נחש הנחושת,והמגפון

זה זמן רב שהמעשה הזה נמצא תחת ידי אך נתעוררתי להביאו כאן רק לאחר שקראתי סיפורו של מימוני על נחש הנחושת,
[חמרא למרא וטיבותא לשקיה]על אף הקישור המידי לל"ג בעומר ,המעשה מתיחס לאותם שכל יהדותם בחינת ל"ג בעומר


המגפון" - מעשה נורא לל"ג בעומר - כנגד העושים מן הקודש לחול ומן החול לקודש


זאת לפנים בישראל ביום סופרם שלשה ושלשים למנין עומר יעלו כל העם אשר בגבול ישראל ויצבאו רבבות איש ואשה וטף אין קצה ועבודה רבה ויכס המונם עין הארץ, ומראה ההרים אשר שם ציוה ה' את הברכה מיטב הקברים אהל התנא האלוקי רשב"י תכס שפעת אדם ,כולם עוטי שמלות ושיראות נאות לבוא ולראות פני האדון דא הוא רשב"י,
בשיר ישתו יין בתופים ובמחולות ואבוקות אור בידיהם לכבוד התנא האלוקי, נהרה היתה בם מאור הצדיק אור שבעת הימים מזריח מן המנורה בעלת שבעת הקנים ומאור שמן חביתו של האברך הקדוש מבויאן,
ובפתע מן הקהל יעלה קול צעקה:הילד איננו ואנה אני באה,ויחרד כל העם נהפך לאבל מחולם קרא עליהם מועד לשבור בחוריו.
ותשקוט רנת העם כי הסבו פניהם והנה אשה מטפחת על לבביה וגופת נער קטון למרגלותיה ויחשבוה לשיכורה כי שתתה ח"י רוטל ותאמר להם:לא שיכורה אשה קשת יום אני ויתן האלוקים לאמתו בן לסעדה ולתומכה, ותשתעשע בו בחיקה ישן ומפיתה יאכל.ותטלהו ותקחהו אל הצדיק לשאוב לו עם החמת מעט רוח קודש, אך ברבות הבאים וידחק הנער ויגמז, בכל זאת לא חטאה בשפתיה ולא נתנה תיפלה לאלוקים.
ולא היה בהם רוח להשיבה דבר כי אמרו ידינו שפכה את הדם אוי מה היה לנו עתה גם נרבה תפילה אינו שומע ידינו דמים מלאו וישאו קולם ויבכו.
ומקצה העם יענוה אנשים ויאמרו אליה:אשה מה לך כי תליני ותשאי קולך,היליכי את הילד אל הקודש עד תערה עליו רוח ממרום ושב ורפא לו.
וינועו כל העם ויעשו כב' אגודות חומה מימינה ומשמאלה והדרך מישור לפניה-הציונה.
ותקח את הילד ותניחהו לפני הציון ותאמר:תנה לי בני ואם לא מתה אנוכי ותשא קולה ותבך .
עודה מדברת עם לבבה לאמור:השמע אלוקים תפילתי, ותשמע קול הדובר אליה ויאמר:מהו קול ענות אשר אשמע? אימי איה קול ההמון קולות טפיפות הרגלים ומראות שלהבת האש? איה קולות המשחקים וניגוני הכליזמרים אשר אהבתי?
ותאמר אליו האתה זה בני? ויאמר הנני.
ובראות העלובה כי שמע האלוקים אל תפילתה באשר היא ותאמר:אסף אלוקים את חרפתי מהבאישיני ביושב הארץ,אל הנער הזה התפללתי ויתן לי ה'שאלתי עתה הניחנו כאן לשמשו ולעבדו ולשמר ציון התנא הקדוש אשר בעבורו נפדה מרדת שחת ויוסף לו שנות חיים.
ותניחהו שם ותלך.
וירונו העם בראותם התשועה הגדולה אשר נעשתה בישראל ויאמרו:עתה ידענו כי יש אלוקים בישראל, ה' הוא האלוקים! ה' הוא האלוקים! ואף התנא רבי שמעון קדוש יאמר לו.
וישמחו העם שמחה גדולה אשר לא היתה מיום שוב הגוי אל אדמתו.
ויהי כי גדל הנער ואין לו אב ואם ויהי לו רבי שמעון לאב ומערתו תחת אם ומחסורו על אנשי הציון סמוך על שולחן הכנסת אורחים אהל הרשבי מפיתם יאכל ומחמתם ירווה צחי צמאונו
ובכל שנה בבוא בנ"י להסתופף ולהצטופף סביב הציון יעמוד רבי עמוס איש רשבי הוא הנער שנתן לו הרשבי חיים ויצעק כלפי העם: לא לדחוף! סכנת נפשות! פיקוח נפש!
ותעל שוועתו ותבוא באוזני העם בכל ההרים סביב ואף כי רבים הם. כי בידו יאחז הוא-
מגפון

סיפור מרגש