להקת "אוי ואבוי" שרים זמירות חדשות

"אוי ואבוי..." בערי אירופה ובחוצות לונדון
ShofarNews \ חנוך קופר
02/05/2004

מאז ומעולם הייתה תרומתם של היהודים להתפתחות האנושות,מכרעת בתחומים רבים ומגוונים. אולם נדמה כי בשטח האמנות בכלל, ובמוזיקה בפרט, חרגה השפעה זו מכל פרופורציה, ביחס לחלקם של היהודים בכלל האוכלוסיה . אלא שה''שגרירים'' הרבים שצצו ליהדות ,עם השנים , במקומות רבים, לא היטיבו עם תדמיתה. יהודים שהגיעו לעמדת השפעה בעולם, עשו זאת, לרוב, רק לאחר שטשטשו את זהותם, לרבות המרת השמות שהסגירו את מוצאם. רק לעתים רחוקות, לאחר שכבר קיבעו את מעמדם, העזו אחדים מהם, להתבטא באופן חיובי, ולעיתים בנוסטלגיות על כור מחצבתם.

לפני כשלושים שנה המציאות הייתה מעודדת יותר. הניצחון במלחמת ששת הימים העלה על נס את קרנם של היהודים בעולם. נוצרים רבים, בעיקר כאלו השייכים לזרם האוונגליסטי, ראו בניצחון הזה את ראשית גאולת היהודים , ויהודים רבים, שתפסו עמדות השפעה שונות, התירו לעצמם להצטרף לחגיגה. בוב דילן (אף הוא המיר את שמו היהודי, מרוברט צימרמן), שעיקר תהילתו באה לא מעט משום שהיה שופרם של הפציפיסטים בארה''ב, נחשב פתאום ל''כהניסט'' בדעותיו בכל מה שנוגע לסוגיה היהודית-ערבית. בשלב מסוים הגיע דילן לבקר גם בכותל המערבי, התרועע עם חסידי חב''ד, ואפילו התיר לעצמו לשלב שתי מילים עבריות (''הבה נגילה'') באחד משיריו. ליאונרד כהן, מזמרי הפולק הותיקים בעולם, הלך אפילו רחוק יותר - כהן הוציא באותם ימים את שירו Who By Fire, שנכתב על פי המילים והמנגינה של תפילת ''ונתנה תוקף'', אותה שמע בביקוריו בבית הכנסת בימים הנוראים. במלחמת יום כיפור תרם כהן את חלקו למאמץ היהודי גם באופן פעיל, כשהתנדב להופיע מול חיילים בחזית בעשרות מוצבים של צה''ל.

אלא שמאז, כאמור, השתנו פני הדברים ומעט הסולידריות שאותה ניתן היה למצוא בעבר, נעלמה אף היא. האינתיפדה הביאה לכך שאמנים בקנה מידה עולמי, שנהגו בעבר להופיע בארץ, חדלו מלעשות זאת, - חלקם תירצו זאת מסיבות פוליטיות, ואחרים מסיבות ביטחוניות. אל אלו הצטרפו במהלך השנים גם יהודים רבים, הנמצאים בחזית האמנות העולמית. המעטים מאותם יהודים שכן ניאותו להגיע ארצה, כמו למשל השחקן ג'ייסון אלכסנדר שהגיע לישראל בימים אלה , עשו זאת כפעילי שלום, ובאו להציג יוזמות ומפות דרכים שונות, נוסף על העשרות הקיימות. אף אחד מהם לא תמך, ללא סייג, בעמדה הישראלית שזקוקה כל כך לתמיכה הזו. את דילן כבר לא מגדיר אף אחד ככהניסט, ואפילו לא כשמאלן, - כמו רבים אחרים שבוחרים להתנייד הרחק מהסוגיה הישראלית, נדם גם קולו. כך גם קולו של כהן.

בקורות נלהבות

על רקע ההתנערות הכללית הזו, בולטת היום להקה בריטית אלמונית בשם ''Oi Va Voi'', המורכבת ממוזיקאים יהודים. חברי הלהקה החליטו לפרוץ לתודעה העולמית דווקא באמצעות הדגשת המוטיבים היהודיים במוזיקה; ולאחר שלוש שנות פעילות התברר שההימור השתלם: לפני מספר שבועות, בחר ה''ניו יורק טיימס'' בתקליט הבכורה של הלהקה, כאחד מעשרת האלבומים החשובים ביותר של השנה החולפת, ואילו ה''דיילי טלגרף'' הגדיר אותם כ''אחת הלהקות המלהיבות ביותר בבריטניה כיום''. הביקורות הללו, שהצטרפו לעוד מספר לא מבוטל של ביקורות מחמיאות שהופיעו בעיתוני המוזיקה המובילים בעולם, הביאה את שמה של הלהקה לתודעתם של רבים, וכיום היא נחשבת לאחת הלהקות המבטיחות ביותר. כל זאת עם שירים כמו ''דרור יקרא'', ''עוד ישמע'', ''הורה'' ו''לדינו סונג''.

ששת המוזיקאים היהודיים מלונדון, נפגשו, לפני כשלוש שנים, במהלך לימודיהם באוקספורד, שם החליטו להקים הרכב שמאחד השפעות מוזיקליות שונות, כאשר המוטיב הבולט בו הוא מוזיקה יהודית שורשית. ניק עמר מנגן על גיטרה, ג'וש ברסלאו על התופים וכלי ההקשה, ליאו בריאנט על הבס, סטיב לוי שר ומנגן בקלרינט, למז לובס שר אף הוא ומנגן בחצוצה ופסנתר, וסופי סלומון מנגנת בכינור פסנתר ואקורדיון. בשנה שעברה, בסיועם של מספר ארגונים יהודיים, הוחתמה הלהקה בחברת התקליטים היוקרתית Outacaste. בסוף השנה יצא התקליט הראשון של הלהקה - ''Laughter Through Tears'' (צחוק מבעד לדמעות) באירופה, ומאז הוא תופס מקום מכובד בצמרת מצעד המכירות של המוזיקה האלקטרונית הקלה. בשבועות האחרונים הגיע האלבום גם לישראל.

תחכום ומעוף מוסיקליים

אני מודע לכך שבניגוד למבקרים אחרים שהרעיפו תשבחות על ''אוי ואבוי'', הרי שהדגש שניתן בראשית המדור הנוכחי לחשיבות השמעת הקול היהודי בעולם דווקא בימים אלו, עשוי להציג אותי, בבואי לבחון את ''אוי ואבוי'' באופן מקצועי, כמשוחד - אלא שמשום מה, הסיכון הזה, לא מצליח למנוע גם ממני, מלהכיר ב''Laughter Through Tears'' כאחד האלבומים היותר טובים של השנה החולפת. העובדה הזו התחדדה אצלי כבר בסיום ההאזנה הראשונה, אז גיליתי שאני חף מההתיימרות האובייקטיבית שבה צודדתי בבואי לבחון את פועלה של הלהקה; כשניסתי לשחזר, גיליתי שהיא התפוגגה כליל זמן קצר לאחר שמהמערכת בקעו הצלילים הראשונים. במקום העיסוק השכלתני, נשביתי לחלוטין בקסמה של מוזיקה מופלאה, שהתחכום הרב שבה היא מצוידת, לא גורע אפילו במעט מהמעוף שלה.

''צחוק מבעד לדמעות'' לחלוטין לא נשמע כמו יצירת ביכורים. ''אוי ואבוי'' יודעת בדיוק מה היא רוצה מעצמה, וזו כנראה הסיבה שהלהקה התבססה מהר כל כך, בתחום העמוס שמשלב מוזיקת שורשים עם סגנונות שונים. להקות וותיקות יחסית כמו ''Air'', ''Massive Attack'' או ''Zero 7'', שפועלות אף הן בשטחים קרובים, היו בהחלט יכולות להתגאות ב''צחוק מבעד לדמעות''.

ההצלחה שקצר התקליט, הוציאה את ''אוי ואבוי'' למסע הופעות ארוך באירופה, שבמסגרתו הופיעה כבר בגרמניה, הולנד, צרפת, בלגיה, איטליה, ספרד וכמובן בברטניה. בחודשים הקרובים מקווים חברי ההרכב להגיע גם לישראל.

למרות המוטיבים האלקטרונים ששולטים באלבום, ''אוי ואבוי'', לא הולכת על המיינסטרים. העובדה הזו גוברת על הגאווה הלאומית, וזו הסיבה שבעטיה לא סביר שתשמעו אותה בתחנות הרדיו הטוחנות להמונים. התחנה היחידה שמקצה מקום למוזיקה איכותית מעין זו, היא 88-FM, ושם באמת ניתנה במה מכובדת להרכב.

תמהיל של סגנונות

במה שנוגע למוזיקה עצמה, ''אוי ואבוי'' מושפעת מסגנונות רבים: מלבד הכלייזמרים והמוזיקה היהודית בכלל, שמהווים את המוטיב המרכזי, ניכרות גם השפעות של ג'אז, דאב, היפ-הופ, רוק רך ורגאיי. אופי השירה עצמו משתנה מרצועה לרצועה, כאשר בחלק מהרצועות ניתן לשמוע חזנות, או פסוקים מן המקורות היהודים במבטא אנגלוסכסי כבד, ובאחרים ניתן למצוא טקסטים בלדינו, באנגלית ואפילו בהונגרית.
''דרור יקרא'', בנוי על הלחן המסורתי והמקובל של השיר; אלא שמיד לאחר הפסקה הראשונה, יוצרת גיטרה מונוטונית אווירת כניסה, וסימפול של חצאי מילים, מוביל בסופו של דבר לפזמון הזוי על פי המילים - ''נעים שמכם ולא יושבת''.

רצועות אחרות, שאינן לקוחות דווקא מן המקורות, מקבלות את האפיון היהודי שלהן באמצעות מוזיקת כלייזרמרים, או השתלות של קטעי חזנות לאורך מספר בלדות באלבום. מכל המוטיבים האלו רוקחת ''אוי ואבוי'' יצירה חכמה, מדויקת להפליא ובעלת רבדים רבים, שמצליחה לא ליפול למלכודת הקיטש.

עצב מהול בשמחה

פרט לצד המוזיקלי, ישנו גם רובד רעיוני שמושרש עמוק בתקליט: ''צחוק מבעד לדמעות'' הוא שם מדויק לאלבום הזה, שמנסה, בחלקו הארי, לשתף את העולם בכאב חי ופורה של עם שממשיך להתקיים וללכת בדרכו, למרות היסטוריה רווית רדיפות ודמים. הרושם הזה, מגיע לשיאו ברצועה בשם ''Pagamenska'' הסוגרת את האלבום. במהלך השיר הזה מספר יהודי ישיש, ספק בחיוך ספק בעצב, על משמעות הדמעות ביהדות. המונולוג מועבר בקול שדי רק בו כדי לבטא ניסיון-חיים-על-פי-תהום, נדודים, עצב מהול בשמחה, ועוד. בכל אותה עת שבה דובר הישיש, מסתלסל ברקע כינור נוגה, וגיטרה מינימליסטית וחצוצרה משלימות את סופי התיבות.

אולם ה''צחוק מבעד לדמעות'', מצליח להעביר את הרעיון הזה בתבונה, גם מבעד לשירים אחרים. ''עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים'' השיר שמושר בד''כ באירועים יהודים משמחים, מקבל אצל ''אוי ואבוי'' אופי שונה ורציני. המוזיקה מצליחה לגרום להרהורים אודות משמעותה האמיתית של השמחה במסורת היהודית, ועל המקום שיש לעצב ולזכירה מתמדת, בתוך השמחה הזו.