| נשלח ב-28/7/2004 16:19 |
 |
| |
עקידת יצחק בעיני הפיוט והשירה
.
ב-28 ביולי 1914, הכריזה אוסטרו-הונגריה מלחמה על סרביה, וכך החלה מלחמת העולם הראשונה.
המלחמה נמשכה עד 11 בנובמבר 1918, עת נחתמה שביתת הנשק.
ואיפה הפרחים כולם? ואיך שב ג'וני משדה הקרב?
לרגל הרגל אני מגיש לכאן שיר של וילפרד אוון:
משל האיש הזקן והצעיר
ואז, אברם קם, ולקח את העצים, והלך
ולקח את האש עמו, וגם סכין
וכאשר הלכו שניהם יחדיו,
יצחק, הבן הבכור, דיבר ואמר: אבי
ראה את ההכנות, האש והברזל,
אך איה השה לעולה ?
אז קשר אברם את הצעיר ברצועות ובחבלים
ובנה מעקה ותעלות שם
והניף את הסכין לשחוט את בנו
כאשר הנה! מלאך קרא לו מהשמיים
קורא אל תשלח ידך אל הנער
ואל תעש לו מאומה. ראה
אייל. נאחז בסבך בקרניו
העלה את האייל לעולה במקומו
אך האיש הזקן לא עשה כך, אלא שחט את בנו
ומחצית מצעירי אירופה, אחד אחד.
אודות ו. אוון:
http://www.emory.edu/ENGLISH/LostPoets/Owen2.html
****
הוחלף שם האשכול בידי מיימוני לפי הצעת הלל בן שחר. ועם מואדיב ואוון הסליחה.
תוקן על ידי עצכח ב- 10/07/2007 19:05:12
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2009 14:05 |
|
| |
ישנו ספר: עקדת יצחק לזרעו, מבט בעין ישראלית עורכים: ישראל רוזנסון והרב בנימין לאו - ספר ראוי ולא מעט מאמרים טובים.
ולמה שהפנה ר' מיכי ראו שם מאמרה של שולמית אליצור, עמ' 215.
ולגברת העושה עבודה בשירה העברית גם לענין זה יש שם מאמרים
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2009 13:17 |
|
| |
זכורני (אני שמעתי ממנו בע"פ) שיש מאמר של אבי רביצקי שמשווה בין חכמי המזרח והמערב (אשכנזים וספרדים) ביחס לעקידת יצחק כפי שהיא משתקפת בפיוטיהם. הוא טוען שרואים שם גם הבדלים ביחס למעשה (האם הוא היה חיובי או שלילי).
תוקן על ידי mdabraham ב- 20/02/2009 13:13:26
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2009 13:11 |
|
| |
מואדיב היקר
ראשית תודה על הסקירה הנרחת על שירה עברית בנושא עקידת יצחק, באמת דברים יפים ומרתקים.
למזלי נתקלתי בפורום הזה, אני מכינה כרגע עבודת סמינר בנושא
והשתמשתי בזכותך בשיר "עקידות" של זלמן שניאור על מנת להבהיר את אחת הטענות בעבודה.
העניין הוא שאני (כמובן) צריכהלהביא מראה מקום בעבודתי,
ורציתי לשאול אם אתה יודע היכן מופיע שירו של שניאור "עקידות"? שאוכל לציין זאת...
רב תודות
רישומים ורשימות
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2008 23:21 |
|
| |
- בלבבי משכן אבנה להדר כבודו,
- ובמשכן מזבח אקים לקרני הודו,
- ולנר תמיד אקח לי את אש העקידה,
- ולקרבן אקריב לו את נפשי היחידה.
שירו של הרב יצחק הוטנר מבוסס על קטע משירו של רבי אלעזר אזכרי:
בתוך לבי משכן אבנה לזיוו. קרבן תקריב לו נפשי היחידה:
גאון נפשי לפני אורו אשפילה. אראה שמו בחילה אסלדה:
דכא ושפל רוח אני לפניו. מחטוא לו יאחזני רעדה:
החלב והדם שלי אקריבה. על מזבחו ואעבוד עבודה:
(ספר חרדים פ' לד)
תוקן על ידי הוגה_ורושם ב- 27/02/2008 23:23:21
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2008 22:54 |
|
| |
אם אפשר להוסיף קישור בעמוד 2 בהודעתו של גם וגם לאשכול על אם אפס רובע הקן
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2008 22:33 |
|
| |
.
עקדת אברהם / דודי בן עמי
בַּלַּיְלָה, בַּחֶדֶר אֶשְׁמַע, בְּנִי לוֹחֵשׁ:
"הִנֵּנִי... אַחַד הֶהָרִים, נְעָרַי מְחַכִּים... אֲנִי בָּא."
עוֹד לֹא אוֹר וּמוּכָן לְשִׁכְמוֹ הַחֲגוֹר, נֶשֶׁק אֵשׁ,
וַאֲנִי: אֱלֹהַי, אֶת שׁוּבוֹ לֹא נִבָּא.
מֵחֲלוֹם מַר יֵעוֹר וְיִצְחַק
כִּי הַקְּרָב כְּבָר נִמְזַג בּוֹ וְאַיִל, תְּרוּעַת קוֹל שׁוֹפָר.
אֵלִי, עֲקָדְתַּנִי בִּכְנַעַן בִּבְנִי הַלּוֹחֵם כִּי יִרְחַק
אֶצְבָּעוֹת בִּי לוֹפְתוֹת, מַאֲכֶלֶת חַדָּה עַל קִמְטֵי הַצַוָּאר.
אֶרֶץ-עֵבֶר הִבְטַחְתָּ בִּבְרִית, מוֹרָשָׁה לְיִצְחָק
בִּבְתָרִים - אֵיךְ כְּתֵפַי רוֹטְטוֹת - שָׁם הָהָר
וּמַלְאַךְ ה' יִגְזֹר דַּק.
בְּמַדֵּי חַיָּלִים, כִּי יֵצֵא מֹּרִיָּה, עֵת הַשַּׁעַר נִפְתַּח
עֵינֵי אֵם, קָשֶׁה וְרָטֹב - גַּל מַכֶּה סַלְעֵי חוֹף,
הָאֹפֶק עָשֵׁן וְהָרַעַם מוּטָח
מִי נִטְרַף, מִי יִטְרֹף?
מִי יָשׁוּב? אֱלֹהַי, אֶת יָדְךָ אַל תִּשְׁלַח.
הוּא יֵלֵךְ נַעֲרִי, הוּא בָּרֹאשׁ; אֵי הַסּוֹף?
שׁוּב הַשֶּׂה לְעֹלָה,
יַחַד, עַם אַבְרָהָם, עַל מִזְבֵּחַ מֻנָּח.
(התנצלותי בפני המשורר, אבל שיניתי את שם הוי"ה שהיה כתוב בו)
תוקן על ידי מואדיב ב- 27/02/2008 22:35:52
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2007 17:02 |
|
| |
ואפילו יותר מכך היא מוכרת מהאנתולוגיה "בימים הרחוקים ההם".
מפתיע אותי שהביאו פעמיים את "עת שערי רצון", אך לא ציינו שמשערים שהוא נכתב עקב התאסלמות בנו של המחבר, יהודה שמואל אבן עבאס.
זכורים לי עוד מספר שירים על העקדה, ואם אזכר אביאם לכאן.
ואולי כדאי לשנות את שם האשכול ל"שירים על עקדת יצחק", כדי להבהיר לקוראים את תוכנו
תוקן על ידי היללבןשחר ב- 10/07/2007 17:01:42
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2007 14:58 |
|
| |
מואדיב
השיר מאד מזעזע דווקא בקיצורו. יש מרחק רב בין הרישא, של מי שמודה בעקידתה הפרטית, שלא הסתיימה כה יפה כפי שעושה רושם סיפור העקידה הראשוני, לבין הסיפא - שבה מייחסים לאלוהים הנאה של שעשוע - צחוק! - ממעשה האדם הסובל, אולי הסובל למען ערכים.
מיהי המשוררת ומהיכן השיר?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2007 13:34 |
|
| |
לִי לֹא נֶאֱחַז אַיִל בַּסְּבַךְ.
עָקַדְתִּי
וָאֶשְׁחַט.
אֱלֹהִים לֹא שָׁעָה
הוּא צָחַק.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2007 13:32 |
|
| |
כְּאִלּוּ שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ אוֹמֵר:
חַכֵּה לִי, אַבָּא, שְׁלֹשֶׁת יָמִים
אֵלְכָה אֶל אַחַד הֶהָרִים
וְאֶשְׁתַּחֲוֶה וְאָשׁוּבָה.
אָבִיא כָּל מַה שֶּׁאוּכַל לֶאֱגֹר
אַחַר כָּךְ אֶחְזֹר.
פַּעְנֵח אוֹתִי בָּאוֹר
דַּע שֶׁרָצִיתִי בִּלְעָדֶיךָ לַעֲלוֹת
בְּמַעֲלֵה הָהָר. לָשׁוּב אֵלֶיךָ
גֶּבֶר מוּכָן.
וּמַה שֶּׁקָּרָה אַתָּה יוֹדֵעַ
שֶׁהָיָה מְאֻחָר.
קַבֵּל אוֹתִי אַבָּא לֹא גָּמוּר
אַמֵּץ אוֹתִי מְאוֹד לַלֵּב
אֶל תִּתְבַּיֵּשׁ לִבְכּוֹת
לְמַד לְחַכּוֹת.
שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ אוֹמֵר
רַק שְׁלֹשֶׁת יָמִים
אֵלְכָה לִי אֶל אֶרֶץ הַמּוֹרִיָּה
אֶל אַחַד הֶהָרִים הָרָמִים
אֶל אַחַד
הֶהָרִים
אֶל אֶחָד
אֵל
וְאֶשְׁתַּחֲוֶה
וְאָשׁוּבָה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2007 13:29 |
|
| |
.
בראשית / יהודית כפרי
בָּרֵאשִׁיּוֹת הָעֲמוּמוֹת שֶׁלָּנוּ
מְחַלְחֵל הַסִּפּוּר הַזֶּה:
אָב
בְּנוֹ
וְהַמַּאֲכֶלֶת.
אֵיךְ זֶה קָרָה?
וְאֵיפֹה הָיְתָה שָׂרַי?
אֵיךְ הִיא יָכְלָה לִסְמֹךְ
עַל אֵל כָּל כָּךְ עָרִיץ
שֶׁיָּגֵן בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן?
לָמָּה הִיא לֹא צָעֲקָה
עוֹד קֹדֶם,
כְּשֶׁרַק רָתַם אֶת הַחֲמוֹר
וְהֶעֱמִיס אֶת הָעֵצִים;
אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ
אֶל הַיֶּלֶד!?
לָמָּה הִיא לֹא נֶעֶמְדָה
בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ
וְלָחֲשָׁה מִבַּעַד לִשְׂפָתַיִם חֲשׁוּקוֹת:
לֹא תַּעֲבֹר בַּדֶּרֶךְ הַזּוֹ
כָּל עוֹד אֲנִי חַיָּה?
לֹא אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה
שֶׁחִכִּינוּ לוֹ מֵאָה שָׁנָה
לֹא אֶת הַיֶּלֶד
שֶׁבְּנַפְשֵׁנוּ. ב
בְּנוֹ
וְהַמַּאֲכֶלֶת.
אֵיךְ זֶה קָרָה?
וְאֵיפֹה הָיְתָה שָׂרַי?
אֵיךְ הִיא יָכְלָה לִסְמֹךְ
עַל אֵל כָּל כָּךְ עָרִיץ
שֶׁיָּגֵן בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן?
לָמָּה הִיא לֹא צָעֲקָה
עוֹד קֹדֶם,
כְּשֶׁרַק רָתַם אֶת הַחֲמוֹר
וְהֶעֱמִיס אֶת הָעֵצִים;
אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ
אֶל הַיֶּלֶד!?
לָמָּה הִיא לֹא נֶעֶמְדָה
בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ
וְלָחֲשָׁה מִבַּעַד לִשְׂפָתַיִם חֲשׁוּקוֹת:
לֹא תַּעֲבֹר בַּדֶּרֶךְ הַזּוֹ
כָּל עוֹד אֲנִי חַיָּה?
תוקן על ידי - מואדיב - 10/07/2007 13:27:58
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2007 13:27 |
|
| |
.
אל המוריה / א. שלונסקי
אֶל הַמּוֹרִיָּה נְהַגְתִּיךָ, גּוּפִי יְחִידִי,
וְקַלּוּ עֲלֵי כָּתֵף עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה,
לֹא יָדַע אִישׁ: מַה קְּלָלָה הָרְסָה אָז אֶל פִּי,
וּמָה הַבְּרָכָה?
מִשַּׁחַר אֶחְתֶּה אֵשׁ בְּכַף עֲרוּמָה,
וַחֲצִי יָרֵחַ - הַמַּאֲכֶלֶת.
יָדַעְתִּי: לַיְלָה תַּחַת בְּשָׂרִי
יִלְהַט כּוֹכָב כְּגַחֶלֶת.
הַתַּמָּה הָעֲקֵדָה אוּד חֲזוֹן עָשֵׁן כְּבָר -
וְאֵי הַשֶּׂה לְעוֹלָה , אַבָּא?
כְּאַיִל נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו
יָרֵחַ שָׁט בִּתְכֵלֶת רַבָּה.
בְּכוּ , בְּכוּ בַּקֹּדֶשׁ, אַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ,
וְיִשַּׁק יָהּ אֶת דֶּשֶׁן הָעֲקֵדָה.
מַה בְּרָכָה אֶשְׁאַג אָז אֶל לֵיל וּמָה הַקְּלָלָה -
אִישׁ לֹא יֵדַע .
תוקן על ידי - מואדיב - 10/07/2007 13:27:14
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2007 23:01 |
|
| |
.
תוך נסיונות להרדים את הערנית, נחו עיני על כתבי זלמן שניאור, הזכור לי לטובה בשל "פנדרי הגיבור" ו"אנשי שקלוב" שלו. גם שירה כתב, ונתקלתי במקרה בשיר הבא שנכתב בתוך מחזור של שירים בארץ ישראל, ומוקדש ליצחק גולדברג.
=====================================
עקדות / זלמן שניאור
התפאר עלי, סבא אברהם!
הן שנינו הקרבנו בנינו
בארץ מורשה,
עקדנום לפני אלוהים;
אך יצחק, זה בנך יחידך
פשט צווארו הרך למאכלת
ושחוט לא נשחט;
הוקרב על עצי-המערכה ועיניו שמימה
ויבוא האיל במקומו.
אנוכי הקרבתי את בני מחמל נפשי
על בשרו וחייו הפורחים, -
שודדים עקדוהו בקללה,
פראים זבחוהו לאל עתיק - אל כנען;
וחמה של אב שרפה דמו
על חצץ בדרך;
ומלאך לא ניגלה, להשיב יד שוחטיו אחור,
ואיל לא נאחז בקרניו בסבך,
ואביו ואמו לא עמדו לחומלו,
ואחיותיו לא בכו בצעיפן
למראה הזבח.
השחזת מאכלתך, סבא אברהם, ליצחק
ונשחט בנימין.
החילות הקרבן ואנוכי כיליתיו,
הכינות האש והעצים
ואנוכי העליתי העולה.
עתה אוזני קשובות בלילות אי-שנה
לשמוע את בת הקול הברכה שמעת:
להרבות זרעך בארץ.
כחול על שפת ים - גבול לגלי הרשע
וככוכבי שמים בליל כנען, הנמשך
מימי פלישתים עד עתה.
|
|
|
|
|
