העירוני שחלוקת המצוות בין האתיות כ"בעצם" של רצון התורה לבין הריטואליות כ"שמירה" על עצם זה, מעוגנת בדין האונן הפטור מ"כל מצוות האמורות בתורה".
בירושלמי וכן רווחת התפיסה שהרעיון לפטור האונן אינו אך מחמת טרדתו הפיזית, אלא שיש לו "פטור" מהמצוות כאשר הוא במצב זה של ["אונן" מלשון כוח "ראשית אוני" - "און - שטר - כוח" מהרש"ר] התנגדות נפשית למאורע שזימן הווה את המוות על בשרו.
למרות כן, אין מי שיעלה על דעתו שיותר לו לגנוב ולרצוח וכו' משום אנינותו! [גם לחכ"צ המחדש שעדיין מצווה על מצוות ל"ת, הוצרך לזה אך למצוות הריטואליות, אך לגניבה ורציחה פשיטא בלאו הכי.]
נזכרתי שכן יש להסמיך את החלוקה ההגיונית הפשוטה הלזו בדיון שפתח אקדמאי בזמנו על אילן רמון כאשר שהה בחלל, מה חיובו במצוות והיה מובן מאליו שאין המצוות האתיות בכלל השאלה.
זה אשכול בחטא חטא בו לא יכלו הרבה מהכותבים לקלוט איך סברו רבנים שיש להימנע מלשקר בני אדם על ידי הבטחות המבטיחות שאם ישמרו מצוות יקרה להם משהו טוב או להפך.
אבל זה ברור שמדובר רק במצוות עבודת האלוהים ולא במצוות היושר בהן ודאי הוגן להבטיח לאדם גם הבטחות שוא (אם אין חשש שעי"ז יפגע ההוא יותר מאוחר יותר וכדומה) כדי שלא יפגע בסביבתו.
ועוד:
הרמב"ן כותב כי בחו"ל אין זה המקום המיועד בעצם לקיום התורה אלא מצד 'ציונים לתורה'.
בהודעת דר_הלפרין - "ניתן לטעון שפיקוח-נפש דוחה ומתיר לביצוע אך ורק איסורים ש"בין אדם למקום" - שבינו לבין אלוקיו. אך איסורים השייכים לקטגוריה של "בין אדם לחברו" אינם נכללים בהלכה של דחיית איסור מפני פיקוח נפש."
תוכל להשתמש בו כדי לבדוק את התיאוריה שלך: להוסיף לטבלת המצוות עמודות שבהן ייכתב אם המצוות הללו מחייבות במקרה של אנינות, כשנמצאים בחלל, וכו'; להוסיף עמודות שאומרות אם המצוה היא "עצם ההתאמה" או "שמירת ההתאמה"; ואז לבדוק אם יש מיתאם (קורלציה) בין העמודות.
"יוצא שאין אנו מקיימים מצוות מפני הצו האלקי, רק מקיימים מפני שכך גדלנו ואנו שמרנים במהותינו. ואולי אפי' יראי חטא אבל לא יראי שמים. או שאנו מאמינים שחלק מהתורה כבר לא אקטואלי."
יש לציין שהרי הרבה מצוות שהיו [מלבד אלה שמחמת שאין את הנסיבות כבית המקדש] אינן כפי שהיו. ממילא אין צורך לפרש שיש סתירה בין הציווי האלוקי והשמרנות לגבי החלק הריטואלי גם לקולא, כי למבואר וכפי שטען שם בוגי, הוא הוא הציווי האלוקי. [בעצם זה מונח במשפטו האחרון של הרשבא אך ה"לא אקטואלי" לא נשמע כ"כ כרצון אלוקים.]
עכשיו ראיתי את האשכול, קבל ותודה ללינקי שקישר לאשכולות שלי!
נשלח ב-26/7/2004 06:45
קל"מ יקר,
ככל שמעיינים במקרא והוגים בדיבוק חברים מצטמצמים הפנים לכאן ולכאן וכו'. [אם כי עדיין ראוי לעשות מעשה דיקארט בכל יום, אך ביתר מהירות.]
אם כי הכתוב לא ינסח כשפה שלך, הוא בהחלט ידגיש מלה וכד' המורים על המשמעות [וזה לא נוגע כ"כ לכוונת הכותב כמו לפשטות המוגשת לקורא].
דווקא לגבי כלאיים אני זוכר שבתחילת הלימוד חשבו שכולו אתי מתוך משמעות המלה "כלא", אך מתוך התבוננות נוספת בהשוואת דברים בחיים שכן משנים בהם את הסדר מחמת יעילות לחיי האדם ומתוך בדיקה שניה במקראות המדגישים את ה"אני השם", הוסקה המסקנא באשכול על כלאיים שהולנק [ואף הוקפץ בינתיים].
נשלח ב-26/7/2004 06:35
ווטו
טענתי לא באה לרמז על חוסר עמל וידע בפירושך חלילה לי.
אלא את דעתי באתי לומר שהדברים הם כדופי(רמב"ם על האמונה באותות). כלומר שיש להם פנים רבות ולפעמים הפוכות. ובכדי לעשות הכללה צריך לפרט כל מצוה ומצוה לראות האם היא נכללת בכלל.
והאם לא ההנחה הראשונית שיש איזה הגיון בכלאים למשל הוא שהוביל אותך לפירוש?
את ההוכחות מהמקרא נגד הפירוש שהצעתי במעשר לא הבנתי וכי אתה רוצה שהתורה תאמר בפירוש את הרעיון שלי.
אני בונה אותו מזה שאין הבנה מדוע נתחייב לתת מעשר, מכל דבר. וזה עובר כחוט השני מברית מילה, לבשר , פירות, שמיטה, כסף, וכו '
והפירוש שלי הגיוני ואפילו אתי הרבה יותר מרעיון הכלאים ובשר בחלב.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
נשלח ב-26/7/2004 06:25
קל"מ היקר,
אכן כאשר "זורקים" דרך הודעה ודיון ערך הדברים הם ספקולטיביים כאלה אשר יש לשער שברגע אחר היה ניתן לאמרם בהפך.
אך בנושא המצוות את שהנני מביא מבוסס על מסמך הבנוי מעיון רב שנים ורב עמק בלשון הכתוב ובגישה אובייקטיבית, דהיינו ביקוש הפירוש הראשוני המתבקש מהלשון, ההקשר והתוכן ההגיוני. זה לא אומר שבזה לא שייך טעות, אך זה אומר שיש לגשת בכובד בעיון על מנת לדון בזה!
אשר ע"כ אם תבדוק בלשון המקרא על המעשר בלך לך, ויצא, בחוקותי, קורח וראה, תיווכח שלא כ"כ פשוט שניתן לשחק עם ה"טעם" לרעיון המעשר [ואף במעשר עני צ"ע]. [וכבר התברר במק"א ההבדל בין "טעם" כנותן טעם והמשמעות כעיקר.]
נשלח ב-25/7/2004 16:22
אני מתאר לי שבהיפוך תפקידים אתה היית מסביר -בכשרונך המופלא- את הטעם למעשר, כצמצום תחושת הבעלות של האדם על קניניו. שתחושה זו היא שורש כל הרע בעולם, הקנאה והמלחמה ממנה נובעות. וחינוך האדם בזה,שומר על סדר בעולם.
ולמה כונתי? ברור שניתן ואף רצוי ללמוד טעמי דקרא. אבל האם באמת אפשר להגיע לרמת מוחלטות במצוות שהבסיס שלהם כבר מנותק מהשכל הרגשי. מסופקני.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
תוקן על ידי - קעלעמר - 25/07/2004 16:24:09
נשלח ב-25/7/2004 15:59
קל"מ,
לא הרי מצות כלאיים השומרת על סדר במציאות ולכן יש בה מן האתיות, כהרי מעשר שכולו ריטואל של סמל נתינה לאלוקים [פרנסת הלויים אינה אלא מ"שולחן גבוה"].
תוקן על ידי - ווטו1 - 25/07/2004 16:15:56
נשלח ב-25/7/2004 15:57
האם אונן חייב בהשבת אבידה? בפריקת בהמה? בטעינת בהמה? בעזרה לזולת באופן כללי?
נשלח ב-25/7/2004 15:53
בנוגע למצות אהבת ה כיוונתי במילה סברא לדבריך.
לגבי הרמב"ן
מעשר אתית לפחות כמו כלאים . שהאדם יפריש מתבואתו משהו לא-ל,וכו'
כמדומני שאתה מטייל על הקו הדק המבדיל בין מוצקות לאוריריות.
ותודה ללינקי שקישר לאשכולות שלי!
