הסוף להצפות באימייל

אז מה יהיה בחוק נגד הזבל?

מאת יובל דרור


באיחור אופנתי אחרי המערב ישראל החליטה לטפל בתופעת דואל הזבל באמצעות חקיקה. יובל דרור מפרשן

משרד התקשורת פרסם שלשום (שלישי) תזכיר חוק למלחמה ב"דואל זבל". במשרד התקשורת מסבירים כי בשל העלייה בכמות דואל הזבל שמקבלים מנויי אינטרנט בישראל, עלתה הדרישה להסדיר את הסוגיה. ועל כך נאמר – בשעה טובה ומוצלחת.

עד לפני כשנתיים, תופעת דואל הזבל היתה מוכרת בעיקר לגולש האמריקאי. הידיעות שפורסמו בכלי התקשורת בארה"ב נראו מוזרות לקורא הישראלי שלא הבין על מה מתלוננים החברים מאמריקה. בשנתיים האחרונות, אנחנו מבינים. יותר ויותר הודעות זבל מתקבלות בתיבות הדואל של הגולש הישראלי כשהן כתובות בשפה העברית. אלו עוסקות במגוון תחומים הנע מהזמנה לביצוע טיפול עשרת אלפים במוסך, דרך הצעות מפתות ללינה במלונות וכלה בהזמנות לגלישה באתרים פורנוגרפיים.

גם ספקיות האינטרנט החלו לקרוס תחת העומס. בעבר הרחוק, שליחת תלונה למחלקת ה-Abuse של ספקיות האינטרנט היתה נענית בתשובה מפורטת ומנומסת המעדכנת על דרך הטיפול בתלונה. כעבור זמן מה, הסתפקו מחלקות ה-Abuse במענה אוטומטי. כיום, חלק מספקיות האינטרנט הגדולות אפילו לא טורחות לשלוח תשובה אוטומטית לאלפי המתלוננים.

משום כך, תזכיר החוק לטיפול בדואל זבל מגיע בזמן. אלא שעיון בהצעת חוק מגלה שהמחוקק עדיין מתלבט; הוא טרם החליט כיצד יש לטפל בבעיה. ככלל, קובע החוק קובע כי אין לשלוח "פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטית, הודעת דואל או הודעת מסר קצר (SMS) ללא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען". מתי בכל זאת מותר לשלוח "הודעת זבל"? בשני מקרים. מקרה אחד הוא שאלה שמעביר הגוף השולח אל הנמען בה הוא מברר האם הנמען מעוניין בהודעות הזבלן. המקרה השני הוא כשהנמען אישר לזבלן להציף אותו בזבלו. עד כאן, הכל טוב ויפה.

אז נניח שמישהו שלח לי הודעת דואל זבל – מה אני אמור לעשות? ובכן החוק מציע שהעבירה תחשב כעבירה פלילית. אז פונים למשטרה? לא ממש. משרד התקשורת כותב בהקדמה לתזכיר כי בכוונתו להמליץ על קביעת העבירה הפלילית כעבירה מנהלית (שבגינה ניתן להטיל קנס מנהלי). אז בידי מי יופקדו סמכויות החקירה והאכיפה? הם "יימסרו לידי מערך האכיפה הקיים במשרד התמ"ת (תעשיה מסחר ותעסוקה)". התמ"ת? גם אם נסכים שיש בכך הגיון שכן מדובר בעוולה מסחרית, קשה להתעלם מהעובדה שמי שעומד בראש משרד התקשורת הוא השר אהוד אולמרט שממליץ להעביר את הסמכויות בעניין לאנשי משרד התמ"ת שהשר שלהם הוא... אהוד אולמרט.

הלאה. החוק קובע כי מי שיפר את הוראותיו דינו "קנס כקבוע בסעיף 61 (א)(4) לחוק העונשין התשל"ז 1977". פנינו אל הסעיף המדובר וגילינו שגובה הקנס עומד על 150 אלף שקל. אלא שאותו סעיף מאפשר למחוקק גם להטיל מאסר של למעלה משלוש שנים על העבירה. במקרה הזה, העדיף המחוקק להשתמש רק בחלקו השני של הסעיף ולהסתפק בקנס. בשלב זה מדובר באיזון סביר ואולם לא קשה לחזות את העתיד ולומר שבעוד ארבע שנים מהיום (אם לא קודם לכן) מישהו יזעק שהגיע הזמן לשלוח את שולחי דואל הזבל לקלבוש.

הבעיה האחרונה של הצעת החוק מוזכרת בהקדמה של התזכיר. אנשי משרד התקשורת מסבירים כי הם שוקלים להציע מסלול של תביעה אזרחית שיאפשר לבית המשפט "לפסוק פיצוי ללא הוכחות נזק בשל פגיעה בפרטיות". אה, עכשיו אתם מדברים.

קנס של 150 אלף שקל שישולשל לקופת המדינה זה טוב ויפה. עבודה לאנשי האכיפה של משרד התמ"ת, זה גם חשוב. אבל המסלול האזרחי המוזכר בחוק, הוא השוט האמיתי שבשלב זה מוזכר רק כאפשרות תיאורטית. שוט זה יאפשר לכל אחד מאיתנו לגשת לבית משפט ולדרוש פיצוי וזאת מבלי שנהיה מחויבים להוכיח שנגרם לנו נזק. כאן תלוי ועומד האיום האמיתי על הזבלנים. האם לא עדיף ש-15 גולשים יקבלו כל אחד פיצוי של עשרת אלפים שקל בהליך משפטי מזורז, מאשר המדינה תשקיע משאבי עתק בתביעה ארוכה וממושכת כנגד אחד משולחי ההודעות?

יש לקוות שמשרד התקשורת יעדיף אפשרות זו על פני ההתחכמויות המשפטיות האחרות. ידיהם של אנשי משרד התמ"ת והמשטרה עמוסות גם כך. תנו למקבלי ההודעות את הכוח והתמריץ לתבוע את חבורות הזבל – זו תהיה "תרופה משפטית" ראויה ואולי תהיה האור שבקצה המנהרה.

http://www.haaretz.co.il/captain/pages/ShArtCaptain.jhtml?contrassID=11&subContrassID=0&itemNo=437720