יהדות ופסיכולוגיה

שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ב סימן נז:

בענין להתרפא חולי מחשבות מרופאים סארקאיעטיסטן שהם מינים וכופרים כ"א מנ"א תש"כ. מע"כ ידידי הנכבד מו"ה ר' מיכאל קאסטעל שליט"א.

בדבר חולי רוח ומחשבות שצריכים לילך לרופאים פסיכאלאגיסטן סארקאיעטיסטן אם רשאים לילך לאלו שהן מינים וכופרים, לע"ד אין לילך אל רופאים כאלו להתרפאות, כי מכיון שאין הרפואות מסמים המרפאים אלא מרוב הדבורים שלהם עם החולה נודעים מאיזה מחשבות הוא סובל, ומיעצים לו איך להתנהג שודאי יש לחוש שמיעצים לפעמים נגד דיני התורה ואף נגד עיקרי הדת ונגד עניני פרישות וצניעות. ול"ד למה שנוהגין להתרפאות ממינים וכופרים שאר מחלות, שכיון שמרפאין במיני סמים אין לו שייכות עם המינים שלהם, והאיסור להתרפאות מן המינים הוא דוקא ברפאות ולחשים שמזכירין שם ע"ז, עיין בתוס' ע"ז דף כ"ז ובש"ע יו"ד ר"ס קנ"ה, אבל הפסיכאלאגן והסארקאיעטיסטן שכל רפואתן הוא בדבוריהם יש ודאי לחוש שידברו דברי מינות ונבול פה. ואם הם רופאים מומחים ויבטיחו לההורים שלא ידברו דברים שהם נגד דעות האמונה ומצות התורה יש אולי לסמוך שכיון שהם מומחים לא ישקרו. ולכן יש לחפש אחר רופא סארקאיעטיסט שומר תורה ובאם ליכא יתנו עמו ויבטיח שלא ידבר עם החולה בעניני אמונה ותורה. ידידו, משה פיינשטיין

הדיון כאן עדיין אינו ברור לי כל צרכו. למה שתהיה בעייה מיוחדת של התנגשות בין פסיכולוגיה ויהדות ?

לכאורה יש שני סוגי בעיות :

א. בעיית תורה ומדע , דהיינו שמה שכתוב בתורה סותר את מדע הפסיכולוגיה. בעייה זו קיימת יותר במקצועות מדעיים אחרים , בעוד שככל הידוע לי , יש בתנ"ך או בתלמוד מעט מאוד פסיכולוגיה. וכשם שאין לנו בעייה עם סתירות בין מדע הרפואה לרפואות המופיעות ביז"ל וכדו' , לא אמור להיות לנו בעייה עם סתירות כאלה (במדה וקיימים) בתחום הפסיכולוגיה. בודאי שזה מופרך לומר שיש דעות בענייני הנפש שהם מעיקרי האמונה היהודית.

ב. מוסר התורה לעומת מוסר הפסיכולוגיה . כאן אני סבור שמדובר בבעייה מדומה . המדע עוסק בעניינים דסקריפטיביים (אם בצורה נכונה אם לאו) , אין לה מה לומר בתחום הנורמטיבי. בשום פנים ואופן לא ניתן לומר שהפסיכולוגיה אומרת למשל, שהומוסקסואל חייב להשלים עם נטייתו. כל מה שהיא יכולה לומר הוא שכדי להשיג רמה מסויימת של בריאות נפשית שהפתיאוריה הספציפית מגדירה , עליו לנהוג כך וכך. יתכן שהתורה דורשת ממנו שלא להשלים עם נטייתו , למרות המחיר הכרוך בכך מבחינת בריאות הנפש. בשום אופן אין התורה דורשת הכחשה שיש מחיר כזה (במדה והתיאוריה אכן נכונה).

שלום לכם, אני משתתפת פאסיבית בד"כ , לא יודעת מספיק בשביל לתרום לרוב הדיונים

נושא היחס בין יהדות ופסיכולוגיה מעסיק אותי מזה זמן רב,
לא השאלה אם כן או לא? מותר או אסור?
נראה לי פשוט(אולי לא כ"כ?) שפסיכולוגיה, לפחות הגישות שמתייחסות לאדם כיצור בעל בחירה ומנסות להבין לעומק את התהליכים הנפשיים ולהעלות אותם למודעות - היא דבר חיובי , כלי שמאפשר ריפוי נפשי או מניעת פגיעה נפשית ולא רק מותר אלא חובה עלינו כהורים מחנכים וסתם אנשים החיים בחברה , להשתמש בו,

אז מה הבעיה?
הפסיכולוגיה שהיא תורת הנפש בעצם עוזרת לי להבין את נפש האדם , להבין מאיפה נובעות בעיות ולעזור לו לחיות בשלום עם עצמו נכון? האם לחיות בשלום עם עצמי זה רעיון יהודי? או שכשיטת בעלי המוסר כל החיים הם מלחמה?
אסביר : כתוב בגמרא שמי שנולד במזל מאדים ילך ויהיה שוחט או מוהל וכדו' – יש פה בעצם הכוונה על המחנך להכיר את טבעו של החניך ולזרום עם הטבע שלו
לעומ"ז בגישות המוסרניקיות (אין לי מקורות אבל הרעיונות מוכרים) מדברים הרבה על "לשבור" מידות, על כך שהדבר שהכי קשה לאדם מטבעו הוא הוא הדבר שלשמו בא לעולם ע"מ לתקנו....

ההבדל בין 2 הגישות נובע בעצם מההבדל בין ההסתכלות על נפש האדם , האם הבסיס הוא רע ואנו צריכים לתקן או שהבסיס טוב וצריך רק לגלותו (גישות חסידיות : קליפות וכו')

קעלמער

שורש הבעיה הוא שהרב (שאמור עקרונית להיות *רופא הנפשות*) והפסיכולוג מתחרים על אותה משבצת,
מה שאין כן הרופא וכו'.

יהדות ופסיכולוגיה.
יהדות ורפואה.

גם ברפואה יש התנגשות להלכה,קביעת זמן המות וכו'
ועדין אין הדבר הופך להיות שאלה מסוג יהדות מול רפואה.

הכל אפשר לגייר ולמצא סימוכין ביהדות.
בכלל כמדומני שהשאלה כבר הוכרעה לפני שנים רבות. בדברים מהותיים יותר.

יו6 אם אתה זוכר איפה ראית את זה אודה לך מאד.
הפסיכולוגיה הנוהגת מתנגשת בכמה מקומות עם התפיסה הדתית האורתודוכסית , פסיכולוגיה מעודדת הומוסקסואלים להשלים עם מצבם , פסיכולוגיה מקבלת אוננות כהתנסות לגיטימית ועוד. נכון הוא שיש מודלים פסיכולוגים שמנסים לתאם עצמם עם תרבות (דת) המטופל , ויש הרהבה יותר שדורשים להבין את עולמו של המטופל, אבל יש בהחלט נקודות מפגש.
מרדכי רוטנברג סבור כי הפסיכולוגיה הנוהגת היום מושפעת באופן חזק ממודלים פרוטסטנטים קלוויניסטים כך הוא מפרט בספרו "נצרות ופסיכיאטריה" .
כך שקשה לומר שאין חיכוך ואי התאמה מסויימת, ככלל נדמה שאין מודל טיפולי ובייחוד טיפול נפשי שאין מאחוריו אידאולוגיה.

אבולעפיא,
ועל דא קא בכינא ולא רק בנושא זה.
ובאמת זו שאלה קשה מהם הגבולות של סמכות אנשי המקצוע, וכמה דברים צריכים להיעשות באיסור כדי שיאושרו לבסוף.

תוקן על ידי - אריק123 - 19/07/2004 13:04:34

אריק
קיים כשל מובנה במערכת:

מצד אחד תעמולה בלתי-פוסקת: הם גדולים, הם גדולים, הם גדולים...

מצד שני, בענין הנידון - כאשר מתעוררות בעיות אמיתיות וקשות אזי אלו אשר היו אמורים להיות *רופאי הנפשות* משלחים (במקרה הטוב) בלחישה ובלית ברירה את הפציינטים למטפלים, רצוי מהמגזר הסרוג.

בשלב הראשון אלו שגילו את ה"שוק המתעורר" הם הסטארטפיסטים מסוגו של ולדר ומסוגים אחרים (ולא באתי לבקר אותם) ובשלב השני נכנסים הגורמים הממסדיים-משרד החינוך וכו'.

החשש הגדול הוא שנתינת היתר ל"פרווה" תכניס בעקבותיה את ה"טרייף" ולאף *הרה"ג* לא תהיה שליטה על זה כי אין לו לא את הכלים (על אנשי המקצוע - אף החרדים לא סומכים כי אין להם "חזקת כשרות") ולא את ה*אורות* אשר חונן בהם *רופא הנפשות* כאמור לעיל.