| נשלח ב-18/7/2004 22:26 |
 |
| |
האבכה בחודש החמישי ?
.
דנו כאן מספר פעמים ברבי אליעזר, ובדרכו שלא לענות לשאלות מסויימות, "אין חכמה לאשה אלא בפלך" , וכו'.
והנה, עשה רבי אליעזר כמעשה הנביא זכריה (פרק ז).
כאשר באים אליו ושואלים אותו שאלה הלכתית פשוטה: "האבכה בחודש החמישי? " מה הוא עונה?
אם קוראים היטב, הרי הנביא באמת לא עונה לשאלה שנשאל, וודאי שלא במקרה אין הוא עונה, אלא מתוך כוונה.
מדוע?
והנה, מתוך פירוש הרמב"ם למשנה (ר"ה )
" "ובבית שני לא היו מתענין לא עשירי בטבת ולא שבעה עשר בתמוז אלא הרוצה יתענה או שלא יתענה ולפיכך לא היו יוצאין על טבת ועל תמוז... והיו מתענין תשעה באב אע"פ שהוא מסור לרצונם מפני שהוכפלו בו צרות...".
שכן השליחין היו יוצאין באב "על התענית".
============================================
ולמן דאמר כי השואלים היו בני גולת בבל, אין לי אלא לומר לו, בסגנונו של אותו מוכר דגים ששקל לרבי זירא בטבריה, עדיף היה לו במקום לשאול, היו עולים בחומה.
" ... והאמת והשלום אהבו"
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2017 11:52 |
|
| |
ועל כן גם כותב שם זכריה "וידעו כן עניי הצאן השומרים אותי כי דבר ה' הוא" - כלומר רק "עניי הצאן" - אלו שאינם בגאווה, "השומרים אותי" - ושחלקם עם הרוחניות האלוקית, רק הם ידעו "כי דבר ה' הוא" - שזו מטרת הפלת מלכות האדם, למען מלכות ה'. ומשם ממשיך התהליך, עד למלחמות של חבלי משיח וביאת הגאולה השלמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2017 11:43 |
|
| |
פרק י"ב שהזכרתי שלוש שורות לפני הסוף חוזר לספר זכריה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2017 11:42 |
|
| |
אקדים ואזכיר, שמובא שאין לעיין עיון משמח בדברי תורה, גם כאשר הנושא אינו משמח. לכן כל מה שאני כותב אינו אלא כדי לבאר את הפסוקים, על מנת להגיע למסר שבכוונת הנביא להעביר.
א. שואלים יהודים בתחילת ימי הבית השני, האם עליהם להתענות בצומות שנקבעו במן חורבן בית ראשון. השאלה מופנית "אל הכהנים... ואל הנביאים". כהנים כידוע תפקידם ללמד תורה, ואילו הנביאים אמנם מוסרים את דבר ה' אך מקובל שאינם פוסקים הלכה. ובכל זאת השאלה מופנית גם אליהם. אז קודם כל יש לנו כאן נקודה שמראה על החשיבות של צד "מחשבה והשקפה", מטא-הלכה, שחשוב לענייני ההלכה. התשובה, אגב, מופנית גם אל "עם הארץ" כלומר כלל האנשים, וגם אל הכהנים - המלמדים את ההלכה, וכנ"ל, כי גם עליהם ללמוד את הצד הרוחני מפי הנביא. כעת יש להתבונן, באמת, מה בעצם אומר לנו הנביא.
ב. הנביא פותח בהבהרת הדבר שאמור להיות מובן מאליו - "הצום צמתוני אני?" - וכי כשאתם צמים, אני - הקב"ה - רעב מהצום שלכם? וכי אני מתענה? וכי אני זה שצריך את הצום כדי לזכור את מה שחסר, וכדי לחזור בתשובה? ודאי שמי שצריך את הצום הוא רק בני האדם. וזה עיקרון שחוזר על עצמו, כפי שנראה בהמשך - גם בהמשך הספר, וגם בישעיה למשל. וכמו שכתוב בישעיה "יום ענות אדם נפשו, הלכוף כאגמון ראשו, ושק ואפר יציע, הלזה תקרא צום ויום רצון לה'?" - וממשיך ישעיה: "הלוא זה צום אבחרהו: פתח חרצובות רשע... ושלח רצוצים חפשי... הלוא פרוס לרעב לחמך..." ונחזור מכאן לזכריה.
ג. בפס' ז' מתחיל הנביא להתייחס לשאלה המתבקשת - אם לא הצום הוא החשוב, אז מה כן? אומר הנביא מה כן חשוב? "הלוא את הדברים אשר קרא ה' ביד הנביאים הראשונים" - את הדברים הללו, המובאים בהמשך - הם החשובים. ומייד מבאר הנביא מהם הדברים החשובים. אבל... אופס. אם אנחנו רק מדקלמים את הדבריםש שנאמרו ביד הנביאים הראשונים, אז מה הרווחנו? לכן מייד מחכה הנביא לדבר ה' הנוכח איתו ברגע זה, היום - לא בזמן הנביאים הראשונים. והקב"ה מוסר לו את אותם דברים שמסר ביד הנביאים הראשונים - אבל בסגנון עכשווי, של זמן הנביא זכריה - "כה אמר ה' צבקות לאמר, משפט אמת שפוטו, וחסד ורחמים עשו איש את אחיו..." וחוזר הנביא וממשיך את פס' ז' בפס' י"א - הדברים נקראו ע"י הנביאים הראשונים - לא התקבלו - העם שהיה אז - "וימאנו להקשיב ויתנו כתף סוררת". פס' י"ג: "ויהי כאשר קרא ולא שמעו, כן יקראו ולא אשמע... ואסערם (אפיצם בסערה) על (ב-) כל הגויים אשר לא ידעום..."
ג. ואם כן, היאך תבוא הגאולה? ביחזקאל מפורש "בחמה שפוכה אמלוך עליכם" ואביאכם לעשות את רצון ה' באמת ובצדקה. וזה מה שמבאר כאן זכריה - "ושכנתי בתוך ירושלים - ונקראה ירושלים עיר האמת" ורק אז, בפסוק הבא - "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים". ואז "והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלוקים באמת ובצדקה" - כשתהיה אמת וצדקה - אז תהיה הגאולה האמיתית. ומאריך הנביא בנבואה זאת, וחוזר ומסכם: "אלה הדברים אשר תעשו, דברו אמת איש את רעהו, אמת ומשפט שלום שיפטו בשעריכם..." - וממילא: "צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו". כי זו מטרת הצום באמת - שנחזור בתשובה ונקיים את האמת והצדקה, שהם הרצויים לפני ה', ואז הצום יוכל להיות לששון ולשמחה על החזרה בתשובה, ש"הדור קיבלוה" מרצונם הטוב.
ד. ופרק זה, על הצומות, הוא החוליה המקשרת בין החלק הראשון של ספר זכריה, העוסק בבית שני, ובין חלקו השני העוסק באחרית הימים, שאז תתממש במלואה הנבואה שהצומות יהיו לבית ישראל לששון ולשמחה". ולכן מבאר שגם בגאולה העתידה "גילי מאוד בת ציון... הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא, עני ורוכב על חמור" - כלומר, לכאורה במה נגיל, אם עני הוא יהיה? אלא היא הנותנת, שכל מה שזכריה בא לומר - שהעיקר כאן אינו החלק הגשמי, אלא החלק הרוחני, ועל כן אומר - כיוון ש"צדיק ונושע הוא" - לכן "גילי מאוד בת ציון", ומה ש"עני" הואאינו אלא סימן שה' הוא נחלתו, ואם כן זה רק סיבה לשמוח יותר. ולכן בכל נבואה זו מאריך בכך שמה' יהיו כל הטובות שיבואו אל עם ישראל. וכך גם אחר כך אומר, לפני הנבואה על ימי הגאולה השלמה - הריהו אומר "קול יללת הרועים כי שודדה אדרתם" - ה' יפיל את מלכות ה"רועים" המנהיגים, וכמו בישעיה שכתוב "כי הנה האדון ה' צבקות מסיר מירושלים ומיהודה... גבור ואיש מלחמה שופט ונביא וקוסם וזקן...", ועל כן מבאר בנבואה זאת כיצד תיפול ותיכשל ההנהגה, עד שבתחילת פרק י"ב הוא עובר לנבואה על המלחמה - בה יש לנו "בית דוד ויושב ירושלים" וגם "אהלי יהודה", כי כולם אנשים, והם נלחמים. אבל בנבואה על המלחמה האחרונה - אין המלחמה כי אם לה' - ויוקדם לה הבירור האחרון שתחילתו "הך את הרועה...." ואז תבוא המלחמה האחרונה שבסופה "ויצא ה' ונלחם בגויים ההם כיום הילחמו ביום קרב... והיה ה' למלך על כל הארץ" - כי זו התכלית.
|
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2017 19:44 |
|
| |
כדי לראות את הנושא בהקשרו, צריך לשאול מהו העולם שהיינו רוצים, ואז נוכל לדון מה חסר לנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2016 21:08 |
|
| |
וגם היום לא השתחררתי מהתחושות שהועלו כאן.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2011 09:00 |
|
| |
בעב מה זה השגות רוחניות? יש משהו מלבד מה שאדם משיג בעמלו? ואם אכן כך החורבן אינו אמור לפגום כהוא זה ברוחניות. רוצה רוחניות – צא ועמול.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2011 08:42 |
|
| |
האם באיכה שומעים קינה על המצב הרוחני, לכל היותר שומעים שהואיל וירושלים חטאה היא נענשה במצבה הגשמי. אמנם בפ"ב "מלכה ושריה בגוים, אין תורה--גם-נביאיה, לא-מצאו חזון מי-הוה." אולם לא מעבר לזה.
אין כאן שום קינה על ההשגות הרוחניות שהיו ואבדו, במיוחד שהנבואה לא פסקה. ניתן אולי לקשר את זה להעדר אזכור עוה"ב בתורה.
עציוני
התהליך ההלכתי מכיר בהחמרה אך סובל הקלה רק כתוצאה ממרידה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2011 08:28 |
|
| |
| תלמידטועה כתב: |  | | עציוני ובעב – טענתם שאבל במדינת ישראל אינו תואם לתחושות ולמצב – להבנתי החורבן הוא על השבר הגשמי (ראה כמעט כל מגילת איכה. בסה"כ חצי משפט על תורה "אין תורה") שסמלו ושיאו הוא חורבן הבית. החורבן בא בהדרגה ובנקודה מסויימת שנראתה להם שיא החורבן הגשמי תקנו אבלות. כך הגאולה הינה תהליך ובנקודה מסויימת יפסיקו האבל. באיזו נקודה? אולי במקביל לחורבן – רק בשיא, בבנין ביהמ"ק. זו כבר שאלה שמעשית מעורבת בה השקפה/פוליטיקה. |
|
אכן, האבלות היא על המצב הארצי - הן ברמה האישית (רעב, עוני) והן הלאומית (אובדן העצמאות). פרק א באיכה עוסק ביחסי ישראל והאומות ואילו פרק ד עוסק בסבל היחידים. והיא הנותנת. האם מצבנו (האישי והלאומי כאחד) דומה במשהו למצב לפני מאה, מאתיים, 500, 1000 שנה?
מובן שהן החורבן והן הגאולה אינם מצבים בינאריים ויש ספקטרום רחב ביניהם. גם מנהגי האבלות אינם שחור ולבן, וכידוע לך במהלך הדורות התרחבו המנהגים, בעיקר אצל עדות אשכנז (שאכן מצבם היה בכי רע). אינני טוען שאנחנו בגאולה השלמה, ואינני קורא לביטול כל האבלות. אני כן חושב ששנוי המצב מחייב עדכון מסויים. למשל: לחזור לדינא דגמרא ולא להתחיל את האבלות מי"ז בתמוז. אין סיבה שכאשר המצב נהיה גרוע מעדכנים לכיוון אחד, וכאשר המצב משתפר לא יעדכנו בכיוון ההפוך.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2011 14:18 |
|
| |
פי
הסיפור שמדובר בו היה בתחילת הקרבות שנפוליאון החל להתקיף את רוסיה. בספר שאני קראתי מדובר על החוזה מלובלין- אולי הספר שלך אדום יותר?! יכול להיות. -ספרו של בובר- גוג ומגוג -על הנושא. (לא על הסיפור של השופר)
. בעל התניא וסנגורם של ישראל היו מחותנים. לא נראה לי כי היתה יריבות כה גדולה וגלויה ביניהם - אבל הכל יתכן.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2011 12:58 |
|
| |
בעב
אתה בטוח שמנהגים שהצטברו אינם על החורבן (גם אם הקטליזטור להנהגתם היה מאורע כלשהו נוצר אח"כ)?
איני יודע היכן תהיה הנקודה בה יופסק האבל. כתבתי שזה עניין להשקפה/פוליטיקה.
אורים ותומים וודאי שאינם מעכבים, ראה בית שני שאם יש שלום אין צום
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2011 11:56 |
|
| |
תלמיד
כולנו יודעים שהמנהגים הצטברו כשכבה ע"ג שכבה וודאי שלא כולם היו אך ורק על חורבן הבית.
לשיטתך, אם יבנה בית המקדש והכל יהיה כתקנו, חוץ מאורים ותומים, ג"כ נמשיך לא להסתפר מי"ז תמוז?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2011 11:36 |
|
| |
מואדיב – להערתך בדבר איסור נעליים משובחות שאינן מעור – אכן יש האוסרים גם קרוקס. לדיון בספר זכריה - מי אמר שה' עונה לשאלה ההלכתית? לכאורה יש כאן ניצול של השאלה . להטפת מוסר. גם הפס' בפ"ח (שהצומות יהיו ימי שמחה) יכול להתפרש כהבטחה כללית לעתיד . אם תנהגו כיאות. עציוני ובעב – טענתם שאבל במדינת ישראל אינו תואם לתחושות ולמצב – להבנתי החורבן הוא על השבר הגשמי (ראה כמעט כל מגילת איכה. בסה"כ חצי משפט על תורה "אין תורה") שסמלו ושיאו הוא חורבן הבית. החורבן בא בהדרגה ובנקודה מסויימת שנראתה להם שיא החורבן הגשמי תקנו אבלות. כך הגאולה הינה תהליך ובנקודה מסויימת יפסיקו האבל. באיזו נקודה? אולי במקביל לחורבן – רק בשיא, בבנין ביהמ"ק. זו כבר שאלה שמעשית מעורבת בה השקפה/פוליטיקה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2011 11:13 |
|
| |
| מואדיב כתב: | | | "האבכה בחודש החמישי? |
|
הלוואי שאזכה לכך, ושליבי לא יהא לב אבן.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2011 09:45 |
|
| |
כמה הערות והארות:
.
1.
זהות השואלים. מדובר באנשים שלא עלו בחומה, שנותרו בגולה על יד סיר הבשר הפרסי.
2.
מטרת השואלים: לחלות פני ה', וזאת הם עושים באמצעות שאלת הכהנים והנביאים. ראשית הכהנים.
3.
השאלה מופנית כלפי ט' באב בלבד. ממנו יגזרו את התשובה אודות י' בטבת וי"ז בתמוז.
4.
תשובת ה' ביד הנביא כלל לא מופנית אל השואלים. התשובה מופנית אל תושבי יהודה - "עם הארץ" - ואל הכהנים. האנשם הנכבדים מבבל כלל לא נמענים לתשובה, אע"פ שהם אלו ששאלו.
5.
השאלה היתה על ט' באב, בתשובה מוזכר במפורש גם צום גדליה. צום זה מוזכר בנפרד, משום שלהבדיל מי' בטבת וי"ז בתמוז, הוא אינו כרוך בהם ישירות.
6.
הדגשת ה' כי הצום לא "שלו". השמים שמים לה', ואת המצוות נתן לבני האדם. יש כאן גם אזכור לדברי הנביא שמואל: "הנה שמוע מזבח טוב".
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2011 09:36 |
|
| |
.
מיימוני הטיל כפפה, ובאתי, כבעל השור, לעמוד על שורי.
============================================
יש להתחיל, תמיד, בדבר הנביא עצמו:
זכריה פרק ז (א) וַיְהִי בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ הָיָה דְבַר ה' אֶל זְכַרְיָה בְּאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי בְּכִסְלֵו:
(ב) וַיִּשְׁלַח בֵּית אֵל שַׂר אֶצֶר וְרֶגֶם מֶלֶךְ וַאֲנָשָׁיו לְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי ה':
(ג) לֵאמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר לְבֵית ה' צְבָאוֹת וְאֶל הַנְּבִיאִים לֵאמֹר הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי הִנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים: פ
(ד) וַיְהִי דְּבַר ה' צְבָאוֹת אֵלַי לֵאמֹר:
(ה) אֱמֹר אֶל כָּל עַם הָאָרֶץ וְאֶל הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר כִּי צַמְתֶּם וְסָפוֹד בַּחֲמִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וְזֶה שִׁבְעִים שָׁנָה הֲצוֹם צַמְתֻּנִי אָנִי:
(ו) וְכִי תֹאכְלוּ וְכִי תִשְׁתּוּ הֲלוֹא אַתֶּם הָאֹכְלִים וְאַתֶּם הַשֹּׁתִים:
(ז) הֲלוֹא אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר קָרָא ה' בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים בִּהְיוֹת יְרוּשָׁלִַם יֹשֶׁבֶת וּשְׁלֵוָה וְעָרֶיהָ סְבִיבֹתֶיהָ וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה יֹשֵׁב: פ
(ח) וַיְהִי דְּבַר יְקֹוָק אֶל זְכַרְיָה לֵאמֹר:
(ט) כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר מִשְׁפַּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ וְחֶסֶד וְרַחֲמִים עֲשׂוּ אִישׁ אֶת אָחִיו:
(י) וְאַלְמָנָה וְיָתוֹם גֵּר וְעָנִי אַל תַּעֲשֹׁקוּ וְרָעַת אִישׁ אָחִיו אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם:
(יא) וַיְמָאֲנוּ לְהַקְשִׁיב וַיִּתְּנוּ כָתֵף סֹרָרֶת וְאָזְנֵיהֶם הִכְבִּידוּ מִשְּׁמוֹעַ:
(יב) וְלִבָּם שָׂמוּ שָׁמִיר מִשְּׁמוֹעַ אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁלַח ה' צְבָאוֹת בְּרוּחוֹ בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל מֵאֵת ה'
צְבָאוֹת:
(יג) וַיְהִי כַאֲשֶׁר קָרָא וְלֹא שָׁמֵעוּ כֵּן יִקְרְאוּ וְלֹא אֶשְׁמָע אָמַר ה' צְבָאוֹת:
(יד) וְאֵסָעֲרֵם עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם וְהָאָרֶץ נָשַׁמָּה אַחֲרֵיהֶם מֵעֹבֵר וּמִשָּׁב וַיָּשִׂימוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה לְשַׁמָּה: פ
קריאה ראשונית מספרת לנו את הסיטואציה:
בשנה הרביעית לדריווש, שנה בה עמד הבית השני והיתה בו עבודה, עלתה שאלה אצל יהודי בבל: האם כשיגיע ט' באב, יש צורך להתענות? והלוא עד השנה התענו בשל חורבן הבית, אך כעת - בהיות הבית עומד על מכונו, וכהנים עובדים בו, האם יש עדיין צורך להתאבל על חורבן הבית הראשון, או שמא בטלה עילת האבל?
שולחי השאלה נזכרים בשמותם, והם שולחים את השאלה לבית המקדש אשר בירושלים, אל "בית אל". לשאול את הכהנים ואת הנביאים - וכמובן יש משמעות לסדר המוזכר - קודם הכהנים ורק אח"כ הנביאים.
ותשובת ה' בפני הנביא: האם בשבעים השנים האחרונות, כשצמתם על חורבן הבית, לכבוד ה' צמתם? ואם לא תצומו, זה משנה לה'? גם את הצום וגם את האכילה - עשיתם אתם.
וממשיך דבר ה' - ככתוב לעיל.
עד כאן קריאה פשוטה בטקסט. כמובן, ניתן לדקדק באופן שונה במלה או ביטוי (ע"ע "בית אל" אצל הראב"ע לעומת רש"י), אך ככלל - זו השאלה ששאלו יהודי בבל, וזו התשובה של ה' ביד הנביא.
|
|
|
|
|
|
