| נשלח ב-7/7/2004 11:05 |
 |
| |
מדוע רכב בלעם דוקא על האתון ?
.
הבה נשרטט את הסיפור:
1. בלק, מלך למואב בעת ההיא, מחליט שיש צורך לעשות משהו כדי לנצח את בני ישראל.
2. מלאכים נשלחים אל בלעם. ממואב עד פתורה - לפחות שבועיים, להערכתי.
3. המלאכים מגיעים אל בלעם, בלעם שולח אותם כלעומת שבאו. עד שיגיעו אל מואב - עוד כשבועיים.
4. בלק מוסיף ושולח עוד שליחים, הפעם הם מצליחים לשכנע את בלעם לבוא עמם.
עד עתה, עברנו כחודש וחצי, בלק במתח איום, ובני ישראל ממשיכים לשהות מתחתיו - האיום מתעצם.
האם סביר כי ימתין עוד תקופה ארוכה עד שהאדון-קוסם יואיל בטובו לרכב לאיטו על האתון?
האם לא סביר יותר כי שליחיו נושאים עמם גם סוסים, או גמלים מהירים, או אף עגלות לנוחותו של הקוסם, העיקר שיוכל להגיע מהר ולקלל את בני ישראל?
מדוע אתון?
ומכיוון שהתשובה המיידית היא שתפקיד האתון הוא ללחוץ את רגלו במשעול בין הכרמים בהמשך, אוסיף את השאלה השניה:
מדוע צריך את הסיפור של מלאך ה' אותו רואה האתון, פותחת פיה ומדברת. הרי הסיפור יכול להמשיך בצורה מושלמת גם בלעדי האתון. ירכב לו בלעם, יגיע אל מואב, ינסה לקלל ויברך! לשם מה צריך בריאה שנבראה בערב שבת בין השמשות? מה תפקידה של האתון?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2004 16:04 |
|
| |
מואדיב
מחילתך ,אך מאחר וטרם לומדתי קסת מחשב עולה לי הכתיבה בקושי ומשתלי אני וכותב לאיטי .לכן הקיצור יפה לי .מה גם שכתבתי די.
אף אין יש רוח בפיהם
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2004 15:44 |
|
| |
.
עורבא
את פגמי אני מזכיר היום, אך לא את כולם שרבים הם וטרחא דציבורא יקרה בעיני.
אך אחד מהם הוא שקצרה בינתי ועיני אינה מספיקה להבין כל דבריך ולמה ירמזון. גם דברי אגור בן יקה נבצרו מבינתי החסרה, ובמשלים מתקשה אנוכי עד מאד.
שמא תטה ידך ותקליד שוב עבורי את תשובתך בלשון רדודה, נמוכה, שתוכל להיות מובנת אף לקצר דעת שכמוני?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2004 15:38 |
|
| |
אקצר
ידועים דבר מהר"ל עני ורוכב על החמור[החומר]
ובהיפוך בגואלם של אומות [הנה עם וכו]בבחינה הפוכה רוכב על נ[ו]קבת חמור כי הוא בהיפוך בחינת עני -נפש רחבה- אם יתן בלק מלא ביתו כסף וזהב [וזהו דרשתם ז"ל שנתחבר עם החומר ותהי לו לסוכנת[הנאמר בדוד מלכא משיחא]וזהו שהיתה נבואתו על מלה"מ "וכלביא מי יקימנו"שהא גואל ישראל עני ורוכב על חמור.[וכן במשה גואל ראשון ירד למצרים לגואלם רוכב על החומר וידוע כי זה כל ענין יצי"מ יציאת החומר כמבואר בהקדמת ספר הנצח ועוד.ובלעם בא לבטל יציאתם [הנה עם יצא כו]ולכן הכשילם בבנות מואב .זהו לפי פשוטו
אף אין יש רוח בפיהם
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2004 14:55 |
|
| |
גם למשה לא אצה הדרך שהרי הרכיבם על החמור.
יש מקום, והאם זה הכיוון לדון בסוגי הרכב שבתנ"ך לתקופותיהם וסוגיהם? או שאנו מחפשים אמירה מעבר לריאליה התקופתית?
באותה ריאליה אפשר לומר כי לא היו לבלק גמלים (כדברי WHORU), אבל אם כן למה לא שלח לפחות עגלות כיוסף לאביו?
אגב: גמלי משא אינם גמלי רכיבה אבל "כר הגמל" ודו"ק.
האם בלעם היה קשור לאתונו בנימים בל ינותקו? או אולי להיפך, כשהוא מגיע כך לאיטו, הוא מכריז ואומר: שכולם יחכו.
אני איני רואה דחיפות בשליחות של בלק. בלק מפחד שהעם "ילחכו את סביבותינו" ולא "ונלחם בנו". אהובים עלי דברי חז"ל מדוע לא קרא בלק את בלעם לברך את מואב.
ואלי כדאי להסתכל בסיפור במימד הזמן, הדחיפות של בלק מול בלעם שנמצא לכאורה במישור זמן שונה. בלק רוצה תשובה אקטואלית ומידית ובלעם מדבר על אחרית הימים, בלק מעמיד מזבחות ובלעם יוצא לטיול מחכה להשראה.
ועינינו תראינה...
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2004 10:26 |
|
| |
צר לי,עדין אין ראיות היסטוריות לביות הגמל בתקופה זאת.
הראיות לביות הגמל מתחילות כ1000 שנה אח"כ.
אולי יש טעות ופתאום ימצאו,אבל כרגע זאת התמונה.ואולי ישתקופה מאוחרת יותר וגדולים ממני אמרו שאין מוקדם ןמאוחר בתורה.
שבוע טוב
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2004 10:05 |
|
| |
אפשר כי אדם גדול שאני אך אני קורא מן הספר:וישאו עיניהם ויראו והנה אורחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נושאים נכאתוצרי וכו
[בראשית כה]
אף אין יש רוח בפיהם
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2004 09:41 |
|
| |
.
WHORU
חוששני שנפלה טעות בדבריך אודות הגמל - הבט בשיירתו של אליעזר להביא את רבקה - שנים רבות לפניכן.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2004 01:48 |
|
| |
לצערי בתקופה הנ"ל,אין שום הוכחות היסטוריות לביות הגמל.
והאפשרות שאתה מעלה לגבי הגמל היא בהשלכה מעולמנו אנו.
טעות נפוצה שכן גם על אברהם אבינו נאמר שהלך עם שטירמל..
מה נשמע תמוה למדי
שבוע טוב
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2004 23:37 |
|
| |
כעורה היא בעיניכם מה שאמרו בגמרא בפירוש:בעידנא דחזו ליה דהווה רכוב אחמריה אמרו ליה מאי טעמא לא רכבת אסוסיא אמר להו ברטיבא שדאי מיד ותאמר האתון וכו ולא עוד שאני עושה אישות בלילה וכו [ע"ז ד:]ועיי"ש במהרש"א בישוב שאלתך על כל גווניה בפירוש
אף אין יש רוח בפיהם
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2004 22:48 |
|
| |
אנמי,
לגבי אברהם, אני לא בטוחה לגמרי שהוא עמד בניסיון, אבל לא זה הנושא כאן (נדמה לי שהיה כאן אשכול בעבר ובו דיון על פרשנויות לעקדה ולניסיון).
לגבי המסירות והמניעה הא-להית (כהגדרתך היפה)-
האם "אל תשלח ידך אל הנער" זו לא מניעה א-להית של המסירות האנושית המוטעית?!
עד כאן דברי שלי.
******
באישי קיבלתי מחבר/ה תיקון הטעות של שנינו בעניין "וישכם", ואני שמחה להעבירה לכאן:
אנמי,
אם חיפשת התייחסות , הרי שבבסיסה של השערתך ישנה טעות לשונית שמעוותת את כל הרעיון המסתתר בכוונת הדברים. ההשוואה בין 'חמרו' של אברהם ,או ל'חמרו' של משה, לאתונו של בלעם מקוממת. מה גם שאני לא מצאתי את הביטוי 'וישכם' בפרשת בלעם.
בסיפור העקידה מוזכרים שני חמורים:
"וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמרו" ( = כתיב חסר) ,(בראשית כב/ג)
ובהמשך אנו מוצאים
"ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור " (= כתיב מלא) שם כב/ג-ה)
על זה אומר האברבנאל בפירושו לתורה:
'שחבש אברהם והכניע את החומר ואת היצר שלו, כי בזה יוכל ללכת אל המקום אשר אמר לו האלוהים' ובהמשך בהסתמכו על מדרש חז"ל הוא מוסיף : 'שזה החמור בעצמו שחבש אברהם, הוא אשר רכב עליו משה(שמות ד/כ) והוא אשר ירכב עליו מלך המשיח' (לא מצאתי כל התייחסות בהקשר זה לאתונו של בלעם)
"ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכבם על החמר (=כתיב חסר)
בעניין דבריך על הניגוד כביכול בין "החמר" לבין "וישכם" במקרה אברהם בעקידה, כותב הרמב"ם:
"אילו חשב לעשות את זה מיד כאשר בא אליו הציווי, היה זה מעשה בהילות ובילבול חושים ללא ישוב דעת מדוקדק, אבל כיון שעשה את זה לאחר כמה ימים משנאמר לו הציווי, הרי היא פעולה מתוך התבוננות ומחשבה נכונה והבחנת אמיתת מצוותו ואהבתו אליו..... " (מו"נ חלק ג פ' כ"ד)
אך אצל בלעם, איננו מוצאים 'וישכם', אלא נאמר בו:
"ויקם בלעם בבוקר ויאמר אל שרי בלק "וכו' ( במדבר פ' כב/ יג)
ובהמשך נאמר:
"ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו וילך עם שרי מואב" ( שם כב/כא)
על 'ויקם' כותב הרמב"ם מו"נ חלק ראשון פי'ב
"קימה שם משותף....ויש בו גם עניין יציבות הדבר וקיומו – יקם ה' את דברו.....וכיון שהמסכים לעשות דבר מסויים מתעורר הוא לעשותו בקימה לכך נאמר בכל מי שנתעורר לאיזה דבר שהוא קם, כי הקים בני את עבדי עלי, והושאל עניין זה להפעלת פקודת ה' על אנשים....."
תוקן על ידי - אמשלום - 10/07/2004 23:13:21
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2004 22:41 |
|
| |
אמשלום, שלום וברכה
נקודה מעניינת, אבל לענ"ד, לא נראה לי שבנקודה זו ההשוואה נכונה. אצל אברהם, המבחן היה, בסופו של דבר, המסירות נפש המוחלטת שלו - והוא אכן עמד בה. ואין זה רלוונטי כלל האם התקיימה העקידה בסופו של דבר או לא. המבחן הוא המסירות ובכך אברהם עמד. אצל בלעם לעומת זאת, המבחן הוא אחר. המבחן הוא מבחן התוצאה - ובמבחן זה נכשל בלעם - הוא להצליח במעשיו. שנאתו לישראל ומסירותו לשנאה זו "וישכם" ידועה אף היא ואין היא צריכה הוכחה. הוא ניסה לעשות מעשה והקב"ה התערב ומנע את התוצאה. הוכחה לכך שמה שחשוב לו היה התוצאה (כאמור בשונה מאברהם) היא שלאחר מכן (בפרשתנו השבת) מנסה בלעם להשיג את התוצאה בצורה אחרת - הזנית בנות מדין לבחורי ישראל. לכן, דווקא בנקודה שהייתה כאן מסירות ובסוף מניעה אלוקית, אינני חושב שיש מקום להשוואה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2004 11:41 |
|
| |
אנמי,
הבחנתך בחזרת הביטוי "וישכם", עוררה אותי למחשבה שמא בשני המקרים יש כאן, אולי, הדגשה של הפער בין ראייתו של האדם לראייתו של א-להים. בשני המקרים משכימים האנשים לעשות מעשה מסויים: הם ממהרים לעשות. בשני המקרים, המעשה אותו השכימו לעשות - לא נעשה, בסופו של דבר. לא-להים היו תכניות אחרות.
איני יודעת אם יש בכך ממש, אבל זה נראה היה לי מעניין...
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2004 08:45 |
|
| |
ברוכים הנמצאים. תודה.
ראשית, מואדיב, כמו שמימוני אמר, אכן שחצנותו של בלעם ידועה, ובאמת חז"ל מתייחסים לכך שהאתון ראתה את המלאך והוא לא, בתור השפלת בלעם. מואדיב, לגבי הסוסים, אין הכי נמי - כמו שכבר ציינתי, הרי אברהם היה מאוד עשיר, ולכן סוסים, סביר להניח, לא חסרו לא. כך גם בלעם - מן הסתם, הקוסם הגדול בתבל היה בעל ממון רב. בנוסף, הזכרת מלחמה - וכאן אמנם אין זו מלחמה פיזית, אך מדובר, אליבא דבלק, בצעד של מלחמה רוחנית ממדרגה ראשונה, ובצעד דחוף ביותר. לכן, לענ"ד, סוסים היו מתבקשים. ולכן, הניגוד שבין ה"וישכם" לבין האתון אומר דרשני
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2004 18:24 |
|
| |
מואדיב
פשיטא!
(זה הסימן לגדלות, שאתה אומר משהו, וכולם אומרים: הלא זה פשוט!).
אנמי (?)
ברוך הבא/ה אל הפורום!
לגבי ההערה על החמור והסוס, ובכן, כפי שמתבאר בספרי מחקר היסטורי - ואל תשאל אותי איך יודעים זאת - סוסים לא היו בנמצא אלא לעשירים ולמלחמות. זכר לדבר שנאסר על מלכי ישראל להרבות סוסים.
לעומת זאת, החמור היה רכב יעיל ביותר. צא וראה שהוא נזכר תמיד לשבח. לא רק בשמו של חמור הגוי, אלא בשבח ליששכר שהינו "חמור גרם".
רק בגלות אירופה החל השם הזה לקבל משמעות שלילית...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2004 18:15 |
|
| |
.
כעת תורי
פטור בלא כלום איני יכול, ומכיוון שכשהעליתי את השאלה היה לי רעיון כלשהו, אביאו:
הדימוי העצמי של בלעם, מסתמא לא היה נמוך. גם חז"ל מזכירים זאת ("רוח גבוהה..." ), והדבר מובן גם מעצם העניין: מלך מרחוק שולח אליו מלאכים, ה' נגלה אליו בחלום הלילה והם מדברים.
בקיצור – שחצן.
ואת השחצן הזה, יש ללמד לקח טרם בואו לקלל/לברך את העם. ומה לקח גדול מכך שהוא, הנביא הקוסם אשר מחזה ה' יחזה נופל וגלוי עיניים, אינו רואה את שאתון, בת חמורים, יכולה לראות? את מלאך ה' ?
הנה, האתון היא זו שתראה את שליח ה', והוא – הנביא – לא יראה ולא יבין. והאתון, היא שתפתח את פיה ותדבר עמו, והוא – בנו בעור שתום העין – ילמד מפיה לקח.
צניעות באה ללמד אותו האתון. ענוה, וזכרון העובדה כי ה' הוא האלוקים.
|
|
|
|
|
