מתי החל הרב שך במאבק בחב"ד ומדוע

הריני מצטרף למחאה כנגד הפגיעה ב"אחד מגדולי דורנו" כלשונו של הגרי"ז מבריסק . טוב תעשה ההנהלה אם תסגור את האשכול מאותו מקום שהיה סגור , תוך מחיקת מה שבא אחריו , כולל דברי אמתער שהבאתי ושעוררו תגובות שכנגד .

אם למישהו נשאר ספק מיהו האמרי_בירה, אז אני אומר לו......תפסיק לכתוב כאן, ומיד. ואם לא הבנת, אז אתה תבין.

את בורותך בעניני הרב שך תכתוב במקומות המכוסים, וד"ל.
גיי אוועק, און וואס שנעלער איז בעסער.

פיכסה!

כמתבונן שאינו ליטאי ולא חסיד שוטה של ר' לייזער שך ואפילו לא אוהד חוג זה או להפך, אנסה לנתח בעין שאינה משוחדת ללא סופרלטיבים ודמיונות  את תרומתו של ר' לייזער שך לציבור שלו.

אינך משוחד ואתה "אוביקטיבי" אתה רק מצטט את בשפע את דברי מתנגדי הרב שך, והופך אותו לעסקן חסר תועלת מהמדרגה השלישית.

לא השתכנעתי.

הציבור הליטאי וראשי הישיבות שלו אינם אולי האנשים הכי מוכשרים בעולם. אבל ההערכה של הרבנים השונים אליו היתה גדולה.
אפילו אדם כהרב אלישיב, שאינני אוהד את מנהיגותו, העריך מאד את הרב שך. Pבמקרה שמעתי זאת אישית מאדם ששמע מהרב אלישיב עצמו)
דחילק, הרב אלישיב לא יודע מיהו תלמיד חכם ומי לא?
וראשי ישיבות אחרים וזקנים העריכו אותו מאד.

אינני יודע למנות את מעלותיו וחסרונותיו.
אבל המסקנה ה"ניטרלית והאוביקטיבית" הזו נראית לי מופרכת לחלוטין.

כמתבונן שאינו ליטאי ולא חסיד שוטה של ר' לייזער שך ואפילו לא אוהד חוג זה או להפך, אנסה לנתח בעין שאינה משוחדת ללא סופרלטיבים ודמיונות  את תרומתו של ר' לייזער שך לציבור שלו.

ממבט היסטורי הוא הינו פחות דמות תורנית שנשאר ממשנתו העיונית משהו יוצא דופן (כל ידיעותיו היו בתחום המסכתות הנלמדות בישיבות בלבד וספרו כידוע פחות מבינוני)  ויותר דמות  פוליטית די מוצלחת שהקים מפלגה וחצי ויסד עיתון . מחד הצליח להפוך את הציבור המתקרא "ליטאי" לזרם יותר מוגדר ויותר מלוכד ולחדד את צביונו כ"מתנגדי" ואף להכניס מילטנטיות  ופוליטזציה ברמות שמעולם לא היו קיימות בחוג זה וזאת בעיקר בקרב בני הנעורים, ובכך תרם לגיבוש פנימי על ידי מציאת אוייב חיצוני, אך לאידך כל זה קרה במחיר הוצאת ה"ליטאים" מהקונסנזוס  וה"מיין סטרים" החרדי , שהרי כתוצאה מהמערכות שרל"ש ניהל מצאו הליטאים עצמם מחוץ לאגודה, מחוץ לחינוך העצמאי, מחוץ ליד לאחים, מחוץ לקונסנז הכשרותי, ובעלי מוצא חסידי שהם הרוב המכריע  בציבור החרדי אף המודרנים שבהם אף נהיו זהירים מלשלוח ילדיהם לישיבות ליטאיות כלפנים וגם אינם עוד מגדירים את הליטאים כסתם "היימישע" כבעבר אלא כקבוצה במשבצת מאד מסויימת. נוצרו חזיתות, חסידים מזה ומתנגדים מזה.

נמצא שכל מה שבנו רבני הזרם הליטאי בדי עמל - להיות מקובלים על כולם ומתונים ולהשכיח מחלוקות העבר ושישלחו את הילדים לישיבותיהם וליטול חלק באגודה ובמועצת רבניה ובמוסדותיה בין לילה חרב ואיננו וכך  נווט הציבור הליטאי לפינה די מבודדת. אולם בתמורה השיג רל"ש מנגנון כמעט מקביל שאמנם "מחוץ למחנה" ובטח אינו יכול עוד לדבר בשם כלל החרדים אך שם שליטתו בלעדית. אם הדבר השתלם - ימים ידברו.

בכל מה שקשור למלחמתו בחב"ד, הרי כמו כל מלחמותיו הרקע הי'ה תמיד פוליטי וקשור למאבקי כח ותאות שלטון, בפוליטיקה חשוב שיהיה יריב כדי לגייס את העדר לדגל ולהשתיק התנגדויות פנימיות ובעיקר כדי לצבור נקודות ולהתבצר כמנהיג, וככל שהיריב יותר גדול כך גם מוביל המאבק נהיה גדול, אין ספק שמיקוד המאבק ברבי מליובאוויטש היה תרגיל פוליטי מבריק ונועז כדי לעלות ליגה ולהחשב כמקביל למי שנתפס בציבוריות כמספר אחד. ואם נוסיף לזה את החשבון הישן עם חב"ד על ההשפלה בשנות החמישים כשהיה מועמד לראשות הישיבה שם ולבסוף לא התקבל  ואף נדחה בצורה פוגענית, כל זה מסביר הכל.

למי שעקב ברור שלא הפריע לו דבר ספציפי בחב"ד, כי הנושא כל פעם השתנה, פעם הי'ה זה  שהחליט שהוא שמאלני כי הרבי מליובאוויטש  נגד החזרת שטחים ופעם כשהחליט  שאין חשיבות לתיקון חוק מיהו יהודי או פעם אחרת שינה בסוכה, (כמו במחלוקת גורן ויוסף, העיקר לומר ההפך מהשני ולקעקע מעמדו) ובסוף פתאום הפריע נושא משיח וכן הלאה, כמו שהלב שמחה מגור התבטא שצריכים לומר לרבי מליובאוויטש  שיזהר  מלהכריז שחייבים לשמור שבת כי אז הראש ישיבה הידוע מבני ברק יכריז שחייבים לחלל שבת... ומי שעקב זוכר העקרון היה להראות שמסוגל להתמודד מול זה שהשאר לא מעיזים וכך להיות מועמד למנהיג הדור... (הרבי מלעלוב התבטא אז - דעת הרב שך בענייני הלכה אינה רלוונטית כי היא גזורה מהבעת דעה הפוכה מזו של הרבי מליובאוויטש)

זו ההסטוריה על רגל אחת וכל מאמרי האידאלוגיסטים בדיעבד על תורה וגדולה, סכנה והצלה וכדומה הם בבל"ת , ויותר מבדיחה טפלה לאנשים בוגרים שזוכרים ושאינם שטופי מוח. אין ספק שמפרספקטיבת הדורות דמות זו לא תתפוס מקום רציני וזכרו יישכח שכן תרומה תורנית אין כאן.

שתי הערות.
1) בקשר ללא לישון בסוכה.
זה היה כנראה מנהג בחב"ד והפילפול של הרבי על "מטצער" מצטרף לענ"ד לעוד פילפולים משונים להצדקת מנהגים.
ועיקר העיקרים שמנהג הוא מה שקובע את ההנהגה המעשית.
גישה שעד לפני השואה היתה מקובלת, ורק לאחרונה "ניצחה האות המתה את המנהג החי"

2) בקשר לשתי נאומים של הרב שך.
מה הקשר בין נאום שאינו מסודר די הצורך, לשיקול דעת של אדם?
השמועה בזמנו היתה שהרב שך בכלל לא רצה לבוא לכינוס ההוא בבניני האומה כי היה חולה.
ואני לא חושב שניתן לשפוט אדם מנאום יפה ומסודר פחות או יותר.
בשמנו זה היה נשמע טוב לצורך פשקוויל של המתנגדים לר"ש. אני לא חושב שיש כאן טענה ממשית.

קצת מזכיר לי שיוסי ביילין היה אצל הרב שך עם רבין. והרב שך נימנם במשך כל השיחה.
יוסי ביילין ראה בזה מחזה הזוי של אדם זקן ומסטול שמקבל החלטות.
וידוע שהרב שך היה הרבה פעמים מנמנם בפגישות, כשזה לא עניין אותו.

לכבודו של ספרן נפתח אשכול זה מחדש לשלב בו אשכול שגלש לפסים צפויים בו ראה ספרן לנכון להגיש לפנינו מאמר ממעריץ הרב שך.

********

ברשותו של הכותב , מועתקים לכאן דבריו מפורום רב-שיח.

[וז"ל:]
אם תרשו לי להגיב בקצרה:

יש בהחלט להפריד את כל מאבקיו של הרב שך ממאבקו בחב"ד.
מאבקו בחב"ד לא היה בגלל חילוקי דעות קטנים כאלו ואחרים, זה היה מאבק אידואולוגי אמיתי טהור ועמוק מאד, להציל את היהדות כולה ממי שניסה בכח תעמולתו להשתלט עליה כליל.
מי שאומר שלא היתה סכנה לצאן מרעיתו של הרב שך מהם, הוא פשוט צעיר ולא זוכר מה היה אז.
המון המון המון צעירים ליטאים וחסידים נסחפו אחרי הרעש וצלצולי חב"ד, המונים נהפכו אם לא לחב"דניקים מוצהרים אז לאוהדיהם המושבעים, תהלוכות ל"ג בעומר היו עמוסים בשכונות מרובות ליטאים, "אותיות בספר התורה" ניתנו על ידי כל ליטאי, ההמון נסחף אחריהם ובגדול בצורה מזעזעת, ואילולא הרב שך שבא והוציא לאור עולם את מה שחשבו כבר קודמיו מאז ומקדם על חב"ד, ובצורה כזו ביד רמה, לא היה נשאר חלילה משונאיהם של ישראל שריד ופליט חס וחלילה!!!
ספריהם חוברותיהם ותעמולתם קנו מקום של כבוד בכל בית ליטאי, ולא היתה משפחה שלפחות ילד אחד כבר הראה סימני נטיה אחרי הדבר המושך הזה, מרובה הסמלים, התהלוכות, הפאר, הצעקה והרעש, הבלבול והכיפיות הזה.
גם תלמידי חכמים וגדולי תורה, גם רבנים חשובים ומלומדי מלחמה, רבים נשבו בקסם החיצוני הזה, ורבים חללים היו על שפת התהום!!!
אני הק' שמעתי ממקורבו הצמוד של מו"ר הגרש"ז זצ"ל בשמו שאמר לו אישית, שאילולא הרב שך כולם היו מאמינים במשיחיותו של הרבי מלובאוויטש באותם ימים שהמשיחיות היתה בטירוף הכללי. אכן, אמר הגרש"ז "אני הייתי אומר בשקט לבני ונכדי שזה לא כך, גם ר' יוסף שלום היה אומר ככה למשפחתו, אבל שאר העם? היו מאמינים בזה כולם!"

לגבי שאר המאבקים, מי ש"נוגע בדבר", כמו אחד הכותבים פה לעיל, ששייך מאז ומעולם לחבורת "אוהביו" בלשון סגינהור של מרן הרב שך בגלל אינטרסים קטנים, מישהו כזה לא יוכל להבין את הדבר הזה, אבל שאר האנשים יוכלו להבין זאת היטיב בעז"ה.
הרב שך הציל את הציבור שלו - הציבור הליטאי, מכל מי שניסה להשתלט עליו בכח, ומכל מי ששלט בו כך, מכל מי שניצל את הציבור הענק הזה לצרכיו, ומכל מי ש"מכר" את הציבור בשביל צרכי עצמו!!!
כל מאבקיו בפוליטיקה, בהכשר, ברבנות העיר, היו נגד כפיה והשתלטות של חוגים כאלו או אחרים על חייהם של ציבור ענק בלתי מאורגן שקט ולא יודע להלחם!
הגעררעס חשבו שלהם המלוכה ואין עוד מלבדם, והליטאים הם משרתיהם, כך חשבו החב"דניקים ובוודאי בב"ב לגבי הכשר ורבנות עיר, וכולם קיבלו מהרב שך תזכורת לכך שיש עוד ציבור ענק שגם בצרכיו ובדעותיו יש להתחשב, דבר שכיון הוא ברור ופשוט, אז זה לא היה כך.

לגבי המאבקים הפנימיים, מי שלא חי את השנים שלפני לא יודע, אבל קבוצת "נסיכים" בעיני עצמם שלטו בציבור והשתמשה בו לצרכיהם הפרטיים או החוגיים.
לא היתה כל התחשבות בצרכי ובמצוקות הציבור הרחב, היתה קבוצת אליטיסטים, קרובי משפחה של מנהיגי הדור הקודם, שחשבו שכמו המלוכה המוקנית משמים לזרע שלמה המלך, כך ההנהגה בציבור הליטאי שייכת להם מכח הירושה שלהם, וכל הציבור כולו לא נולד אלא לשמש ככלי בידיהם לצרכיהם.

מכיון שמדובר כאן בתלמידי חכמים גדולים מאד לא אוכל להמשיך ולפרט יותר פן אכשל ונלכדתי חס ושלום בביזוי תלמיד חכם חס ושלום וחלילה וחלילה, אבל מי שיתבונן בסדרת מאבקיו של מרן הרב שך זצ"ל יראה מול עיניו שכולם ללא יוצא מן הכלל מיוסדים על "צדק חברתי", על שבירה בכח של האליטיזם והאליטות, על מלחמה עד חרמה נגד שלשלות ושרשראות מלוכה ונסיכות, נגד "משפחות מאפיה" של כל נכדי הסנדק, פשוט בעד צדק חברתי מוחלט.

כל אלו המדברים גבוהה גבוהה על כך שהשאיר אחריו חלל מנהיגותי, על טענות שלא השאיר אחריו יורש וכדומה, כל אלו לא ירדו לסוד הנהגתו ומנהיגותו, הוא לא יכתיר יורשים, הוא לא ימסור את המלוכה הלאה, לדעתו הקדושה החכמה הפיקחית והצודקת, השלטון מצוי בידי ההמון שיבחר לו מה שרוצה, הוא היה "שליח ציבור" בלבד, הוא לא מוריש ממלכות ולא ממנה יורשים להנהגה, הוא עשה את התפקיד שההמון הטיל עליו מיוזמתו, וברגע שהוא מסתלק, ההמון יעשה מה שרוצה, זה לא הקטע שלו, זה לא העסק שלו, זה היה הרב שך וזוהי היתה הנהגתו הקדושה והצודקת עד מאד!

הבעיה כיום ש"גדולים" נבחרים ע"י יחצ"נים, בכח רב ובשיווק אגרסיבי, זה לא היה אז.
אני זוכר למשל, לפני שהרב אפרתי ידע לבטא את המילה "אלישיב" למשל, כבר היה הרב אלישיב נכלל בשורה הראשונה של גדולי ישראל יחד עם מו"ר הגרש"ז, ובוודאי מרן הרב שך  שהיה גדול ללא תעמולה, ללא יחצ"נים מסביב, פשוט גדול שמונה בידי קודמיו לטפל בעניני ציבור ונשאר בזה עד שהיה לבדו כי כל האחרים נשרו.

מי שטוען ש"לא התחשב" בדעות אחרות, שטויות כאלו לא שמעתי מעודי, התחשב גם התחשב אוהו התחשב, אבל זה לא מנע ממנו לומר את דעתו ברמה, גם אם היא חולקת על דעות אחרות. הוא לא היה פוליטיקאי, הוא היה "איש אמת" בצורה שלא קיימת בדור יתום כשלנו בו הכל נהפך לפוליטיקה, הרב שך לא היה כזה, הוא התחשב בדעות אחרות ואמר את דעתו.
מלבד מה שמצחיקה הרשימה שבצ"כ עשה פה, לא התחשב בדעתו של הגרש"ז במה? שהקים את "דגל"? למה הגרש"ז היה נגד? איזה בובקעס! הגרש"ז אז סירב לומר את דעתו בענין בגלל האגפים שבמשפחתו, ומה יש "להתחשב" בדעתו בזמן הקמת "דגל", הרב שך דווקא היה אצלו קודם למי שיודע (היה שם סיפור שלם שחיכה על רגליו כשלשת רבעי שעה אבל זה לפעם אחרת), הגרש"ז קיבלו בחביבות יתירה והודיע לו שאינו מתערב ולא יתערב בענין בגלל הסיבה לעיל.

הרב שך התחשב בדעות של גדולים אחרים בכל ההחלטיות, מי שזוכר איך נמנע בכל הכח לפגוע אישית בהגרע"י בזמן שלהטה המחלוקת בכל פה, הגם שחלק על דעתו בכל הכח האפשרי, התייחס אליו כ"יחיד" מול רבים, ואין לך התחשבות גדולה מזו ובוודאי כיום שהתוצאות ידועות... אגב, אני הק' נוכחתי במקרה כמלווה של רב חשוב ותלמיד מובהק בבית מרן זצ"ל, כשהראו לו איזה קטע ב"יתד" שיכול להתפרש כהתקפה אישית על הגרע"י קצף מאד, לבש את הפראק וביקש שהוא רוצה ליסוע.
לאן אתה רוצה ליסוע? שאלוהו, ואמר, להגרע"י לבקש מחילה ממנו על כך. ושכנועהו ברוב עמל לרדת מזה, בהסבירם לו שזה יחבל בכל המאבק ויתן לגיטימציה למעשי ש"ס, ולא נרגע עד שהבטיחוהו שיעבירו להגרע"י את המסר, ולכל זה הייתי עד, רק אינני יודע אם קיימו דבריהם והעבירו באמת את המסר אם לאו...
אגב, הסטייפלר דווקא התייחס אל הגרע"י בצורה שלילית מאד, ועי' בספרו של הרב הורביץ החדש שחלקים ממנו צוטטו ב"מוסף שב"ק" ב"יתד", והכל כי רצה לדרוש בב"ב נגד דעת החזו"א... אבל מרן הרב שך דווקא רוח אחרת היה עימו בכל הקשור להגרע"י.

כל זה מוכיח שהוא בהחלט התייחס והתחשב בדעות אחרות, אבל זה לא הפריע לו להביע דעתו ברמה, כמו שעשו רבותיו מבריסק, החזו"א, והדמות הנערצת עליו מאד ה"אור שמח", שנהג כך כלפי גדולי הגדולים למי שיודע.
בקיצור, יש מאבק אידואולוגי חריף בחב"ד שהחל ע"י קודמיו ורק הוא חי בזמן התפרצות הטירוף שחייב תגובה בגלוי וציבורית, ויש מאבק למען הצדק, היושר, למען החברה, למען הציבור, שזה החוט המקשר של כל מאבקיו, ובאמת אני מרחם על אותם משפחות או מקורבי מי שנפגעו ממאבק זה, הם האומללים לא יכולים לסלוח לו על כך כל ימיהם וימי בניהם, הם מקדישים את כל חייהם למען פירוק מפעליו הגדולים וכמעט שעלתה בידם חלילה, עי' ערך "שארית", (ויש מהם המוכנים להלחם בכל היהדות החרדית מבפנים ולהלחם נגד כל הדברים הגדולים של הציבור היקר, והכל מתוך אופוזיציה למה שעשה חיזק ובידק מרן זצ"ל), אבל האמת תורה דרכה, ומי שאינו משוחד רואה מול עינו לוחם צדק ויושר שלא היה כמוהו זה עידן ועידנים, ואשרי מי שזכה להכיר באמת ולראותה נכוחה מול עיניו.

*****

לינקזעצער:

הרב שך - אי ההתבדלות
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=444616

הרב שך והיוצא בשאלה
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1026528

מיהו מנהיג?
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1037368

השקפתו על משיח והכללית
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=4&topic_id=125821
16:53 4/8/2004 - והלאה

כיון שניתנה רשות, אני מוסיף את מה שעלה בידי בהקשר זה. הדברים נכתבו לפני כמה ימים בתשובה לדברי מסתברא, שבעיני היה כמעט יחיד שהעלה טיעונים רציניים בנושא המרכזי ולא גלש לתחומים צדדיים שלא מענינו של האשכול. לפיכך הדברים מופנים אליו, אך הם נוגעים לכולם

***

מסתברא

שוב היית למעשה היחיד שהעלית טיעון חדש מדוע הרב שך יצא נגד חב"ד.

הרב שך דגל בקונפורמיות. וחבד סימלה עבור את השונה, הפתוח והחריג.

כדאי באמת לסקור עוד דוגמאות לתופעות ואישים שהרב שך יצא נגדם, כל עוד אין מדובר ברכילות אלא בנסיון לחפש קו שיטתי ומניעים הלכתיים או סוציולוגיים (ואצל הרב שך - ולא רק אצלו - היינו הך).

לדוגמא, הרב שך היה אחד מאלו שהחרימו את ספרי עדין שטיינזלץ. היה אשכול בנושא זה בח"ח, אבל אם זכרוני אינו מטעני אצלנו לא דנו בזה. היו כמה טעמים לחרם. ביניהם סגנון דיבור פתוח מדי של שטיינזלץ לתנאים ולאבות האומה, והתייחסות כמעט ב"גובה העינים". אך לדעתי הטעם העיקרי היה שהוא הפך את הגמרא למשהו נגיש לציבור הרחב, ושינה מהפורמט הרגיל שבו לומדים אותה בעולם הישיבות.

כלומר, לפי הפרשנות שלי, הרב שך יצא נגד שטיינזלץ מפני שהוא פרץ את חומות הגטו בנקודות מסויימות.

עוד דוגמא. בירושלים מתגורר הרב יהודה לוי. הוא כתב ספר על תורה וחכמה ומלאכה (שכחתי את השם המדוייק). הרב שך - והסטייפלער, ששיתף איתו פעולה כאן ובמעשה שטיינזלץ - יצאו נגדו. וזאת למרות שהרב לוי קיבל הסכמה לספרו מרבי יעקב קמינצקי.

(אקדמאי ירצה בוודאי לטעון שמה שמותר בארה"ב אסור בארץ. ואולי צריך לתקן: מה שהיה מותר בארה"ב...)

גם הגישה שבאה לידי ביטוי בספר, אי שלילת חכמות חיצוניות כלומר מדע וכיו"ב - היתה סיבה טובה להחרמה.

ובכל זאת, דומה שיש הבדל בין המלחמה שניהל הרב שך נגד חב"ד למלחמה שהוא ניהל נגד הרבנים שטיינזלץ ולוי. הסיבה להבדל יכולה להיות העוצמה הרבה שהיתה בידי חב"ד והרבי. אך מסתבר שהיו לכך גם סיבות אחרות.

הייתי מציע לומר כך: המשיחיות החזקה שניכרה אצל חב"ד היתה בפני עצמה סיבה לצאת נגד התנועה, כשהיא משולבת בחשש שהרבי רואה בעצמו משיח, ושהחסידים רואים בו משיח (יש כאן שתי סיבות, לדעת הרב שך, עד כמה שאני יכול לשפוט). אך על זה יש להוסיף גם שינויים בהלכה (ואני חוזר שוב שאין זה דומה ביטול שינה בסוכה בחבד למקומות אחרים. כאן נאמר שאסור לישון בסוכה). ומסתבר שעוד.

אם אמנה את השיקולים השונים שניתן לזהות, נקבל את הרשימה הלא קטנה הבאה:

א. הפתיחות של חב"ד ביחס ללא חרדים (מסתברא), ביחס לטכנולוגיה וחידושיה (שמעתי מדוד 10, אם גם בהקשר אחר), וביחס לחכמות חיצוניות.

ב. השינוי בהלכות.

ג. הפופולריות הרבה של חב"ד, שלא רק נתנה לגיטימציה למעשיה, אלא גם הפיצה אותם ברבים.

ד. ביטול מעמד הבכורה או הבלעדיות של לימוד תורה כאידיאל.

ה. דמותו של הרבי:

1. אמונת החסידים במשיחיות.
2. אמונת הרבי במשיחיותו (וזה לא משנה כרגע אם הרבי אכן אחז מעצמו כמשיח או כמי שיכול להיבחר למשיח - ואפשרות זו לא בלתי סבירה לפי המקורות, אם כי חסרים הרבה תנאים, אך הם ניתנים כמובן להגשמה - אלא מה הרב שך חשב שהרבי חושב על עצמו).
3. העובדה שהרבי למד באוניברסיטה.
4. אולי גם: דרכי הלימוד השונות של הרבי בהשוואה למקובל על הרב שך.

ה. העובדה שחב"ד לא קיבלה את מרות מה שנראה לרב שך כמסגרת הכלל חרדית, דרך מועצת גדולי התורה בישראל - אבל אני מעלה זאת כאפשרות ואפשר שזה לא נכון.

אני מציע את הדברים כסיכום בינים לנאמר באשכול המריבה הזה. אם תהיה התייחסות ענינית, נשמח להמשיך בדיון, שהוא חשוב ומרתק.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

עורבא_פרח

והרבי, מה? שתק??

בד בבד עם ההתעסקות האובססיבית, מה של חברי הפורום עם השקפותיו, התקפותיו של הרב שך על חבד וא[ד]מו"רה,
הידוע למי מכם כיצד הגיב על כל זאת הרבי???

*****************************************

וצדק

(בתאריך התיקון)

באשכול הנוכחי הכותרת היא מתקפתו של הרב שך על חב"ד.

אך ראיתי פעם במאמר של פרופסור שלום רוזנברג כי מערכת היחסים בין שתי הדמויות (או יותר נכון מערכת המתקפות ההדדית) היתה דו צדדית.

לדוגמא הוא הביא את מתקפתו של הרבי מלובביץ' על הרב שך בעקבות טענת הרב שך כי השואה באה בגלל ההשכלה. לדעת הרמ"ש אין להעלות על הדעת טעמים לשואה וכל ניסיון שכזה הוא הקטנת הזוועה בשואה לכדי אסון טבעי אשר איננו חורג מאסונות אחרים שעברו על עם ישראל בעקבות חטאיו.

נראה כי שתי הדמויות היו מודעות זו לזו היטב, והתייחסו אחת לשניה בחריפות תוקפנית.

חוץ מזה, דווקא מתוך קריאת שתי הדרשות של הרב שך שהביא מסתברא נראה כי הוא היה מודע לכתבים קבליים ברמה מסוימת. הוא מזכיר את עץ חיים (ספרו של ר' חיים ויטל בו נמצאת הגותו של האר"י) כמאשש טענה שלו, וכן הביא את טענתו של הרמח"ל (מבלי להזכיר את שמו) כי העולם נברא כדי להיטיב עם בריותיו.
זו אולי הכרות פשטנית (לעומת ההכרות אפילו של הרב סולובייצ'יק) להגות הקבלית אך קיימת. הטענה כאילו הליטאיים היו מנותקים מהמסורת הקבלית לחלוטין היא לא מבוססת.

אמנם, כפי ששמעתי מאבי, שצטט את מרדכי פכטר בספרו "כתבי ר' ישראל סלנטר" בספריית דורות, תנועת המוסר בדרכה להפיכת לימוד התורה העיוני לשכלתני ומודרני ביערה את התופעות של קבלה מן הישיבות (אמירת לשם יחוד, תיקון חצות, עליה לקברי צדיקים ועוד). אולם סביר להניח שנשאר עדיין יחס של כבוד לקבלת הרמח"ל ודרכה לקבלת האר"י.
כך לדוגמא ברשימותיו של י.ד.עפשטיין על ישיבת מיר בספר "מוסדות תורה באירופה בבניינם ובחורבנם" אנו מוצאים בין הספרים שהדפיסה הישיבה בשנחאי את הספרים הבאים בנוסף על ספרי העיון-
מסילת ישרים, שערי תשובה, תומר דבורה לרמ"ק, דעת תבונות, ילקוט ידיעת האמת ואת אגרת תימן.(בכלל הרשימה יעילה מאד כדי להכיר את ספרי הלימוד של בחורי ישיבה לפני השואה)
וכן העובדה הפשוטה, כי המוציא לאור החדש של ספרי הרמח"ל כולל ספריו בקבלה הוא הרב פרינדלנדר, שהיה תקופה מסוימת משגיח בפונוביז'.

תוקן על ידי - עצכח - 18/04/2005 21:59:14