חידון תורני: מי כתב ?

מי כתב את השורות הבאות:


"היהדות בדורנו מתפרנסת בעיקר מן האגדה, צורתה המעשית הולכת ופוחתת וגם נפחסת.

הרי ידוע: כלי המעשה ששוהים בטלים בלא שימוש, נפסלים לשימוש.

יסוד החובה והכרת החובה שביהדות הולך ומתערער מתחתיה.

עוד מעט והייתה לנו יהדות שכולה רשות, יהדות התלויה במצב רוח, באמירה בעלמא.

כוח הרצון הקיבוצי ועמו כשרון המעשה הולך ותש, ולא רק בפינת הדת – בכל הפינות.

יש סכנה כי גם בהתעורר הרצון לא ימצא שוב את הדרך למעשה, לפי שזו נשכחת בינתיים.

ההלכה - לבושה המעשי של תורת ישראל בסגנונה היבש המצומצם הקפדני המדויק מועט המחזיק מרובה,

בשובה לתפוס את המקום הראוי לה בסדר הלימוד של הדור הזה,

וכמובן בשיטה מושכלת ונוחה מלשעבר, וכמובן עוד בהצטרפה עם זה לגורמי השפעה חינוכיים זולתה.

הלכה זו יש בלי ספק גם בה, ולו רק מצד צורתה הספרותית וכוון רוחה הכללי בלבד, כדי להטיל את חלקה אל הקלפי המשותף של יתר הגורמים,

וביחד עמם להועיל הרבה להגברתו ולהעדפתו של יסוד המעשה והכרת החובה ביהדות על היסודות שכנגדו.

ואל יהא הדבר קל בעינינו בדור הזה."




רמז: זה לא הרב קוק !

נפחסת...

קלפי משותף...

צורתה הספרותית של ההלכה...

מי יכול להשתמש בלשון הזאת?

לי אין מושג, כמובן.

עגנון? אבל הוא לא עסק, עד כמה שידוע לי, בהצעות לתיקון פני הדור.

והעברית שלו היתה עוד יותר מליצית.

מישהו מן הרבנים הציוניים, בשעה שכבר דיברו עברית, אבל בשעה שהעברית היתה עדיין שפה יפה, עשירה בביטויים מפעם?

(ביאליק?! לא, לא, לא. מישהו אחר מהמשוררים שלנו? אבל הקטע עושה רושם של מי שתומך בהלכה במובן האורתודוכסי, ואולי לא?).



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו