האם יש קשר בין תכלית קיומנו לרצון הבורא?

רצון השם ובחינת המקרא בהקשר תכלית הבריאה
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2398121

_________________

בברכה

מאיר,

מה על הכתובים לעשות בכדי לשכנע שהם מתכוונים למה שהם כותבים?
(אייקונים הרי לא באו בחשבון מאי אלו סיבות).

מהלך הדברים בבראשית מתואר בפשטות כך שהופעת האדם בעולם לא היתה הכרחית.
וכשהוא מופיע זה למען ירדה בדגת הארץ. פסוק אחרי הפסוק שציטטתי ה' אומר לאדם שזו תכליתו בעולם, במפורש לא בתור 'נבואה' מה יקרה אלא בתור תכלית.

מבר"א,

איפה במתן תורה (בתורה שבכתב דווקא) כתוב שהתורה היא תכלית האדם?

יש כאן בעצם שתי שאלות:

מבחינה "עובדתית", מסר בורא העולם במתן תורה שתכלית האדם היא כך וכך (האם הדבר מפורש בתורה שבכתב או בזו שבע"פ, זו סוגיא לעצמה). מי שלא רוצה להאמין בעובדה זו, הרי זו זכותו. 

מבחינה עניינית, מה זה משנה לאדם "מהי" התכלית שהועיד לו בורא העולם. אחד יכול לקרוא לזה "דירה בתחתונים", השני יגיד שחובת האדם בעולמו היא לעשות רצון קונו, ושלישי יגיד שהכל זה משחק שהבורא איכשהו "נהנה" ממנו (כמובן זה לא הגיוני, אבל לא פחות ולא יותר מההסברים האחרים).

וכמאמר מורנו הרג"ס הכל סוציולוגיה.

ביטי

אם אתה מעוניין בפשוטו של מקרא ללא כל תוספת הראה נא היכן נאמר בפסוק שזוהי תכלית בריאת האדם,
לא נאמר אלא על דרך עתיד שזה מה שהוא יעשה. מאיר

אם יורשה לי להעיר אשכול ישֵן משנתו, ולצטט פסוקים שניים שלרוב פירסומם נשכחו כמו שאומר רמח''ל.

ביחס למטרת הבריאה כולה, למה ברא האל את העולם:
"לויתן זה יצרת לשחק בו". ומי שחושב לויתן דווקא אבל שאר דברים כזבובים ותולעים וזנבותשועלים וגגות רעפים יש להם מטרה אחרת ביצירתם שוגה. בא לויתן ולימד על הכל. וכן דעת בעה''מ קהלת.

ביחס לאדם:

''נעשה אדם בצלמנו כדמותינו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ".

רוצה לומר שני דברים יש כאן. מטרת בריאת האדם כתובה בסיפא של הפסוק היינו וירדו בדגת הים וברמש הרומש. זהו, הכי חד משמעי שיכול להיות. אפילו מקום לגילוי פנים שלא כהלכה אין כאן. כאן אמורים הכתובים להודיע לשם מה ברא האל את האדם ואת זאת בדיוק הם עושים ובבהירות מקסימלית.

אלא שהרישא מלמדת שבאשר נברא האדם בצלם ובדמות בורא, יש בידו, אם ייטיב לעשות, כדי לברוא את עצמו ואת סביבתו מחדש בדמותו ובצלמו שלו. וכמ''ש באשכול אחר כל כמה שיברא האדם את עצמו כנ''ל, וזכה בחיי נצח. כנברא ''ה' נתן וה' לקח'. כבורא 'ותחסרהו מעט מאלהים'.

(למי שיחשוב שהפסוק 'לברוא את עצמו' הוא חסר משמעות רק אומר ששלושת המילים שמרכיבות אותו היינו 'לברא' 'את' ו'עצמו' בפני עצמן חסרות משמעות לא פחות, למרות שהם רווחות כאילו היו המילים המובנות ביותר. אדרבא, כמו שאומר ניטשה. מה זה 'עצמו' למשל?).

אבולעפיא

תתקדש

סחה על הצחוקים,
היכן טענתי להבנה של משהו?
סה"כ הבאתי קובץ gif בתגובה להודעה של חושבשחושב.

בכל אופן חבל שלא שמתי מארקר על "אויף א תאוה איז א קיין קשיא".
אבל במחשבה שניה נראה לי שמ"מ זה לא משנה כי השאלה הבאה (או הקודמת?) תהיה: "מנין לנו שיש בורא לעולם?", "מנין שיש באמת ציווי מהבורא על תומ"צ?" וכו' (בסדר הפוך).

ד"ש לכל החבר'ה ב*חלל הפנוי*.

אבולעפיה

אתה ממש מצחיק אותי , אתה ממש מבין את רצונו בדירה בתחתונים , זה הרי כ"כ מובן .

נראה לך שאפשר בכלל לקשר את המושג " רצון " לרבש"ע

מצורף קובץ

סליחה, הנה מה שהתכוונתי:

חושבשחושב

אתה מעוניין גם במקורות שבהערות?

מצורף קובץ

הוגי דעות... היתה לכם ילדות עשוקה...


תוקן על ידי - אבולעפיא - 19/07/2004 14:22:47

כפי שהוער כאן, המילה תכלית אולי לא כל כך מדוייקת, כי היא מתקשרת אוטומטית עם קץ וסוף, ואז למעשה תכלית העולם היא הנקודה בה יפסק מלהתקיים [אם וכאשר... , ואם בכלל ניתן להעלות את אי קיומו על הדעת].

האם ניתן לדבר על ייעוד לעולם?
מבחינה מדעית בוודאי שלא.
דוגמא ידועה: הרמב"ם במורה הנבוכים מציג את מבנה העין, וטוען שלא ייתכן שמבנה כה מדוייק נעשה למטרה אחרת זולתי הראייה.
אבל מבחינת המדע המודרני היגד כמו: "העין נוצרה כדי שנוכל לראות" הוא חסר משמעות. לכל היותר נוכל לטעון: "העין היא איבר המאפשר ראיה", מבלי שנעמיס על התצפית האובייקטיבית את מה שנראה או נדמה לנו.
לכן לדעתי, אדם הטוען שבכוחו לנסח את "ייעוד" או "תכלית" העולם אינו מבין את אשר הוא שח במקרה הטוב או שהוא בדאי ושקרן במקרה הרע. כי הרי אין בכח המחקר האובייקטיבי בכלל אפשרות לגעת בשאלות הללו.

[במאמר מוסגר יש לציין שעל אף שהרמב"ם היה משוקע בראייה ה"תכליתית" של אריסטו כמו בדוגמא של העין, הוא הצליח להתעלות מעליה והתקרב לתפיסה השואפת לאובייקטיביות של ימינו כפי שניתן ללמוד מכך שכתב: "ולפיכך ההשקפה הנכונה לדעתי כפי הדעות התורתיות, והוא תואם את ההשקפות העיוניות, הוא שאין לסבור בכל הנמצאים שהם בגלל מציאות האדם, אלא יהיו גם שאר כל הנמצאים מטרה לעצמם לא בגלל דבר אחר, ותבטל גם דרישת התכלית בכל מיני הנמצאים ואפילו לפי השקפתנו בחידוש העולם." ]


אבל, על אף שלא ניתן לנסח ייעוד אובייקטיבי של כלל המציאות, כל אדם בוודאי מנסח עבור עצמו ייעוד סובייקטיבי כל שהוא, שנכון לו באופן אישי.
ואם עלה ביד האדם לברר עבור עצמו את מה שנראה לו כמטרה או שאיפה עבור כלל פעולותיו, מה יועיל לו להטריד עצמו אם השאיפה הזו זהה או לא זהה עם "שאיפתו" של "בורא" [והרי לא ניתן כלל לייחס הפעלויות כאלו לבורא, וגם אם היה אפשר, אין זה ביכולת אנוש לנסח מטרה עבור כלל המציאות].
כן מן הראוי אבל, שמפעם לפעם "יטריד" עצמו בחקירה ובחינה מחודשת של מטרותיו, ויבדוק אם הן אכן ראויות ומתאימות למה שהוא מבין.

לאן נעלמו הוגי דעות חב"ד - הרי זו שאלה שעלי' נדון לרוחב ולעומק בספרי חב"ד!

הלבן ! מסתברא וכו' ! באו ונשמע אתכם !

ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.

תוקן על ידי - חושבשחושב - 18/07/2004 21:31:11