רבי יוחנן וריש לקיש - עיון באגדת חז"ל

בבלי בבא מציעא פד ע"א

יומא חד הוה קא סחי רבי יוחנן בירדנא.
חזייה ריש לקיש ושוור לירדנא אבתריה.
אמר ליה חילך לאורייתא.
אמר ליה שופרך לנשי.
אמר ליה אי הדרת בך יהיבנא לך אחותי דשפירא מינאי.
קביל עליה.
בעי למיהדר לאתויי מאניה ולא מצי.

הדר אקרייה ואתנייה ושוייה גברא רבא
יומא חד הוו מפלגי בי מדרשא הסייף והסכין והפגיון והרומח ומגל יד ומגל קציר מאימתי מקבלין טומאה משעת גמר מלאכתן ומאימתי גמר מלאכתן
רבי יוחנן אמר משיצרפם בכבשן
ריש לקיש אמר משיצחצחן במים
אמר ליה לסטאה בלסטיותיה ידע
אמר ליה ומאי אהנת לי התם רבי קרו לי הכא רבי קרו לי
אמר ליה אהנאי לך דאקרבינך תחת כנפי השכינה

חלש דעתיה דרבי יוחנן, חלש ריש לקיש
אתאי אחתיה קא בכיא
אמרה ליה עשה בשביל בנַי (להציל את אביהם ממיתה)
אמר לה (ירמיהו מט) עזבה יתומיך אני אחיה
עשה בשביל אלמנותי
אמר לה (ירמיהו מט) ואלמנותיך עלי תבטחו
נח נפשיה דרבי שמעון בן לקיש והוה קא מצטער רבי יוחנן בתריה טובא

אמרו רבנן מאן ליזיל ליתביה לדעתיה ?
ניזיל רבי אלעזר בן פדת דמחדדין שמעתתיה
אזל יתיב קמיה
כל מילתא דהוה אמר רבי יוחנן אמר ליה תניא דמסייעא לך
אמר את כבר לקישא ?! בר לקישא כי הוה אמינא מילתא הוה מקשי לי עשרין וארבע קושייתא ומפריקנא ליה עשרין וארבעה פרוקי וממילא רווחא שמעתא ואת אמרת תניא דמסייע לך אטו לא ידענא דשפיר קאמינא
הוה קא אזיל וקרע מאניה וקא בכי ואמר היכא את בר לקישא היכא את בר לקישא והוה קא צוח עד דשף דעתיה [כחול]מיניה
בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה.

תרגום:

יום אחד רחץ רבי יוחנן בירדן.
ראה אותו ריש לקיש וקפץ לירדן אחריו (מפני שחשב בטעות שהוא אישה בגלל יופיו של רבי יוחנן)
אמר לו (רבי יוחנן): כוחך לתורה !
אמר לו (ריש לקיש): יופייך לנשים !
אמר לו: אם תקבל על עצמך (לחזור בתשובה) אתן לך את אחותי שהיא יפה ממני.
קיבל (ריש לקיש) על עצמו.
רצה לחזור להביא את בגדיו ולא היה יכול (רשי: שמשקבל על עצמו עול תורה – תשש כוחו)

לימד אותו (רבי יוחנן) מקרא ומשנה והפך אותו לתלמיד חכם.
יום אחד נחלקו בבית המדרש " הסייף והסכין והפגיון והרומח ומגל יד ומגל קציר מאימתי מקבלין טומאה משעת גמר מלאכתן".
ומאימתי גמר מלאכתן ?
רבי יוחנן אמר: "משיצרפם בכבשן"
ריש לקיש אמר: "משיצחצחן במים"
אמר לו (רבי יוחנן): ליסטים בקי בליסטאות.
אמר לו (ריש לקיש) ומה הועלת לי ? שם (אצל השודדים) קראו לי "רבי" וכאן קראו לי "רבי" !
אמר לו (רבי יוחנן) הועלתי לך שקירבתי אותך תחת כנפי השכינה.

חלשה דעתו של רבי יוחנן, נחלש ריש לקיש.
באה אחותו (לפני רבי יוחנן) ובכתה.
אמרה לו: עשה בשביל בנַי (להציל את אביהם ממיתה)
אמר לה: עזבה יתומיך אני אחיה (ירמיהו מט)
(אמרה לו): עשה בשביל אלמנותי.
אמר לה: ואלמנותיך עלי תבטחו (ירמיהו מט)
נפטר ריש לקיש, ורבי יוחנן הצטער מאוד על כך.

אמרו חכמים: מי ילך כדי ליישב את דעתו של רבי יוחנן ?
ילך רבי אלעזר בן פדת ששמועותיו מחודדות.
הלך וישב לפניו.
כל דבר שהיה רבי יוחנן אומר, היה הוא מצטט לו ברייתא שמסייעת לו.
אמר (רבי יוחנן): אתה אמור להחליף את ריש לקיש ? ריש לקיש כשהייתי אומר דבר, היה מקשה לי עשרים וארבע קושיות, ומתרץ עשרים וארבע תירוצים, וממילא השמועה הייתה מתבררת. ואתה אומר לי שיש ברייתא שמסייעת לי ?! האם אינני יודע שיפה אמרתי ?!
היה הולך וקורע את בגדיו ובוכה ואמר: "היכן אתה ריש לקיש, היכן אתה ריש לקיש", והיה צורח עד שהשתבשה דעתו עליו.
התפללו עליו חכמים ונפטר.


תוקן על ידי - רב_צעיר - 26/07/2004 12:47:05

מאיר
איך  אדם חכם כמוך שואל שאלה כזאת? תתחיל מההתחלה, ב"מ פד. המפגש של  ר'י עם רש"ל,

הגמרא שם מספרת שר'י שחה בירדן ורש'ל חשב אותו לאשה,, באמת בתור בני 'ברקי לשעבר- ר'י שחה במקום שנשים רגילות גם לשחות?? הייתכן כדבר הזה? רבי יוחנן בחוף מעורב?

רש לקיש, הרי ראה את פניו של רבי יוחנן, גופו היה מכוסה במיים, נו? נו?הגמרא רוצה להגיד שלרבי יוחנן לא היה זקן? אחרת היה ר"ל רואה שזה גבר עם זקן? היתכן שלא היתה לו זקן?

רב צעיר היה וגם זקן ולא ראה רב צדיק בלי זקן, ולכן למד גז"ש מה כאן לא יכול להיות אף כאן....

_________________

מודה ועוזב

רב צעיר כתב:
<בנוסף יש לציין שכבר בעלי התוספות ציינו שחלק מהסוגיות ההלכתיות בין רבי יוחנן לריש לקיש – הינן סוגיות פיקטיביות.>

מכיון שהרב כבר התבגר ושוב אינו עמנו כאן, שמא יוכל אי מי לפתור את דבריו?

ע"פ

אכן אבא סיקרא, או ליתר דיוק בן בטיח (ראה מאמרו של ע' שרמר בציון גליון ס), היה בן אחותו של ריב"ז, ולא בעלה. ברם עדיין לא ניתן להתעלם מכך שהחוט המקשר ביניהם הוא שוב "האחות".

כפי שציינתי לעיל, אכן הייתה יריבות קשה ביניהם הואיל וריב"ז התנגד לפעולת הקנאים. רק לבסוף אבא סיקרא השלים עם ריב"ז והציע להבריחו מחוץ לירושלים (לפי אחת מהגירסאות של הסיפור, שהרי יש הבדלים משמעותיים בין הסיפור בבבלי, איכה רבה ואבות דרבי נתן ואכמ"ל).

סוג הגיון:

שני אחים בני האדמו"ר מסטמר יריבים קשים.

שני אחים אדמורים מקלויזנברג רבים.

שני אחים אדמורי וויזניץ נצים זה עם זה

שני אחים בני האדמור מוויזניץ יריבים קשים

האדמור מבעלזא רב עם סאטמאר שבנו של האדמו"ר מסאמטמאר הינו גיסו

האדמו"ר מסטמר רב עם חתנו ז"ל.

נושא המריבה זה בענין אחד או דומה לכך.

צא וקרא 'המשפחה' ועיתוני החרדים של סופי שבוע.

ואם נקרא היסטוריה שמלפני מאה/מאתיים שנה ניתן להביא דגומאות רבות על כך.

אך לי נראה שהכל עורבא פרח, שהרי כבר נקבע עבורינו כלל נפלא שמכיון שמוטיב המשפחתיות חוזרת לעצמו יותר מדי פעם שכל המריבים הם משודכים - מכאן שהכל אגדות וכל המחלוקת הנ"ל אינם אלא מחלוקת אחת שכל הזמן ממציאים על אנשים חדשים.

הגיון ברזל!

ר"צ
כמדומני שגגה מלפניך אבא סיקרא בן אחותו של ר"י היה ונהג בו כבוד גדול והוא שדאג להוציאו מירושלים כמסופר בפרק הניזקין

מימוני

ראשית כדי לא להתקשט בנוצות זרים, אציין כי זוהי לא סברתי האישית אלא כך שמעתי, ואכן הדברים מסתברים מאוד, לדעתי לפחות.

בעניין האגדה אודות רבי יוחנן וריש לקיש, כאן עלינו לשאול את עצמינו מתי נוצרה אגדה זו ?

הרי ר"י וריש לקיש היו דור שני של אמוראי אץ ישראל, זאת אומרת שהם חיו בסביבות המאה ה3 לספירה (לפי האנצ' העברית ר"י נפטר ב 279). אין לנו שום עדות לגבי מחבר האגדה, וייתכן שהוא חי עד המאה ה6 ואולי אף השביעית לספירה. אינני רוצה להכנס כרגע לסוגיה הסבוכה של חתימת התלמוד, הסברואים והסתמא. אולם גם לפי הגישה המסורתית שהתלמוד נחתם בשנת 500 עדיין זה משאיר לנו פרק זמן של יותר מ200 שנה.

אין לי שום ראיה לכך שאכן לאמתו של דבר ר"י וריש לקיש לא היו גיסים. אולם אני רק מציין שכאשר אנו רואים שבהרבה מאגדות חז"ל המוטיב הנ"ל שם וחוזר - הרי שהדבר אומר דרשני.

רב צעיר

אם הבנתי אותך נכון, אתה סבור שהקשרים המשפחתיים שהוזכרו כאן הם דמיוניים?

אני יכול להבין כיצד ניתן להגיע להשערה כזו כאשר מדובר במעשים שנכתבו לאחר דורות, כגון ביחס לשמעון בן שטח, אך כאשר מדובר בר' יוחנן, שיש לגביו מסורות רבות, זה נראה מתמיה.



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

ע"פ

בענין הקשר המשפחתי בין רבי יוחנן וריש לקיש. כפי שציינתי לעיל זהו מוטיב נפוץ מאוד באגדות חז"ל. חז"ל דאגו תמיד "לשדך" דמויות יריבות דרך קשר משפחתי כזה בו דמות אחת נשואה לאחותו של הדמות השניה.

בנוסף למקרה של ר' יוחנן וריש לקיש, וכן רבן גמליאל ורבי אליעזר אתה יכול למצוא עוד דוגמאות כגון זה שלפי חז"ל ינאי המלך היה נשוי לאחותו של שמעון בן שטח, וכידוע הייתה ביניהם מחלוקת קשה. וכן לפי חז"ל אחותו של רבן יוחנן בן זכאי הייתה נשואה לראש הבריונים בירושלים, וגם הם נחלקו באופן בו יש להתייחס לרומאים.

*

בעניין מה שכתבתי לגבי ריש לקיש, אני מקבל את דבריך שייתכן ומדובר על צירוף מקרים בלבד. אולם בכל אופן אני חושב שיש הרבה מן הדמיון בין שתי האגדות, ובעיקר בכל הנוגע למסר העיקרי, היינו המחלוקת ההלכתית שנגררת למאבק קשה ולסוף טראגי.

רב צעיר
הפכתי שוב בדבריך כמדומה שהקשר קצת רופף בין האגדות
החכם המוקפד בשניהם אינו החוזר בתשובה [ר"ג המוקפד!]
הקשר המשפחתי בין גדולי ישראל היה נפוץ מן הסתם כבימינו
וכן עינין החזרה בתשובה אינו תופס כלל מקום במעשה ר"א
בעוד שברי"ל הוא המרכז ואף כרוך במחלוקת

מיימוני,
אני מתנצלת על האיחור בתשובה, ומקווה שהיא עדיין רלוונטית:
האגדה מספרת שפעם ערכו מבחן בטכניון וביקשו מהסטודנטים לתכנן מערכת צינורות כדי להוביל דם מחיפה לתל אביב. כולם הגישו עבודות לתפארת, ואיש/ה מהם לא שאל/ה "לשם מה צריך להוביל דם מחיפה לתל אביב?"

פעם תהיתי מדוע כ"כ הרבה אנשים שאני מכיר מתלוננים בקביעות שהם עייפים ואלו ילדים כמעט אף פעם אינם עייפים, או שהם פעילים או שהם ישנים.
חשבתי שביום שאדם מפסיק לעשות את מה שהוא רוצה ומתחיל לעשות את מה שהוא צריך, מתתעורר בו קונפליקט פנימי שמתבטא בעייפות.
האם יורשה להעיז ולומר שזו משמעות חולשתו של ריש לקיש. ריש לקיש קבל על עצמו ללמוד תורה, אולם גם אצלו הלימוד כרוך במאבקים (והיא תהלתו !) וקונפליקט זה הוא שגורם לחולשה.