בימים אלו מלאו חמש שנים לפטירתו של הזמר-יוצר מאיר אריאל ז"ל.
אריאל לא התבלט כזמר פופולארי, ואולם, סחף אחריו קהל קטן ואיכותי של מעריצים שהתמוגגו בעיקר מהישראליות הקיבוצניקית השובבה מהולה בעברית תנכית. כתיבתו הייתה לרוב מתוחכמת ונשאה אופי דרשני משהו (לעיתים אף דרשנות של טקסטים יהודיים קלאסיים).
בשנותיו האחרונות, החל אריאל במסע אישי של התקרבות לאמונה וליהדות שלו מצא ביטוי בחלק משיריו.
הכל טבעי! הכל אותו דבר!
הכל חוקים וחומר, תהליך ומוצר
האדם זה רק חי שפולט קו ישר
קולט רעיון וכופל מספר.
אם כן מה הוא "מלאכותי"? "מלאכותי" להלכה
זה כל דבר שנעשתה בו מלאכה
אך אינו בניגוד ל"טבעי", כמקובל
במילון, בתשבץ, או בדרך כלל...
אמנם לפעמים שומעים דיבור
על חזרה אל הטבע ועל ניכור
אך הטבע זה אנחנו, זאת יש לזכור,
על פי המדע אין לאן לחזור...
אבל אם בכל זאת מרגישים הבדל
בין צחוק מעושה וצחוק מתגלגל
אז ברוך השם תודה לאל.
ב.
ועוד על פי המדעים
נוצרו העולם והחיים
על פי נסיבות ותנאים
שנתהוו מן הסתם.
מן הסתם, מה זאת אומרת?
שהתרחשו בשרשרת
שלא מתחילה או נגמרת
אקראית, מאז ומעולם...
סתם שוטטו להם כמה חוקים,
כמה חוקי טבע חצי זרוקים,
- איך הם הגיעו לכאן בכלל? -
סתם שוטטו להם בחלל.
והנה עולה ממש לקראתם
עוד קבוצת חוקי טבע, גם כן סתם,
ואם כבר אז כבר התחברו הקבוצות
והיו פיצוצים ושלל ניצוצות.
... כך סתם פגש חלבון את חלבון
בחום היפה, באור הנכון
ומהם יצא חלבון עם כשרון...
והתכשיט כבר יודע לעשות חשבון!
(סתם)
ואני מסתובב לי מלא תכניות,
מלא כוונות, עתיר תרבויות,
מלא חשיבות, שואף משמעות -
ואומרים לי שכל זה מן הסתמיות...
קצת מעליב, מאוד מעציב,
על סתם אני לא הייתי שם כל כך הרבה תקציב!
ועוד עם סרח העודף, זוהמת השארית,
נידופת קרינה עם אימת האחרית...
כן יש בעולם הזה סתם וסתם
וסתם וסתם שהראש נסתם
ונתקע במרקע של איזה מדען, אפס, ממלמל
"אם ירצה השם" - ועוד סתם מתנצל...
אך כל עוד בעולם יש עיקר וטפל
ויש עוד כוח להבחין בהבדל -
אז ברוך השם תודה לאל.
(עד מתי אהובתי ניגרת עוד ניגרת על סלע הלב
מתי כבר תימס האבן תימס האבן ויפרוץ כאב... כאב...)
ג.
אומרים גם שהמדעים
עוד מעט קט והם מגיעים
לפענוח סוד החיים
וכל סודות היקום.
אבל על קו האינסוף
הם יעמלו לקלוף ולקלוף,
בלי הרף לחצוב ולחשוף,
והנקודה, היכן היא תקום?
כמה ספרות אחרי הפסיק,
כמה שנות אור שופך כל חלקיק,
קרן תשלח, תפתח עדשה,
ליד הניגלה - סתומה חדשה...
תאיץ במחשב, עודך מגשש
וכל דבר ביד ממשש.
אז עד איפה אתה יודע, עד היכן אתה מבין,
עד לאן אתה רואה - ומשם אתה מאמין...
גם אם לא תודה, חסר ענווה
תראה לאן תקעת את האהבה:
מצמיד אלקטרודות, אפילו מזמין
שתגלניות להרצות בוועידות למין!
האדם חץ שלוח אל לב החידה
אשר משתוקקת להיוודע.
ריבואות נקבים מנסים, מנסים,
אבל רק דרך נקב אחד נכנסים...
והמדע הוא רק נקב אחד מרבים
חותר וחופר ניצוצות ושבבים.
אך כשלהוכיח איננו יכול -
אז בכח הוא הולך את הרוח לכבול...
האמנם יצא האדם מן הקוף?
מתי כבר ואיזה יצור הוא מעצמו ישלוף?
דרך אגב, לא רואים כאן אדם שייתן
כבוד כלשהו לאיזה קוף מזדקן...
אבל אם אתה עדיין מתפעל
איך הולך על חבל איננו נופל -
אז ברוך השם, תודה לאל,
ברוך השם, תודה לאל.
נשלח ב-13/7/2005 22:44
שלום רב שובך ממלמל הנחמדת,
מה חדש בארצות הקור ?
מתי תשוב אל גדות נהר הירקון.
איך תשיר את שיר ה' על אדמת נכר?
מצפים לשובך.
נ.ב. אני יודע שה"פייטנות" שלי לא משהו ככה יצא.
נשלח ב-13/7/2005 18:31
למרות היות האדם חתיכת בוץ מתוחכם ותו לא, כמה אני שמח שאתה שלום ומצבך שלום.
מתגעגעים.
נשלח ב-12/7/2005 18:12
לכל מכירי ומוקירי זכרי, לכל מי שדאגתם הכנה שוגרה אלי באיתכסיא ובאיתגליא ולכל בני הקהילה הק' איש כמעלתו...
לא נעלבתי מאיש. אני לא ברוגז עם אף אחד. לא עקרתי למלון שירת הים. לא נעצרתי עם חברותי המיזרוחניקיות כתומות החולצה והושלכתי לתא מעצר אפל. לא עברתי לבחדרי חרדים.
אני בסה"כ נאבק באיתני ארץ הגזירה אמעריקה ומכתת רגלי בינות לוועסט סייד כולל דקהילת מאנהעטען וביהמ"ד (המאכזב משהו) דישיבת ר' יצחק אלחנן דקהילת האספניולי"ן וואשינגטאן הייטס.
עקב בעיות טכניות שסברתי שלא יצוצו, וצצו, נגזרה עלי חופשה קצרה מאונס. עם פטרונן הטכני, ייקל עלי לשוב למלחמת השם בגיבורים כמקדמת דנא (לאחר שאצליח לעורר מחדש את הגירסא דינקותא שלי).
עם כל מי ששאל וטרם עלה בידי להשיב - הסליחה. עם כל מי שהציע לסייע - הברכה.
נשלח ב-28/6/2005 00:23
הרי לכם משו נוסף שכתב:
עבד נרדף \ מאיר אריאל
אני עבד נרדף. זה ברור. אפילו יותר עבד מהעבדים של ימי קדם. כי הם לפחות ידעו שהם עבדים. אני עוד מדמה לחשוב שאני יצור חופשי. אני אפילו יותר עבד מבהמה של שומר שבת כי היא לפחות נחה בשבת. האמת שלמעשה אני חופשי. אפילו שכל החופש שלי מסתכם בבחירת האדונים שיגידו לי מה לעשות. אבל זה חופש. חופש הבחירה. חירות המחשבה. עצמאות הדמיון. דרור ההחלטה. אני בן חורין ולו מהעובדה שאני בלתי צפוי מראש. אני בוחר את אדוני ואת מעשי בכל רגע ורגע. יהא זה נשיא, מנהל עבודה, אשה, התמכרות – אני הוא הבוחר אני הוא המרוויח, אני הוא המשלם את המחיר.
רק לאחרונה מצטמצמת יותר ויותר חירות הבחירה שלי. מאחורי כל המכשיריות המנצנצת הזו יש מזימה אפילה להשתלט על המחשבה שלי, על הדימיון שלי ועל האנושיות שלי, להפנט אותי ולשתול בי החלטות הרצויות למישהו, אני רק אדמה שאני הוא המחליט. שמים לי מחיצות בין עובדות כדי שלא אחבר ביניהן ושלא אגיע למסקנות לא רצויות – מפציצים אותי באסונות ואלימות ומוות בגודש ממכר, כדי שאהיה שוה נפש לגורל זולתי – תוקעים לי את השלט רחוק הזה ביד, שאחליף ערוצים כאוות נפשי וארגיש כשולט במצב, אך מכל ערוץ יורים בי את הפקודות הסמויות האלה שנתקעות בתת – ההכרה שלי ומחכות לגירוי חיצוני בעוד אני הולך ונהיה גוש עמום של עצבים חשוכים מריצוד הקרינה ... אני הולך לגמור בתור מכונה שפועלת לפקודות הנשלחות אליה מכל המכשירים האלה ... אז מה, אני שומע את עצמי אומר, מה אכפת לך להיות מכונה? יעשו לך טיפול עשרת אלפים, יחליפו לך חלקים פגומים, יחזיקו אותך במצב תקין, כל זמן שיצטרכו לך ... וכשכבר לא יצטרכו לך, אז גם בתור יצור חופשי בעל הכרה זה לא כל כך נחמד, כשכבר לא צריכים לך ... שתוק! אני אומר לעצמי. עבד ד'עבד. ונוסף לכל, נרדף. מישהו רואה בי מחסן חלפים. מישהו מצפה למותי הקליני ... ולו רק מהקלות בה אני מתפתה להאמין שאני אדון לעצמי, שרק שוכר שירותי ניהול – אני עבד, עבד ד'עבד, שאדוני סמויים מן העין, ועבדותו מחופשת לחופש ……… אז אם אתה כבר כל כך משוכנע שאתה עבד, אני שומע את עצמי אומר, לפחות בחר לך אדון ראוי לשמו.
תוקן על ידי - פנדורית - 28/06/2005 0:23:08
נשלח ב-27/6/2005 12:50
שאלה טובה מאד. גם אני תהיתי עליה לא אחת. אולי יש לקוות שאחרי שנגלו אלינו לאחרונה יצחק יונתן, רב צעיר ואחרים, גם ממללא ידידנו ישוב להופיע.
נשלח ב-27/6/2005 12:30
גו"ג,
תודה לך על העלאת האשכול ממרתפי הפורום - הזכרת לי ימים אחרים (וגם את שיריו המופלאים של מאיר אריאל, כמובן ...).
לאן נעלם מאיר אריאל אני יודעת (או מאמינה, לכל הפחות), אבל יש בי תהיה ומבוכה מול השאלה החשובה באמת - לאן נעלם ממללא?
נשלח ב-27/6/2005 12:05
לרגל שש שנים למותו של אריאל, התפרסמו שני שירים מעזבונו. השירים הולחנו, ויושרו בארוע לזכרו בעוד כשלושה שבועות. אביא כאן אחד מהם.
רחל (מלים: מאיר אריאל, לחן: רונית שחר)
רחל,
היגלי לי
האבן כבדה על הבאר,
הצאן צמאו למים.
היגלי
יפת תואר יפת מראה
שאגול את האבן
אשקר ואבכה
רחל.
רחל,
היגלי לי
הסלע כבד על הלב
מאין אמצא כוח?
היגלי
באמיתך ובצידקך
תואר כמו אמת
ומראה כמו צדק
רחל.
אל תמנעי קולך מבכי
ועינייך מדמעה
שאי את נהי תמרורייך
השמעי קול ברמה
המאני מהנחם
רחל.
רחל,
היגלי לי
האבן כבדה על הבאר,
הצאן צמאו למים
היגלי
יפת תואר יפת מראה
שאגול את האבן
אבכה ואבכה
רחל.
נשלח ב-6/8/2004 13:54
והפעם, הבריחה אל המדבר ומלאכת הקודש, אולי, כמזור לבטלת היום יום...
שיר התעסוקה
קחני אל מחנה בני ישראל, אצל ההר
לראות את התעסוקה הזו, שבמדבר -
במעברת העולים, שוכני האוהלים
קצת אשוטט, אשאף, אנשום לי ריח פועלים
במעברת העולים - ריח פועלים.
רוצה להיות בלב הנדבר של בני עמי
לראות וגם לשמוע כי מרבים הם להביא
בבוקר בבוקר, ברצון הכי חופשי
איש, אשה נדבת לבם בפרץ הנפשי,
בבוקר בבוקר, החפץ הרגשי.
אבוא לנפחים, המתיכים את ערמות
התכשיטים וכלי הבית המהבהבות
ואחר כך יוצקים את הנוזל המשולהב
לבלוקים של נחושת וכסף וזהב.
אבוא לנפחים, היוצקים את המשולהב.
אבוא לנגרים, המקלפים עצי שטים
קירות משכן, לוחות מזבח והרהיטים
מריח דבר ונסורת, ספירט וטרפנטין
חולמים למצוא מקום טוב באמצע פלורנטין
הראיני את הנגרים, המקלפים עצי שיטים.
אקרב לאצבעות של הטוות והשוזרות
אורגות ומרקמות מעשה-חושב את היריעות
בארגמן ותכלת ושני ושש משזר
עם כל מיני צורות שלא מהעולם הזה
כן, מעשה חושב, בעולם הזה.
וכאן תוקף אותי ספק משטח הבידור:
האם לכל המקצועות יקציאו זמן שידור?
אז רק עוד את האומנים חושבי המחשבות
המציירים צורות הנרקמות, הנגלפות
הראיני את האומנים, המציירים את המחשבות
לראות את בצלאל ואת אהליהב שוקלים
איך להוציא את המנורה - מקשה, והכלים
מבלוק זהב התכשיטים...שוקלים כל אונקייה
ואחר כך עושים מלאכה שלימה ונקייה
מבלוק זהב התכשיטים - שלימה ונקייה.
אשהה עוד רגע ואחוש זרימות, בהתנקז
מכל המלאכות - האהבה, בהתרכז
מכל העברים כל הדברים, בהתחבר
אני גואה, דואה, רואה לי מחנה זוהר.
כל מרכז המעברה, מחנה זוהר.
ושוב אני בתור לקבלת דמי אבטלה
אולי אמכור גם את כיס המרה להשתלה?
אולי לא אשלם קנסות, אשב במאסר?
קחני אל מחנה בני ישראל אצל ההר,
לראות את התעסוקה הזו שבמדבר...
תודה לכל עוזרי ומצילי נפשי .
אבל דומני שלא הבנתם כ"כ את הפואנטה שלי באשכול ההוא .
איני מרגיש נרדף , ונראה לי שאני יודע די טוב להילחם למען עצמי . (אם כי בהחלט אשמח לא להיזדקק למלחמות מיותרות , שבדר"כ במקרה הטוב רק מצליחות למנוע את התפשטות הרע , אבל בודאי לא מצליחות ליצור אלטרנטיבה חיובית שלימה )
הנקודה היתה , שהניסיון להשתיק את קולו של הימין (כולל זה המכונה בצדק מה , "קיצוני" ) הוא בעוכרינו , כחברה , ובודאי כחברה שמתיימרת להיות דמוקרטית ומתקדמת .
הפסיכולוגיה הפשוטה (אליה אמשלום רמזה) אומרת שברגע שדוחקים קבוצה שלימה + דעותיה והשקפת עלומה , אל קצוות החברה , בלי לתת לה מקום לביטוי הולם , הגיוני שהיא תעשה הכל כדי "להשאיר את הראש מעל המים" וחלק ממנה עלול/עשוי לחשוב (לעיתים בצדק...) שמעשה קיצוני יכול לעזור ל"שיטה" שלהם גם למצוא מקום להתבטא במציאות .
המלצתי היא לחזור לעקרונות הדמוקרטיה , ולתת ביטוי משמעותי גם לקול הדתי-חרדי/ימני/לאומי/מזרחי במדינה .
מה שימנע ממילא מוטיווציה של "קיצוניים" לנסות להשמיע את קולם בכח .
ויפה שעה אחת קודם. (את השעה הזו כבר אחרנו...אבל ככל שהשעה הזו תבוא מוקדם יותר , יהיה טוב יותר להבנתי )
נשלח ב-31/7/2004 22:19
אמשלום, אל דאגה, אישציפור יקבל ממני מחסה באם חלילה ירדף.
________________
ובימים חמים אלו, שהארץ בוערת מחום ומשסעים עדתיים/תרבותיים/חברתיים/פוליטיים ומה לא, אין כמו ביקור שינקינאי בירוחם.
בצהרי יום
ירדנו לירוחם לשתות פחית של צהרים
במרכז המסחרי המאובק
התענוג מתחיל בהליכה איטית שקולה ומדודה
כמו טורבו מאופק
השרירים החבוטים מהנסיעה הארוכה
משתחררים בתענוג בכל הגוף
משתרגים ומתמתחים ונעשים קשוחים ברוח
שמצליף אבק וחום על הפרצוף
הי, הי,
כל העניין
הוא לשתות משהו קר
בלב מדבר
העיירה עושה את עצמה מתנמנת
אותנו זה אפילו לא מצחיק
חוצים ברחבה בכמו חגיגיות סמויה
עוזבים לשמש שתעיק
צרור נקישות טמבור עוצר אותנו כאחד
נימה וחצי מהצל
עומדים בשמש לא ניד לא זיע, מחכים
נימה וחצי מהצל
הי, הי,
כל העניין
הוא לשתות משהו קר
בלב מדבר
עודנו עומדים, לא זיע, לא ניד
נימה וחצי מהצל
כשאיזו מקומית פתאום נועצת אף בשמש
ופה שבאוזנינו ממלל:
"תראו תראו את הגארי קופרים האלה,
קלינט איסטוודים - דה מי קולו,
'יעני' בזים לשרב
הגיע הזמן שכבר תוציאו את הלשון הארוכה שלכם
מתרבות המערב"
הי, הי,
כל העניין
הוא לשתות משהו קר
בלב מדבר
נימה וחצי מהצל אנחנו...סובבים
ונעים באיטיות מירבית.
חוצים שקולים ת'רחבה של המרכז המחסרי המאובק
ונכנסים אל המכונית
אחר הצהריים נגביים...מה עכשיו? לאן נוסעים?
מכחכחים בגרון
אולי נספיק עוד להרוג תורכי קטן של ערב
במצפה רמון...
נשלח ב-30/7/2004 20:24
ממללא יקירי,
דבריך ברורים ונהירים וממחישים ביתר שאת את מה שמכונה "מעגל האלימות", ואולי יש לכנותו "מעגל הנרדפות". הנרדף, שיש לו את כל הזכות שבעולם להתמרמר על נרדפותו אולי אף להיחם כנגדה, עלול להפוך לרודף ובכך להפוך אחרים לנרדפים, שיש להם את כל הזכות שבעולם... וחוזר חלילה.
ברגע שהופכים מאיר אריאל, אישציפור, או כל איש/ה אחר/ת לנרדפים, הריני מחוייבת לעמוד לצידם ולהגן עליהם מפני רודפיהם. כך השתדלתי לעשות תמיד, וכך אתאמץ לעשות גם בעתיד.
זו הסכנה במרדף - הוא עלול להפוך מהר מאוד את הקערה המוסרית על פיה.
פטורים מבלבול זה, הם רק אלה שיודעים ידיעה ברורה, נחושה ו"שחור-לבנית" כי הצדק, כל הצדק ורק הצדק איתם, וכי כל רדיפותיהם צודקות הן.
איני חושדת באישציפור, במאיר אריאל (*), בך, או באיש/ה מן השותפות והשותפים בפורום בליקוי שכזה.
________________
(*) אי"צ - ההשוואה הזו פועלת הרבה מאוד לטובתך, אבל בעיקר לטובת אריאל...
נשלח ב-30/7/2004 12:11
שירו הראשון של מאיר שיצא לאויר העולם היא גרסתו הנוקבת לשירה האלמותי של נעמי שמר, 'ירושלים של זהב'.
לעתים, אנו שוכחים שמלחמות כמו מלחמת ששת הימים אינן רק חזרה לבורות המים אלא גם הרס עולמן של משפחות ואנשים רבים. מאיר, צנחן שלחם במלחמה על הר הבית צועק את צעקת צידה האפל של המלחמה ההירואית, ובסוף, גם קצת מקווה.
הלחן אגב, הוא אותו לחן של נעמי שמר ע"ה.
ירושלים של ברזל
במחשכייך ירושלים
מצאנו לב אוהב
עת באנו להרחיב גבולייך
ולמגר אוייב
מכל מרגמותיו רווינו
ושחר קם פתאום -
הוא רק עלה, עוד לא הלבין הוא
וכבר היה אדום.
ירושלים של ברזל
ושל עופרת ושל שחור
הלא לחומותייך
קראנו דרור
הגדוד, רגום, פרץ קדימה
דם ועשן כולו.
ובאו אמא אחר אמא
בקהל השכולות.
משך שפתיו ולא בלי יגע
הוסיף הגדוד ללחום
עד שסוף-סוף הוחלף הדגל
מעל בית הנכאת.
ירושלים של ברזל
ושל עופרת ושל שחור
הלא לחומותייך
קראנו דרור
נפוצו כל גדודיו המלך,
צלף - נדם צריחו
עכשיו אפשר אל ים המלח
בדרך יריחו
עכשיו אפשר אל הר הבית
וכותל מערב
הנה הנך באור ערביים
כמעט כולך זהב
ירושלים של זהב
ושל עופרת וחלום
לעד בין חומותיך
ישכון שלום
נשלח ב-30/7/2004 12:01
שחרית,
אישציפור ציין את פרשת מאיר והקהילה ההומו-לסבית. אותו אישציפור לימד באשכולות אחרים זכות על 'מאבק אקטיבי' של מתנחלים העומדים להתפנות מביתם ואף לא נרתע משימוש בביטוי מלחמה.
בתגובה להזכרת האירוע על ידו, תדובתה הראשונית של אמשלום הייתה שמי שמעליב אחרים אל לו להתלונן כשהאחרים עולבים בו, ואילו תגובתך הייתה שמי ששטח את משנתו במוספי צבע פופולאריים היה צריך לצפות לריקושטים.
אז מה היה לנו פה?
מישהו אמר מה שאמר. הוא לבטח לא שלל זכויות של איש, שהרי לא היה לו את הכוח לעשות זאת. הוא גם הביע דעה שבודאי מוסכמת על פלח רחב באוכלוסיה.
בתגובה, הוא זכה לביקורת שלוותה באלימות וב'הפרת הסדר הטוב'. ועדיין, תגובתכן הראשונית הייתה כנגד מאיר עצמו.
האם למשל, הייתן מלמדות זכות על תוקפי ראש מנהל ההתנתקות יונתן בשיא בטענה שמי שנועץ סכין בגב חבריו צריך לצפות לריקושטים מהסביבה?
