כבודה בת מלך, מתי פנימה ומתי חוצה.
החתם סופר הצדיק מנהגים ללא מקור, לא רק כשהם היו מנהגי "פרווה", אלא אף כשקיומו של המנהג, מנע את קיומה ב"הידור" של מצווה כבהדלקת נרות חנוכה, שהיא המצווה היחידה שמצאנו במקורה, את אפשרות הבחירה, בדרך מילוי המצווה באופן של ''הידור".
===
*נר חנוכה וכל המצוות*
מצוות נר חנוכה שונה מכל המצוות בכך, שבמצווה זו מצאנו אפשרויות "בחירה" לאופן קיומה: כמצווה,כהידור, וכהידור מן ההידור:
"תנו רבנן: *מצות חנוכה, נר איש וביתו*.
*והמהדרין* - נר לכל אחד ואחד.
*והמהדרין מן המהדרין*: בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך; ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך", (שבת דף כא עמוד ב).
===
*אף הנשים היו בנס חנוכה*.
הנשים חייבות בהדלקת נר חנוכה, אף שהיא מצווה התלויה בזמן, מאחר ש"אף הנשים היו באותו הנס".כדברי רבי יהושע בן לוי: "נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס*". (שבת דף כג עמוד א).
*חובת הדלקת נר חנוכה ע"י אשה להלכה
חובת הדלקת נרות חנוכה ע"י אשה, שמקורה בשבת דף כג עמוד א, (ראו לעיל), הובאה להלכה בשולחן ערוך אורח חיים סימן תרעה סעיף ג, בלשון: "*אשה מדלקת* נר חנוכה".
לדעת ראשונים רבים, חיובה הוא באותה דרגת חיוב, כמו זו של האיש, ולכן היא אף יכולה להדליק עבורו ולהוציאו. (ראו שו"ת יחווה דעת חלק ג סימן נא).
===
המצוות האחרות שבהן חייבות הנשים, אף שהן מצוות אלו התלויות בזמן, "מפני שהיו באותו הנס", הן :
"ואמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות בארבעה כוסות הללו, שאף הן היו באותו הנס". (פסחים דף ק"ז עמוד ב/דף ק"ח עמוד א)
"ואמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות במקרא מגילה, שאף הן היו באותו הנס". (מגילה דף ד עמוד א).
(ייתכן, שחיובן של הנשים במצוות אלו, אף שהן מצוות אלו התלויות בזמן, הוא מהיותן מצוות מדרבנן, ראו תוספות פסחים דף קח עמוד ב: "היו באותו הנס - והא דאמרינן דפטורות מסוכה, אע"ג דאף הן היו באותו הנס, כי בסוכות הושבתי; התם בעשה דאורייתא, *אבל בארבעה כוסות דרבנן תיקנו גם לנשים כיון שהיו באותו הנס*").
לדברי רש"י, לא רק שהנשים *היו* באותו הנס, אלא אף הנס היה על ידן ובגללן, (ראו רש"י פסחים דף קח עמוד ב: "אף הן היו באותו הנס - כדאמרינן (סוטה יא, ב) בשכר נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו, וכן גבי מקרא מגילה נמי אמרינן הכי, דמשום דעל ידי אסתר נגאלו, וכן גבי נר חנוכה במסכת שבת (כ"ג, א), אך ראו רש"י מגילה דף ד עמוד א: ''שאף הן היו באותו הנס - שאף על הנשים גזר המן להשמיד להרוג ולאבד מנער ועד זקן טף ונשים וגו'", וראו גם תוספות מגילה שם, בד"ה שאף הן היו באותו הנס).
===
*הנשים לא נהגו להדליק נרות חנוכה*
בימנו נהגו כולם כמהדרין, ראו שולחן ערוך אורח חיים סימן תרעא סעיף ב: "וי"א דכל אחד מבני הבית ידליק, והגיה הרמ"א "וכן המנהג פשוט; ואעפ"כ כתב המשנה ברורה כתב שם בס"ק ט: "י"א דכל אחד וכו' - לבד מאשתו דהיא כגופו" דברים שמקורם בדברי הפרי מגדים (סימן תרע"א ס"ק א). וראו במשנה ברורה סימן תרעה ס"ק ט', כתב: "ועיין בתשובת עולת שמואל סימן ק"ה דלדידן שמדליקין כ"א בפ"ע מ"מ אשה אינה צריכה להדליק *דהויין רק טפילות לאנשים* ואם רוצים להדליק מברכות דהוי כשאר מ"ע שהזמן גרמא דיכולות לברך וכשאין האיש בבית תדליק האשה דהוי בת חיובא".
וכך הוא המנהג אצל רבים, שהנשים לא נהגו הנשים להדליק בעצמן, נרות חנוכה כלל, אם ישנו איש בביתן היכול להוציאן, והן מדליקות בעצמן, רק אם אין בביתן איש היכול להוציאן.
לכאורה טעמו של המ"ב (והפרי מגדים), שייך רק באשה נשואה, ולא באם הנקבה אינה נשואה והיא מעל גיל מצוות, או שהיא אשה אלמנה או גרושה, ולפי"ז תצטרכנה להדליק, אך אעפ"כ (לדברי הפסקי תשובות, שכתב: "*שכל הנשים אפילו שאינן נשואות טפילות לאנשים*) נהגו שהן לא מדליקות, אלא איש שהוא מדליק עבורן (ראו פסקי תשובות, סימן תרע"א סעיף ב, הערה הערה 6.
למה ומדוע?
*הסברו של החתם סופר*
החתם סופר הסביר "מנהג" זה, בחידושיו לשבת כ"א עמוד ב, בד"ה והמהדרין, (כנראה שהמקור נעלם מהרב וולדינברג, שכתב בציץ אליעזר חלק ט' סימן נ: "ומפורסם מהחת"ס", מבלי לציין למקור):
"ונלפע"ד, כשתקנו נר איש וביתו על פתח ביתו מבחוץ, (שבת דף כא עמוד ב "תנו רבנן: נר חנוכה *מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ*") , ונמצאו בישראל מהדרין שיצאו לחוץ והדליקו בעצמם, נוסף על ההדלקה של בעל הבית, אז לא נמצא שום אשה שתהיה מן המהדרים, כי אין כבודה לצאת בחוץ ברשות הרבים לעתותי ערב, ולהדליק בין האנשים, נהי אם אין האיש בביתה ועליה מוטל מצות ההדלקה, על כרחה תצא לחוץ להדליק, מ"מ אם יש כאן זכר המדליק, אין מן החסידות שתחמיר על עצמה בזה, ותביא עצמה לידי חשדא והשתא אע"ג שכולם מדליקים בפנים מ"מ *מנהג הראשון לא זז ממקומו* כנ"ל נכון בעזה"י".
ר"מ שטרנבוך בספרו "מועדים וזמנים" (ח"ב סימן קלג) הוסיף על דברי החתם סופר קצת "שמאלץ", וכותב: "שכך קבלנו מרבותינו, שגם כשהדליקו בחוץ לא הדליקו בעצמן להידור, דהוה *פריצות* להיות יחד עם האנשים בפתח הבית לרשות הרבים ולהדליק, וע"כ עמדו מרחוק לשמוע הברכות, אבל לא קירבו עצמן להאנשים, להדליק ממש בפתח הבית לרשות הרבים".
יש להבין את דבריו: "וע"כ עמדו מרחוק לשמוע הברכות, שהרי אין צורך שהיוצא ישמע את הברכה, ובפרט בנר חנוכה, (ראו שו"ע סימנים תרע"ו ותרע"ז) אך ראו את דברי המשנה ברורה סימן תרעה ס"ק ט: "וכן איש מברך לאשה ויוצאת ידי חובתה אם עומדת שם ושומעת הברכה לא בענין אחר" ואת דברי רמ"פ בשו"ת אגרות משה חלק או"ח א סימן קצ:
"ולענין דינא ... נמצא דאיש עבור אשה ולהיפוך אין יכול השליח לברך כלל באין עומד המשלח אף ברכת להדליק ואיש עבור איש יכול לברך ברכת להדליק, אבל ברכת הנס וזמן לא יוכל לברך באינו עומד אצלו כדבארתי בתירוץ ראשון, ולכן אסור לשליח להדליק בכל אופן אם אינו עומד המשלח מצד חסרון הברכות"
(בעודי בדברי האגרות משה, יש לי לציין לדבריו, (שו"ת אגרות משה חלק או"ח ד סימן קא ד"ה ב: "אשה שאוכלת קודם התפלה אם צריכה לקדש ...הנה לע"ד באשתו אינה צריכה לקדש,*דהרי היא משועבדת לבעלה לאכול דוקא עמו* וכיון שבעלה אסור לאכול קודם התפלה וא"א לו לאכול הסעודה קודם התפלה אין זה זמן אכילה גם לה שלכן לא חל חובת קידוש גם עליה ומותרת לאכול בלא קידוש", וראו בספר "שמירת שבת כהלכתה" (חלק ב) סימן נ"ב הערה נ"ו, בשם הרב ש"ז אויערבך: "עיקר שעבוד זה אינו מוכרח...").
אין ספק שמחבר הספר פסקי תשובות שהביא את דברי החתם סופר, בסימן תרע"א סעיף בהערה הערה 6, לא ראה אותם במקור, אלא בדברי המועדים וזמנים, (שלא ציין אליהם), ולא ידע שדברי המועדים וזמנים אינם דברי החתם סופר, אלא שמאלץ של "עצמו".
רבותינו הוא החתם סופר.
===
שאלותי:
החתם סופר כתב: "כי אין כבודה לצאת בחוץ בר"ה לעתותי ערב ולהדליק בין האנשים", אך אם אין האיש בביתה ועליה מוטל מצות ההדלקה, על כרחה תצא לחוץ להדליק".
א) האם פחדו היה שיצאו בחוץ בר"ה לעתותי ערב, או שיצאו בחוץ בר"ה לעתותי ערב להדליק נרות חנוכה בין האנשים.
ב). למה אם האיש בביתה, לא תצא האשה להדליק, לאחר שהאנשים חזרו לתוך ביתם?
ג). האם ייתכן שהנשים הריפורמיות "של פעם", הדליקו נרות חנוכה, ו"פחדו" של החתם סופר היה מהן?
===
ברצוני להעיר, שהמנהג להדליק בבית ולא בחוץ, החל "בשעת הסכנה", ואף שבטלה הסכנה לא חזרו. להדליק בחוץ. (ראו שבת דף כא עמוד ב: ''"תנו רבנן: נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. אם היה דר בעלייה - מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים. *ובשעת הסכנה - מניחה על שלחנו, ודיו*".
(על מהות הסכנה ראו רש"י שם: "שהיה להם לפרסיים חוק ביום אידם, שלא יבעירו נר, אלא בבית עבודה זרה שלהם, כדאמרינן בגיטין (יז, א), וראו תוספות שבת דף יא עמוד א, בד"ה "ולא תחת חבר", ותוספות שבת דף מה עמוד א, בד"ה "מקמי חברי בשבתא: "א"נ אומר ר"י דשעת הסכנה דלעיל לאו סכנת חברים קאמר אלא סכנת גזירה שגזרו שלא להדליק נר חנוכה").
===
אם יציאת אשה לפתח ביתה יחד עם האנשים, (או מבלעדיהם), כדי להדליק נרות חנוכה, היא "פריצות", בעיני פוסק אחד, הרי *הליכה לבית הכנסת* לשמיעת קריאת המגילה, היא לא כבוד גדול. לאשה, בעיני פוסק שני.
בעיניו, הכבוד האמיתי הוא לשבת בפתח הבית מבפנים.
הרב יעקב ברייש, (חלקת יעקב, או"ח סימן רלב), נשאל: מי עדיף שילך לבית הכנסת לשמוע קריאת מגילה בציבור, אשה או נער בן י"א שנים כאשר אי אפשר ששניהם ילכו לביהכ"נ, לשמוע את קריאת המגילה, מפני שיש למשפחה תינוק שיש להשגיח עליו.
תשובתו: על האשה להישאר בבית, כדי שהילד יוכל ללכת לבית הכנסת.
כראיה לדבריו, הוא מביא את דברי השו"ע באו"ח סי' תרפ"ט סעיף ו': "מנהג טוב להביא קטנים ו*קטנות* לשמוע מקרא מגילה", אך לגבי נשים, לא מצינו בשו"ע ובפוסקים, דיש להן מצווה ועדיפות ללכת לשמוע מקרא מגילה בציבור, אם משום פרסומי ניסא או משום ברוב עם הדרת מלך וכבסוף סי' תר"צ לגבי אנשים, (אך ראה שו"ת ציץ אליעזר חלק י"ג סימן עג).
הוא גם מביא את דברי המגן אברהם, שכתב בראש סימן תרפ"ט, על דברי המחבר: "הכל חייבים בקריאתה, אנשים ונשים", "ולכן צריך לקרותו בביתו לפני הבתולות", והוא שואל: מדוע לא הלכו הבתולות לבית הכנסת לשמוע מקרא מגילה? אלא ודאי דלא שייך בנשים עדיפות אם ישמעו קריאת המגילה בציבור.
וכן נראה לו להוכיח, מדברי המשנה ברורה, רסי' תרפ"ט שכתב: "ו*בקצת מקומות נוהגין שהן הולכות לבית הכנסת לעזרת נשים לשמוע הקריאה*, וצ"ע איך יוצאין שם נשים דא"א לשמוע שם כדין".
לדבריו, הטעם שהן לא הלכו לשמוע את קריאת המגילה בבית הכנסת, משום *דכל כבודה בת מלך פנימה*.
===
שאלותי:
אם כדבריו, שהנשים לא הלכו לבית הכנסת, לשמוע את קריאת המגילה, למה כתב המג"א, "ולכן צריך לקרותו בביתו לפני הבתולות", ולמה כתב המ"ב: "לכן צריך האיש לקרותה בביתו לפני הבתולות והמשרתות", ולא כתבו: "ולכן צריך לקרותה בביתו לפני *הנשים*, האם הבתולות והמשרתות אינן בכלל נשים?
אלא משמע שכל הנשים (שיכלו), הלכו לבית הכנסת לשמיעת המגילה, אך לא כל הבתולות והמשרתות הלכו, ו"תלונת" המ"ב, היתה רק על הנשים ההולכות לבתי כנסת, שבהם קשה לשמוע מעזרת הנשים, את קריאת המגילה ''כדין".
===
טעמו של החלקת יעקב "משום *דכל כבודה בת מלך פנימה*", הוא כנראה טעם ''הונגרי", ה"הולך עם כל דבר".
בספר "ברכת החמה כהלכתה", מביא המחבר- הרב הלל שלעזינגר, בשם זקינו- הרב עקיבא יוסף שלעזינגר, (מחבר הספר ''לב העברי"), את הטעם דאין נשים מברכות ברכת הלבנה, משום שברכת הלבנה *נוהגת בחוץ*, וכל כבודה בת מלך פנימה.
בתשובות מהר"ם שיק סי' צ', כתב טעם למה שנהגו הנשים שלא לברך ברכת החמה, כיון שהוא תלוי בחישוב תקופות ומזלות דלמדו חכז"ל דמצוה מושמרתם וגו' כי היא חכמתכם, (ראו שבת דף עה עמוד א: "אמר רבי יוחנן: מנין שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות - שנאמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים - הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות), ו*אין חכמה לאשה*, (ע"פ יומא דף סו עמוד ב: "שאלה אשה חכמה את רבי אליעזר: ... אמר לה: אין חכמה לאשה אלא בפלך").
שאלותי:
א) האם נעלמו ממנו דברי הרמב"ם בהלכות קדוש החדש החדש פרק יז כה כד:
"וטעם כל אלו החשבונות ומפני מה מוסיפים מנין זה ומפני מה גורעין, והיאך נודע כל דבר ודבר מאלו הדברים, והראיה על כל דבר ודבר, היא *חכמת התקופות והגימטריות שחברו בה חכמי יון ספרים הרבה והם הנמצאים עכשיו ביד החכמים*, אבל הספרים שחברו חכמי ישראל שהיו בימי הנביאים מבני יששכר לא הגיעו אלינו, ומאחר שכל אלו הדברים בראיות ברורות הם שאין בהם דופי ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם, אין חוששין למחבר בין שחברו אותו נביאים בין שחברו אותם גוים, שכל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמתתו בראיות שאין בהם דופי אין סומכין על זה האיש שאמרו או שלמדו אלא על הראייה שנתגלתה והטעם שנודע".
הרי שהחכמה היא "חכמה יוונית", ולא חכמתנו ובינתנו לעיני העמים.
ב) האם נעלמו ממנו דברי הרמב"ם בהלכות קדוש החדש פרק יא הלכה ד:
"ואל יהיו דרכים אלו קלים בעיניך מפני שאין אנו צריכין להם בזמן הזה, שאלו הדרכים דרכים רחוקים ועמוקים הן, והוא סוד העיבור שהיו החכמים הגדולים יודעים אותו ואינן מוסרין אותו לכל אדם אלא לסמוכים נבונים), *אבל זה החשבון שמחשבין בזמן שאין שם בית דין, לקבוע על הראייה שאנו מחשבין בו היום, אפילו תינוקות של בית רבן מגיעין עד סופו בשלשה וארבעה ימים*".
אם תינוק של בית רבו מגיע עד סופו בשלשה וארבעה ימים, ללא ספק יכולה "אשה חכמה" להגיע עד סופו בחמשה או ששה ימים.
תמיהני: האם בגלל" פיגור" של יומים שלא תברכנה?!
שבוע טוב.
 |
|
|
