| נשלח ב-4/7/2004 08:59 |
 |
| |
האם אתונו של בלעם גולשת בעכ"ח?
מסיפורו של בלעם נראה כי לפעמים דווקא החסר דעה זוכה להשגות רוחניות גבוהות יותר.
על הפסוק (כב,כג) "ותרא האתון את מלאך ה' ניצב בדרך וחרבו שלופה בידו" כותב רש"י: 'והוא [בלעם] לא ראה שנתן הקב"ה רשות לבהמה לראות יותר מן האדם, שמתוך שיש בו דעת תיטרף דעתו כשיראה מזיקין'.
(הרמב"ן, אגב, חולק ואומר כי לא יתכן שאתונו של בלעם ראתה מלאך אלוקים, אלא "הרגישה בדבר מפחיד אותה מלעבור". עי"ש דבריו).
עיתים נראה כי גולשי פורומינו הנכבד זוכים להארות רוחניות ולהשגות שכליות אשר ישיגום רק ב"מראות הנפש המשכלת" (ל' הרמב"ן). והשאלה שמתעוררת האם לאתונו של בלעם דמינו? או שמא האתון היא זו שגולשת תחת ניק כלשהו?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2022 10:05 |
|
| |
האם להאמין בכמה ישויות ולא לא בה' ''אחד'' אינה כפירה?
האם להאמין ב''האנשתו'' של ה' אינה כפירה?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2022 17:54 |
|
| |
| אישציפור כתב: |  | | ספרן ,
נראה לי שהסיבה היא פשוטה , כשאדם לומד קבלה הוא מניח מראש שהטקסט אותו הוא לומד אמת ונשאר לו רק להבין איך ולמה , מה כוונת הכתוב וכיו"ב.
ואילו בפילוסופיה עצם "נכונות" הכתוב מוטלית בספק , ולעיתים מוצבת כתלוית הקשר , מה שיכול להביא על נקל לכפירה או זלזול ברמה זו או אחרת , בתורה הנורמטיבית , שהרי היא מובנית (לפחות למראית העין ?) לכל בר בי רב , ולכן קל ליחס אותה לאוסף מנהגים עממיים בעלמא , ולא ל"תורה מן השמים" .
מובן שגם לעיסוק בקבלה יש את ה"בעיות" שלו, וידוע על אי אילו כתות שעסקו בקבלה ופרשו מהיהדות , אבל "דיבר הכתוב בהווה" שלפחות מאז תקופת החסידות , האמת הסטאטיסטית כדבריך . (שבדר"כ לימוד חסידות יותר "מחזק" את אמונת הלומד , ולימוד פילוסופיה עלול "להחליש" )
מובן שיש עוד כמה קרטריונים אותם ראוי להזכיר בהקשר הזה כשדנים למעשה . (כלומר אני ודאי לא בא להמליץ כאן על ה"דרך שיבור לו האדם", אלא רק הסבר נסיבתי כללי)
תוקן על ידי - אישציפור - 05/07/2004 18:13:49 |
|
איש ציפור לפחות כן גולש בעכ"ח... .
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2004 10:29 |
|
| |
מיימוני,
מובאתך מהרמ"א בתורת העולה מתאימה מאד כי שם [או בס' אחר? ספרן?] הוא טוען בהקדמתו שהקבלה היא פילוסופיה אך בשפה מיוחדת. [ועי' אגר"צ י"ח המתרעם על כך ששפה זו נשארה מאובנת וכך נגרמה אי הבנת רעיונותיה העמוקים-פילוסופיים. לשבח חב"ד ייאמר כי נעשה אצלם ניסיון לגשר על הפער הזה.]
ספרן  ,
אין לי להוסיף על דבריך, כי אם לחדדן ובכיוון של אש"צ. מעלת הקבלה על הפילוסופיה שאינה עוסקת אלא בביאור דברי התורה ואינה מביאה שום מקור שמחוץ לה וזה נותן את התחושה כי בהחלט יראתה קודמת לחכמתה ואין בה סכנה שתשמש כלי לפריקת עול.
ומעניין לעניין באותו עניין; שמעתי הבוקר ממקור נאמן בשם אישיות בלתי-זרמית שהיתה אורתודוכסית לתקופה מסוימת שאמרה בשם רב רפורמי, שכל יהודי זקוק ל"תקופה אורתודוכסית" כדי שיתאמן להיות נזהר ומחושב בכל צעד שעושה - בלשוננו "יראתו קודמת".
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2004 18:56 |
|
| |
לתוספת ביאור,
עיינו בסדרת המאמרים "כי כל בשמים ובארץ" שב"שעורי דעת" של מהרי"ל בלוך.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2004 18:47 |
|
| |
הרשבא ,
אם כך יוצא שהרעיון של הקבלה , יכול לשחרר את המחשבה מאוד . (כי היא לא משועבדת עוד לסכנות ולגדרים של המציאות)
מאידך , היא עלולה ליצור סוג של ניתוק מהמציאות . שהרי בסופו של דבר כן יש לה אי אילו מטרות (דביקות בה' וכד')
שיכולה ליצור חיים שלמים בעולם של דימיון .
מסקנה : אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידיך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2004 18:33 |
|
| |
אחזור ואבאר שנית מש"כ למעלה "מפני שהם התחכמו לא לצאת חוצץ נגד הפשט, אלא אומרים שכל מציאות הפשט הוא משל,
(לדוגמא, דברי הגר"א על דברי הגמ' שאיוב לא היה ולא נברא, אלא למשל, ואמר הגר"א שכל מציאות איוב לא היתה אלא למשל).
כלומר, הקבלה לא אומרת שהאתון שפתחה פיה היה משל או במראה נבואה, אלא שכל דמות האתון היא דמות יצוגית של האתון שקיימת למעלה שהיא מרכבת הס"ם, כל העולם הזה לפי תאורית הקבלה הוא דמיון ויצוג למה שמתרחש למעלה.
על כן "כי ימכור איש את ביתו לאמה וגו' לא תצא כצאת העבדים" לדברי ספר הזהר מדובר על הנשמה היורדת לעולם הזה.
הפשט נשאר כמשמעו אלא שיש משמעות כפולה לדברים.
וזהו לדעתי השוני העיקרי בין הקבלה והפלוסופיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2004 18:06 |
|
| |
א"צ,
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2004 17:52 |
|
| |
ספרן ,
נראה לי שהסיבה היא פשוטה , כשאדם לומד קבלה הוא מניח מראש שהטקסט אותו הוא לומד אמת ונשאר לו רק להבין איך ולמה , מה כוונת הכתוב וכיו"ב.
ואילו בפילוסופיה עצם "נכונות" הכתוב מוטלית בספק , ולעיתים מוצבת כתלוית הקשר , מה שיכול להביא על נקל לכפירה או זלזול ברמה זו או אחרת , בתורה הנורמטיבית , שהרי היא מובנית (לפחות למראית העין ?) לכל בר בי רב , ולכן קל ליחס אותה לאוסף מנהגים עממיים בעלמא , ולא ל"תורה מן השמים" .
מובן שגם לעיסוק בקבלה יש את ה"בעיות" שלו, וידוע על אי אילו כתות שעסקו בקבלה ופרשו מהיהדות , אבל "דיבר הכתוב בהווה" שלפחות מאז תקופת החסידות , האמת הסטאטיסטית כדבריך . (שבדר"כ לימוד חסידות יותר "מחזק" את אמונת הלומד , ולימוד פילוסופיה עלול "להחליש" )
מובן שיש עוד כמה קרטריונים אותם ראוי להזכיר בהקשר הזה כשדנים למעשה . (כלומר אני ודאי לא בא להמליץ כאן על ה"דרך שיבור לו האדם", אלא רק הסבר נסיבתי כללי)
תוקן על ידי - אישציפור - 05/07/2004 18:13:49
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2004 14:44 |
|
| |
ספרן,
כתבת:
א.באיזה שלב,לדעתך,עוברים על "ולא תתורו"?
אני באמת לא יודע, אך אולי כמו שהמקובלים בעצמם מודים שהיו תקופות שאסור היה לפרסם דברי קבלה והיום זו מצווה, שמא גם דברים אחרים משתנים מזמן לזמן ועיין גם ב http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=119483.
ב.איזכור החסידות והמוסר,הוא כחכמה שלאחר מעשה.באמת,בדיעבד,נתבררה התועלת[ויש שיחלקו על התועלת ע"ח לימוד התורה וכבודה וכו']
אה"נ, אולם האם הכל חייב להתגלות כחכמה שלאחר מעשה או שעלינו להתכונן מראש ולא להיות מופתעים כל פעם מחדש.
ואולי ההצלחה היא דווקא מכח ההתנגדות,אשר ניתבה את התנועות,לאפיקים רצויים[כפי הדברים המובאים ב"מקור ברוך" בשם ה"צמח צדק"]
כנ"ל, אתה הצעת להצטרף למתנגדים, אולם האם אין חשש שאנו עומדים בפני אתגרים ומשברים שיכולים להיות אקוטיים לא פחות מקודמיהם. מקובלני מת"ח שעאמר לי שאם חלילה יארע רנסנס תרבותי חילוני אזי נהיה כולנו במשבר קשה ביותר, והלוואי ואני טועה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2004 14:25 |
|
| |
מיימוני,
המדובר ב"חוזר" החבדי המפורסם,רבי יואל כהן.
אריק,
א.באיזה שלב,לדעתך,עוברים על "ולא תתורו"?
ב.איזכור החסידות והמוסר,הוא כחכמה שלאחר מעשה.באמת,בדיעבד,נתבררה התועלת[ויש שיחלקו על התועלת ע"ח לימוד התורה וכבודה וכו']
ואולי ההצלחה היא דווקא מכח ההתנגדות,אשר ניתבה את התנועות,לאפיקים רצויים[כפי הדברים המובאים ב"מקור ברוך" בשם ה"צמח צדק"]
כך שבינתיים,"לטובת העניין",מן הראוי להצטרף למתנגדים...
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2004 14:02 |
|
| |
ספרן,
הכל טוב ויפה אך האם אין מצבים שבו אנו נדרשים לנתח 'מבחוץ' הן כדי להיות מסוגלים להדבר עם אלו שמבחוץ והן כדי להבהיר את תכני המערכת לנושאיה. לעתים מגיע זמן שחיוניותה של מערכת מתחילה לקרוס מבפנים ואין ברירה אלא לחזק אותה בדברים שנראים לפחות כחיצוניים. המחזקים יטענו שאין אלו דברים חיצוניים אלא דברים פנימיים שמשום מה נדחקו לקרן זווית (לימוד מוסר אליבא דבעלי המוסר, פנימיות התורה אליבא דהמקובלים והחסידים) וההיסטוריון אולי יטען אחרת.
אם נקח כמשל את היהדות ההלכתית הטהורה, שאין לה בעולמה אלא ארבע אמות של הלכה בלבד, הרי היו אתגרים שהיא התקשתה לעמוד בהם ועל רקע זה נולדו תנועות כמו חסידות ומוסר, ששתיהן עוררו התנגדות חריפה ואעפ"כ קשה לנו לתאר את קיום היהדות ההלכתית בלעדיהן. לפעמים מערכת שכולה פנים עלולה להגיע לנתק עם מה שקורה בחוץ, מה שעלול להשפיע גם על עמידתה כלפי פנים. (יתכן שזה מה שקרה ליהדות ההלכתית במאבק עם ההשכלה, ויעקב כ"ץ אכן טען שהאורתודוכסיה המוכרת לנו היא יצירה חדשה ואכמ"ל).
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2004 13:57 |
|
| |
ספרן
אני מסכים שהחשיבה הפילוסופית נוטה להגדרות ולזיהוי הנחות יסוד.
מבחינה זאת, היא עלולה להיתפס כמערערת, שהרי הצעד הראשון של זיהוי הנחת היסוד משותף לשני התהליכים.
איני יודע לומר מה התהליכים שעוברים על העיסוק בקבלה, שהרי איני מכירו... אני משער שזה שונה ממקום למקום, עד כמה שאני מכיר תיאורים של התהליך הזה בספרים שונים.
אולם, כפי שטענתי פעמים רבות בפורומנו, התהליך של זיהוי הנחות יסוד משותף גם ללימוד הישיבתי בכלל, לפחות ברמה כלשהי שלו... (ואכן, הליטאים הואשמו בידי החסידים שהם צוננים וקרים...).
סליחה על הבורות הנוראה, אך מיהו ר"י כהן, והאם הכוונה שהוא "חוזר בתשובה"? אנא פרט כי לא הבנתי את הדוגמא.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2004 13:31 |
|
| |
מיימוני,
דבר נוסף,באמת פשוט.
כל דיון פילוסופי,נוטה לבחון את המערכת "מבחוץ",וגורר בהכרח ספיקות באמיתותה של המערכת עצמה.
הדיון הקבלי - חסידי לעומתו,נערך כביכול "מבפנים",וקדושה תורנית ואוירת בית מדרש,חופפת עליו,ומכאן התוצאות - חיזוק המערכת.
ישבתי פעם לילה שלם עם ה"חוזר" ר"י כהן,ככל שדובר בעניני "פנים",האיש שפע וגילה התלהבות.
כשניסיתי לגרור את הדיון,למבט ביקורתי,"מן החוץ",האיש שקע ונאטם.[וזה כנראה,מה ש"מחזיק אותו"]
|
|
|
|
|
