבה בתחכום רב, ''אם כך, מצבנו מצוין, כי אצלנו קוראים מימין לשמאל''. גולדה מאיר ניסחה כאן כלל חשוב ביחסים הבינאישיים, לא משנה מה יגיד קיסנג'ר, אנחנו, בישראל, נפרש את הדברים בצורה הנוחה לנו. בכמה היבטים, הדברים מייצגים את מצב המחקר האקדמי אודות חב''ד.
בשלושת העשורים האחרונים לערך, מאז שפרופ' רחל אליאור החלה לפרסם את מחקריה על תורת חב''ד, זכתה התנועה החסידית לפופולאריות רבה בקרב חוקרים מדיסציפלינות מגוונות. עשרות עבודות ומחקרים נכתבו במחלקות למדעי החברה והרוח, במטרה לפענח את סוד הצלחת התנועה ולעמוד על מה שמקובל לכנות במחקר 'התיאולוגיה' המקיפה שהיא מציעה.
מספר טעמים עומדים ביסוד הפיכת תנועת ותורת חב''ד ל'אקזוטית' עבור החוקרים. הטעם הראשון מקורו בכך שחב''ד, המבוססת על ספר התניא, מציגה את אחת המשנות הקוהרנטיות והסדורות ביותר בארון הספרים היהודי ומקיפה כל פרט בחייו של המאמין. בניגוד לספרי יסוד אחרים, ספר התניא אינו מהווה ליקוט אקלקטי של רעיונות סביב פרשות השבוע, החגים ומעגל חייו של היהודי. התניא מציג תורה שיטתית, המיוסדת על כל מרחבי הפרד''ס, ושעוצבה בתשומת לב רבה במשך למעלה מ-20 שנה על ידי אדמו''ר הזקן, מייסד חסידות חב''ד. עבור החוקר, תופעה שמאחוריה תפיסת עולם שלמה, מהווה חומר גלם מרתק לבחינה.
הטעם השני הוא ההצלחה של מחשבת חב''ד להפוך לגורם דומיננטי ומוביל בעולם המחשבה והזהות היהודית ולגוף ידע המוכן לאתגר תנועות העידן החדש והתרבות הפוסט מודרנית. לרוב, חוקרים יעדיפו לבחון תופעות מוכרות ומשפיעות יותר. שכן כך גם יגבר הסיכוי לפרסום והכרה בחשיבות המחקר שלהם ולהצדקת התחום או האירוע שבחרו לחקור.
ואחרון, תנועת חב''ד מושכת רבים בשל האקוטיות של הרעיון המשיחי והמשמעויות האופרטיביות העולות ממנו על-פי פרשנויות של רבנים ואישים שונים. העשן המשיחי מרתק חוקרים רבים לתור אחר מקור האש.
הסיבות שהוצגו לעניין הרב בתנועת חב''ד הן גם המוליכות לעתים לקריאה מוטעית של תורת החסידות. משנת חב''ד היא כה מקיפה, עד שכל אחד מהמונחים המשובצים בה נתון לבחינה והתבוננות מזוויות שונות, ולעתים אף סותרות. כמעט בשום מקום תורת חב''ד איננה משמשת כמקור אנציקלופדי למושגים מעולם הקבלה, אלא מבקשת להציג תפיסה שלמה שמושגי הקבלה הם רק אביזר אחד בה. חוקר קבלה הנכנס לשדה החב''די, נטול מיומנויות במדעי ההתנהגות, מסתובב בו כפיל בחנות חרסינה המנתץ את הבנת יישום המושגים בחיי היומיום. לעומתו סוציולוג, המצויד בארגז כלים אמפיריים וחסר יכולת הניתוח של הפילוסוף, נתקל בבעיה דומה מהכיוון ההפוך. רב הממדיות של התנועה, עומק ורוחב ההגות על בסיסה היא צומחת, מובילים לא אחת לניתוח לקוי של הכתבים או ההנהגה החסידית.
מהיבט אחר, ההדגש המשיחי בחב''ד עשוי לגרור גם הוא להבנה מוטעית של הכוונות המשיחיות או השלכת תופעות אזוטריות במסגרת החסידות על כלל התנועה. ניתוח זה לרוב צומח על קרקע של העדר בקיאות בכתבי החסידות או לחלופין בניסיון לקדם סדר יום חלופי, המנוגד לזה שמציעה חב''ד. שכן באקדמיה, כמו בשדה העיתונות, אין העברה של ידע שאיננה מגלמת העדפה חברתית-פוליטית.
ועוד, במחקר, שוב כמו בעיתונות, לעתים החוקר מתפתה להפריז, לעגל פינות, ואפילו לעוות את המציאות על מנת למשוך תשומת לב חדשה לחומר מעובד.
מאמר חדש
באחרונה התפרסם מאמר בשם 'יחי אדונינו מורנו ובוראנו'[1], פרי עטו של ד''ר אלון דהן, המבטא בצורה קיצונית חלק מהעיוותים המוזכרים, בכל הנוגע למחקר אודות חב''ד.
א. ערך העובדות
דהן מפתח תיאוריה שלמה על מנת להסביר שני היבטים ביקורתיים בהתנהלות החסידות. הראשון הוא שהחברה החב''דית נטשה את ''מודל הבינוני על-פי התניא'' וכוננה מודל של ''א-ל אדם''. השני הוא שהרבי מליובאוויטש נתפס על-ידי החסידים כלא פחות מהקב''ה בכבודו ובעצמו, וזאת לאחר שהרבי ביודעין גיבש ועודד תפיסה רעיונית שכזו.
וכך, בלשונו של דהן, ''האלהת הצדיק מחד גיסא, והפתיחה של סטטוס הצדיקות האלוהי והנגשתו לחברה בכללותה מאידך גיסא, יצרו את הבסיס לכינונה המוטציוני של החברה הא-לוהית בעידן המשיחי''[2].
היבטים אלה הם חלק מהנחת יסוד הנשענת על הנהגות החסידים. שכן, לפי דהן:
''חסידים רבים קבעו את תמונתו של רממ''ש (רבי מנחם מנדל שניאורסון) על כותל מזרח והחלו מתפללים אליו ישירות. ההכרזה 'יחי אדונינו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד זכתה לווריאנט בכיוון האלוהי בקרב גורמים חב''דיים מסוימים, בעיקר בצפת, כאשר הומרה בהכרזה: 'יחי אדונינו מורנוובוראנו מלך המשיח לעולם ועד'''[3].
אין פלא שהטענה המרכזית ביותר במאמר, שממנה גם מפיק ד''ר דהן את שם המאמר, נכתבת ללא כל הפנייה להערת שוליים. שכן קלוש הסיכוי שהמחבר או כל חוקר אחר, יצליח למנות את שמותיהם של מניין מחסידי חב''ד קוראי קריאה זו, שאינם מאושפזים בבית חולים לחולי נפש ולא הוקעו מקהילת חב''ד, או יצליח להצביע על בית כנסת אחד, בארץ או בעולם, שבו תמונת הרבי ניצבת בכותל המזרח ואליה מתפללים החסידים.
היחס אל הרבי מליובאוויטש במישור המדובר זוכה לזהירות כה רבה עד כי גם בכינוסים הסגורים של קבוצות ה''משיחיסטים'' הנלהבות ביותר לא נשמעות קריאות מעין אלה. אפילו ב-770 שבניו יורק, מרכז חב''ד העולמי המהווה מודל לחיקוי לכל בתי חב''ד בעולם, ההכרזה 'יחי אדוננו מורנו ורבנו' תלויה ללא תמונת הרבי, בקיר השמאלי בחלק האחורי של האולם.
ב. עיוות תפיסת הבורא
על מנת להוכיח את רעיון הא-להת הצדיק וכי החסידות כולה רואה עצמה כ''…חברת משיחים – חברת אלים שוויונית חדורת רצון עליון וכפופה לאמת מוחלטת א-לוהית אחת''[4], דהן נדרש לפרוש את תפיסת הבורא על-פי החסידות. לצורך כך הוא משתמש בעשרות מושגים, ובעצם מבקש לתאר את סדר ההשתלשלות כולו.
היומרה לדחוק עשרות מושגים, מהעמוקים ורבי הפנים ביותר בתורת הקבלה והחסידות, שנדונים במחקר ובספרות הקבלה על פני אלפי ועשרות אלפי עמודים, לתוך מאמר אחד, נדמה שאין לה אח ורע והיא מרדדת את כל מחשבת הקבלה והחסידות. המושגים המובאים באלפי דפים של מאמרים חסידיים לובשים כאן גוון אחד ופלסטי למדי. בחינה חופשית מעין זו של ביאורים דוחפת לרוב להבנה חד-ממדית של המושגים הנבחנים. המושגים אינם מתוארים כאילו מדובר בניסיון של האדם המוגבל והסופי להבין את הדברים שלמעלה ממנו, בשפה ובכלים של העולם המוגבל והמעשי, אלא כאילו לפנינו מערכת מתמטית או טכנית שבאמצעות משפטים בודדים המתארים כל מושג ניתן להסביר את רב ממדיות תורת החסידות.
החולשה המרכזית ממנה סובל המאמר טמונה בהעדרה של מתודה מחקרית. מעניין למצוא תקדים מחקרי כלשהו לניתוח עשרות מושגים, שאינו מבוסס על מערכת השוואתית שיטתית כלשהי או על כלי ניתוח מקובל מאחד מתחומי מדעי הרוח והחברה, יהיה זה מתחום הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה הארגונית, מדעי המדינה, התקשורת או כל דיסיציפלינה אחרת. יתר על כן, גם לא נפרשת שום מערכת השוואתית של מודלים או תיאוריות משיחיות ביהדות ומחוצה לה.
ג. מציאות נטולת א-ל
התוצאה הסופית מהבנייה תיאורטית שגויה שכזו ניתנת לצפייה מראש. בה במידה שהתשתית הראייתית עליה נשען המאמר תלושה מהמציאות, כך תפיסת הבורא שמציע דהן מעוותת לחלוטין. כמהלך השבתאי, הופך דהן את תפיסת הבורא בחסידות על ראשה.
ההיגיון העומד בבסיס תפיסת האלוקות המוצגת בספרות החסידות הוא שעל מנת שהבורא יהיה הבורא המושלם, שלא חל בו כל שינוי כתוצאה מבריאת העולם הגשמי, הוא צריך להיות בעל תכונת האחדות הפשוטה. לתפיסת האחדות כמה משמעויות. אחת העיקריות שבהן היא כי מאחר ואיננו יכולים למנות אלא בורא אחד, איננו יכולים גם להצביע על מציאות אחרת זולת מציאות הבורא. אם הבורא לא היה המציאות היחידה, המהווה את העולם מבחינה חיצונית ומחייה אותו מבחינת פנימיותו, היה הדבר מעיד על שינוי מסוים בבורא, ועל הצורך שלו לפנות מקום לדברים שהם מחוצה לו. הבורא, מלמד בעל התניא, אינו יכול לסבול תוספות או חסרון. על מנת להיות כזה, הכל צריך להיות הבורא. שאחרת מה שהוא חיצוני לו מהווה תוספת עליו, ולכן מונע ממנו מלהיות האחד. באמור אין הוכחה לוגית לקיומו של הבורא. אולם יש כאן מהלך לוגי המלמד אודות הבורא. מהלך שהוא תוצאה של הסתמכות על עיקרי האמונה היהודית.
יחד עם האמור, בשער היחוד והאמונה, החיבור היסודי עליו נשענת תפיסת האלוקות החב''דית, צופה בעל התניא מראש בהבנה מוטעית של תפיסת האלוקות האמורה. כתוצאה מכך הוא עמל להסביר לאורך פרקים שלמים כי העולם איננו האלוקות והעולמות גם אינם מאוחדים עם הבורא כי אם בטליםאליו. השם הנשגב, שם הויה, הוא אלוקים, ואלוקים הוא כמערכת הטבעית, אולם הטבע הוא בשום פנים לא הויה. ההסתר איננו הויה משום שההסתר הוא כוח שאין ביכולתו לברוא כשלעצמו. העולם איננו הבורא, אך הוא כן בטל לגביו כחסר מציאות. תפיסת הבריאה כמאוחדת עם הבורא ולא כבטלה לגביו מהווה כפירה בהבנת אחדות הבורא, ובכפירה זו מאשים דהן דווקא את מי שמנסים לעקרה.
החסידות, בניגוד למה שטועים לחשוב, אינה מציעה תפיסה פנתאיסטית שפינוזאית. הבורא הוא לא הטבע והצדיק אינו התגשמות האלוקות, כפי ששוגה להבין דהן. הטבע בטל לאלוקות כפי שהצדיק חסר מציאות בפני עצמו עד שהוא הופך להיות מרכבה לגילוי עצמות הבורא. כל ייחודו של הצדיק, כייחודו של משה רבנו, הוא בהיותו בביטול גמור בפני השכינה. זהו במידה רבה, על פי שער היחוד והאמונה, ההבדל העיקרי בין תכלית הקדושה לבין עבודה זרה, בין תפיסת השבתאות לבין תמצית היהדות.
בהקשר הזה ראוי לציין כי במהלך רטורי מוקפד החוזר על עצמו, במטרה להבדיל את החסידות מהיהדות, דהן מדגיש כי החסידות ''אינה מניחה קיום של מציאות נטולת א-ל''[5]. מעניין למצוא מי כיום מהרבנים המקובלים ביהדות אוחז בגישה שונה, דיאסטית או טרנסדנטית, פנתאיסטית או אבולוציונית, לפיה ישנה מציאות 'נטולת א-ל'.
ד. בין דורי
על מנת להוכיח כי האמונה החב''דית התדרדרה מאידיאל הבינוני על-פי התניא לאמונה שבה האדם מתרומם לדרגת א-ל, בהגותו של הרבי מליובאוויטש, ממציא דהן מושגים חדשים בכוונה להתוות טרמינולוגיה לתיאוריה שהוא שוטח. ''א-ל אדם'', א-ל עולם'' וכהנה מושגים ורעיונות, מיוחסים לחדשנותו של הרבי מליובאוויטש, שבגינם לכאורה יש מי שרואה בו בורא.
נקודת החולשה העיקרית של מהלך זה איננה מקופלת רק בהתעלמות מתיאור מאפייני הצדיק בספר התניא (שהרי הרבי מלכתחילה נחשב כצדיק ולא כבינוני) אלא בעיקר בניסיון הרעוע להסביר את ההבדל בין תפיסת הבורא והבריאה על-ידי הרבי מליובאוויטש לבין התפיסה שהייתה נהוגה על-ידי ששת אדמו''רי חב''ד הקודמים ובעיקר בעל התניא ולתאר מה המקור להבדל בין התפיסות השונות.
על מנת שמהלך שכזה, המותח קו תיחום ברור בין חדשנותו של הרבי מליובאוויטש לבין הקו המסורתי של התנועה, יהיה בעל תוקף ומהימנות, הוא מחייב ניתוח משווה, לכל הפחות, של מאות מאמרי ושיחות הרבי מליובאוויטש ביחס לאמור בספר התניא, 'ליקוטי תורה' ו'תורה אור' לאדמו''ר הזקן, ו'דרך מצוותיך' לאדמו''ר ה''צמח צדק''. במצב הנתון במאמר, הדגשת מספר מצומצם של מובאות, אינו יכול להסביר אם יש פער בתפיסת הבורא על-פי בעל התניא לעומת זאת של הרבי מליובאוויטש. נוסף על האמור תקופת נשיאותו של הרבי מליובאוויטש מתפרשת על-פני כ-40 שנה. הטענות האמורות נדרשות לכל הפחות להצביע על נקודות שינוי והתפתחות בתורת הרבי מליובאוויטש ביחס לקודמיו, במהלך השנים הללו. שכן נדמה שניתן להניח שלא היה מתקבל כמתאים לתפקידו לו מלכתחילה היה אוחז בהשקפה המיוחסת לו על-ידי דהן.
במילים אחרות, ניתוח המתיימר לחדור לרובדי העומק של תורת חב''ד לעולם יהיה חסר כשהוא מתבסס כמעט בלעדית על מאמרי פרשנות שגם הם לרוב אינם מקובלים ולא נקראים בישיבות החב''דיות. וזאת מבלי להזכיר שלא הובאה מובאה אחת שמוכיחה כי הרבי מליובאוויטש דוחה או סותר את מורשתו של אדמו''ר הזקן.
תנועת חב''ד, לסיכום, אכן סובלת מחוסר הסכמה ביחס לרעיון המשיחי. אולם מכאן ועד הא-להת הרבי למדרגת בורא המרחק רב. הסכמה אחת כן רווחת, והיא שתפקידו של הצדיק להמחיש את הנוכחות האלוקית בשכל אנושי, כך שישפיע גם על רגשות המאמין. מכאן, המלאכה האמונית וההתמודדות היומיומית הכרוכה בכך מוטלת כולה על כתפי המאמין.
[1] אלון דהן, '''יחי אדוננו מורנו ובוראנו' – האדם ה-אלוהי, מאפייני המשיחיות החב''דית והפולמוס המלווה אותה'', ראשית, כרך 2, תש''ע, מכון הרטמן, ע''ע 147-182, http://reshit.hartman.org.il/.
[2] שם, עמ' 181.
[3] שם, עמ' 149.
[4] שם, עמ' 181.
[5] שם, עמ' 154.
תוספות:
ממוצע המחבר – תורת מנחם ה'ש''ית.
מוסף "שבת" – לתורה, הגות ספרות ואמנותהמוסף לספרות של 'מקור ראשון'
אודותמדוריםפרוייקטים ופולמוסיםגליונות שבת הגדולארכיוןבלוגשירים
→ פשוט לומר את האמת | אריאל הורוביץ
בשפה אחרת אוגוסט 2014 | זאב שביידל ←
אמת חלקית וחד־ממדית | ד"ר יחיאל הררי משיב:
5 בספט
פורסם ע"י מערכת 'שבת'
ארבע טענות עיקריות מעלה ד"ר אלון דהן בראיון ובמחקרים קודמים. האחת היא שיש "הד" לסברה שהרבי חשב שהוא הקב"ה. הטענה השנייה היא שישנם חסידים, לא מעטים, הסבורים שהרבי הוא הקב"ה, אליו צריך להתפלל וממנו צריך לבקש. אלה מכריזים לשיטתו של ד"ר דהן – "יחי אדוננו מורנו ובוראנו". הטענההשלישית היא שהרבי סבר, מתחילת דרכו, שהוא המשיח. כתוצאה מתפיסתו זו נקט הרבי כפל לשון, תוכו לא היה כברו ואם גילה את דחפיו הסמויים היה זה ברמזים בלבד. על־פי הטענה האחרונה כמעט כל החסידים סבורים שהרבי הוא המשיח.
את הטענה הראשונה והשנייה חייבים לדחות על הסף. יסוד תורת החסידות הוא שהבורא מחיה את העולם בכל רגע והוא גם המהות הפנימית של הנבראים. כך שאם הרבי הוא התגלמות הא־לוהות, באותו אופן גם כל אחד מאיתנו הוא חלק מאותה התגלמות. מי שקורא את הרבי בפרספקטיבה הנכונה של תפיסת הבורא בחסידות, לא היה יכול לטעות כך בהבנת הרבי ופועלו.
ד"ר יחיאל הררי צילום: איציק בירן
לגבי הטענה השנייה, בדיון שקיימנו בבלוג התבוננות לפני כשלוש שנים ביקשתי מד"ר דהן שמות של מניין אנשים האוחזים בגישה "האלוקיסטית", בארץ או בעולם. חסידים שפויים שלא נודו מקהילותיהם. האתגר נותר בעינו.
בעניין הטענה השלישית, אני לא יודע אם הרבי סבר שהוא המשיח או לא. אני יכול רק להעריך. אבל אני יודע שבוודאי אין מקום לאמירה נחרצת בעניין. דהן אינו חושף באומץ עמדות אזוטריות שהחסידים מתאמצים להחביא אלא מאמץ במלואם, ככתבם וכלשונם, את הספרים והעמדות שהפלג המשיחיסטי מקדם בלהט. מנגד ישנם שפע של עמדות, עדויות ותיאורים הפוכים לגמרי ביחס לגישתו של הרבי לנושא. ההכרעה איננה פשוטה. עם זאת, חשוב להעיר לגבי דמותו של הרבי. הרבי היה בהיר בדפוסי חשיבתו. כשרצה לומר משהו לא התחבא מאחורי רמזים. כך שאפשר להעריך שלו היה רוצה להכריז על משיחיותו היה עושה זאת.
לגבי הטענה הרביעית, דהן צודק בכך שכמעט אף חסיד לא יכול להגיד שיש משיח אחר. כיצד תיתכן הסתירה?
לחסיד, משיחיסט או לא, השקוע בשיחות הרבי ומאמריו, קשה לראות דמות אחרת, בעלת שיעור קומה, העתידה להתגלות כמשיח. מעניין היה לגלות אם היו ממצאים שונים לו חוקר היה מבצע סקר דומה בקרב חסידי ברסלב. כלומר, מדובר כאן בתוצר של אהבה והתקשרות לרבי ולא בתפיסה מגובשת וקונספירטיבית.
לסיכום, אחרי שמתעלמים משתי הטענות הראשונות, "האמת" המוצגת בראיון היא מאוד חלקית וחד־ממדית. במקום לראות את מורכבות התהליכים בחסידות חב"ד ולהעמיק בתורתה, מתוארות תיאוריות קונספירציה שלפיהן עשרות אלפי חסידים בוחרים במודע לשקר לגבי עמדתם, שנחשפת, לכאורה, רק לעיני החוקר.
פורסם במוסף 'שבתמקור ראשון', י' אלול תשע"ד, 5.9.2014
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2019 10:09 |
|
| |
3. הדיון נמשך בסדרת תגובות פולמוסיות בין דהן להררי באתר של הררי ובמקור ראשון
אלון דהן
ד׳ באדר א׳ ה׳תשע״א (08/02/2011) at 13:08
תודה רבה על הביקורת, למרות שאינני מסכים לעיקריה ובייחוד להתעלמות המודעת מן הטקסטים שהובאו במאמר. לגבי האלהת הצדיק, הן במאמר והן בדוקטורט שלי ישנן הפניות רבות המראות שעמדה כזו מצוייה בהגותו של הרבי וביתר שאת בהגות הנמשכת אחריו גם לאחר ג' תמוז. מובאות רבות מסוג זה עמדו במוקד עיונו של דוד ברגר ודיין שהובאו במאמרי. ולגבי ה'עיוות' ממנו ניתן להסיק שיש לי משהו נגד חב''ד כתנועה – לא היה ולא נברא ואף לא משל היה…
הגב
יחיאל הררי
ד׳ באדר א׳ ה׳תשע״א (08/02/2011) at 13:29
היי אלון, אני שמח על השיח שיכול לעזור לברר את העניין.
במילים פשוטות, כל מי שקורא את מאמרי הרבי מליובאוויטש לאורך השנים לא יכול לטעות. המסר במאמרך הוא הרחוק ביותר האפשרי מדרכו והוראתו של הרבי ונטול אחיזה במציאות. אני גם לא חושב שיש ולא נפגשתי בחסידים רציניים (ואפילו לא רציניים) שאוחזים בעמדה שכזו.
לא ברור לי ממה התעלמתי, במודע או שלא, אך אשמח אם תעלה כאן כל מובאה שהבאת במאמר ואנסה להסביר אותה כפי שהיא נקראת נאמנה על ידי לומדי החסידות (ראה למשל ההסבר בתגובה הקודמת לגבי עצמות ומהות, המופיע בעשרות מקומות בספרות החסידות).
מובן מאליו שתהליך קריאה, פירוש והבנה הוא תמיד סלקטיבי, אבל לא תמצא בשום מקום בחסידות הרחקת לכת כמו שאתה מציע.
לגבי ההערה האחרונה, אני לא יודע איך אתה מנסח יחסים עם אנשים או תנועות, אבל המאמר שלך מדביק שכבת בוץ די עבה בקהילה שלמה (יכולת למשל לנסח – שמעתי ממישהו ששמע שני אנשים איפשהו שקראו את הקריאה יחי.. בוראנו, שאחרת למה להדביק שם פרובקטיבי ושגוי שכזה למאמר).
הגב
אלון דהן
ד׳ באדר א׳ ה׳תשע״א (08/02/2011) at 21:12
שלום יחיאל,
העניין רחב ואולי אתחיל מן הסוף: 1. אכן הופעתי בכנס משיחי, אבל התמונה המצורפת איננה שייכת לכנס האמור כי אם לכנס אחר, אקדמי דווקא, ולכן הכיתוב תחתיה מטעה. בנוסף גם התראיינתי לעיתונות החב''דית, וחסידי חב''ד מכל הפלגים מצאו עניין בעבודתי – כולל במאמר שאתה מתארו כחוץ קונצנזואלי בחב''ד. עניין זה שייך להשקפה עקרונית שלי, ולפיה אני אופיע בכל מקום שבו יחפצו להקשיב לדברי ואו יחשבו שיש בהם ערך כלשהו, וכך אני נוהג בלי לצנזר איש, זרם או רעיון כלשהו.
2. מסוף דבריך אתה רוצה להדגיש את הטענה שמדובר בגורמי שוליים. שאלתי היא יותר מרחיקת לכת: לא כמה שולית העמדה שהיצגתי בחב''ד אלא האם זו היתה עמדתו של הרבי מליובאוויטש עצמו? וכאן אני עונה בחיוב גמור!!! ומכאן שזה כלל לא רלוונטי אם עמדה זו היא קיצונית או לא. אם היא משקפת עמדת שוליים או לא. אני לא עוסק כלל בשוליות הרעיון, כי אם רק בהשקפה של הרבי מליובאוויטש. והוא אומר את הדבר הבא: ''ראה אנוכי נותן לפניכם היום…שפסוק זה נאמר על ידי משה, וכולל גם אתפשטותא דמשה שבכל דרא ודרא, נשיא הדור שנקרא 'אנכי', כמו 'אנכי' שלמעלה… בחינת הכתר ודוגמתו בכללות נשמות ישראל, ש'אנכי' קאי על בחינת היחידה, בחינתו של נשיא הדור'' (התוועדויות א, עמ' 184). ציטוט זה מלמד שני דברים מפורשים: א. 'אנכי' הוא הקב''ה והוא נשיא הדור, משה. לכן יכול היה משה לדבר בתורה בגוף ראשון ולומר 'אנכי נותן לפניכם היום' או 'ונתתי עשב', כי האנוכי הזה הוא 'בחינת הכתר' – הדרגה הגבוה ביותר באלוקות. ב. לכל יהודי יש ניצוץ מהבחינה הגבוהה הזו, והיא יחידה. גילוי יחידה בכוחות הגלויים זה גילוי מה שהרב גינצבורג אומר בהרצאותיו, איך שאין צמצום כפשוטו אצל נשיא הדור, שהוא אלוקות ואלוקות זה הוא. ובמקום אחר אומר הרבי מליובאוויטש: ''…שצדיקים אינם מציאות בפני עצמם, מציאותם היא אלוקות. וזה הפירוש המדובר בחסידות בכלל, ובמאמרי כבוד קדושת מורי וחמי אדמו''ר הכבוד מנוחתו בפרט, בפירוש מאמר הזוהר: 'מאן פני האדון הוי'? דא רשב''י', אשר לכאורה כיצד ניתן לומר על נברא 'מאן פני האדון ה'?', רק שמאחר ורשב''י היה בטל לגמרי והוא לא היה כלל מציאות לעצמו, ניתן לומר עליו 'מאן פני האדון האי''…''. (לקוטי שיחות, כרך ב עמ' 444 – 445). והרי ידוע שיצא היעב''ץ נגד מאמר זה ודומים לו בזוהר וחשב להגיה את הזוהר בגלל בעיות השבתאות, ולבסוף לאחר שהגיה אמר שאולי היה עדיף בכלל להשמיט את כל זה מן הספר בדפוסים הבאים, כמובא בארוכה בספרו 'מטפחת ספרים' (פ''ד אות מב). על מאמר הזוהר הנ''ל כתב היעב''ץ: ''לשון זה חירוף וגידוף הוא בודאי, ובזה אינני נושא פנים למי שיהא, אפילו יהא רשב''י האמיתי (ח''ו לחשדו בכך, שיקבל עליו לעשותו אלוה…)''. משמע שהיעב''ץ הבין בדיוק כמוני שמדובר כאן בהאלהת אדם והסתייג. אבל גם הרבי מליובאוויטש התייחס לביקורת של היעב''ץ, שהבין את הקטע נכון, ושלל את ביקורתו לא בגלל שלא הבין, אלא בגלל שאין כל פסול באמונה שצדיק ובורא חד הוא!!!. וכך כותב הרבי מליובאוויטש: ''מה שפירש שם בפירוש ניצוצי אורות בשם היעב''ץ… מבואר להיפך, שזה קאי עלך הוי'…'' (אגרות קודש, ח,ד ע' נג). והיה והדברים שעד כה לא הספיקו, הנה דברי הרבי בהקשר זה במקום נוסף: ''…לא ראיתי שכתוב כך במפורש בחסידות, ואולם זהו הרגש, ובמילא מי שמרגיש כך מרגיש כך, ומי שלא אינני רוצה להתווכח עמו – יהי לו אשר לו. במילא לא שייך להקשות קושיות על ממוצע, מאחר וזה עצמות ומהות כפי שהכניס עצמו בתוך גוף, ועל דרך מאמר הזוהר: מאן פני האדון? דא רשב''י, או כשם שבעת השליחות אפילו מלאך נקרא בשם ה', או כשם שמשה רבינו אמר [בתורה] 'ונתתי עשב'…''. (לקוטי שיחות ב, עמ' 510 – 511). כעת ישנו הביאור שלי, שהובן כך על ידי: הרב עובדיה יוסף, הרב יצחק הוטנר, הרב פרופ' יעקב ניוזנר, הרב שך, הרב מזוז ועוד, וכן על ידי מספר עצום של חסידים, שכפי שאתה יודע אני נפגש איתם הרבה, ולא נמנע מלהופיע בכנסים שלהם. ואתה חושב שהם והיעב''ץ ואני הקטן לא מבינים, ואנו נוהגים כפיל בחנות חרסינה. אם כן אצטרך להביא ראיות נוספות לעיקרי הטיעון. בהקדמת הספר 'עבד לעבדי השם' כתב הרב מאזוז, ראש ישיבת 'כסא רחמים' את הדבר הבא: ''מי הרשה להגיד על בשר ודם ביטוי כגון: ''עתיד כ''ק אדמו''ר שליט''א לעשות מחול לצדיקים והוא בתוכם, וכל אחד מראה עליו באצבעו ואומר: הנה אלוקינו זה''?? כפי שראיתי בשבועון 'בית משיח' תמוז התשנ''ה. והם חושבים שמוסיפים כבוד לאדמו''ר רחמנא ליצלן מדעותיהם ושיבושיהם… ומכאן אתה למד, למה ששגור בפי חסידי חב''ד בשם האדמו''ר, עלך עצמות ומהות אין סוף ברוך הוא, שכאילו מתגלם בצדיק, ובגוף וכו' וכו', שאסור להאמין בדברים אלו…''. מדברי הרב מאזוז, שודאי יודע את מה שאני ואתה יודעים ואולי קצת יותר, אין מדובר במיעוט שולי וודאי שלא מדובר בהבנה מוטעית שלי את הטקסטים – יש כאן קבוצה שרואה בצדיק אלוה. לא נעים למישהו או כן נעים זה כבר עניין אחר. ולעניין תמונת הרבי על כותל המזרח, המצוייה כך בכמה וכמה בתי חב''ד בהם ביקרתי, כותב הרב מאזוז: ''וראיתי בדרום אפריקה בתמוז התשנ''א לוח 'שיוויתי' בבית האכסניא שלי, יהודי ישר ותמים, ומעליו תמונת האדמו''ר מליובאוויטש, ונזדעזתי…''. ומעניינת לא פחות תגובתו של הרב שלום וולפא לעניין – שלא ידוע כדמות שוליים בקרב חסידי חב''ד, וגם הוא מבין משהו בתורת הרבי. הוא לא טוען שיש כאן 'הבנה מוטעית', או אי הבנה. הוא רק טוען שאמונה זו שהצדיק הוא אלוה איננה חריגה ואיננה עבודה זרה או שיתוף, כי הצדיק איננו מציאות לעצמו וכל כולו הוא אלוקות, ולכן אין כל פסול בקביעת תמונתו על לוח שיוויתי: ''ובאמת אינני מבין מה הרעש בעניין התמונה שתלו מעל ה'שויתי'…ואקוה שלא אגרום 'דפיקות לב' לאף אחד, אם אעיר שגם עצם העניין שבהשגחה פרטית נתלתה תמונת הצדיק מעל ללוח 'שויתי' אינו איום ונורא כל כך, ואין צריך לקרוא על זה 'רחמנא ליצלן'. שהרי מי שרגיל בספרי גדולי החסידות יודע, שכל יהודי ובפרט צדיק וקדוש הדור, יכולים להגיע בעבודתם גם למעלה משם הוי' (שעל זה מורה לוח 'שיויתי הוי' לנגדי תמיד')…'' (וולפא, ותורה יבקשו מפיהו, עמ' 195). ולמעשה ניתן לומר שכל החלק, מעמ' 190 – 219 בספרו של וולפא עוסק בעיקר בעניין האלהת הצדיק. מכאן שהשם איננו שגוי ופרובוקטיבי, וכך גם הבינו זאת אנשים מתוך חב''ד המחזקים את ההשקפה לפיה הרבי הוא גילוי אלוקות ללא צימצום כמו הרב וולפא, וכמו הרב גינצבורג שרואה ברבי מליובאוויטש אינקרנציה אלוהית, (וראה: יהונתן גארב, יחידי הסגולות יהיו לעדרים, עמ' 151 ובריבוי מקומות). עניין זה, אף שאתה מנסה להציגו כשולי, מצוי בתרבות הפירסום הענפה של חב''ד, ובייחוד בשלטי חוצות: 'זה אלוקינו לו חיכינו', כאשר מתחת לכיתוב זה מופיעה תמונת הרבי, או 'לעולם ה' דברך ניצב בשמים', כאשר מתוך שמים כחולים מופיעה תמונת הרבי ועוד. אלה אינן תופעות שוליות, וכבר דן במגמות הללו פרופ' בילו בריבוי מקומות ואכמ''ל. על כל פנים, ולסיום: אם אתה צודק בביקורתך, אזי טועים כל אותם חסידי חב''ד – כולל הרבי עצמו שדבריו המפורשים הובאו כאן, וחלקם אף נזכרים במאמר הנ''ל. בנוסף עליהם טועים גם הרב הוטנר, הרב מאזוז, הרב עובדיה, הרב וולפא, הרב גינצבורג ועוד שכולם הבינו את הדברים כפי שהסברתי אותם במאמרי הנזכר. אם אכן כך, אשמח לחזור בי במאמר נפרד. ואולי תוכל גם לשכנע את כל האמורים לעיל גם הם, לחזור בהם מהבנתם… עד אז – נחתום בחיוך ובשלום, ושוב תודה על הביקורת, למרות שכאמור אינני מקבלה כלל ועיקר, וכאן הבאתי רק מקצת טיעוני כנגדה…
הגב
אלון דהן
ד׳ באדר א׳ ה׳תשע״א (08/02/2011) at 22:13
הערה נוספת, שנשמטה, לדבריך שאולי מאמרי ראוי לזכותי בתביעה!!! אני כתבתי מפורש וכך הובא על ידך: ''גורמים חב''דיים מסוימים'', כך שאיש לא יכול להבין שהיטלתי בוץ בקהילה שלימה. מה גם שאינני חושב שחקר האמת פירושו הטלת בוץ, ועוד שהקשר שלי עם חסידי חב''ד לא ניזוק בגלל האמור במאמרי אלא נמשך ומתעצם…
הגב
יחיאל הררי
ד׳ באדר א׳ ה׳תשע״א (08/02/2011) at 23:39
• טוב, אחרי כל זה, תוכל לתת לי מספר טלפון אחד של חסיד חב''ד בארץ או בעולם שחושב שהרבי הוא הבורא, או מתפלל אליו כאילו היה הבורא? או לציין אחד מבתי הכנסת ברחבי העולם שבהם מתפללים במודע לתמונת הרבי? אם זה כל כך נפוץ אני מניח שלא תהיה לך בעיה (ואני לא מתכוון לכאלה שחושבים שאחרים חושבים). בוא נסכם שמי שלא יצליח להשיג מניין של אנשים שיסכימו עם הרעיונות שהוא מביע, יפרסם מאמר התנצלות.
• קצת שכל ישר, באמת נראה לך שהרבי, שכל פועלו היה לקרב את הבריות לתורה ולקב''ה, חשב שהוא הבורא ולא חשב שהוא, כאיש אלוקי (דרך אגב גם משה היה איש אלוקי וגם דיין נקרא איש אלוקים), מצוי בביטול לבורא ולרצונו? (שזה בדיוק מה שנאמר באחד הציטוטים שהבאת מהרבי)
• אני מניח שחב''דניקים מהצד המשיחסטי התלהבו מכך שניסית להגיד שהרבי חשב שהוא מלך המשיח ובכך הזנת צד אחד במחלוקת פנימית. אני לא בטוח שההערכה שאתה מציין תימשך אחרי שיתבאר שאתה מאשים אותם (ואת הרבי) בעבודה זרה מהסוג הגרוע והנמוך ביותר. (הקשבתי לדבריך בכנס המשיחי, ולא הוזכר שם אפילו בדל מהדברים שאתה מציין כאן ובמאמרך).
• לגופו של עניין, אתה פשוט טועה בהבנתך היסודית את תפיסת הבורא בחסידות ומשול למי שנכנס לחדר ניתוח וחושב שמתעללים בחולה.
בקצרה אנסה להסביר את הרעיון. שני חידושים מרכזיים מבוארים בחסידות (ומנוסחים היטב בתניא) ביחס לתפיסת האלוקות. האחד הוא שהבורא בורא את העולם בכל רגע ורגע והשני הוא שהבורא הוא גם החיות הפנימית של כל נברא. מכאן לכאורה אנחנו למדים שאין מציאות אמיתית, והכל הוא חלק מהבורא. ניתן ללמוד זאת בקצרה גם מכך ש'לית אתר פנוי מיני', כדברי הזהר, ולכן אם אין דבר פנוי מהנוכחות האלוקית, לכאורה הכל צריך להיות אלוקות. כאן בערך עוצרת ההבנה של כל ההוכחות שהבאת, בלהמחיש שאין עולם או שהעולם הוא רק אשליה ובעצם יש רק אלוקות. מכאן גם לכאורה הרבי הוא בוודאי 'חלק מהאלוקי', מה גם שהוא 'סובל' ממידת ההסתר הנמוכה ביותר.
במבט ראשון ושטחי תפיסת אלוקות זאת נוגדת את כל התורה, משום שהתורה מחייבת עולם עצמאי. שאחרת מה הערך של פעולות האדם בעולם, ומה הערך של המצוות. אם הקב''ה מצוי בכל, אזי איך המצווה יכולה להמשיך עוד מהאור האלוקי לעולם.
אולם תפיסת הבורא היהודית המבוארת בתניא ובמאות מאמרי הרבי אינה נעצרת כאן. לתפיסת הבורא הזאת יש המשך הנוגע למשמעות ההסתר ולהיות העולם מציאות בפני עצמו ולא אשליה. הרבי במערכת זאת הוא סימן בתוך המציאות למה שמוסתר על ידי המציאות. ולכן הוא קשור בעצמות ומהות, לכן הוא מגלה את דרגת יחידה, בעל קשר עצמי שלמעלה מהסתר וכן הלאה, אבל כאמור הוא בטל לבורא, ולא הוא הבורא, חס ושלום.
וכמה התייחסויות יותר מדויקות לדבריך, לפי סדרם:
1. אני לא סבור שמדובר בגורמי שוליים אלא אני יודע ומשוכנע שהתופעה לא מצויה כלל בחב''ד, להוציא שני מטורפים בצפת, שהאחד אושפז והשני הוקע מכל קהילה חב''דית, ומטורלל שלישי באוסטרליה, שגם הוא הוקע. מעבר לכך לא נשמעה תפיסה אפילו דומה בשום מקום ובשום שלב.
2. לגבי הציטוט הראשון, לא הבנתי ממתי משה הוא הבורא? משה הוא רועה האמונה, והרביים ממלאים אותו תפקיד, ולכן הם מקבילים למשה. תפקידם הוא למלא את מאזיניהם באמונה בבורא. הרבי, כמו משה, בטל לבורא, עד ששכינה מדברת מגרונו. אבל הוא זה לא הקב''ה. לא ברור איך הבנת זאת מהמובאה.
3. לגבי דרגת יחידה – נו ברור, בגוף מאירה רק דרגה משתנה מהנפש, על חמשת חלקיה, נר''ן ח''י. ודרגות הארה משתנות לפי זמן ומקום. גם אצלי, למשל, מאירה בפורים דרגת הכתר, אז זה מוכיח שביום הכיפורים או בפורים אני הופך להיות הקב''ה?
4. טעות בהבנת 'אין צמצום כפשוטו'- עיין בפרק ז בשער היחוד והאמונה. הכוונה היא שהקב''ה לא הצטמצם אלא הוא רק נסתר על-ידי מידת הגבורה. אלוקים זה הרי מידת הגבורה וההסתר, ששווה בגימטריה לטבע, לכן אם מתרחקים ממושגי החסידות, כולנו אלוקים.
5. והרבי אומר על משהו שהוא מציאות נטולת אלוקות? ברור שהאלוקות ניכרת בצדיק יותר בגלל הביטול שלו. המסר החסידי היסודי הוא שככל שהאדם בטל יותר לאלוקי כך הוא יותר ניכר בו. הויה דרך אגב הוא שם השם הנשגב המבטא את חומר הגלם ליצירת העולם.
6. דווקא מהזכרת היעב''ץ ומכך שהציטוט מהזוהר מוזכר גם אצל הבעש''ט, אדמו''ר הזקן וכל האדמורים האחרים מבלי משים אתה מוכיח שהרבי לא סטה מכל רעיונות החסידות שעליהם התפתח גם ספר התניא, והיו ששגו להבינם גם בעבר. נו, עכשיו, לפי דבריך העדכניים כל הנשיאים הקודמים חשבו שהם הקב''ה. זאת אומרת שלפי ביקורתך המעודכנת הם גם נטשו את האמונה במונתאיזם…
7. מהרב שך אנחנו אמורים ללמוד על תפיסת הרבי מליובאוויטש? למיטב ידיעתי הרב מאזוז והרב עובדיה מאוד מאוד העריכו את הרבי ומאוד תומכים בחסידות. ונותנים הסכמות לספרי חסידות רבים.
8. על עצמות ומהות כבר הגבתי.
9. התיאורים האחרים אינם בגדר הוכחות, בוודאי לא למה שהרבי חשב.
10. לגבי הרב וולפא, נו ומה הבעיה בלהגיד שכל כולו אלוקות. כאמור, משתמשים במונח זה בכמה וכמה הזדמנויות והיבטים ועדיין אף אחד לא מעלה על דעתו שכשאומרים על מישהו שהוא איש אלוקים, שהוא הקב''ה. לגבי ההתעלות – שם הויה מקביל לדרגת סובב, למעלה משם הויה הוא דרגה נשגבת יותר. השכינה, כנסת ישראל בשלמות, היא כמו מראה שמחזירה את אור הבורא גבוה יותר מנקודת המאור. ובעצם מדובר בביאור דומה למונחים עצמות ומהות. כך שאין כאן הוכחה לדבר.
11. כל התמונות שהצגת מציינות בדיוק את מה שאני מנסה להסביר, איך כל החסידות מושתת על ביאור הבעש''ט את הפסוק 'לעולם ה' דברך ניצב בשמיים'.
לסיכום, אכן דבריך אינם נעימים. ולא בגלל שמדובר בביקורת, אלא כי מדובר בהאשמות קשות, ונטולות כל בסיס או שחר, שכל יהודי מאמין אמור להתרעם כנגדם. מה גם שאני לא מבין כיצד אתה מנסה לאחוז במקל בשני קצוותיו – גם לטעון שאינך זורק בוץ וגם להגן על המאמר.
12. אשמח לשמוע האם יש טיעונים נוספים שלא הבאת ולהתייחס גם אליהם.
יחיאל
הגב
אלון דהן
ה׳ באדר א׳ ה׳תשע״א (09/02/2011) at 0:54
טוב, יחיאל. אני שמח על הביקורת, ועדיין לא מסכים, ואני שמח שדברי מלאי המקורות יופעו לצד דבריך באתר, כדי שיוכלו הקוראים לעיין ולבחון את הדברים. ראשית, אני מקווה שאתה מבין, אם לא כאדם ירא שמים אז לפחות כאקדמאי מה המשמעות של 'תביעת לשון הרע' שאתה חושב שצריך לתבוע אותי בכגון דא. והרי כל חוקר או מעיין יצטרך להסתובב עם עורך דין צמוד… וזה קץ המחקר וקץ החופש האקדמי… לעצם העניין, את עיקרי טיעוני השמעתי. רק אוסיף כמה דברים – לגבי מה שכתבת: ''במבט ראשון ושטחי תפיסת אלוקות זאת נוגדת את כל התורה, משום שהתורה מחייבת עולם עצמאי. שאחרת מה הערך של פעולות האדם בעולם, ומה הערך של המצוות. אם הקב''ה מצוי בכל, אזי איך המצווה יכולה להמשיך עוד מהאור האלוקי לעולם''. אתה כלל לא מכיר בהבדל שקיים בין החסידים ליעב''ץ או לגאון מוילנא בעניין צימצום כפשוטו ולא כפשוטו. והרי לכתחילה אין 'עולם עצמאי' בצימצום שלא כפשוטו. לכן בכתבי חסידות נוספו המושגים גילוי והעלם. וכך כתב הצמח צדק: ''עוד זאת שאין עוד ממש אפילו בנבראים, ורוצה לומר שעל פי האמת אין הנבראים בחינת יש ודבר כמו שנראים… ונמצא שאין עוד שום מציאות כלל זולת מציאותו ית', והרי זה הייחוד הגמור, וכמאמר: אתה הוא עד שלא נברא העולם ומשנברא בשווה ממש, ורוצה לומר שכמו שקודם שנברא העולם לא היה שום מציאות זולתו כך גם עכשיו באמת… לפי שגם שנמצא עולם ומלואו – אינו יש באמת… אלא שם אין ואפס עליהם…'' (דרך מצוותיך, סב.). מה שאצל הרבי מאיר האור בגילוי הוא המוכיח לדעת הרב גינצבורג, ואחרים, ממנו ומשאר הדברים התעלמת, שאצל הצדיק אין כלל חלל פנוי והוא אינקרנציה אלוקית. עכ''פ, אני לא משתתף בויכוח הפנים חב''די אני רק חוקר אותו, ויחסי עם חב''דניקים מכל הפלגים הוא מצויין. לגבי הרב מאזוז והרב עובדיה, שניהם אמרו דברים ברורים בעניין זה ושניהם הבינו אותו כמוני. את דברי הרב מזוז הבאתי בגוף דברי והם ברורים ונהירים, ומהם אתה מתעלם… ודברי הרב עובדיה הוקלטו ונשמעו ברבים ואם תרצה אשלח לך הקלטה האומרת שאף הוא הבין כמוני שמדובר כאן בהאלהת הצדיק. מדבריך עולה שכולם טועים ורק אתה מבין. גם היעב''ץ, כתב מפורש ש'מאן פני האדון הוי'? דא רשב''י'' שזה האלהת אדם וביקש להוריד את זה מהזוהר, והחסידים בקשו לחזק את הפרשנות שהפריעה ליעב''ץ, בטענה שאין בכך כל פסול. אבל אתה התעלמת מן הציטוטים והבנת מה שרצית. לגבי הסטייה או אי הסטייה מדרכם של האדמו''רים הקודמים. אני כתבתי מפורש במאמר כי: ''…ישנו סמך רחב לרעיון זה בספרות הזוהר, המחדדת את רעיון הזהות צדיק – אל…[ו]מצינו כדוגמתם בחסידויות אחרות…וכפי שהערתי לעיל כבר מצינו מקרים שבהם הצדיקים נקראים אלים או נחשבים לאלים ממש…'' (עמ' 177 במהד' הנדפסת, וריבוי המקורות שהובאו שם, מכולם התעלמת…). כך שכלל לא טענתי שיש כאן סטייה אלא רק תוספת מסויימת ועיין שם לגביה. קצת מוזר בעיני להגיב על משהו שמעולם לא כתבתי ואו להגיב על תגובה שמתעלמת מכל מה שכן כתבתי ובעיקר מן המקורות. לגבי עיקרם של דברים, קשה להסיק דבר ברור מתגובתך המופשטת, הן על דברים שלא כתבתי והן על דברים שכתבתי ושלא הובנו מסיבות אמוניות ולא מחקריות, ובייחוד קשה ההתעלמות מריבוי מקורות שכל אחד מהם צריך לימוד… וכמו שנאמר: ''במילא לא שייך להקשות קושיות על ממוצע, מאחר וזה עצמות ומהות כפי שהכניס עצמו בתוך גוף'' (לקו''ש, ח''ב הובא לעיל וזכה להתעלמות…). כל טוב ידידי, ושנזכה ללמוד וללמד ולכוון לאמיתה של תורה ביושר ובהגינות ונקווה שכל מחלוקת תהיה לשם שמים ולא ממניעים זרים.
הגב
אלון דהן
ה׳ באדר א׳ ה׳תשע״א (09/02/2011) at 8:18
עוד דבר דבר שנשמט, דברי הרב עובדיה שאמרת עליו שהוא תומך ברבי (מה שיכול ללמד על ההבנה בתחום):
אני מקווה שאתה לא חושב שהרב עובדיה לא מבין בתורה, או שאתה ואני מבינים יותר טוב ממנו,והוא הבין את הקטע בדיוק כמו שהובא על ידי. עכ''פ מה שאמרת שהוא תומך וכו', אין בזה קשר לענייננו, וזה שנותן הסכמות לספרי חסידי חב''ד, ואו תומך בפעילות חסידי חב''ד זה לא קשור לעניין דידן, הנוגע לייחוס אלוקות לרבי…לעניין זה הוא מתנגד והוא סבור שזה מה שנכתב וזה מה שחסידים רבים הבינו.
כל טוב, והרבה הצלחה
אלון
הגב
יחיאל הררי
ה׳ באדר א׳ ה׳תשע״א (09/02/2011) at 9:45
אלון,
ההגדרה של לשון הרע היא פרסום העלול להוביל לביזוי אדם בעיני זולתו. להפוך את הרבי מליובאוויטש וחסידיו לעובדי עבודה זרה, על ידי פרסום של דברים המגחיכים את כל הפעילות החב''דית, הוא דבר שיש בו כדי לבזות מגזר שלם.
להתווכח על תפיסת הבורא בחסידות או היחס לנושא המשיחי, זה לגיטימי. לטעון שהרבי חשב שהוא הקב''ה, ובעקבות כך חסידיו חושבים שהוא הקב''ה, זה כבר דבר אחר.
במחקר דברים יהיו חסינים במידה ויעמדו בקריטריונים המקובלים של מדעי החברה והרוח. כאן בולטים הליקויים כמעט בכל היבט, בעובדות האמפיריות שלא קיימות (שעדיין לא הבאת לנו הוכחה אקטואלית אחת), במתודולוגיה שחסרה, בדלות העיון בספרות המקור ובהבנה שגויה של מה שכבר מובא ולבסוף בגיבוש כל הליקויים הללו לכדי תיאוריה שלא תורמת דבר וחצי דבר להבנת תנועת חב''ד כתופעה סוציולוגית או כמקור ידע עיוני.
למרות דבריך, מצטער, אני לא מזהה ריבוי מקורות בחסידות. אי אפשר באמצעות איבס ובנייה לא רלוונטית של טרמינולוגיות על-פי התניא להוכיח שהרבי חשב שהוא הקב''ה (אתה מוזמן לעיין במאות מראי המקומות בחסידות בספרי האחרון – ''להכיר את הבורא'').
אם מזכירים התעלמויות, לא אני מתעלם ממאות אלפי ציטוטים, מאמרים ושיחות שבהם הרבי מליובאוויטש מסביר כיצד להתקרב אל הקב''ה באמצעות תורה ומצוות ומסביר את הרעיונות שאתה מבין הפוך. ובכלל בולטת ההתעלמות מהמגמה הכללית של התנועה (אתה חושב שהרב ברוד או המשפיעים החשובים ביותר בחב''ד, הרב יואל כהן (החוזר הראשי) והרב וועכטר יסכימו איתך? זה ממש לא סיפור לקפוץ אליהם. הם זמינים, רק כדאי להכין שכפץ).
בכל דבר יש עיקר ויש טפל, אם הרבי חשב כפי שאתה מציין, אזי כל חסידיו אמורים לחשוב כך (ולא סביר שהיו מתביישים בכך, כפי שהמשיחסיטים אינם מחביאים הכרזות כגון 'יחי המלך') ועדיין לא הבאת דוגמה לאדם אחד נורמלי מהחסידות שחושב כך, או שחושב שהרבי חשב כך. זה העיקר.
ועוד, 'גיוס' חלק מהשמות וכהנה טריקים רטוריים, כמו האשמה ביהירות, באמונה על חשבון נאמנות למחקר, אינם יכולים להוות תחליף לטיעונים והוכחות, ולכן אני לא מוצא ערך להשיב להם. ובכל זאת, אני מוכן לקפוץ איתך לרב גינזבורג, לרב מאזוז או כל מי שהזכרת ולשאול האם הם חושבים שהרבי חשב שהוא הקב''ה.
התשובה יכולה להיות מעניינת.
לגבי הרב עובדיה, איך ייתכן לקבל את חב''ד ולדחות רק את עניין תפיסת הרבי כקב''ה? הלוא זה עניין כל כך עיקרי וקריטי שמחייב לדחות מגדר היהדות כל מי שחושב כך. אני מזכיר את ההקשר הפוליטי של ש''ס והרב שך בשנות ה-90, ומעניין יהיה לשמוע את דעתו היום.
לגבי הרב מאזוז, דבריו לא מהווים בשום דרך או צורה הוכחה למה שהרבי חשב. ואני לא יודע במה הוא נתקל, אבל אתה לא חוקר המאה ה-13 שאתה צריך להסתמך על מה הוא פגש. קדימה צא ותביא הוכחות בעצמך, טלפונים, וכתובות. כאמור ממה נפשך, אם התופעה כה נפוצה למה אתה צריך להסתמך על עדות מביקור בדרום אפריקה.
ביחס להערותיך: לגבי ההיכרות עם המושג צמצום כפשוטו ושלא כפשוטו – תחליט אם אתה מנתח את החסידות או את מי שתופס את הצמצום כפשוטו, ואיך מכך שאצל הרבי ההעלם וההסתר אינו מבטל את הקשר המיידי לדרגות הגבוהות באלוקות יש הוכחה לכך שמישהו חושב שהוא הבורא.
הוא אשר אמרתי, ונדמה כמיותר לחזור, אתה הופך על ראשה את כל תפיסת האלוקות על-פי חב''ד.
לגבי היעב''ץ והדיון המוזכר, למרות שאולי מיותר להתמודד שוב ושוב עם אותן האשמות – שהחסידים הפכו את האלהת הצדיק 'לסממן פוטנציאלי לחברה שלמה' (עמ' 177). ככלל, התרומה הגדולה ביותר של חסידות חב''ד בכלל והרבי בפרט במישור המתודי-תורני הייתה לנסח רעיונות תורניים בצורה שיטתית, מובנית וברורה. אז איך היכולת לגבש רעיונות שונים ממקורות מגוונים (שאתה עצמך מביא) למשנה ברורה הופכת להוכחה לטענות אחרות (סממן פוטנציאלי…'. וגם לא ברור הניסוח – מדובר בסממן או פוטנציאל שעתיד להתגלות. אם זה רק פוטנציאל, אז מה הערך במאמר). גם במחקר, אי אפשר להביא הפניות ולהוכיח באמצעותם דברים אחרים לגמרי.
ולגבי המובאה האחרונה, אז הרבי הוא ממוצע, עצמות ומהות או הקב''ה? הקב''ה נכנס בתוך גוף, זה מה שאתה אומר? ויעלה על הדעת שמישהו יקבל סברה כזו, במחקר או מחוצה לו?
ב''ה לגבי דבריך האחרונים.
יחיאל
הגב
אלון דהן
ה׳ באדר א׳ ה׳תשע״א (09/02/2011) at 12:07
יחיאל היקר,
אני מצטער אם הבנת שאני מאשים אותך ביהירות. רק העליתי ציטוטים מפורשים של הרב מאזוז, מובאה של הרב עובדיה בקולו, מובאות רבות של הרבי עצמו ושל הרב וולפא ואחרים.נדמה לי שעל כך שהויכוח לגיטימי אין עוררין. ונדמה לי שכל מי שרוצה להעמיק ולבחון את טיעוני שני הצדדים יפנה למאמר עצמו ויעיין ששם הפירוט רב, ושפע המקורות, אפילו זה שהובאו בתגובותי כאן, אינו מותיר מקום לפרשנות שלך לדעתי. לגבי הסיפא של דבריך, ''אז הרבי הוא ממוצע, עצמות ומהות או הקב''ה? הקב''ה נכנס בתוך גוף, זה מה שאתה אומר?'' – זה לא מה שאני!!!! אומר. זה ציטוט מפורש!!! מדברי הרבי, והרבי עצמו אמר על אתר שאפילו שיש עוררין על השקפה זו הוא אומר אותה בפירוש. ועוד אף זאת, לא מצא הוא כל צורך להבהיר את הדברים בכיוון ההסבר שלך, אלא החמיר את הפרשנות בהערה לעוד מקורות וכו'. ואולי זה אומר הכל… שוב, אני מתנצל אם נשמעתי כמאשים ביהירות, ולא זו היתה כוונתי.
כל טוב
אלון
הגב
יחיאל הררי
ה׳ באדר א׳ ה׳תשע״א (09/02/2011) at 13:03
כמובן שהרבי אמר זאת. וזה מה שאני מנסה להסביר.. אם הרבי הוא ממוצע (דרך אגב הקודם, אז גם הוא הבורא.. אנחנו ממש פגאניים מרובי אלים:))), הוא מקושר לעצמות ומהות, והוא נמצא בתוך גוף, אז איך הוא יכול להיות גם הקב''ה? הממוצע, שהוא דבוק בעצמות ומהות, למעלה מדרגת סובב, מתגלה בתוך גוף, אבל הוא זה לא הבורא, אלא בטל אליו, וזה כל ההבדל בין שבתאות ליהדות.
נראה לי שאמרנו כבר את רוב הטיעונים, ובבדיחות, עכשיו רק נותר לפרסם לכל החב''דניקים שחשבו שיש להם ממוצע ויש להם בורא, שהבורא הוא הממוצע, ובעצם הדיון אם הרבי הוא המשיח, היה בחזקת משיח או לא זה ולא זה, בכלל לא רלוונטי כי הרבי הוא בכלל הקב''ה.
בכל מקרה, אני מקווה ומאמין שהעניינים יסתובבו כך שמתישהו יצא תחת ידך מאמר מתוקן ומתקן, המתאר בצורה נכונה ומקובלת את האמונה החסידית ומקום הצדיק באמונה הזאת.
כל טוב גם לך,
יחיאל
הגב
יחיאל הררי
ה׳ באדר א׳ ה׳תשע״א (09/02/2011) at 16:42
והחשוב, השיחה שהבאת נאמרה עוד לפני שהרבי הפך לנשיא (אז איך יכול להיות שהוא מדבר על עצמו?), חודשים בודדים אחרי שהרבי הקודם הסתלק. עניין ה'לא מקשים על ממוצע', ועניין ההרגש מתייחסים בכלל לשאלה שנשאל קודם לכן (ומפליא איך בונים על קריאה שגויה זו תלי תלים של רעיונות).
והמשפט שהשתמשת בו כדי להוכיח את הרעיון נחתם בדברים: 'ובמילא, אצל החסיד, הוא והרבי והקב''ה כולא חד''. אם ניתן להבין מכך שהרבי הוא הקב''ה, ניתן להבין גם שאני הקב''ה. כל בר דעת מבין כי מדובר על הביטול של החסיד והרבי כלפי הקב''ה. ביטול ההופך אותם להיות אחד עם הבורא, שזו עיקר עבודת ה'.
הנה קטע השיחה המדויק משנת ה'ש''ית, למי שרוצה לבדוק בעצמו את הבנת הנקרא שלו. והנה השיחה כולה.
הגב
אלון דהן
ה׳ באדר א׳ ה׳תשע״א (09/02/2011) at 12:51
שני דיונים קצת יותר רציונאליים על המאמר הנ''ל… למעוניינים להרחיב קצת יותר… מומלץ לעיין גם בתגובות – חלקן של חסידי חב''ד.
הגב
יחיאל הררי
ה׳ באדר א׳ ה׳תשע״א (09/02/2011) at 13:02
יותר רציונליים? כנראה זו שיטה, אבל ההגדרות שלך לרציונליזם בהחלט חדשניות, כנ''ל לגבי הערך של טיעונים ועובדות. בלינק הראשון רשימה של פרסיקו (שבאופן אוטומטי נגד הדת בכלל וחב''ד בפרט) שמתארת את המאמר שלך, ללא כל תוספת מחקרית או עובדתית, הלינק השני מוביל לדיון בחדרי חרדים בו מצוטטים שוב המאמר שלך ושל פרסיקו, ומתנהל בו ויכוח לגבי עבודה זרה. איפה כאן ההרחבה, הרציונליות או הענייניות? ובעיקר היכן כבר ההוכחה לדבריך או הטענות הענייניות והסדירות הלוגית לגבי תפיסת הבורא?
במקום להיצמד לטעות, אולי כדאי להתחיל מהתחלה, לעשות ברור מושגי אמיתי, ולבדוק האם באמת מדובר בהתגשמות האלוקות בגוף בשר ודם, רחמנא לצלן, או בביטול של הגופני כלפי הבורא עד כדי דבקות בו. שזה ממש ההפך הגמור
הגב
מאיר
כ׳ באדר א׳ ה׳תשע״א (24/02/2011) at 14:04
יחיאל היקר,
נדמה שאתה לוקה באותה בעיה שבה אתה מאשים את אלון דהן. כלומר, גם אתה לוקח תורה עמוקה ומגוונת ומנסה לתת לה ביאור קוהרנטי במאמר אחד ולא מורכב במיוחד. כנראה שהמתודה שאתה משתמש בה איננה שונה מהותית מהמתדה של אלון.
בנוסף על כך, לא התייחסת בכלל לחוקר המרכזי(יחד עם משה אידל) היום בקבלה פרופסור אליוט וולפסון שכתב רק לאחרונה ספר שיטתי מקיף וארוך שסוקר את כל הוגי חב''ד בנוג להיבט המשיחי ודווקא הגיע לתוצאות הפוכות מאלון.
דבר אחרון, חסרה גם התייחסותך לפרשנות הגינזבורגית לחב''ד ולמשיחיות שבודאי ובודאי יותר ממה שהיא ''נאמנה'' ל''אמת'' החב''דית(שגם בה תלוי איזו משפחה ואיזה רב חב''די שואלים) היא מעידה על מגמות שקיימות בהגות זו.
לכן, ניתן לומר, בצורה הכי כללית שאפשר, שבחב''ד כל אחד רואה ''כפום מה שמשער בליביה'', מכאן שלא רק במחקר האקדמי ישנן נטיות לב והנחות פוליטיות-הגותיות לכתחילה, אלא גם(אבוי) בעולם הלמדני-תורני -ישיבתי-חסידי-קבלי. עיין רק לאחרונה בפירושיו של המקובל החסידי הברסלבי הרב ר' יצחק מורגנשטרן על שער היחוד והאמונה.
הגב
יחיאל הררי
כ׳ באדר א׳ ה׳תשע״א (24/02/2011) at 14:41
מאיר היקר,
1. לעניין העיקרי – אתה בהחלט צודק שכל אחד רואה את הדברים במשקפיו הוא, אבל אף אחד, ואני מדגיש, אף אחד בחב''ד לא חושב שהרבי הוא הקב''ה. זה הטיעון המרכזי של דהן. וזה הטיעון שחסר כל אחיזה במציאות ומתבסס על הבנה מוטעית של הרעיונות.
2. אתה אולי מתבלבל, אבל לא אני כתבתי מאמר המבקש להוכיח שהרבי חשב שהוא הקב''ה או שחסידיו חושבים כך. אני פרסמתי רשימת ביקורת בבלוג שמיועד לגולשים חסרי זמן שמבקשים להעמיק קצת פה ושם. אתה כמובן לא מצפה מרשימת ביקורת בבלוג שתעמוד בקריטריונים הנדרשים ממאמר אקדמי בן 40 עמודים בכתב עת (שלהבנתי מבוסס על הדוקטורט של דהן).
ובכל זאת לא ברור מדבריך מהם הקריטריונים לכתיבה לוגית טובה ומה נחשב למורכב ומה לפשטני. בכל מה שאני כותב אני חותר להפשטה, ולכך שהקוראים יבינו את הדברים ולא יסתבכו עם ניסוחים מפותלים, בעלי סדירות לוגית קלוקלת. רוצה לומר, גם תגובת ביקורת על ביקורת למאמר, אינה יכולה להישאר מופשטת וכללית. אתה מוזמן לגעת בנקודה ולהצביע היכן אתה חושב שהדברים שהצגתי פשטניים והיכן דרושה התמודדות מורכבת יותר, שתעזור לבחון את התזה המרכזית של דהן.
בנוסף, אם בהרחבה אתה חפץ, אתה בהחלט מוזמן לעיין בספר החדש שכתבתי בנושא, המתאר בהרחבה את תפיסת הבורא בחסידות.
3. אני לא מבין כיצד הרב גינזבורג רלוונטי לעניין הנדון? הרי דווקא את הרב גינזבורג האשימו במשך שנים ארוכות שהוא מקים לעצמו חצר ויש הרואים בו עצמו משיח וכהנה. את עבודת הדוקטורט כתבתי בין היתר על הרעיון המשיחי והפצתו אצל הרב גינזבורג. נדמה לי שקראתי כל מה שכתב עד שנת 2005 ומעולם לא מצאתי שם משהו אפילו קרוב למה שמתאר דהן.
4. שמעתי על, אך לא הספקתי לקרוא את הספר המדובר של פרופ' אליוט (כנראה משום שבאחרונה אני משקיע יותר בלקרוא את מאשר על), אבל אפשר היה להתפלא אם היה מגיע למסקנות דומות לאלו של דהן. בכל מקרה בעידודך אעיין בהזדמנות קרובה.
הגב
אלון דהן
כ״א באדר א׳ ה׳תשע״א (25/02/2011) at 2:27
למגיבים שלום וברכה,
כמה תשובות לכמה תמיהות:
א. במאמר מודגש שחור על גבי לבן שלא מדובר בהקשקפת חב''ד אלא בהשקפת הפלגים היותר קיצוניים בחב''ד. זה שיחיאל ניסה לטעון שמאמר זה נועד לפרוש את גישת חב''ד כולה לא נכתב כי אם ההפך הגמור (עמ' 149).
ב. הטענה של הררי שנסמכתי על איבס בעניין זה איננה נכונה. אני הפנתי בהערות למחקרים של סיימון דיין, שערך מחקר שטח בסטמפורד היל בקהילת חב''ד שם ומצא שהעמדה הזאת, לפיה הרבי הוא אל ומותר להתפלל לתמונתו, קיימת גם קיימת ביותר מקהילה אחת.
ג. ספרו של דיויד ברגר, אליו הערתי, הוא ספר ביקורתי מאוד אבל נאספו בו עשרות ציטוטים, וקטעי עיתונות שפורסמו על ידי חסידי חב''ד מהזרם האלוקיסטי – כינוי שלו ושל דיין המכנה אותם בוראינוניקים – המלמדים על תפילה לרבי כאלוקות גמורה.
ד. אני, בניגוד לכותבים כאן, לא יורד לשפת רחוב ולא משמיץ איש, כולל לא את האלוקיסטים. אני סבור שהשקפתם נולדה מפרשנות מסויימת בדברי הרבי עצמו והיא איננה נובעת מבורות כלל וכלל על אף קיצוניותה.
ה. הררי ביקש 'הוכחות' ו'מספרי טלפון'. נו שויין. אני בקשר עם אנשים כאלו יום יום וזה לא רק שלושה 'מטורפים' כפי שהררי טען כי אם אנשים נורמטיביים לחלוטין, בעלי השקפה 'קצת' חריגה. לא רציתי לצרף משום כבוד התנועה וכבוד החסידים, אבל במאמר – שאיש ממגיבים לא קרא – ישנן הפניות מוערות למחקרים העוסקים בכך והזכרתי שניים לעיל ובהם ציטוטים למכביר מעשרות בני ובנות הפלג הזה.
ו. כלל לא משנה מתי נאמרו דברי הרב עובדיה, ומי שטוען על התיישנות דבריו ודברי הרב מאזוז טועה ומטעה. הרב עובדיה והרב מאזוז לא דיברו נגד תנועת חב''ד כתנועה אלה נגד האלהת בשר ודם. הם הבינו ומבינים זאת כך עד היום ואין תפוגת תאריך לדברי תורה… כך שאינני מבין מה עניין יושרה לכאן.
ז. כאמור, איש מהמגיבים לא קרא את המאמר, אבל אני חייב לומר, שבעיני כשהרב וולפא אומר שמותר לתלות את תמונת הרבי ולהתפלל אליה – בציטוט מפורש לעיל – יש בזה משום הוכחה לצד שאר המקורות מכולם התעלמו המגיבים בשיטתיות. יחד עם זאת, משום הדחק אני נאלץ להביא רשימה חלקית ביותר של מקורות למטה, מן הארץ ומן העולם כדי להבהיר שהשקפה זו קיימת. היא לא נובעת מבורות, וציטוטים רבים מרבנים ומחסידים המחזיקים בה ממלאים למכביר, את ספרו של ברגר אליו הפנתי.
ח. כאשר בעיתון מרכזי כמו בית משיח מופיעה תמונת הרבי ותחתיה כתוב: 'זה אלוקינו לו חיכינו', כפי שהעיר כבוד הרב מאזוז שליט''א, אינני סבור שמדובר בשוליים.
ט. יובהר כי דעתי בעניין 'צימצום לא כפשוטו' שונה לחלוטין מן הדעות שהושמעו כאן, ונדמה לי שהכותבים לא עיינו ולא הבינו דבר וחצי דבר במשמעות העמוקה של מושג זה: אין בנמצא כלל מציאות לבד ממציאות הקב''ה. זה עניין צמצום לא כפשוטו – לית אתר פנוי מניה, ואלעס איז גוט וגאט איז אלעס. ועיינו במאמר ובציטוט הצמח צדק לעיל. כל מה שהובע כאן כאילו המציאות והקב''ה הם שני דברים נבדלים איננו תואם השקפת החסידות ועל דבר פשוט כזה צריך לנהל ויכוח נפרד.
י. למרות האמור, ועם כל הצער על הפגיעה במי שנפגע – אם כי מי שקרא את המאמר לא הבין ממנו שהוא אנטי פלג כלשהו בחב''ד, כולל האלוקיסטים – האמת חשובה לי יותר מכל, ועל כן אני ממשיך לאחוז בדעתי ובנוסף אני מצרף מעט מזעיר מקורות אינטרנטיים נגישים, שאני מניח שרוב המגיבים לא יעיינו בהם כשם שהגיבו על מאמר שלא קראו, ורק לצורך התיעוד… ובהם תיאור השקפת האלוקיסטים. אגב, לאחד הבלוגים, של הרב אריאל סוקולבסקי, קוראים: rebbegod… וזה בלוג של רב חב''די, אלוקיסט, מארה''ב עם קוראים ותומכים רבים… לעיל כתב הררי: ''בוא נסכם שמי שלא יצליח להשיג מניין של אנשים שיסכימו עם הרעיונות שהוא מביע, יפרסם מאמר התנצלות''. אל דאגה, למרות שפע התומכים בעמדה זו, שרק מקצתם נזכרים למטה, אני לא מצפה לשום מאמר התנצלות.
בברכת שבוע טוב
וקריאה מהנה
אלון
הגב
יחיאל הררי
כ״ב באדר א׳ ה׳תשע״א (26/02/2011) at 21:25
אלון היקר,
א. ברוך השם שההר הוליד עכבר ועכשיו מדובר רק בפלג היותר קיצוני. לא כך כתוב בעמ' 149. שם כתוב ''חסידים רבים'' (למה בכלל לכתוב דוקטורט על פלג קטן וקיצוני כל כך? ומה קרה לטענה שהרבי טען זאת על עצמו? אם הייתי יודע שאתה מתכוון רק לכמה משוגעים, מן הסתם לא הייתי מתאמץ לכתוב את רשימת הביקורת הזאת).
ב. לא טענתי טענה לגבי איבס (צריך להבדיל בין טענות לעמדות, הערכות וכהנה), הבעתי עמדה שאינה מתלהבת מהמקורות ''בחסידות''. מבלי להעליב, קריאה במאמר לא מעידה על העמקה בתורת החסידות ובפניה הרבים (לא ברור איך ברגר או חוקרים אחרים שייכים לעניין. מברגר אתה גם לא יכול ללמוד אודות האוטנטיות של תפיסת הבורא בחב''ד, ולכן כתבתי מקורות בחסידות ולא מקורות אקדמיים ביקורתיים).
ג. אני לא יודע מהיכן אתה מסיק שהמגיבים לא קראו. לי דווקא נראה שכן. אבל לא נראה לך מוזר שחב''דניקים יצטרכו לקרוא מאמר שמוכיח להם שהם חושבים שהרבי הוא הקב''ה? אני במקומם, וללא סקרנות לגבי התפתחויות מחקריות לא הייתי אפילו ניגש למאמר שכזה.
ד. לא אכנס לדיון על ברגר וכו' (אולי בהזדמנות אחרת, נראה פחות רלוונטי לרשימה זאת), אבל מה הערך בלשכתב ספר ישן שלו, שזכה לביקורות ועימותים מכל הכיוונים, וששום חסיד לא יסכים עם הכתוב בו. לפי ההיגיון הבריא, אם היית כותב מאמר נכון, אף אחד לא היה צריך להתבייש באמור, אלא להתגאות בכך שניסחת נכון את האמונה החב''דית.
ה. לא קונה את הסיפור על החברים שלך. ובכלל אם הם כל כך מאמינים שהרבי הוא הקב''ה, אז אדרבה, לכבודם תפרסם את שמותיהם. מה, הם מתביישים באמונתם?
ו. אני בניגוד לרב עובדיה חושב שצריך לנדות מקהילת שומרי אמוני ישראל כל מי שסבור שהרבי הוא הקב''ה. ואם אתה מכיר כאלה, אתה רשאי למסור להם זאת בשמי (ועדיין לגבי הרב עובדיה זו פליאה כל כך גדולה שהוא מאמין שהרבי חשב שהוא הקב''ה ובכל זאת הפך עם השנים לתומך כל כך נלהב שלו ושל החסידות).
ז. התייחסתי כבר לרוב הציטוטים שהבאת ואתה חוזר עליהם שוב, ולא נראה לי שיש צורך לחזור על הדברים. בייחוד בכך שלא הוכחת בשום שלב ובשום דרך את הטענה המבזה שהרבי טען שהוא הקב''ה. יחד עם האמור, אני לא שם את עצמי כדובר חב''ד. הטענה המרכזית שלי היא שאתה טועה בקריאת תפיסת הבורא בחסידות על פי התניא ועל פי הרבי (וכל הרביים שבדרך), ומכאן טועה גם בהבנת רוב החסידים. אל תופעות אחרות שעשויות לעורר מחלוקת; תרעומת; ביקורת – אני לא מתייחס כאן.
ח. אני קצת עמוס מדי מכדי לעיין בכל ההפניות שצרפת. ממה שהתרשמתי מדובר על משיחיותו של הרבי. אבל כאמור אם אראה בכך ערך אעיין לעומק ואגיב. כרגע אם מסכמים, אתה בכל מקרה מדבר על פלג מאוד קטן, שבעיני אם בכלל קיים הוא אפילו לא שווה התייחסות. כך שממדי המחלוקת הצטמצמו עד מאוד. ועדיין, מה הבעיה להביא תגובה של עשרה אנשים (בוא ניפגש נרים טלפון לרב וולפא ונשאל אותו לדעתו בנושא, למרות מה שקראת, או בוא ניסע יחד לצפת וננסה לדוג את אותם עשרה עליהם אתה מדבר. אם נצליח – מאמר התנצלות מובטח, אז אולי שווה המאמץ).
כל טוב,
יחיאל
הגב
אלון דהן
כ״ב באדר א׳ ה׳תשע״א (26/02/2011) at 23:55
שלום יחיאל,
א. להלן הציטוט המדוייק!!!, כדי למנוע אי הבנות: ''אל האמונה הזאת (=המשיח וחזרתו השנייה), הוסיפו הזרמים היותר רדיקליים!!! בחב''ד, את האמונה שהאדמו''ר האחרון לא נפטר ושהוא אינקרנציה אלוהית המתקיימת כעת כבעבר… ההכרזה 'יחי אדונינו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד' זכתה לווריאנט בכיוון האלוהי בקרב גורמים חב''דיים מסויימים!!! בעיקר בצפת!!! כאשר הומרה בהכרזה 'יחי אדונינו מורנו ובוראינו'…''. (עמ' 149 במאמר). כלומר שחור על גבי לבן מודגש שאין זו עמדה רשמית של חב''ד אלא עמדת הזרמים היותר רדיקליים וכו'. זה דבר שניסיתי להסביר לעיל ומשום מה כתוב במאמר, והובן על ידך אחרת לחלוטין!!!.
ב. העניין המרכזי נועד להדגיש שלא מדובר במשוגעים או באנשים טפשים. חלקם תלמידי חכמים אמיתיים אשר פרשנות מסויימת בדברי הרבי זצ''ל עצמו הובילה אותם להיכן שהובילה. לא מדובר כאן בעמדת חב''ד אלא בעמדת הזרם הזה כפי שהודגש יותר מפעם אחת במאמר, ואני חושב ששבעים פנים ויותר לתורת חב''ד, וגם הפרשנות הזאת ראוייה לעיון מחקרי.
ג. איבס כלל!!! לא היה סמך בעניין זה, אלא סמך מצטרף למושגים בתיאולוגיה הקבלית חסידית של חב''ד ואין כאן מה להוסיף, פשוט מראה שצריך עיון נוסף.
ד. כל הלינקים שהובאו, מדברים על הזרם שדיין במחקרו כינה הבוראינוניקים. כאמור הוא ערך מחקר שטח מקיף ושוחח והקליט חסידים מן הזרם האלוקיסטי בקהילת סטמפורד היל באנגליה. הלינקים האחרים מספקים מקורות נוספים לכך שקיימים גם קיימים מאמינים להשקפה זו, והשאלה אם מדובר בשוליים כלל לא מוטלת בספק והודגשה בפתח המאמר באופן ברור ומפורש. מי שרוצה להבין אחרת כמובן יכול אבל לטעון שאני בקשתי לבסס את השקפת חב''ד כולה זה במקרה הטוב אי אמירת אמת.
ה. ברגר לא הובא במאמר בגלל עמדותיו הביקורתיות. הוא הובא משום שבספרו ובמאמריו הוא אסף עדויות שטח, בעיקר כתובות, של אנשים המאמינים שהרבי הוא אל. גם ברגר וגם אנוכי הקטן לא טוענים שזו עמדת חב''ד הרשמית. אבל איננו מתעלמים מן הזרם הזה. אני, במקום לבזות את בני ובנות הזרם האמור, מבקש לחקור ולבחון כיצד צמחה השקפתם. ומתברר שהם כלל לא טיפשים או חסרי בינה כפי שניסו לרמוז. יש וצריכה להיות מחלוקת ל דבריהם, אבל מכאן ועד דמוניזציה שלהם הדרך רחוקה מאוד.
ו. אתה עמוס לעיין בהפניות, אבל אני מקווה שקוראיך קצת פחות עמוסים ויווכחו לדעת שקיימת השקפה כזו, ואותה התכוונתי לתאר כמובא בציטוט לעיל.
ז. אני באמת לא מצפה למאמר התנצלות. אולי סיפור ימחיש זאת: לפני הרבה שנים כתבתי מאמר בספר 'שי ליוסף' שנכתב לכבודו של מורי ורבי הפרופ' יוסף דן. המאמר עסק באספקט מסויים במשנת חב''ד ובמשיחיות, ומאז עבר זמן, למדתי וזכיתי להעמיד תלמידים הרבה שגם מהם למדתי, והבנתי שטעיתי בדברים שכתבתי שם. בדוקטוראט שלי יש פרק שלם המפריך את עיקרי טיעוני במאמרי האמור, והפרק הזה היה קשה בעבורי כקריעת ים סוף. להפריך מאמר שאני עצמי כתבתי לא היה דבר קל, ואני לא חושב שאני יכול לצפות ממך למאמר התנצלות משום שצריך אתכפיא רבה בעבור זה.
ח. אתה חוזר ואומר שיש קשר בין המאמר הזה לבין הדוקטורט שלי, וזה כמובן אי אמירת אמת פעם נוספת. אין ולא היה כל קשר בין האמור במאמר זה לבין הדוקטורט.
כל טוב
ושבוע טוב
אלון
הגב
יחיאל הררי
כ״ג באדר א׳ ה׳תשע״א (27/02/2011) at 7:20
ידידי, מתנצל אם טעיתי בעניין הדוקטורט.
נדמה שדי לקרוא את הפער בין התגובות הראשונות שלך לאלה האחרונות כדי להסיק שרשימת הביקורת עשתה את שלה.
הרבי הוא כבר לא הקב''ה, ובסוף תכיר בכך שגם השלושה וחצי אנשים שעליהם שמעת לא שייכים לחב''ד, מנודים מכל מסגרת, אסור להגיד אחריהם אמן וכו' וכו' והם לא יונקים משום פרשנות לגיטימית.
(הנה פסק דין כנגד שלושת האנשים המדוברים עוד בשנת 98′ ומאז לא שמעתי שמישהו שמע אודותיהם או מדבר עליהם). כך שבטח לא מדובר בתלמידי חכמים או באנשים שפויים וראויים ליחס או למחקר (אלא אם אתה פוקו :)).
ובנימה חברית, כשומר מצוות אני מבקש ממך, אם אתה פוגש באנשים כאלה – אל תהיה נייטרלי. תוקיע אותם! תנדה אותם! תחרים אותם! האמונה שלהם אינה לגיטימית והיא חורגת מגבולות היהדות ובוודאי שאין לה דבר וחצי דבר עם החסידות.
בהצלחה וכל טוב,
יחיאל
הגב
אלון דהן
כ״ג באדר א׳ ה׳תשע״א (27/02/2011) at 0:05
דבר נוסף, הרב עובדיה מעולם לא חזר בו מביקורתו. יחד עם זאת, הוא מעולם לא יצא נגד חב''ד כתנועה או נגד הרבי בכללות, אלא רק נגד ההשקפה המסויימת הזאת, כפי שהובעה בדבריו וכפי שחזר עליה הרב מאזוז. לטעון שהוא הפך לתומך של הרבי זצ''ל זה פשוט לא נכון. צא ולמד, מאז פרסם הרב עובדיה את הפסק הידוע שלו, בקובץ תורה שבעל פה כא, בעניין מסירת שטחים וכו', תהום נפערה בין שני האישים והיא מעולם לא אוחתה. יחד עם זאת, הרב עובדיה הקפיד בכבוד הרבי ובכבוד החסידות וכך גם היום. וכן, אני מכיר היטב את הציטוטים שנאספו משמו שמשבחים את הרבי. כל זה לא הופך אותו לתומך…
הגב
אלון דהן
כ״ג באדר א׳ ה׳תשע״א (27/02/2011) at 20:11
נו שויין,
יקירי, אתה מיחס גדולות ונצורות לרשימתך… אם תקרא תראה שמעולם לא הכחשתי את העובדה שמדובר בקבוצה מסויימת. לא זה לא רק שלושה 'משוגעים' כפי שאתה טוען וודאי אין מדובר כאן בתנועה שלימה וודאי אינני חוזר בי מדבר שכתבתי לעיל או במאמר. לגבי הנייטראליות, אומר כך: כאדם, יש לי דעות ואני מביע אותם במסגרות הראויות לכך. כחוקר, אין ואסור שתהיינה לי דעות. אין תפקידי להוקיע איש ואינני מוקיע קבוצה או אדם על דעותיהם. אינני איש הלכה לפסוק וממילא לא יקבלו הנשים הללו את פסקי גם לו הייתי איש הלכה. אני חוקר כמו אדם שהגיע מכוכב אחר ללא נטיות עד כמה שניתן. ביחס לדבריך, אתה מנסה להראות שינוי שחל בי ואין הדבר כן כלל. מדובר במצב בו קראת מאמר, הבנת מה שרצית, ולבסוף כאשר מביאים ציטוט מדוייק!!! המראה כי כבר בראשית המאמר מודגש שמדובר בזרם מסויים ומצומצם, אתה טוען שרשימתך חוללה פלאים. חסר לי כאן קצת יושר אינטלקטואלי, הרי כבר במאמר גופו הדבר מודגש באופן ברור ושאינו יכול להשתמע לשני פנים… אז מה השינוי כאן??? כחוקר, לטעון שלקבוצה זו או אחרת אין קשר ליהדות ואו לחסידות, זה לא מבטל את עצם קיומה ואין זה מתפקידי. מאמריו של סיימון דיין, ומאמריו וספרו של ברגר מלאים בציטוטים מכל רחבי העולם, של אנשים שעובדים את הרבי כהתגלמות האל בגוף בשר ודם. אינני רוצה להכביר מילים בעניין זה, התעלמות מקבוצה זו לא תעלים אותה, והיא בהחלט שווה מחקר על אף היותה קטנה. ודבר נוסף, אני לא חושב שהם טיפשים או משוגעים. השאלה ההלכתית נידונה באריכות במאמרי, סוגיית השיתוף והלכות ע''ז, ולזה כמו גם לדיונים התיאולוגיים ולפרשנותם, או לפרשנותם לתורת הנפש כלל לא התייחסת. למעשה רשימתך מתייחסת רק לחלק האחרון של המאמר, הכולל אולי ארבעה עמודים מתוך ארבעים!!! לא רציני, חובבני, קצת מעליב אבל אינני מבקש יותר מאשר זה בדיוק: ביקורת עלי ועל מאמרי היא לגיטימית!!! דיון על הבנת המאמר ותוכנו בהסכמה או אי הסכמה הוא לגיטימי. בשום אופן לא לגיטמי לסתום פיות ולאיים בתביעות. אגב, כדאי ומומלץ לקרוא טוב וללמוד היטב את מחקרי השטח בתחום ולהיכנס לבלוגים של הזרם האלוקיסטי. מדובר אמנם בזרם קטן, אבל הוא מאתגר את החסידות מבית ואת היהדות כולה מחוץ, וכחוקר זה מעניין מאוד. אני מניח שלפי גישתך גם השבתאות לא ראוייה למחקר, או הפרנקיסטים שהיו מיעוט שנולד מתוך השבתאות והפקיעו כל זכר ליהדות, בטוענה שהפרנקיסטים היו מיעוט מוקע. כמובן שזה לא רציני ולא ראוי… אני בעד פירסום כל תגובה נגד או בעד, ונגד כל צנזורה, אלא אם כן תגלה שעשיתי דבר בזדון וזייפתי מסמכים כפי שעשו אי אילו היסטוריונים חדשים… עד אז, אין תחום שהוא לא לגיטמי!!!
כל טוב
והרבה אושר
בידידות
אלון
הגב
יחיאל הררי
כ״ג באדר א׳ ה׳תשע״א (27/02/2011) at 21:21
אחי, מה נהיה עם ה'נו שוין' הזה. שנינו מזרחיים לא? אולי עדיף 'דחילק', או משהו בסגנון..
אני עוצר לרגע את הפינג פונג הציני בינינו, ושואל ברצינות – אתה עדיין סבור שהרבי טען/חשב/סבר שהוא הקב''ה, עוד לפני שהתמנה ובמשך 40 שנות נשיאותו, ומי שלא הבין זאת לא הבין את הרבי כראוי?
אולי אני לא מבין נכון את המאמר – אבל תוכל לחדד בבקשה במשפט אחד את שאלת המחקר העיקרית.
כי איך שאתה מציג את הדברים כרגע, עולה הרושם כאילו רק חקרת איזה פלג קיצוני וזניח בחסידות ולא כתבת 40 עמודים על 'חבורת אלים' ו'סטייה מדרך הבינוני על-פי תניא' שקידם הרבי ב'חדשנותו' וכהנה.
אם לא הבנתי נכון את טענתך העיקרית, ובאמת רק התכוונת לאותה קבוצה קיצונית, וכל המחלוקת בינינו היא באם מדובר ב-20 סוטים או ב-3, אז אני באמת מתנצל, לוקח את כל הדברים חזרה (וחבל שבזבזתי זמן יקר), משפר את כישורי הבנת הנקרא שלי ואפילו, כאמור, תומך במחקר עד מאוד.
והערות צדדיות:
1. מה הכוונה בחוקר אובייקטיבי או נייטרלי ערכית. הרי מרגע שהחוקר בוחר את מושאי המחקר שלו, בטח בתחום מדעי הרוח והחברה, הוא כבר מצביע על העדפות מסוימות ועל מידה של שיפוטיות. אין בחינה מחקרית נטולת הטיה ערכית, גם אם היא מוסוות או בלתי מודעת.
2. אל תעלב מהביקורת. אני יודע שציפית שיתייחסו לכל מילה שכתבת, אבל 'נו שוין', יש מגבלות לרשימת ביקורת בבלוג, בייחוד כזאת שמנסה להתייחס לכיוון הכללי של המאמר. תעדכן אותי אם תזכה אי פעם לביקורת ארוכה מ-2000 מילה על ספר שתכתוב או מאמר שתפרסם, ושתתייחס לכל היבט תיאורטי שתצרף למחקר.
3. לא יודע מה אתה מתלונן על 'סתימת פיות'. בינתיים כתבת בבלוג, שנועד להפיץ חסידות, לא פחות מ-10 תגובות ארוכות שאינן מחמיאות לחסידות, ולא צונזרת בשום שלב.
4. אתה מבלבל את הטיעון שלי. אין בעיה לחקור תנועות אזוטריות. אך חשוב לדייק ולהבהיר שהם הוציאו עצמם מכלל החסידות, ורוב מניינה ובניינה של החסידות מוקיע אותם בכל שלב ובכל דרך. את ההבהרה הזאת אתה צריך להכניס למאמר, ואז לא יהיו כל טענות נגד מחקרך (לפי האנלוגיה שלך זה בערך כמו שגרשום שולם היה אומר שהבעש''ט הוא תלמידו של שבתאי צבי).
רק טוב,
יחיאל
השארת תגובהTRACKBACKS 1COMMENTS 15
אלון דהן | 6 בספטמבר 2014 בשעה 21:30
אין לי אלא לפרסם כאן את תגובתי לדברי הררי שם. הנראה בעיני שחוסר הדיוק, והצנזורה מחבלים בהבנת הפולמוס שנתגלה בין הררי לביני בעבר. ראשית כדי למקם את הקורא בפרופורציות הנכונות, מן הראוי לקרוא את המאמר, שם כתוב כי: "אל האמונה הזאת (המשיחית), הוסיפו הזרמים היותר רדיקאליים (!!!) בחב"ד את האמונה שהאדמו"ר האחרון לא נפטר ושהוא אינקרנציה אלוהית המתקיימת כעת כבעבר…". (עמ' 149). בדוקטורט שלי, בניגוד לדברי הררי, לא עסקתי בעניין הזה כל כך. אבל בכל אופן, גם במאמר הנוכחי מודגש שזו קבוצה קטנה. כעת לעצם העניין, הררי צודק שאצל כל אחד יש את עניין הבחינה האלוקית המפכה במציאות כולה, אבל יש אנשים שאצלם זה בגלוי, ואז הם הופכים ביטוי מוגשם להווייה השמימית הנשגבת ביותר, וכן הרבי כתב דברים מפורשים בעניין, שהובנו כך גם על ידי בני תורה שמגיעים 'כמעט' לרמתו של הררי – הרב עובדיה, הרב מאזוז, הרב שך ועוד. בכל אופן, בשעתו פרסמתי באתר התבוננות, כמה תגובות, עד אשר משום מה דברי החלו להתעכב, וגם דברי מגיבים אחרים, והבנו שהררי משתדל לצנזר. הדיון עצמו הפך לחד ממדי, ועבר לאתרים אחרים – בחדרי חרדים, ולאתר של תומר פרסיקו. שם העמדות חזרו להיות מגוונות, חלקן כללו תמיכה בדברי וחלקן כללו תמיכה בדברי הררי. הררי עצמו פנה אלי לאחר ששלחתי לו כמה אתרים אלוקיסטיים חב"דיים והוא נמנע מלפרסמם, בטענה שלצערו משום מה המייל הגיע לספאם…, אני חדלתי מלהתווכח, אבל יעיין הקורא במקורות הבאים וישפוט לפי תגובתי שם באתר של הררי, והאם באמת לאור ריבוי המקורות שכאן, ועוד יותר במאמר, האם הררי לא מיתממם ומתעלם באמרו: "בדיון שקיימנו בבלוג התבוננות לפני כשלוש שנים ביקשתי מד"ר דהן שמות של מניין אנשים האוחזים בגישה "האלוקיסטית", בארץ או בעולם. חסידים שפויים שלא נודו מקהילותיהם. האתגר נותר בעינו.":
שלום יחיאל,
העניין רחב ואולי אתחיל מן הסוף: 1. אכן הופעתי בכנס משיחי, אבל התמונה המצורפת איננה שייכת לכנס האמור כי אם לכנס אחר, אקדמי דווקא, ולכן הכיתוב תחתיה מטעה. בנוסף גם התראיינתי לעיתונות החב"דית, וחסידי חב"ד מכל הפלגים מצאו עניין בעבודתי – כולל במאמר שאתה מתארו כחוץ קונצנזואלי בחב"ד. עניין זה שייך להשקפה עקרונית שלי, ולפיה אני אופיע בכל מקום שבו יחפצו להקשיב לדברי ואו יחשבו שיש בהם ערך כלשהו, וכך אני נוהג בלי לצנזר איש, זרם או רעיון כלשהו.
2. מסוף דבריך אתה רוצה להדגיש את הטענה שמדובר בגורמי שוליים. שאלתי היא יותר מרחיקת לכת: לא כמה שולית העמדה שהיצגתי בחב"ד אלא האם זו היתה עמדתו של הרבי מליובאוויטש עצמו? וכאן אני עונה בחיוב גמור!!! ומכאן שזה כלל לא רלוונטי אם עמדה זו היא קיצונית או לא. אם היא משקפת עמדת שוליים או לא. אני לא עוסק כלל בשוליות הרעיון, כי אם רק בהשקפה של הרבי מליובאוויטש. והוא אומר את הדבר הבא: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום…שפסוק זה נאמר על ידי משה, וכולל גם אתפשטותא דמשה שבכל דרא ודרא, נשיא הדור שנקרא 'אנכי', כמו 'אנכי' שלמעלה… בחינת הכתר ודוגמתו בכללות נשמות ישראל, ש'אנכי' קאי על בחינת היחידה, בחינתו של נשיא הדור" (התוועדויות א, עמ' 184). ציטוט זה מלמד שני דברים מפורשים: א. 'אנכי' הוא הקב"ה והוא נשיא הדור, משה. לכן יכול היה משה לדבר בתורה בגוף ראשון ולומר 'אנכי נותן לפניכם היום' או 'ונתתי עשב', כי האנוכי הזה הוא 'בחינת הכתר' – הדרגה הגבוה ביותר באלוקות. ב. לכל יהודי יש ניצוץ מהבחינה הגבוהה הזו, והיא יחידה. גילוי יחידה בכוחות הגלויים זה גילוי מה שהרב גינצבורג אומר בהרצאותיו, איך שאין צמצום כפשוטו אצל נשיא הדור, שהוא אלוקות ואלוקות זה הוא. ובמקום אחר אומר הרבי מליובאוויטש: "…שצדיקים אינם מציאות בפני עצמם, מציאותם היא אלוקות. וזה הפירוש המדובר בחסידות בכלל, ובמאמרי כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר הכבוד מנוחתו בפרט, בפירוש מאמר הזוהר: 'מאן פני האדון הוי'? דא רשב"י', אשר לכאורה כיצד ניתן לומר על נברא 'מאן פני האדון ה'?', רק שמאחר ורשב"י היה בטל לגמרי והוא לא היה כלל מציאות לעצמו, ניתן לומר עליו 'מאן פני האדון האי"…". (לקוטי שיחות, כרך ב עמ' 444 – 445). והרי ידוע שיצא היעב"ץ נגד מאמר זה ודומים לו בזוהר וחשב להגיה את הזוהר בגלל בעיות השבתאות, ולבסוף לאחר שהגיה אמר שאולי היה עדיף בכלל להשמיט את כל זה מן הספר בדפוסים הבאים, כמובא בארוכה בספרו 'מטפחת ספרים' (פ"ד אות מב). על מאמר הזוהר הנ"ל כתב היעב"ץ: "לשון זה חירוף וגידוף הוא בודאי, ובזה אינני נושא פנים למי שיהא, אפילו יהא רשב"י האמיתי (ח"ו לחשדו בכך, שיקבל עליו לעשותו אלוה…)". משמע שהיעב"ץ הבין בדיוק כמוני שמדובר כאן בהאלהת אדם והסתייג. אבל גם הרבי מליובאוויטש התייחס לביקורת של היעב"ץ, שהבין את הקטע נכון, ושלל את ביקורתו לא בגלל שלא הבין, אלא בגלל שאין כל פסול באמונה שצדיק ובורא חד הוא!!!. וכך כותב הרבי מליובאוויטש: "מה שפירש שם בפירוש ניצוצי אורות בשם היעב"ץ… מבואר להיפך, שזה קאי עלך הוי'…" (אגרות קודש, ח,ד ע' נג). והיה והדברים שעד כה לא הספיקו, הנה דברי הרבי בהקשר זה במקום נוסף: "…לא ראיתי שכתוב כך במפורש בחסידות, ואולם זהו הרגש, ובמילא מי שמרגיש כך מרגיש כך, ומי שלא אינני רוצה להתווכח עמו – יהי לו אשר לו. במילא לא שייך להקשות קושיות על ממוצע, מאחר וזה עצמות ומהות כפי שהכניס עצמו בתוך גוף, ועל דרך מאמר הזוהר: מאן פני האדון? דא רשב"י, או כשם שבעת השליחות אפילו מלאך נקרא בשם ה', או כשם שמשה רבינו אמר [בתורה] 'ונתתי עשב'…". (לקוטי שיחות ב, עמ' 510 – 511). כעת ישנו הביאור שלי, שהובן כך על ידי: הרב עובדיה יוסף, הרב יצחק הוטנר, הרב פרופ' יעקב ניוזנר, הרב שך, הרב מזוז ועוד, וכן על ידי מספר עצום של חסידים, שכפי שאתה יודע אני נפגש איתם הרבה, ולא נמנע מלהופיע בכנסים שלהם. ואתה חושב שהם והיעב"ץ ואני הקטן לא מבינים, ואנו נוהגים כפיל בחנות חרסינה. אם כן אצטרך להביא ראיות נוספות לעיקרי הטיעון. בהקדמת הספר 'עבד לעבדי השם' כתב הרב מאזוז, ראש ישיבת 'כסא רחמים' את הדבר הבא: "מי הרשה להגיד על בשר ודם ביטוי כגון: "עתיד כ"ק אדמו"ר שליט"א לעשות מחול לצדיקים והוא בתוכם, וכל אחד מראה עליו באצבעו ואומר: הנה אלוקינו זה"?? כפי שראיתי בשבועון 'בית משיח' תמוז התשנ"ה. והם חושבים שמוסיפים כבוד לאדמו"ר רחמנא ליצלן מדעותיהם ושיבושיהם… ומכאן אתה למד, למה ששגור בפי חסידי חב"ד בשם האדמו"ר, על עצמות ומהות אין סוף ברוך הוא, שכאילו מתגלם בצדיק, ובגוף וכו' וכו', שאסור להאמין בדברים אלו…". מדברי הרב מאזוז, שודאי יודע את מה שאני ואתה יודעים ואולי קצת יותר, אין מדובר במיעוט שולי וודאי שלא מדובר בהבנה מוטעית שלי את הטקסטים – יש כאן קבוצה שרואה בצדיק אלוה. לא נעים למישהו או כן נעים זה כבר עניין אחר. ולעניין תמונת הרבי על כותל המזרח, המצוייה כך בכמה וכמה בתי חב"ד בהם ביקרתי, כותב הרב מאזוז: "וראיתי בדרום אפריקה בתמוז התשנ"א לוח 'שיוויתי' בבית האכסניא שלי, יהודי ישר ותמים, ומעליו תמונת האדמו"ר מליובאוויטש, ונזדעזתי…". ומעניינת לא פחות תגובתו של הרב שלום וולפא לעניין – שלא ידוע כדמות שוליים בקרב חסידי חב"ד, וגם הוא מבין משהו בתורת הרבי. הוא לא טוען שיש כאן 'הבנה מוטעית', או אי הבנה. הוא רק טוען שאמונה זו שהצדיק הוא אלוה איננה חריגה ואיננה עבודה זרה או שיתוף, כי הצדיק איננו מציאות לעצמו וכל כולו הוא אלוקות, ולכן אין כל פסול בקביעת תמונתו על לוח שיוויתי: "ובאמת אינני מבין מה הרעש בעניין התמונה שתלו מעל ה'שויתי'…ואקוה שלא אגרום 'דפיקות לב' לאף אחד, אם אעיר שגם עצם העניין שבהשגחה פרטית נתלתה תמונת הצדיק מעל ללוח 'שויתי' אינו איום ונורא כל כך, ואין צריך לקרוא על זה 'רחמנא ליצלן'. שהרי מי שרגיל בספרי גדולי החסידות יודע, שכל יהודי ובפרט צדיק וקדוש הדור, יכולים להגיע בעבודתם גם למעלה משם הוי' (שעל זה מורה לוח 'שיויתי הוי' לנגדי תמיד')…" (וולפא, ותורה יבקשו מפיהו, עמ' 195). ולמעשה ניתן לומר שכל החלק, מעמ' 190 – 219 בספרו של וולפא עוסק בעיקר בעניין האלהת הצדיק. מכאן שהשם איננו שגוי ופרובוקטיבי, וכך גם הבינו זאת אנשים מתוך חב"ד המחזקים את ההשקפה לפיה הרבי הוא גילוי אלוקות ללא צימצום כמו הרב וולפא, וכמו הרב גינצבורג שרואה ברבי מליובאוויטש אינקרנציה אלוהית, (וראה: יהונתן גארב, יחידי הסגולות יהיו לעדרים, עמ' 151 ובריבוי מקומות). עניין זה, אף שאתה מנסה להציגו כשולי, מצוי בתרבות הפירסום הענפה של חב"ד, ובייחוד בשלטי חוצות: 'זה אלוקינו לו חיכינו', כאשר מתחת לכיתוב זה מופיעה תמונת הרבי, או 'לעולם ה' דברך ניצב בשמים', כאשר מתוך שמים כחולים מופיעה תמונת הרבי ועוד. אלה אינן תופעות שוליות, וכבר דן במגמות הללו פרופ' בילו בריבוי מקומות ואכמ"ל. על כל פנים, ולסיום: אם אתה צודק בביקורתך, אזי טועים כל אותם חסידי חב"ד – כולל הרבי עצמו שדבריו המפורשים הובאו כאן, וחלקם אף נזכרים במאמר הנ"ל. בנוסף עליהם טועים גם הרב הוטנר, הרב מאזוז, הרב עובדיה, הרב וולפא, הרב גינצבורג ועוד שכולם הבינו את הדברים כפי שהסברתי אותם במאמרי הנזכר. אם אכן כך, אשמח לחזור בי במאמר נפרד. ואולי תוכל גם לשכנע את כל האמורים לעיל גם הם, לחזור בהם מהבנתם… עד אז – נחתום בחיוך ובשלום, ושוב תודה על הביקורת, למרות שכאמור אינני מקבלה כלל ועיקר, וכאן הבאתי רק מקצת טיעוני כנגדה…
עין הקורא | 7 בספטמבר 2014 בשעה 18:49
מהמקורות שמביא משתמע ההיפך הגמור. הרבי מתבטל לגמרי כלפי הקב"ה ואין לו מציאות אישית כלל. הוא רואה את עצמו כאין ואפס כלפי בוראו, כל הווייתו הוא כלי לשליחותו של בוראו ו'לית ליה מגרמיה כלום'. הרבי הרי היה מתפלל לבוראו בביטול ובהכנעה גמורה, ומקיים מצוות בוראו במסירות ובדבקות כעבד נאמן. לא היו לו חיים פרטיים. כל חייו היו קודש לעשיית רצון קונו והוא לקח על עצמו אחריות לכלל ישראל ולכל יחיד ויחיד, גם הרחוקים והנידחים ביותר. לוואי שניקח מעט ממידותיו.
בברכה, ש.צ. לוינגר
ינון | 7 בספטמבר 2014 בשעה 21:13
הרב לוינגר, כיצד תסביר את הציטוט הזה, שהביא אלון דהן לעיל, (וכמדומני שפירשו שם כראוי): "ראה אנוכי נותן לפניכם היום…שפסוק זה נאמר על ידי משה, וכולל גם אתפשטותא דמשה שבכל דרא ודרא, נשיא הדור שנקרא 'אנכי', כמו 'אנכי' שלמעלה… בחינת הכתר ודוגמתו בכללות נשמות ישראל, ש'אנכי' קאי על בחינת היחידה, בחינתו של נשיא הדור".
לא מדובר כאן על הבחינה של 'לית ליה מגרמיה כלום' השייכת בכל יהודי שזכה לקנות את מידת הענווה, אלא על מעלה מיוחדת שאינה מצויה אלא בנשיא הדור ומי שאינו נשיא הדור אינו שייך אליה. הדימוי בין 'אנכי' ל'אנכי שלמעלה' מרמז על כוונות אחרות לגמרי….
יחיאל הררי | 7 בספטמבר 2014 בשעה 20:19
שלום ד"ר דהן, נראה לי שיותר פשוט לתת לינק לדיון כולו:
דרך אגב מעולם לא צונזרת. העברת תגובה עמוסת מקורות והמערכת שלחה אותה אוטומטית לספאם. כשגיליתי את התגובה היא מייד אושרה. לראיה, בבלוג היא עדיין מפורסמת.
כל טוב ושנה טובה
פ
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2019 10:19 |
|
| |
4. פרסיקו מתערב ומסכם
האם הרבי מליובאוויטש סבר שהוא המשיח? פולמוס אקדמי
בגליון מוסף 'שבת' של מקור ראשון האחרון ראיין אריאל הורוביץ את ד"ר אלון דהן בקשר לתנועת חב"ד. דהן כתב את המחקר הטוב ביותר לדעתי על תפיסתו המשיחית של הרבי מליובאוויטש, מחקר שעתה לשמחתי הרבה (פשוט כל הדוקטורט מצולם אצלי בארון וזה לא אסתטי) ייצא כספר. בין השאר, דהן טוען שהרבי סבר מתחילת דרכו שהוא המשיח, ושגם כיום הרוב המוחלט של חסידי חב"ד בטוחים שאכן כך.
שתי הטענות הללו, לעניות דעתי, נכונות בהחלט. על תודעתו המשיחית של הרבי כתבתי בעצמי מאמר שהופיע ב'תכלת' ז"ל והסתמך גם על מחקרו של דהן, ומשיחות עם חסידים בהווה ולשעבר ברור לי שרוב החסידות כיום היא "משיחית", והויכוח הוא רק על מידת הפומביות שיש לתת לאמונה הזאת.
והנה, בצורה קצת תמוהה הביאו לצד הראיון עם דהן תגובה ארוכה מפי ד"ר יחיאל הררי, שכתב לא מזמן את הספר 'סודו של הרבי'. על הספר הזה כבר כתבתי ב'עין השביעית' שהוא אינו אלה כתב הגיוגרפי שאינו מחדש דבר, נסמך על מחקרם הגדול של הפרופסורים פרידמן והיילמן ומסתיר עובדות שהיו יכולות להביך את חסידי חב"ד.
הררי טוען בתגובתו שהוא "לא יודע" אם הרבי סבר שבהוא המשיח או לא, וששאר טענותיו של דהן גם אינן מחזיקות מים. אלא מה? הררי הוא חסיד חב"ד, וכזה ששיך לחלק הקטן שמנסה להכחיש שהרבי התכוון שהוא המשיח. תגובתו לוקה בחוסר יושרה שכן הוא אינו מגלה שהוא צד פנימי בעניין, וכמו ספרו, מגלה נרפות אינטלקטואלית.
האם הרבי סבר שהוא המשיח ואף רמז מפורשות שהוא המשיח? בהחלט כן. ראו הדוקטורט של דהן, ראו המאמר שלי לעיל, וראו למשל גם את שירת "יחי אדוננו … המלך המשיח" ששרו חסידיו של הרבי מולו, ובעידדו. וזה רק סרטון אחד מני כמה.
Posted in כללי and tagged אלון דהן, אקדמיה, הרבי מליובאוויטש, חב"ד, יחיאל הררי, מחקר, משיח, משיחיות, ספר,ראיון on 07/09/2014. 20 תגובות'ישראל היום' מביאים "גילויים" על הרבי
גיליון שישי האחרון של 'ישראל היום' הביא כתבה לא חתומה בה הובטחו לקוראים "גילויים מתוך הספר החדש", על הרבי מליובאוויטש. "הספר החדש" הוא ספרו של ד"ר יחיאל הררי, "סודו של הרבי" (ידיעות ספרים).
דא עקא, הגילויים שהובאו בכתבה לא היו חדשים, ולא היו מספרו של הררי. מדובר בדברים שפורסמו כבר לפני כשנתיים בספרם הביוגרפי של הפרופסורים שמואל היילמן ומנחם פרידמן, "הרבי מלובביץ': בחייו ובחיים שאחרי חייו" (מרכז זלמן שזר, דביר). אגב, באופן מעניין גילויים על הרבי שיש בהם כדי להביך את חב"ד לא הובאו בכתבה. אולי זה סודו של הרבי, שלא מספרים עליו את כל מה שידוע.
שלחתי רשימה קצרה ל'עין השביעית' שמנסה להביא קצת גאולה לעולם על ידי הבאת דברים בשם אומרם.
Posted in כללי and tagged הרבי מליובאוויטש, יחיאל הררי, מדיה, מנחם פרידמן, עיתונות, שמואל היילמן on27/06/2013. השארת תגובהמעט אלילות בחב"ד, כי כנראה אי אפשר לגמרי בלי
שני לינקים מעניינים לדיונים ועדויות על הביטויים הקיצוניים יותר של האלילות החב"דית בימינו.
ראשית כאן, בבלוג של ד"ר יחיאל הררי, שכתב דוקטורט נאה על הרעיון המשיחי אצל הרב גינזבורג, וכיום מרצה במכללת ספיר, ומתעניין מאוד באופן אישי בתורת חב"ד (ובנאדם נחמד באופן כללי). הררי כתב מאמר שמבקר את "מצב המחקר האקדמי אודות חב"ד", ושתוקף ספציפית את מאמרו האחרון בראשית של ד"ר אלון דהן (שכתבתי עליו מעט כאן), שהוא לדעתי כנראה המומחה האקדמי הגדול כיום לתורתו המיסטית של הרבי מליובאוויטש (ושבדוקטורט שלו נעזרתי רבות כאשר כתבתי אתמאמרי על התיאולוגיה המשיחית של הרבי) . הררי טוען שדהן מעליל עלילות על החסידות ומנפח תופעה שולית ביותר – ראיית הרבי כאלוהות עצמה – כאילו היא משמעותית, כל זאת ממניעים זרים שאינם מחקריים נטו. דהן, בתגובות לרשימה, מכה אותו לדעתי שוק על ירך ומביא ראייות נאות לכך שא) התופעה אינה שולית עד כדי כך, ב) יש לה בסיס בתיאולוגיה החב"דית והחסידית, ג) אולי זה דווקא הוא שרואה את המציאות לא בצורה אובייקטיבית, ממניעים אישיים. https://7minim.wordpress.com/tag/%D7%99%D7%97%D7%99%D7%90%D7%9C-%D7%94%D7%A8%D7%A8%D7%99/
|
|
|
|
|
|
