ביקורת המקרא - שאלה 2

בספר דברים פרק ה כתוב:


(טז) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:

(כח) וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כָּל הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם וְעָשׂוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ:

(ל) בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם תֵּלֵכוּ לְמַעַן תִּחְיוּן וְטוֹב לָכֶם וְהַאֲרַכְתֶּם יָמִים בָּאָרֶץ אֲשֶׁר תִּירָשׁוּן


http://www9.cc.huji.ac.il/snunit/kodesh/bible/hdbri005.html

המפרשים מדברים על כך שהכוונה ב"הארכתם ימים" הן בפסוק טז והן בפסוק ל כ - כהתיחסות לעולם הבא.
לא מובן לי ההגיון שלפיו הם מפרשים:
א. פרק כ"ח מדבר בוודאות על הארץ בעולם הזה (שהרי מצוות ניתן לעשות רק בעולם הזה).
ב. יש קשר הדוק בין פסוק כ"ח לפסוק ל -
"וְעָשׂוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ"
"וְהַאֲרַכְתֶּם יָמִים בָּאָרֶץ אֲשֶׁר תִּירָשׁון"
ג. הספורנו טוען
"
למען תחיון וטוב לכם. כדי שתחיו חיי עד באופן טוב ומאושר: והארכתם ימים בארץ אשר תירשון. שתקנו אותו אריכות ימים לעולם שכלו ארוך בהיותכם בארץ בלי צער ובאין מחריד ומונע:"
אור החיים כותב
"
והוא מה שאמר בכל הדרך אשר צוה וגו', דקדק לומר בכל, להעיר שמדבר במי ששומר הכל ולאיש כזה ישנו בעולם הבא, כאומרו למען תחיון וטוב וגו', גם ישנו בעולם הזה והוא אומרו והארכתם ימים בארץ אשר תירשון, ולא אמר והארכתם ימים סתם, שנפרש שנתכוין לעולם שכולו ארוך"

ואני לא מבין איך זה יתכן שהרי מעבר לזיקה בין הפסוקים שהראתי למעלה מדובר על ימים ולא על יום אחד ארוך. מעבר לכך הסיבה שכתובה התוספת "בארץ אשר תירשון" כדי להסביר שהם יאריכו ימים אבל לא כעבדים אלא כמושלים בארץ אשר ירשו.

אני לא מסכים איתך.
לפי דברי אור החיים - הפשט הוא העולם הבא ולא הדרש.
וזה לא מתקבל על הדעת כפי שהסברתי למעלה.

הערה, הנושא אכן מעניין מאוד, אולם אינני חושב שהוא קשור דווקא לביקורת המקרא, אלא זוהי שאלה בסיסית בפרשנות המקרא.

לגופו של עניין, אין ספק שהפסוקים כפשוטם מדברים על העולם הזה, ולא על העולם הבא. המפרשים (הקלאסים) פירשו בעקבות מדרשי חז"ל אבל כאמור אין זה פשט הפסוקים.

כידוע בתנ"ך אין שום איזכור ישיר לעולם הבא, אולם השאלה הנשאלת היא האם זאת אומרת שבהכרח השקפת המקרא היא השקפה מטיריאליסטית ששוללת את קיומו של העולם הבא ?

לדעתי התשובה אינה בהכרח חיובית. אנחנו יודעים כיום שכל התרבויות במזרח הקדמון, כגון המצרים, הבבלים וכו' האמינו בקיומו של העולם הבא. אמנם יש מקרים בהם המקרא חולק על ההשקפות שרווחו בתקופתו, כגון האמונה באלילים וכנראה שגם האמונה בכישוף ושדים.

אולם בכל המקרים הנ"ל המקרא טורח לציין שהוא חולק במפורש על אמונות אלה. ואילו בנוגע לעולם הבא אמנם אין הזכרה מפורשת לכך שהעולם הבא קיים, אולם באותה מידה ממש גם אין טענה שהוא לא קיים.