| נשלח ב-21/7/2004 14:33 |
|
| |
תנורו של עכנאי - עיון באגדת חז"ל
תלמוד בבלי, בבא מציעא נט ע"א-ע"ב
תנן התם חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאין וזה הוא תנור של עכנאי.
מאי עכנאי ?
אמר רב יהודה אמר שמואל: שהקיפו דברים[1] כעכנא זו וטמאוהו.
תנא באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו.
אמר להם: אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח !
נעקר חרוב ממקומו והלך[2] מאה אמה, ואמרי לה ארבע מאות אמה.[3]
אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב.
חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו !
חזרו המים[4] לאחוריהם.
אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים.
חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו !
הטו כותלי בית המדרש ליפול.
גער בהם רבי יהושע אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה אתם מה טיבכם ?!
לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר ועדיין מטין ועומדין.
חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו !
יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכ"מ [בכל מקום].
עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא (דברים ל, יב) !
מאי לא בשמים היא ?
אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה "אחרי רבים להטות" (שמות כג, ב)
אשכחיה רבי נתן לאליהו.
א"ל מאי עביד קוב"ה בההיא שעתא ?
א"ל קא חייך[5] ואמר: נצחוני בני נצחוני בני.
באותה שעה הביאו כל טהרות שטיהר רבי אליעזר ושרפום באש ונמנו וברכוהו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2010 19:06 |
|
| |
פירוש חדש ל"תנורו של עכנאי"
הבת קול אמרה "מה לכם אצל ר' אליעזר בני שהלכה כמותו בכל מקום" ויש לשאול: א. מה פירוש "מה לכם אצל ר' אליעזר" האם מילות פיוס תורמות לפסיקת ההלכה באיזושהיא דרך? ב. מה פירוש "הלכה כמותו בכל מקום"? האם יש מישהו בעולם שאפשר לפסוק תמיד לפיו? על סמך מה? תיאורטית אולי כן, אבל זה נראה לא מובן. ג. הגמרא אומרת שר' אליעזר השיב כל תשובות שבעולם. אולם אח"כ היא מציגה ארבעה "תשובות" שהשיב: שלושה מופתים ובת קול אחת. בבת קול יש גם את הפן הומ
מצאתי מי שכתב בפירוש מה שנכתב על דוד ש"הלכה כמותו בכל מקום", שכך היה מעשה: אילו היו סנהדרין פוסקים משהו, בא דוד ושואלים אותו על המקרה והוא אומר את דעתו - יצא כמו פסק הסנהדרין - קרי רובה של סנהדרין, ולהפך: שואלים את דוד והוא עונה ואח"כ הסנהדרין עומדים למניין - שוב מתאימים שני הפסקים.
נראה ש"הלכה כמותו בכל מקום" אין פירושו כבשפת ימינו שהלכה פירוש ההלכה הספיציפית בכל מקום היא כמותו, אלא זה ביטוי שמציג את האדם כ"מומחה להלכה". למאי נפק"מ? נפק"מ לשיממוש תלמידי חכמים, שמסתמא כל הנהגותיו של הנ"ל יהיו כפסק הלכה - לעצמו כמובן, שהרי אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, ולעולם לא תגיע.
כך גם מובן יותר כיצד ייתכן שאדם יגיע לדרגה של "הלכה כמותו בכל מקום" - הלכה כמותו לעצמו בכל מקום ולאחרים במידה שהוא יכל לפסוק להם.
שומה עלינו לזכור שבעולמם של חז"ל גם ראייה מעין נבואית נקראת ראייה, ועוד הרבה מושגים אצלם שפתם שונה משפתינו. וגם בעניין "הלכה כמותו בכל מקום" יש לפרש אחרת ממה שהורגלנו אנו.
הגמרא אומרת שר' אליעזר השיב כל תשובות שבעולם. אולם אח"כ היא מציגה ארבעה "תשובות" שהשיב: שלושה מופתים ובת קול אחת. לפי דברינו עניין ה"בת קול" היא דבר הלמד מעניינו - כשם שהאחרים רק מופתים הם, אף הבת קול היא רק מופת ותו לא. מופת הוא זה שמשמיים משמיעים בת קול לקול בקשתו של ר' אליעזר, גם אם הבת קול היתה אומרת שר' אליעזר הוא צדיק גדול. ולמעשה היא ציינה תכונה אחרת של ר' אליעזר, אבל לפי דברינו אין זו פסיקה. ר' יהושע קם וטען לר' אליעזר: אתה יודע לעשות מופתים עם העץ - אין מביאין ראיה מהעץ וכן כולן, וכמו כן אמר - משמיים נענים לך בבת קול - אין אנו משגיחין בבת קול. ושוב זהו דבר הלמד מעניינו, לא שאין משגיחין בדברי הבת קול, אלא אין משגיחין בבת קול עצמה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2008 14:39 |
|
| |
ברור שאפשר היה להבין אחרת. הירושלמי שואל - מדוע רבי אליעזר פנה להוכחות שמיימיות. האם הוא לא ידע את ההלכה כי "לא בשמיים היא?".
והוא מפרש שהם העליבו אותו וצחקו לו, ולכן כשלא הצליח לשכנע אותם בדרך ההגיון פנה להוכחות ניסיות.
הפרשנות שאני מציע, המסתמכת על זה שנאמר שהוא הביא להם את כל הטענות שבעולם, היא שהתלמוד מנסה לומר שאי אפשר להוכיח את זה באמצעות הוכחה, כי זאת טענה שאינה יכיחה - ולכן הוא באמת נאלץ להסתמך על דרכי הוכחה אחרות.
__
מה שאמרת על כללי דרישה לעומת כללי היסק. הדברים שלך לא סותרים את מה שאמרתי. כשמתמטיקאי מנסה להוכיח משהו, קודם יש בראשו השערה ואז הוא מנסה למצוא דרך להוכיח את זה פורמלית. באותו אופן, גם אם כל ידיעות התורה שבע"פ מונחות לפינך, הן כאילו בגדר השערות שצריך למצוא את הנתיב מהתורה שבכתב, כאשר אבני הדרך הן הכללים.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2008 12:34 |
|
| |
שימון מ"ג
כתבת יפה ולפי כללי ההוכחה, את הנקודה שבנסיונו של רבי אליעזר. אבל האם יש לדעתך חידוש בדבריך, היינו שניתן היה להבין אחרת?
אגב, המידות בהן התורה נדרשת אינן 'משמשות ככללי היסק' אלא כ'כללי דרישה' הבאים למצוא דרכים למתן תוקף לדברי התושב"ע בסמכות התושב"כ. (פעמים מעטות נמצאים כללים אלה שווים לכללי היסק ולרוב באמצעות פרשנים מקוריים שאינם כ"כ בתלם הפרשנות הרווחת.)
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2008 09:27 |
|
| |
לפי האגדה הזאת
בדידותו של המתנבא מול ההלכה ,כלומר בעולם של חז"ל אין מקום לאנשים "בודדים"
עד אשר כולם יהיו מתנבאים ואז ההלכה תהיה ע"פ הרוב.
האם במתן תורה מסיני ההלכה הייתה ע"פ הרוב או לפי משה?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2008 08:56 |
|
| |
שלום רב, הוספתי כרגע פיסקה בערך "תנורו של עכנאי" בויקיפדיה. זוהי פרשנות מרחיקת לכת של הארועים בתנורו, אך לדעתי זאת פרשנות שפותרת את הבעיות בסיפור וגם מסבירה את המסר.
וזוהי לשון ההוספה:
"במתמטיקה, מערכת הוכחה היא קבוצה של אקסיומות וקבוצה של כללי היסק, ובהתאם לאלה, הוכחה היא סדרה סופית של טענות שכל אחת מהן היא אקסיומה או שהיא נובעת מטענות קודמות לה באמצעות הפעלת כללי ההיסק. במתמטיקה, הוכחה מקובלת היא רק הוכחה פורמלית על פי הכללים הנ"ל. בהוכחות אלה מתקיימות התוכנה שכל אדם (ואף מחשב) מסוגל לוודא את נכונות ההוכחה לאחר שהיא נכתבה.
בהלכה ישנן שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן והן מאפשרות להסיק ממה שידוע כבר, מסקנות חדשות. כך התפתחה ההלכה. במידה רבה, מערכת ההוכחה בספרות ההלכה היא כזו שרואה בדברי התורה אקסיומות (לצד פרטים שהועברו בתורה שבעל פה) והמידות בהן התורה נדרשת, משמשות ככללי היסק. בסיפורו של תנורו של עכנאי מסופר כי רבי אליעזר לא הצליח למצוא "הוכחה פורמלית" שכזאת, וניסה דרכי הוכחה שאינם מקובלים. בפרט, אנשים בימינו אינם יכולים לוודא את נכונות ההוכחה של רבי אליעזר, כי אינם יכולים לחזור עליה, כפי שנדרש מהוכחה מתמטית.
- ניתן לראות בנושא הנידון קשר למשפט אי השלמות של גדל. לפי משפט אי השלמות, לא כל מה שנכון, אפשר להוכיח. כלומר, במערכות מסוימות קיימות טענות אמיתיות, אשר הן נכונות ואי אפשר לכתוב הוכחה שמוכיחה טענות אלו. לאור משפט זה, ניתן לפרש את מעשיו של רבי אליעזר שלאחר שלא הצליח להוכיח בשיטה המקובלת את טענותו, כי טענה זו לא יכיחה במערכת (כשם שכתוב "הביא כל טענות שבעולם" ועדיין לא השתכנעו החכמים) ולכן נאלץ לפנות להוכחות שמיימיות, כפי שעשה. "
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2008 07:30 |
|
| |
אם ממתן תורה מסיני,אין משגיחין בבת קול ולא בנבואה
מדוע אם כן,יבחר השם לנבא אדם,כאשר ניתנה כבר תורה מסיני?
האם נשאלה השאלה מדוע בחר השם לנבא את העכנאי....
מי היה עכנאי?
מדוע אמא שלום,אמרה לרבי אליעזר אתה הרגת את בעלי?
הרי אם הנבואה היא מאת השם,מדוע אמרה לו,אתה הרגת את אחי?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2007 16:52 |
|
| |
"The Four Orthodox Rabbis"
So it seems that these four rabbis had a series
of theological arguments, and three were always
in accord against the fourth.
One day, the odd rabbi out, after the usual "3 to 1,
majority rules" statement that signified that he had
lost again, decided to appeal to a higher authority.
"Oh, G~d!" he cried. "I know in my heart that I am
right and they are wrong! Please give me a sign
to prove it to them!"
It was a beautiful, sunny day.
As soon as the rabbi finished his prayer, a storm
cloud moved across the sky above the four. It
rumbled once and dissolved.
"A sign from G~d! See, I'm right, I knew it!"
But the other three disagreed, pointing out that
storm clouds form on hot days.
So the rabbi prayed again: "Oh, G~d, I need a bigger
sign to show that I am right and they are wrong. So
please, G~d, a bigger sign!"
This time four storm clouds appeared, rushed
toward each other to form one big cloud, and a
bolt of lightning slammed into a tree on a nearby hill.
"I told you I was right!" cried the rabbi, but his friends
insisted that nothing had happened that could not be
explained by natural causes.
The rabbi was getting ready to ask for a *very big*
sign, but just as he said, "Oh G~d...," the sky turned
pitch black, the earth shook, and a deep, booming
voice intoned, "HEEEEEEEE'S RIIIIIIIGHT!"
The rabbi put his hands on his hips, turned to the
other three, and said, "Well?"
"So," shrugged one of the other rabbis, "now it's 3
to 2."
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2007 17:21 |
|
| |
ירוחם,
לטעמי, זה רעיון נהדר (כי הוא יצירתי ופותח ערוץ מחשבה מעניין מאוד על הסוגיה כולה והסיפור שבתוכה). תודה רבה!
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2007 12:24 |
|
| |
ונתחיל עם מספר שאלות העולות מהסיפור.
א. תחילתו שך הסיפור
בבא מציעא דף נט.[אמר ר']+ חלבו: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר +בראשית י"ב+ ולאברם הטיב בעבורה. והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא: אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו. תנן התם: חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא, רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאין. וזה הוא תנור של עכנאי. מאי עכנאי ?
סופו של הסיפור: אמרה ליה: כך מקובלני מבית אבי אבא: כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה.
מה הקשר בין הסיפור לבין המבא ובין הסיום שלו.
ב. כבר ראינו מחלקות רבות בין החכמים- עד שפיכות דמים להשגת רוב- וחכמים נחלקו ונשארו במחלוקת, הרי הדיון היה בבית המדרש ולא בבית הדין. למה הגיעו לקיצוניות כזה של חרם טוטאלי, על אחד מגדולי- אם לא הגדול- של הדור.
ג. מה הוא בעצם ההבדל המהותי הגדול בין הדעות. ? שהצריך לפסילה את כל מה שרבי אלעזר טהר בעבר?
ד. האם השם תנורו של עכנאי, הוא מקרי, האם יש אפשרות לפירוש אחר ממה שהפרשנים והגמרא פירשו?
בכדי לנסות לענות על שאלות אלו ננסה לעמוד על דמותו של רבי אלעזר דעותיו והתנהגותו. לעומת חכמים.
ר"א היה שמותי -שייך לבית שמאי, צורת חשיבתו ודרכו היו נוקשים, ולא מתפשרים עם מציאויות של הזמן והקהל. בדרך לימודו הוא סירב בתוקף לקבל את דעות חביריו או דעות של מנהיגי הדור, רק מה ששמה מפי רבותיו , היו חשובים בעינוו הדברים הגיעו לפעמים עד כדי אבסורד גרוטסקי
סוכה דף כח.
תנו רבנן: מעשה ברבי אליעזר ששבת בגליל העליון, ושאלוהו שלשים הלכות בהלכות סוכה, שתים עשרה אמר להם שמעתי, שמונה עשר אמר להם, לא שמעתי. רבי יוסי בר' יהודה אומר: חילוף הדברים, שמונה עשר אמר להם שמעתי, שתים עשרה אמר להם לא שמעתי. - אמרו לו: כל דבריך אינן אלא מפי השמועה? - אמר להם: הזקקתוני לומר דבר שלא שמעתי מפי רבותי.??
כידוע הימים הם ימים של אחרי חורבן הבית, עם ישראל במשבר וצריך לאסוף את שבריו, להקים הנהגה מוסכמת ולהתמודד עם מציאויות שלו היו ידועות בעבר. צורת התנהגות כזו היא בלתי נסבלת, במצב האומה, העם צריך תשובה ומיד.
כי הרי מה המחלוקת בין החכמים ובינו. אם יש קיום לפרט במנותק מהכלל. רבי אלעזר אומר יש אפשרות שהיחיד יפרוש מהציבור, ויש לו עמידה עצמאית, מעשי הציבור לא מענינים אותו ולא פוגעים בו.< חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא, רבי אליעזר מטהר > כשהכלל הוא טמא אפשר לחתוך את זה להרבה פרטים, והפרטים האלו הם כשרים וטהורים. בדעה הזו הוא גם מחזיק ברגעים האחרונים של חייו,< הסנדל על גבי האימום-טהור. כלומר זה לא משנה אם האימום- זה שמחזיק את העסק- טמא. הפרט יכול להיות טהור במנותק מהכלל.
משנתו של ר,א. ניזונה מעצמה ולא מהסביבה החברתית, כמו אותו עכנאי שמתכנס בתוך עצמו כעיגול. הרמז היה ל ר.א.ר' עובדיה מברטנורא מסכת כלים פרק ה משנה י עכנא, נחש, שדרכו לעשות כעגולה להכניס זנבו לתוך פיו,
הקשר של הסיפור אם דמעות וכיבוד האשה: כי הרי עדות על יחסי האנוש והתיחסותו לסביבתו, מתחילה עם סביבתו הקרובה
והקשר שהוא יוצר - אם הוא יצר- עם אשתו, והכבוד שהוא נותן לרגשות זולתו מתחליות אצל אשתו
מסכתות קטנות מסכת כלה רבתי פרק א הלכה טו: שאלו את אמא שלום , אשתו של ר' אליעזר, אחותו של רבן גמליאל, מפני מה בניך יפים, בשעת תשמיש מהו אצליך, אמרה להם לא היה מספר עמי לא במשמרה ראשונה ולא במשמרה אחרונה, אלא באמצעית, ומגלה טפח ומכסה טפח ודומה כמי שכפאו שד,
אםשלום אני קורא פה מה שלא כתוב. אמנם התוצאות יפות, אבל האם זה שווה את המחיר האישי
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 24/01/2007 12:41:28
מודה ועוזב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2007 12:54 |
|
| |
אם שלום ואחרים האתגר שהצבת לי מענין ומאתגר. יש לי חומר גלם יש לי רעיונות, אני לא רוצה להשען רק על בינתי
מי שרוצה לעזור לי בכתיבת ועיצוב ולימוד האתגר בשמחה אבקש לפנות אלי באישי
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2007 18:06 |
|
| |
ירוחם,
הבנתי. התייחסתי להקשר הכללי של הסוגיה ולא לפרטים. בהקשר הכללי, עניין הנשים בא כדי להדגיש את הסכנה שבפגיעה, ומתוך הנחת יסוד שנשים נפגעות בקלות יתרה, מודגש שם שיש להיזהר בהן יותר. בסיפור הספציפי, יש רק אישה אחת וחלקה שייך יותר לסופו (והוא חשוב ומשמעותי ביותר שם. לטעמי, בעיקר בהשוואה בינה לבין אחיה, בהבדלים בין המסרים שכל אחד מהם למד בבית אביהם המשותף), ולא לחלק שבו התרכז הדיון באשכול הזה.
אבל, ייתכן ואתה צודק, ועכשיו יש לך אתגר - נסה להראות כיצד זה נמצא בסיפור. אני מבטיחה לקרוא בעניין רב.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2007 17:35 |
|
| |
אםשלום
מה זה קשור לנשים- הכל קשור לנשים. לכבודך תחילת התהוותו של הסיפור
בבא מציעא דף נט.
לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר +בראשית י"ב+ ולאברם הטיב בעבורה. והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא: אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו.
יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר ולאברם הטיב בעבורה. והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא: אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו.
תנן התם: חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא, רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאין .
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2007 17:25 |
|
| |
ירוחם,
אני לא בטוחה מה זה קשור לנשים, אבל העובדה שהגמרא בחרה לספר את הסיפור בתוך הקשר של אונאת דברים, בודאי באה ללמד (גם) משהו על סכנותיה (החברתיות, המוסריות וגם, אולי, הקוסמיות) של הפגיעה באדם אחר. זה נראה לי פשט ממש ( ).
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2007 14:53 |
|
| |
לסיכום זמני, ברצוני להעיר, כולנו דנו בכל ההבטים של תנורו של עכנאי. אבל אף אחד לא נתן את דעתו על כך, כי כל העניין הזה נכתב בהקשר ובשביל - ומטרת הגמרא היתה ללמדנו.
-כמה כבוד צריכים לתת לאשה.
וכמה צריכים להזהר ולא לפגוע בבני אדם. ולגרום לו דמע.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|