| נשלח ב-28/7/2004 19:32 |
 |
| |
פיתרון חידת התחש
מי הוא ומה הוא התחש של המשכן ?
לאחר מחקר מדוקדק ועיון במקורות הגעתי למסקנה ש:
תחש = אדום (ארגמן , שני , כרמיל , שש , בוץ ) + (זרח / שרק / סרק)
או תחש = חיה שצבע עורה אדום
השם ת-חש הוא מלשון כ-חש = שקר / שוא , ראה הסבר בהמשך
התרגום הארמי לתחש = סס-גונ(א) = גוון (צבע) שש = אדום
לפי ר' יהודה , התחש = אלטינון = ארגמן = אדום (מדרש רבה קהלת פרשה א)
לפי ר' אבין , התחש = קרש = שיכול אותיות של שקר / שרק , הסבר על כך בהמשך
שמות כה ה : וערת אילם מאדמים וערת תחשים ועצי שטים:
אפשר להבין ש - עורות (אילם) מאדמים = עורות תחשים (= עורות צבועים באדום)
(האות וו לפני עורות תחשים היא וו הפירוש , זאת אומרת שהאות וו באה לפרש)
יחזקאל טז י : ואלבשך ר ק מ ה ואנעלך ת ח ש ואחבשך ב ש ש ואכסך מ ש י:
לדעתי כולם שמות מקבילים , רקמה = תחש = שש = משי = בגד / עור צבוע באדום
כאמור תחש = צבע שש = אדום , מה הראיות לכך ?
תרגום ארמי : שש = בוץ , וגם בדברי הימים כתוב בוץ במקום שש
לדעתי בוץ / שש פירושו אדום , " עבד א ד ו ם (הגתי) " = " (בית) עבודת ה ב ו ץ "
שמואל ב ו י : ולא-אבה דוד להסיר אליו את-ארון ה' על-עיר דוד ויטהו דוד בית עבד א ד ם - ה ג ת י:
וישב ארון ה' בית עבד א ד ם – ה ג ת י שלשה חדשים ויברך ה' את-עבד א ד ם ואת-כל-ביתו:
דברי הימים א ד כא : בני שלה בן-יהודה ער אבי לכה ולעדה אבי מ ר ש ה ומשפחות בית-עבדת ה ב ץ לבית אשבע:
הגת שימשה לדעתי לצביעה , והעיר גת היתה מקום צביעה (ג ת שכנה ליד מ ר ש ה ! )
"שש" בא במקרא לפעמים במקום "שוא" , אחד הסופרים החשובים נקרא שוא / שש(א)
שמואל ב כ כה : ו ש ו א ספר וצדוק ואביתר כהנים:
דברי הימים א יח טז : וצדוק בן-אחיטוב ואבימלך בן-אביתר כהנים ו ש ו ש א ספר:
שש = שוא = שקר = שרק = אדום
ישעיה ג טז : ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומ ש ק ר ות עינים ..
רש"י : ומשקרות עינים. .. צובעות עיניהם ב ס י ק ר א (ובכחול)
הביטוי "ללא כחל ושרק" פירושו האמת ורק האמת ללא צביעות
נהגו לצבוע את העיניים ב: כחל (פוך) = צבע כחול לעיניים , שרק = צבע אדום לעיניים (שקר / שרק / סקר / סרק)
ירמיה ד ל : ואת שדוד מה תעשי כי-תלבשי שני כי תעדי עדי זהב
כי תקרעי ב פ ו ך (= כחל) עיניך - ל ש ו א תתיפי מאסו בך עגבים נפשך יבקשו:
שרק = מזרח = זרח = אדום (שני)
ראו גם מאמרי על שפרה (כחול) ופועה (אדום) , והקשר בין שמו של ז ר ח בן יהודה לחוט הש נ י
איוב לא ה : אם הלכתי עם ש ו א - ו ת ח ש על מרמה רגלי:
עוד משהו נחמד בעניין:
שופטים ה ל : הלא ימצאו יחלקו שלל רחם רחמתים לראש גבר
שלל צבעים לסיסרא שלל צבעים רקמה צבע רקמתים לצוארי שלל:
מסתבר ש - "שלל צבעים לסיסרא" , זה משחק מילים , לשון נופל על לשון
שלל צבעים (שלל = שולל = שקר = שרק = אדום) = סיס(רא) = שש = סס-גוני = אדום
ססגוני זה גם צבעוני , בדומה לביטוי "אדם צבוע" מסתיר את האמת , שקרן
נספח מדרשים:
מדרש רבה קהלת פרשה א : עורות תחשים מה הן ?
ר' יהודה אומר א ל ט י נ ו ן , ר' נחמיה אומר ג ל ט י נ ו ן
ר' יוחנן אומר מין חיה גדולה הראה הקב"ה למשה ועשה הימנה צורך המשכן וגנזה
ר' אבין אמר ק ר ש היה שמה
תני ר' הושעיה קרן אחת היתה לו במצחו
מדרש רבה במדבר פרשה ו
אומר היה ר' מאיר תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היתה
ולא הכירו בה חכמים שבאותו הדור אם מין חיה הוא או מין בהמה הוא
וקרן אחת היתה לה במצחה ולפי שעה נזדמן לו למשה ונעשה ממנה משכן ונגנזה
מדקאמר קרן אחת היתה לה במצחה מזה למדנו שטהורה היתה
מדרש רבה שיר השירים פרשה ד
מה שמפורש ביחזקאל ואלבישך רקמה ר' סימי אמר פורפירא תרגם עקילס אפליקטא
ואנעלך תחש תחת עורות תחשים ואחבשך בשש תחת שש ועזים ואכסך משי
ר' איבו אמר עשאן ממש בעולם ור' יהודה בר' סימון אמר הקיפן ענני כבוד
מדרש תנחומא תרומה סימן ו
וערת אלים מאדמים ועורות תחשים. רבי יהודה ורבי נחמיה.
רבי יהודה אומר, חיה טהורה גדולה היתה במדבר וקרן אחת היה לה במצחה,
ובעורה - ש ש ה - גוונים, ונטלו אותה ועשו ממנה יריעות.
ורבי נחמיה אומר, מעשה נסים היתה, ולשעה שנבראת, בו בשעה נגנזה.
ועורות תחשים, למה. דכתיב, אורך היריעה האחת שלשים
באמה. מי מביא לך יריעה של שלשים אמה. אלא מעשה נס, לשעה שנבראת נגנזה:
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2004 20:01 |
|
| |
ועכשיו בעניין צבע כתום ..
היהפוך כושי עורו ונמר חברברתיו ?
על הנמר ושמותיו :
הנמר נקרא כך אולי מלשון נמהר = מהיר / זריז
צבעו של הנמר הוא כתום , ובנוסף הוא גם מכותם (מנומר)
יש קשר ברור בין השורש כתום לשורש כתם (מכותם)
בתנ"ך מנומר (מכותם) נקרא ב ר ד ( ברוד / נקוד / עקוד / טלוא)
גם בערבית כתום = בורד-קאני , (וביונית פורט-קלי)
השם ברד (פרד) = נמר (מנומר) , השתמר בהרבה שפות:
לטינית pardus
אנגלית leo-pard ליאופרד (אריה מנומר)
יונית parda-lis ברדלס (lis = ליש ? = אריה (- מנומר) , (ליש זה גם נחש (ערום) ושועל (ערמומי))
שמות נוספים :
פנתר = מלשון פנט = חמש / מחומש , בגלל צורת הכתמים
צ'יטה (ברדלס) = אם אני זוכר נכון , גם שמו הוא מלשון חמש בהודית
חברבורותיו של הנמר , נקראים כך מלשון חבורה = פצע = סימן = כתם
צבע כתום הוא מלשון כתם / פז = זהב
בתנ"ך זהב נקרא גם = חרוץ , מלשון לחרוץ = לסמן = כתם (מהמלה חרוץ נוצרה המילה כריזו , זהב ביונית)
כך גם אורנג' (orange) כתום מלשון אור (or) = זהב בכמה שפות (צרפתית , איטלקית , ספרדית ועוד..)
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2004 23:22 |
|
| |
דבריך בעניין הסגול שמושיים מאוד בשבילי, ועל כך תודה לך.
שלמה
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2004 23:13 |
|
| |
היות שעסקתי פה בצבעים במקרא
אז אוסיף כעת משהו קטן על סגול וגם על הצבע ירוק , ובהמשך על כתום
סגול
בהרבה שפות יש קשר בין שם הצבע סגול לבין יין / ענבים
וגם בעברית / תנ"ך
סגול = צבע היין / ענבים , סגול זה (א)שכול - (ענבים) בארמית
מכאן "עם סגולה" מלשון: אשכול / קבוצה / קיבוץ
"וקבצתי אתכם מן העמים ואספתי אתכם מן הארצות.."
+ לאסוף / לגרוף - (grape – (אשכול) – ענבים) , (group - קבוצה )
זה גם מקור שמו של הסגול (אחד מסימני הניקוד)
הכרתי והפלתי + זכרנו את הדגה.. ואת החציר ..
"זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם
את הקשאים ואת האבטחים ואת - ה ח צ י ר -
ואת הבצלים ואת השומים " (במדבר יא ה)
החציר נקרא גם כרתי ( לוף , פרסה , כרישה , שום הכרש )
בלטינית - Allium porrum , באנגלית - leek
חציר מקביל לחצ'ר ולחיד'ר בערבית
שמשמעותו ירוק (כרתי) , ואריה
לדעתי חציר קשור גם לסוס / פרש / פרס (ירוק) ,
אבן החן כריזופראס = היא אבן בצבע ירוק
נגב הכרתי , הוא לדעתי נגב חציר / חצר / חצרון
(על שם חצרון בן פרץ בן יהודה)
נגב כלבי (קיני) ,
ונגב ירחמאלי היו על שם בני חצרון (כולם שכנו בנגב יהודה)
דברי הימים א ב
פסוק ד : ותמר כלתו ילדה לו את-פרץ ואת-זרח כל-בני יהודה חמשה:
פסוק ה : בני-פרץ חצרון וחמול:
פסוק ט : ובני - ח צ ר ו ן - אשר נולד-לו את- י ר ח מ א ל - ואת-רם ואת - כ ל ו ב י :
בתנ"ך מוזכרים כמה פעמים "הכרתי והפלתי"
פעם אחת במקום כרתי מופיע כרי , ובהקבלה רשום אדירים (אדיר פירושו כנראה סוס / פרש)
מלכים ב יא יט :ויקח את-שרי המאות ואת- ה כ ר י
ואת הרצים ואת כל-עם הארץ
דברי הימים ב כג כ:ויקח את-שרי המאות ואת-ה א ד י ר י ם ואת המושלים בעם ואת כל-עם הארץ
"ואנשי בבל עשו את-סכות בנות
ואנשי-כות עשו את-נרגל
ואנשי חמת עשו את-אשימא:
והעוים עשו נבחז ואת-תרתק
והספרוים שרפים את-בניהם באש ל - א ד ר מ ל ך -
וענמלך אלהי ספרוים " (מלכים ב יז ל)
הפירוש המקובל לאדרמלך וענמלך הוא:
הסוס והפרד או הפרד והסוס
כמו שכתבתי למעלה :
חציר (כרתי) = סוס = פרש = פרס (ירוק) , אדיר
מכאן שהכרתי והפלתי היו משהו כגון:
הפרשים , והרצים / שליחים ("מושלים")
בדומה לפירוש יונתן קשתיא וקלעיה (קשתים וקלעים)
דהינו שמות של גדודים בצבא
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2004 18:11 |
|
| |
עוד בעניין מדוע לא כתוב שכורכים חוט כחול
על היד של היילוד השני
היות שכל המטרה בסיפור על חוט השני
הוא רק כדי להסביר מדוע זרח נקרא כך (שני = אדום = זרח)
|
|
|
|
| נשלח ב-4/8/2004 23:56 |
|
| |
לווטו , תודה (אגב שמי אביתר)
מבחינת הצורך , אפשר להגיד שזה למזל ..
ואולי היו גם לידות של שלישיות ..
מבחינת ההקדמה של שפרה לפועה
צריך להבין שבשפת הקודש שום דבר לא מקרי וכל דבר הוא רב משמעי
זאת אומרת ששפרה פירושה גם טובה (מכאן גם super באנגלית ועוד שפות)
ואולי גם חכמה (כחול בשומרונית = חכם)
לכן מן הראוי להתחיל בה ..
(כידוע גם אבן הספיר כחולה , ובוודאי מקור שמה הוא שפר בעברית)
|
|
|
|
| נשלח ב-4/8/2004 23:35 |
|
| |
אייב"כ,
מאחר ולאחרונה אני מזדמן לכאן אך מינימלית, לא כ"כ ראיתי את תוכן אשכולך.
בנוגע לתחש, אצעד בעקבות מיימוני להביע התרשמות מהעבודה [חן חן  ] אך חסר לי ידע לע"ע לעמוד על איתנות ההקשים וכו'.
בנוגע לשפרה ופועה נהניתי, אך אעירה. האם הדימוי משפרה לכחול הוא המקור היחיד ששמו על השני חוט כחול? וא"כ; למה לא אמרה התורה? ובכלל מה הצורך מאחר והראשון מסומן בחוט אדום? ולפ"ז למה לא נזכרה פועה לפני שפרה? שהרי מאחר ומיילדות הן היו צריכות להיזכר לפי סדר הילודה!
|
|
|
|
| נשלח ב-4/8/2004 23:20 |
|
| |
נו ???
אין לאף אחד שאלה , הארה , הערה , משהו ???
מה עם ביקורת / מלה טובה ???
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2004 20:14 |
|
| |
מעניין שלאף אחד אין דעה על מה שכתבתי
הרי למשל שש / בוץ מזוהה עם פשתן / בגדי לבן
בכל אופן הנה מאמר שכתבתי בקשר לשש / בוץ
בקשר לבגדי לבן , יתכן שהבלבול נוצר מהמלה חור
חור = אדום , עשו = חורי = אדום , (עש'ו = עת'ו , בערבית דרומית = אדום)
בראשית כה כה : ויצא הראשון א ד מ ו נ י כלו כ א ד ר ת שער ויקראו שמו ע ש ו:
ישעיה יט ט : ובשו עבדי פשתים ש ר י ק ו ת וארגים ח ו ר י: (שרק / חור = אדום)
והיות שארמית יש חור = חיור = לבן , כנראה מכאן נוצר הבלבול
שש = בוץ
בגדי שש / בוץ הם שם נרדף לבגדים מפוארים
לכן לא יתכן ולא סביר שבוץ / שש הם סתם בגדי פשתן
אלא פשתן מיוחד בצבע / צבוע אדום
נראה לי שרק בגדי הפשתן המיוחדים (הצבועים באדום) של הכהנים מתורגמים בוץ
שאר בגדי הפשתים מתורגמים = כותנא
שש / בוץ פירושו אם כן בגדי פשתן צבועים באדום
אפשר לראות שבוץ מקביל לאדום בפסוקים האלה:
שמואל ב ו י : ולא-אבה דוד להסיר אליו את-ארון ה' על-עיר דוד ויטהו דוד בית עבד-אדם הגתי:
דברי הימים א ד כא : בני שלה בן-יהודה ער אבי לכה ולעדה אבי מרשה ומשפחות בית-עבדת הבץ לבית אשבע:
עובד א ד ו ם הגתי = בית עבודת ה ב ו ץ (גת היתה ליד מרשה) ולכאן שייך גם הפסוק הבא:
ישעיה יט ט : ובשו עבדי פשתים שריקות וארגים חורי: (שרק / חור = אדום)
משפ' בית הבוץ לבית אשבע מתייחסת לבתו של שוע (בת שוע / שבע) , אשת יהודה , שוע = פשתן
לפי תרגום יונתן המלה שעטנז = מורכבת מ : ד-שיע (פשתן) ועזיל (צמר עיזים)
להלן הסבר אטימולוגי שלי על בוץ / שש
ב ו ץ (טיט) :
המקבילה הלועזית לבגדי בוץ הוא linum pelusiacom- (הפשתן הפלוסיוני)
שם בפילוסין / פלוסיון היתה תעשיה של בד פשתן יקר
בגדי פילוסין מוזכרים גם בתלמוד:
"בשחר היה לובש פ ל ו ס י ן של שנים עשר מנה. בין הערבים הנדויין של שמונה מאות זוז", (משנה יומא לד)
מקור המלה הוא מיונית , פילוס = ב ו ץ (טיט) !
יונתן מתרגם רעמסס = פילוסין , וזה מענין מאד ! היות שרעמ-סס , מכיל את המילה שש ! (סס)
שש :
שש הוא מלשון בוץ , ומלשון שש (6) , ומלשון סוס (שוש) , (הסוס תמיד שש / שמח / צוהל..)
בוץ : " הוא בו-שש לבוא בגלל שהתבו-סס ב ב ו ץ .."
שש (6) : החודש – ה ש י ש י - הוא חודש א-דר שפירושו בין השאר סוס (שוש)
בכנען היה חודש שנקרא זבח ששם (שש = סוס) אולי החודש הזה היה מקביל לחודש אדר
אדיר (סוס) מקביל לכרי (פרש , כר-כרה)
מלכים ב יא יט : ויקח את-שרי המאות ואת ה כ ר י ואת הרצים ..
דברי הימים ב כג כ : ויקח את-שרי המאות ואת ה א ד י ר י ם ואת-המושלים ..
א-דר , אסתר א ו : חור כרפס ותכלת אחוז בחבלי-בוץ וארגמן על-גלילי כסף ועמודי שש
מטות זהב וכסף על רצפת בהט ו ש ש - ו ד ר וסחרת:
גם אם שש = שיש , סביר להניח שהכוונה לשיש אדום
תרגום לתחש = סס-גונא = גוון (צבע) שש = אדום
אדר(ת) הוא בגד צמר (שער עיזים) צבוע אדום
בראשית כה כה : ויצא הראשון א ד מ ו נ י כלו כ א ד ר ת שער ויקראו שמו ע ש ו: (עשו = חורי = אדום)
מסופר בתנ"ך על סופר חשוב שנקרא ששא / שוא , שוא = שקר = שרק = אדום
שש-ר מקובל שקשור לצבע אדום
ירמיה כב יד : האמר אבנה-לי בית מדות ועליות מרוחים וקרע לו חלוני וספון בארז ומשוח - ב ש ש ר :
יחזקאל כג יד : ותוסף אל-תזנותיה ותרא אנשי מחקה על-הקיר צלמי כשדים חקקים - ב ש ש ר :
שוש-נה (ורד / רוז) = צבע ורוד הוא לא רק אדום בהיר אלא גונים נוספים שקרובים מאד לאדום
שש (6) נקרא בערבית סת (אגב בפרסית סת = סוס) = סית = שית = קוץ , קוץ ודר-דר (א-דר)
קוץ הוא אחד משמות החריע (קורטם הצבעים) ממנו הפיקו צבע אדום
(מצנפת מוזכרת בעיקר בקשר לכיסוי ראש הכהן הגדול , צניפה קשורה לסוס ! .. סוס צונף ! ..)
יחזקאל טז י : ואלבשך ר ק מ ה ואנעלך ת ח ש ואחבשך ב ש ש ואכסך מ ש י: ..
ותעדי זהב וכסף ומלבושך שש ומשי ורקמה : - כולם בדים / עורות צבועים אדום !
רקמה = בגד לגוף רקום בצבע אדום
תחש = עור (בעיקר לנעלים / סנדלים) בצבע אדום
שש = צניף (כיסוי לראש) בצבע אדום
משי = בגד לגוף בצבע אדום
אשמח לתגובות..
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2004 00:33 |
|
| |
ולשאלתך השניה:
אני סבור כמוך, שלא ניתן להפריד את הפוליטיקה, תאוות השלטון, רדיפת בצע ושאר מרעין בישין לא משלטון חילוני ולא ממנהיגות דתית.
השאלה מה עושה עם זה האדם הדתי.
לי כאדם יחלוני יש דעה מוצקה מאד על מנהיגי הדור הזה. אינני מקבל את דבריהם כקבל דברי אלוהים חיים.
אולם האם גם האדם הדתי, המאמין בקב"ה, פותח את עיניו ושואל? ומותח ביקורת? ומתווכח? האינו מקבל דברי בשר ודם כדברי שמיים?
מה שנשאר הוא שתשאל למה זה מפריע לי....
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2004 00:28 |
|
| |
התואר הראשון שלי הוא במקרא ויהדות.
התואר השני שחי הוא בחינוך.
בין לבין לקחתי קורסים בהיסטוריה, אנתרופולוגיה פסיכולוגיה וסוציולוגיה. למעשה חסרו לי שני קורסים להשלמת תואר נוסף.
כל זה פרט לקריאה רבה בנושאים שונים של מדע פופלרי לתחומיו.
עכשיו תסביר לי איזו גישה אינה מקובלת כיום ומאילו לימודים בדיוק?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2004 00:24 |
|
| |
ועוד שאלה לקומפוזיטור,
מדבריך ל"רב" משתמעת הנחה שעל הממסד הדתי לא להיות פוליטי. למה אתה מניח זאת? הדוגמאות שהבאת (אחנאתון או מלכי יהודה) הן בדיוק דוגמאות לכך שדת ופוליטיקה רוכבים באותה מרכבה. צריך לחשוב היטב ממתי נוצר הנתק, ומה הרקע. כבר אמר מאן-דהוא "תנו לקיסר אשר לקיסר..." (מיוחס-אין הוכחות) אבל זה לא עזר לו בסוף הסיפור.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2004 00:21 |
|
| |
בטהובן
אילו הייתי אכן כל כך נאיבי כדי לחשוב שהכל תקין בממסד הדתי, האם הייתי מבלה את זמני בשוטטות בהיכלי עכ"ח ?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2004 00:17 |
|
| |
מסתברא,
נאה דורש נאה מקיים
בטהובן,
והיכן למדת? וממי למדת?
אני שואל זאת כי מלימודי למדתי שהגישה הזאת לדת היא פאסה, לא נכונה ומאד לא פוליטיקלי-קורקט.
הדוגמאות שהבאת מעניינות, אבל הן לא יותר מאשר דוגמאות להבנה של היסטוריונים מסוימים מצב נתון המתואר במקורות מסוימים, ותו לא.
ובאשר לממסד הרבני. יש להם מה ללמוד מאחרים, הם בהחלט לא המגזר המוביל בארץ מבחינת ניצול, וגם בהשוואה לממסדי דת (מה זה בכלל?) בעולם הם לא במצב של מי יודע מה.
ובנימה אישית יותר: מי הם ה"רבים" שזכיתי להימנות עמם?המנצלים? המנוצלים?
"אשרי הזורעים ולא יקצורו".
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2004 00:13 |
|
| |
באם עקבת אחרי הויכוח, רב צעיר, ראית ודאי שפרט להתנצחות, רחמנא ליצלן, מסתתר כאן נושא שהוא במהותם של רבים מן הויכוחים או הדיונים כאן.
מה חלקם של שמיים, ומה חלקו של בשר ודם בהוית החיים היהודית? או אולי, יהודית דתית?
שמת לב בודאי, כי אף על פי שחילוני אני, אין חיצי ביקורתי מופנים כלפי אמונה בשם, או אורח חיים של שמירת מצוות כזה או אחר.
מופנים הם, כלפי מימסד שבעיני, לאורך הדורות, הוא פוליטי לא פחות מאשר דתי. הבט כעת, ממקומך, על הנעשה במערכת המשפט בישראל היום. האם לדעתך כולה טהורה? זכה? חפה משיקולים אישיים ופוליטיים כאלה ואחרים? וזוהי המערכת שאמורה לסמל את שיא הטוהר והצדק במדינה.
עכשיו צא רגע ממקומך, והבט מבחוץ באותן עיניים על מימסד אחר, שומר מצוות.
האינך מכבחין בדימיון?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2004 00:02 |
|
| |
בטהובן
כידוע היה זה סטאלין שטען ש"הדת היא אם כל המלחמות והאסונות", אולם כמדומני שמאז זמנו החכמנו קצת, ולמדנו שהרוע הוא חלק אינטגרלי מאופיו של המין האנושי.
אינני חושב שהקומוניזם, הנאציזם ושאר המרעין בישין שבאו לעולמנו מאז שקיעתה של הדת יכולים לבייש את השגיה של הדת המוסלמית.
|
|
|
|
|
