| נשלח ב-9/7/2004 07:52 |
 |
| |
zachiz: האחריות החברתית לפרנסת הזולת
האשכול על כנס י"ז בתמוז הוסט לנושא ספציפי שאינו מנושא האשכול הבסיסי ולכן נפתח כאן לנושא הספציפי אשכול נפרד.
אבקשה שוב לכבד את חוקת הפורום המבקשת שכל דיון יהיה באשכולו ויושקף בכותרתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2009 07:08 |
|
| |
נעליים
סיפורה של מהפכה חברתית
מאת: אוהד קמין
הכל התחיל ביום בהיר אחד, כשישראל חברתי, אדם אכפתי ורגיש במיוחד, נכנס לקנות נעליים באחת מחנויות הנעליים הרבות שבעירו, כמו כל אזרחי המדינה, הרוכשים לעצמם נעליים בכל ימות השנה. לא היה שום דבר מיוחד או יוצא מגדר הרגיל ברכישת הנעליים שביצע מר חברתי. הוא גם היה די מרוצה מהנעליים שרכש, מן השירות האדיב ומן המחיר ששילם. הוא יצא מן החנות כשתחת זרועו קופסה ובה זוג נעליים חדשות יפות, נוחות ולא יקרות.
אך לפתע הלמה בו ההכרה בעובדה שמעולם, לפני כן, לא שם לב אליה: שאין שום פיקוח בנושא הנעליים! לפתע תפש במוחו ששום שלב בתהליך רכישת הנעליים שבו נטל חלק לא עבר שום ביקורת ציבורית. הוא נבעת כשחשב על משמעות הדבר שנושא כה מקיף, הנוגע לכל אדם במדינה, הוא בגדר תחום הפרוץ, למעשה, לכל שרלטן; למעשה, חשב, המצב הפרוע הקיים בתחום ההנעלה הוא כזה שכל אדם שרוצה בכך, בלי קשר להתאמתו לנושא מבחינה אישית, יכול לעסוק בתחום הנעליים, החל מייצורן או ייבואן ועד למכירתן.
אין ספק, חשב ישראל, שהיה בעל מודעות חברתית חזקה, כי נעליהם של אזרחי ישראל, הקשורות באורח בל יינתק בכפות רגליהם, קובעות את איכות הליכתם ואת בריאות רגליהם מילדות ועד זקנה. אבל על אף זאת אין שום גורם מוסמך מטעם המדינה המטפל בנושא. האם לא הגיע הזמן, חשב, שהממונים על רווחת הציבור במדינת ישראל יתנו את דעתם על מה שמתרחש בנושא זה? הרי המחוקקים ושאר אישי הממשל חייבים להיכנס לעובי הקורה ולהסדיר את מה שטעון פיקוח בנושא כה חיוני ובעל השלכות על עתידנו.
כשהוא מלא מרץ, חיוניות ותחושת אחריות, החליט ישראל לקום ולעשות מעשה למען עמו; הוא מיהר לשלוח מכתבים דחופים לכל רשויות השלטון, כשהוא מסב את תשומת לבם, תוך דברים היוצאים מן הלב, לקיומו במדינה של תחום כה גדול וחיוני, שהוא פרוץ ופרוע כל כך מבחינה חוקית. לדעתי, כתב האיש האכפתי במכתביו, יש בעובדה שכל מי שחפץ בכך יכול לקבוע באופן שרירותי מה ינעלו האזרחים – ולא משנה מה מידת ידיעתו, אם בכלל, בתחום זה - משום התנערות גסה של הממשל מאחריותו כלפי משלם המסים!
דבריו של מר חברתי לא נפלו על אזניים ריקות; בעקבות מכתביו התחוללה סערה רבתי בין נבחרי העם, אשר הבינו לפתע עד כמה גדול היה המחדל מצידם בתחום נעלי העם. תוך זמן קצר הוגשו על ידי נציגי סיעות בכנסת מספר הצעות חוק דחופות לפיקוח על תחום ההנעלה במדינה. אך לא היה די בכך; כדי להביא לידי עשיית מעשה מהירה בתחום זה היה צורך בגיוס מודעות הציבור לנושא. ואכן, מה שזירז את תהליך החקיקה והטיפול הממשלתי בענין היה העברתו לקידום בידי התקשורת. זו עשתה מיד את הנחוץ ומספר תכניות תעודה ותחקירים ששודרו לציבור חשפו את המידה שבה היה חשוף בתחום זה כל אזרח תמים לשרירות ליבם של מערכות השוק חסרות המצפון. בין היתר, העובדה שעתיד בריאות הרגליים של ילדים רכים, נציגי הדורות הבאים, נמצא בידיהם של אנשים שכל חפצם הצטמצם לרווח חומרי זעזע רבים מההורים במדינה. דבר זה הביא להפגנות מחאה רבות שהיו פרי יוזמתם של ארגוני הגנה על הצרכנים מחוץ לרבות מחנויות הנעליים שברחבי הארץ. אך במיוחד הגיע המסע למען הפיקוח הציבורי על ההנעלה לשיאו בעצרת המונים שהתקיימה במרכז הארץ, בה התאספו יחדיו עשרות אלפי בני אדם נרגשים ותבעו תוך קריאה נרגשת מן הממשל להביא לסופה של ההפקרות.
מתוך הכרה בחוסר ההתאמה הקיים בין העוסקים בתחום ההנעלה לתכונות המקצועיות והמוסריות הנדרשות לצורך טיפול בתחום רגיש כל כך, היתה ההחלטה הראשונה שקיבלה הממשלה בישיבה מיוחדת לנושא לעצור כל פעולה לא מאושרת בתחום הנעליים. יחד עם זאת, כבר בתחילת החקיקה שנועדה למלא את החלל החוקי בנושא זה, המליץ היועץ המשפטי לממשלה על הוצאת צווי מעצר נגד היצרנים, היבואנים והסוחרים שלא יהיה בידם רשיון מתאים לעסוק בהנעלת הציבור ועל הקמה ותקצוב של המצל"ן (מועצה ציבורית לעניני נעליים), כדי שתרכז מעתה את הדאגה בנושא הנעליים במדינת ישראל.
בהתאם להחלטות ממשלה אלה, הוגדר בחוק כי בשלב הראשון של טיפול המדינה בתחום ההנעלה יהיה כל העוסק בנושא הנעליים מחויב ברשיון מתאים, אשר יינתן על ידי השלטונות. אחד מהדברים הראשונים שלהם נתבקשו כל אזרחי המדינה היה לערוך רשימות מסודרות של כל הנעליים שברשותם, למסור אותן למצל"ן לצורך ביקורת ולהקפיד מעתה על קיומם של רישיונות מתאימים בידי כל מי שממנו הם רוכשים נעליים.
השלב הבא היה החלת פיקוח מלא של המדינה על כל התהליכים שבאמצעותם מגיעה אספקת נעליים לציבור. הסדר החדש שעליו הוחלט חייב את כל העוסקים בנושא בהוכחת כשירותם והתאמתם בתחום זה לשלטונות, כדי לקבל אישורים ממשלתיים מיוחדים לצורך פעולתם. ההליכים שננקטו בתחום ההנעלה הציבורית על ידי הממשל כללו טיפול בהיבטים רבים של הנושא, כולל הקמת מערך בקרה רפואי לבדיקת תקינותם של תהליכי הייצור, ההובלה והשמירה על הנעליים, אשר הוכרזו כגורם חיוני לבריאות הציבור.
על אף החקיקה המסועפת והמפורטת בתחום ההנעלה הציבורית לא היתה העברת ההנעלה מהשוק הפרטי למסגרת של פיקוח נקיה מבעיות. הראשונה בהן הייתה הדרישה היסודית ההשכלתית של הממשל מהעוסקים בתחום זה מעתה. זו, אשר התנתה מתן רישיון לייצור, ייבוא או מסחר בנעליים בהוכחת השכלה מקצועית מתאימה בנושא, נתקלה בבעיית אי קיומם של מוסדות המתאימים ללימוד הדבר. בעיה נוספת צצה בתקופת הביניים שנדרשה לצורך התאמת מערכת החינוך הציבורית להכשרת נעלנאים (מומחים לנעליים) ולבחינות תיאורטיות ומעשיות לצורך קבלת רשיון ממשלתי לעיסוק בהנעלה. בזמן הזה התפתחה במסתור מחתרת של תעשיית נעליים חובבנית, שניצלה את המחסור הזמני בנעליים וסיפקה לציבור חסר המודעות החברתית נעליים לא חוקיות במחירים מופקעים.
בשל תופעות מסוג זה נדרשו הפקידות והמשטרה לתוספת תקציבית כדי לגייס כוח אדם שיעסוק בתחום החדש, אשר יוודא כי כל מפעל או חנות העוסקים בנעליים עושים זאת כשברשותם רשיון מתאים. לסיוע לממשל בתחום חשוב זה התגייסו גם ארגוני מתנדבים אזרחיים אשר הציעו, אף ללא בקשת תשלום, את עזרתם באכיפת חוק ההנעלה. כשהם מצוידים בתעודות של "פקח נעילה מתנדב" הקימו מתנדבים אכפתיים אלה, שהתארגנו בקבוצות, מחסומי דרכים שבהם עצרו אזרחים לבדיקה ולתשאול לגבי מקור נעליהם.
כל אלה היו רק חלק קטן מהאתגרים והבעיות שבהם נתקלו הפקידים הרבים שהחלו את הפיקוח על הנעלת הציבור. אך שלא כמו בעבר, רגלי הישראלי אינן מופקרות יותר לחסדי השוק והן מוגנות היום על ידי המדינה, המחייבת כל נעלנאי בתעודה המבטיחה את הדבר.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2004 13:07 |
|
| |
אישציפ
קשה להבין את הביקורת שלך.
נושא השחיתויות אינן קשורות כלל ועוקר לנושא.(ובכלל האם יש לך מתכון לבניית חברה שבה יבוטל היצר הרע?)
יש שני קצוות, או מדינה שבה יש מיסוי גבוה ורשת בטחון גבוה לעניים, או מיסוי נמוך עם רשת בטחון נמוכה. ברור שהtrade off הזה אינו בהכרח ליניארי, אבל אי אפשר לטעון שהוא לא קיים. בין שני הקצוות יש כמובן נקודות ביניים.
יתכן שאתה רואה במיסוי פגיעה בזכות הקניין , אבל אז עליך לומר בפה מלא שאתה מוכן שהעניים יהיו עניים יותר ובלבד שזכות הקניין לא תיפגע. אי אפשר לאכול את העוגה ולשמור אותה שלמה.
אם יש לך הצעה קונסטרוקטיבית לייעול המערכת הביורוקרטית , אני בטוח שאלה תתקבלנה בברכה על ידי כולם. זה לא חכמה להפריח דברים באויר, בלי להציע משהו מעשי.
בקיצור אתה אומר את מה שהיית רוצה שיהיה ומה שכולם רוצים , מיסוי נמוך היעדר שחיתות, יעילות והיעדר עוני. אין מי שלא רוצה את הדברים האלה. הבעייה היא שכזה בא למעשה , מתברר שחלק מהיעדים האלה סותרים אחד את השני ולא ניתן להגשים את כולם. וחלקם אינם נתונים להגשמה מלכתחילה.
פוליטיקאים לפני הבחירות מדברים כמוך , רק תצביעו בשבילנו ותחיו באושר ובעושר לכל חייכם. אבל כדי לדון בצורה רצינית אין זה מספיק להביא חזונות אוטופיים , אלא להצביע דרכים למימושם , שמתחשבים עם חוקי הברזל של המציאות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2004 09:49 |
|
| |
ברור שצריך לשאוף ל"אפס כי לא יהיה בך אביון" זה כל מהות מצוות הצדקה "פתוחת תפתח" ו"לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון"
וכן תיקנו רבותינו צדקה ציבורית כפי שציינתי למעלה , וכידוע כופין על צדקה כזו .
השאלה היא האם נכון לאמץ אוטומטית איזהשהוא מודל מדיני לא שלם לענ"ד מאומות העולם .
או שצריך לחפש מודל אחר שלם יותר.
לדעתי החילוק שנתתי למעלה , הוא הבסיס למודל היותר שלם , שראוי להתקיים פה .
שכולל השבת משפט צדק שמונע שחיתותיות ומוקדי כח בהם "יד רוחצת יד" אותה הגישה המערכתית מאפשרת מאוד בקלות , שלא לאמר כמעט מעודדת .
מאידך הורדת המיסוי הכללי , שנופל לתוך קופסא שחורה , שמפרנסת מערכת בירוקרטית שברורה מיותרת מחד , ומאידך מעודדת אבטלה וכד'. (ויש מה לעיין ולהאריך בזה ...)
השבת מוסדות הצדקה אל היחיד ואל הקהילה , שמכירים את האדם העני ויכולים באמת לסייע לרבים מהעניים (אני מתכוין לעזרה חברתית כוללת , לא רק לתת X כסף כדי שיוכל להמשיך לחיות מהיד לפה וימשיך להישאר עני לנצח...)
לצאת ממצב העוני .
כל זה בד בבד עם שינוי תרבותי מנטלי , שמערער או לפחות מפחית את המציאות שבה "בעל המאה הוא בעל הדעה" , למצב שבו איש המעלה הוא הדמות אליה נושאים את העינים בחברה .
לדעתי בלי שיש הדגשה ושילוב בין שלושת התחומים שהזכרתי , לא יתכן שינוי שיהיה בר קיימא לאורך זמן . (מובן שיש הרבה מה לעיין וללמוד כדי לממש את התכנית הלכה למעשה ...)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2004 16:38 |
|
| |
.
שתי הערות:
הפרדת רשויות:
אמת, מדובר במושג השייך לתורת המדינה המודרנית ולא לאפלטון או למקיאוולי. דא עקא, "מלך אינו דן ואין דנין אותו" , בעיני, זו תחילתה של הפרדת רשויות, אפילו אם זה לא נעשה מלכתחילה, אלא "בשל מעשה שהיה" .
מיסוי במלכות דוד ושלמה
"אביך הכביד את עולו ... ואני אייסר אתכם... "
והרי מסים כבדים הטיל שלמה, ודוד, עוד טרם עלייתו למלכות, ידע לגבות את מסיו – שאלו את אביגיל אשת נבל אם כן או לא.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2004 15:16 |
|
| |
אישציפור,
העם קובע דרך נציגיו את שיעורי המס שיוטלו עליו. הפרט אינו תמיד מרוצה ממס כזה או אחר, ובוודאי רבים משלמים רק מתוך אימת השלטון, אולם דומני שמעטים חולקים עקרונית על הצורך במיסוי... וראה מה קרה לאחר מות דוד, העלאת המסים בימי שלמה כדי לפרנס מלכות ראוותנית, והניסיון להעלותם שוב אצל רחבעם: העם אמר "לא תודה" והסתלק.
לגבי התיחסות לדבריך קודם, חילקת חלוקה כוללנית מאד לשלושה תחומים, אך לא הבנתי במה חלוקה זו מקדמת אותנו. שמן התורה מחויב כל אדם בצדקה ואח"כ תיקנו שכופים - ידוע; שת"ח עדיף מעשיר מבחינה ערכית - מובן; אבל מה הלאה? האם עלינו לקבל מציאות של "לא יחדל אביון מקרב הארץ", או לפעול אקטיבית למען "אפס כי לא יהיה בך אביון"?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2004 14:39 |
|
| |
גו"ג ,
אין הכי נמי , מובן שאם העם שמח לתת אחוזים גבוהים ממשכורתו , ולא בגלל שאימת השלטון עליו , יש לו סיבות טובות לעשות כך ....
אם כי להערכתי מלכות הוגנת שכזו לא נזקקת אפילו ל30% מיסוי ...
בכל מקרה לא בזה אנו עוסקין . (משום מה ,אתה נטפל לסמנטיקה די שולית במה שאמרתי , על מה ולמה ? )
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2004 10:48 |
|
| |
אישציפור,
וכי מנין לדוד רכוש משלו? האם עבד בשדה? ודאי שכל רכושו היה ממיסוי. ועל פי מה אתה מגדיר מלכות כגזלנית? דווקא 60-70%? ואם נלקחו 51%? ואם 49%? מבחן הגזלנות אינו בשאלה כמה נלקח, אלא בשאלה האם הציבור מוכן לכך, והאם מה שנלקח משמש ביושר כדי לשרת את הציבור.
אריק,
גם אני תוהה יחד איתך. בכל אופן, אין להתעלם מהעובדה כי במקומות רבים בעולם ניתן לראות מיתאם בין שתי העמדות, למשל אצל הרפובליקאים בארה"ב והשמרנים בבריטניה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2004 09:25 |
|
| |
גם_וגם
כתבת שיש הסוברים שאימוץ ערכים לאומיים מחייב בעיטה בסולידריות חברתית.
אני הייתי מצפה שיהיה להיפך, אם ממצים ערכים לאומיים אזי הסולידריו החברתית היא הדבק הטוב ביותר, ואם מדינה סוברת שבשם הערכים הלאומיים היא יכולה לתבוע מאזרחיה לסכן את חייהם עבור אותם ערכים לאומיים, מדוע שהמדינה לא תעזור להם גם כלכלית? האם המדינה אמורה רק לתבוע?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2004 09:02 |
|
| |
דוד מימן את הצדקה , מרכוש שהיה שייך למלכות/מלך כלומר לו עצמו .
נכון שחלק מהרכוש הזה התקבל ע"י מיסוי , אבל אני מאוד משוכנע שלא נלקחו 60ו70 אחוז ממה שהרויחו האזרחים בעמל כפיהם , מה שאומר שהמלכות שלו לא היתה גזלנית .
בנוגע להשואה לאומות אחרות , אין זה מעניני כ"כ , אם כבר להציג אוטוטפיה אני בהחלט מעדיף את זו היהודית (של דוד למשל) אותה אני סבור שהצגתי בקוים כללים למעלה (והקהל מוזמן להשיג/לחלוק על דברי...) מאשר את זו של שוודיה או נורווגיה , ויש מה להאריך בנידון...
ואסיים בפסוק מהפטרת השבת הבעל"ט
"הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם ואכרתה לכם
ברית עולם חסדי דוד הנאמנים"
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2004 02:54 |
|
| |
אישציפור,
מהיכן, לדעתך, מימן דוד את הצדקה? לא מכיסם של אלו שיש להם, באמצעות מיסוי? אם כן, לשיטתך, הריהו גזלן.
בעולמנו אין היום מלכויות סוציאליסטיות (אולי צפון קוריאה, גם בזה אני מטיל ספק). תומכי הקפיטליזם הצרוף (לא טענתי שאתה כזה, אולם משום מה, יש רבים כאלה בין הכותבים ב-"תכלת", כאילו אימוץ ערכים לאומיים מחייב באיזשהו אופן דווקא בעיטה בסולידריות חברתית, אבל נניח לזה) אוהבים להציג את הדברים כאילו האלטרנטיבה לתאצ'ריזם היא קומוניזם המלווה בדיקטטורה סטאליניסטית. טענה כזו היא, כמובן, טענת הבל. קיימות בעולם מדינות שמציגות אלטרנטיבה, אבל משום מה תמיד כשמדברים על האלטרנטיבה מזכירים, נניח, את בריה"מ או את קובה, ולא את שבדיה או נורבגיה. האם גם לגביהן תטען כי הן גוזלות את תושביהן?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2004 23:06 |
|
| |
גו"ג ,
לא פירשת את דברי נכון , החלוקה שלי לא התכונה להיות טכנית , היא התכונה להיות מהותית .
לכן מבחינתי אין שום בעיה עם זה שדוד עושה גם צדקה וגם משפט , מה שחשוב הוא ששתי הקטגוריות קיימות .
חוץ מזה , זה בדיוק הענין , שמלכות דוד היתה מלכות של צדקה , בעוד שיטענו הטוענים (שאני הק' מתנדב ליצגם...)
שה"מלכויות" הסוציליסטיות השונות , מבוססות על גזל האזרח ...
תוקן על ידי - אישציפור - 11/08/2004 23:17:43
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2004 22:44 |
|
| |
אישציפור,
הפרדת הרשויות היא מושג מודרני, ומלאכותי במידה מסוימת. המלך המקראי הוא גם שופט. דוד עושה "משפט וצדקה לכל עמו" - מפרשת הגמרא, משפט לזה וצדקה לזה, שהיה מממן מכיסו את מה שנתחייב בו החייב. מעבר לכך, האם באמת אתה סבור שרשות מבצעת פטורה מכללי הצדק? שהיא יכולה, למשל, לגבות כסף מכלל האוכלוסיה ולתת אותו במתנה לאדם מסוים? צדק חברתי קשור לשאלה כיצד נכון לקיים חברה, לא מי אחראי על איזה חלק של העבודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2004 21:45 |
|
| |
נראה לי שכדי להגדיר את "דעת התורה" בנידון להבנתי צריך להתייחס מכמה זויות .
ראשית , אין זה מתפקידו של הממשל (במובן של רשות מבצעת) לדאוג לצדק , זה תפקידו של בית הדין .
כך שכל המושג "צדק חברתי" מבוסס לענ"ד על מצב מאוד בדיעבדי שבו בתי המשפט והממשל עשו יד אחת , מסיבות אינטרסנטיות , להחזקת הכח (והשליטה) בידם . +דמעות.
שנית , האדם מקבל את פרנסתו מאת ה' , וככזה מחויב במצות צדקה כפרט .
היות וידוע שהאדם לא תמיד עושה כך באופן וולונטרי , נקבע (בצדק רב!) במשך הדורות שגם הקהילה תהיה אחראית לגורלם של העניים , ולכן כופין על הצדקה .
שלישית , חברתית האידאל של התורה הוא חברה שמבוססת על
ערכים אך [מודגש לא בזה לחומר ולכן הסדר ההיררכי שנקבע בחברה היהודית הוא ת"ח כאדם היותר נעלה , ורק אחריו האדם העשיר .
בכל מקרה בלי לחלק את הנושא לשלש הקטגוריות , של משפט , צדקה , וגשיה חינוכית ערכית , המצב בלתי פתיר לענ"ד ...
בברכה .
|
|
|
|
|
