מלחמה בשבת

כיבוש יריחו ומלחמה בשבת


על כיבוש יריחו בימי יהושע בן נון, נאמר בספר יהושע פרק ו, פסוקים ב-ד:

ב) ויאמר ה' אל יהושע ראה נתתי בידך את יריחו ואת מלכה גבורי החיל:

ג) וסבתם את העיר כל אנשי המלחמה הקיף את העיר פעם אחת כה תעשה ששת ימים:

ד) ושבעה כהנים ישאו שבעה שופרות היובלים לפני הארון וביום השביעי תסבו את העיר שבע פעמים והכהנים יתקעו בשופרות".

ואף שאת ה"יום השביעי" הנאמר בפסוקים העוסקים בכיבוש יריחו, ניתן לפרש הן כ"יום השביעי" המציין במקומות רבים בתנ"ך את יום השבת, והן כיום השביעי לתחילה פעולה שהיא, וכפי שהוא פירושו במקומות רבים אחרים, למשל בדיני טומאה, (ויקרא יג), הרי בפירושו על פסוק טו:

"ויהי ביום השביעי וישכמו כעלות השחר ויסבו את העיר כמשפט הזה שבע פעמים רק ביום ההוא סבבו את העיר שבע פעמים", כותב רש"י: "ויהי ביום השביעי - שבת הייתה", וכך פירש שם גם הרד"ק:

"כך קבלו רז"ל כי ביום ז' שנלכדה יריחו יום שבת היה, ואע"פ שהרגו ושרפו בשבת, מי שצווה על השבת צווה לחלל שבת בכבישת יריחו, וכן בשאר עיירות שהיו ישראל צרים עליהן, ואמרו *בקבלה* עד רדתה ואפילו בשבת, וכמו שצווה ג"כ להעלות עולות בשבת".

המקור לפירושם הוא בירושלמי שבת פ"א ה"ח, (ומועד קטן פרק ב ה"ד), ששם נאמר במפורש, שכיבוש יריחו היה בשבת:

"אין מקיפין על עיר של גוים פחות משלשה ימים קודם לשבת, הדא דתימר במלחמת הרשות אבל במלחמת חובה אפילו בשבת, *שכן מצינו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת*, דכתיב כה תעשה ששת ימים, וכתיב וביום השביעי תסובו את העיר שבע פעמים, וכתיב עד רדתה (דברים כ) אפילו בשבת".

מדברי הירושלמי ברור, שכיבוש יריחו היה בשבת, וממנו יש ללמוד לכל המלחמות (החובה), שמותר להלחם בשבת, וייתכן שלפי הבנת הירושלמי, הפירוש של "ביום השביעי", הוא ביום השביעי של ימות השבוע-יום השבת, וייתכן שזהו פירוש דבריו: "שכן מצינו".

גם הרמב"ם בהביאו את היתר המלחמה והמצור בשבת, (הלכות שבת פרק ב הלכה כה) מביא(כראיה) את כיבוש יריחו בשבת:

''צרין על עיירות הגוים שלשה ימים קודם לשבת, ועושין עמהן מלחמה בכל יום ויום ואפילו בשבת, עד שכובשין אותה, ואע"פ שהיא מלחמת הרשות, מפי השמועה למדו, (דברים כ') עד רדתה ואפילו בשבת, ואין צריך לומר במלחמת מצוה, ולא כבש יהושע יריחו אלא בשבת".

בהלכות המלחמה בשבת, המופיעות בדברי הרמב"ם במקומות אחרים, לא הוזכר כיבוש יריחו:

בהלכות שבת פרק ל הלכה יג:

"אין צרין על עיירות של גוים פחות משלשה ימים קודם השבת, כדי שתתישב דעת אנשי המלחמה עליהן ולא יהיו מבוהלים וטרודים בשבת"

|||
את טעם ה"בהלה", כתב הרמב"ם גם בתשובה כטעם איסור ההפלגה לפני שבת, (שו"ת הרמב"ם (בלאו) סימן שח):

"לפי שהסבה שבשבילה נאמר עליה אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם השבת, (שבת י"ט א', הובאה להלכה אצל הרמב"ם בהלכות שבת פ"ל הי"ג), וכל מה שנמשך בזה מן האסור והמותר בשביל הכרח מיוחד אמנם הוא זה כלו מצוי בהליכה בימים המלוחים בשביל מה שאירע בו מן האסור הצער והבלבול והקיא למקצת בני אדם".

כטעם הזה כתב גם הרי"ף (שו"ת סימן שיז):

"ומה שנ"ל בזה הוא, מפני צער שיצטער בשבת ואתי לאימנועי מעונג שבת לפי שכל מה שאדם מפליג בים דעתו משתנית עליו והוא חושש בעצמו כל שלשה ימים ולאחר ג' ימים אינו חושש כ"כ *וכמו כן אמרו מטעם זה אין צרין על עיירות של עכו"ם פחות מג' ימים קודם השבת לפי שפחד המלחמה וחששה יצא מן הלב לאחר ג' ימים*, לפי שטרוד המלחמה אין יוצא מן הלב אלא לאחר ג' ימים". (וראו גם רי"ף שבת פ"א סי' רצ"ט, שכתב שם שהטעם שאין מפליגין וכו' הוא משום בטול מצות עונג שבת, דכל ג' ימים הויא להו שינוי וסת משום נענוע הספינה כדכתיב בהו יחוגו וינועו כשכור וכו'").

אך הבעל המאור ,(שבת סוף פרק י"א בד"ה והא דתנן, כתב: "וכל שלושה ימים קודם לשבת קמי שבתא מקרי, ונראה כמתנה לדחות את השבת מפני שאין דבר. שעומד בפני פקו"נ". |||

בהלכות מלכים פרק ו הלכה יא כתב הרמב"ם:

"צרין על עיירות של עכו"ם שלשה ימים קודם השבת ועושין עמהם מלחמה בכל יום ויום ואפילו בשבת, שנאמר עד רדתה ואפילו בשבת בין מלחמת מצוה בין מלחמת רשות".

======

*כיבוש יריחו בשבת*

לעיל הבאנו את דברי הירושלמי והרמב"ם הכותבים שמקור היתר המלחמה בשבת הוא מהפסוק ''עד רדתה", וכראיה הם מביאים את כיבוש יריחו שהיה בשבת, אך לדברי המדרש רבה (נשא פ"ד, א', וכך הם גם דברי המדרש תנחומא, (פ' נשא סי' כח) שהיתר *המלחמה* בשבת במלחמת יריחו, היה כהוראת שעה, שנאמר שם:

"אם יאמר לך אדם האיך חלל יהושע את השבת וגו' *אמור לו: עפ"י הקב"ה עשה*, שנא' (יהושע ו) ויאמר ה' אל יהושע ראה נתתי וגו' וסבתם את העיר וגו' וביום השביעי תסבו את העיר וגו' וא"א לז' ימים בלא שבת".

(ואף שבפסוקים לא מסופר על כל חילול שבת בששת הימים שלפני נפילת החומות, שהרי התקיעה בשופרות אינה חילול שבת, מ"מ ייתכן שמחבר המדרש הבין שהמצור היה כרוך בחילולי שבת.

מדברי מדרש זה, (שאינו מתייחס ליום נפילת יריחו),ה"מצדיק" את מלחמת יריחו בשבת, כהוראת שעה. ניתן להבין שלא ניתן ללמוד ממנה היתר למלחמה אחרות.

הסבר אחר להיתר כיבוש יריחו בשבת, מצינו במדרש רבה פרשת מסעי פכ"ג, ו, ובמדרש תנחומא (בובר) פרשת מסעי סימן ד, ושם נאמר:

"ללמדך שבשבת נכבשה חומת העיר. *דבר זה עשה יהושע מדעתו* והסכים הקב"ה על ידו". (ראו שבת דף פז עמוד א: "שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכים הקדוש ברוך הוא עמו").

ואף שלדברי מדרשים אלו, לא היתה מלחמת יריחו בשבת *הוראת* שעה להיתר, אלא הסכמה לאחר מעשה, עדיין אין ללמוד ממנה למלחמות אחרות.

אך במקורות אחרים מצאנו, שכיבוש יריחו *לא היה* בשבת.

בפרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק נא, מצאנו:

"עד שבא יהושע ועשה מלחמתן של ישראל, והגיע ערב שבת וראה בצרתן של ישראל שלא יחללו את השבת... מה עשה יהושע פשט ידו לאור השמש ולאור הירח והזכיר עליהם את השם ועמד כל אחד במקומו ששה ושלשים שעות עד מוצאי שבת".

מדבריו משמע, שמטרת העמדת השמש ש"עצרה" את היום, היתה *כדי שלא יחללו את השבת במלחמה*, וגם מדבריו ניתן להבין ,שמלחמת כיבוש אסורה בשבת, אם כי לא ברור אם המדובר הוא רק במלחמת כיבוש או אף במלחמת התגוננות (ראו רמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה א, המשווה מלחמת שבעה עממים, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם , ששניהם מוגדרים כמלחמת מצווה: "ואי זו היא מלחמת מצוה זו מלחמת שבעה עממים, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם, ואחר כך נלחם במלחמת הרשות והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו").

לדברי הרס"ג (הנבחר באמונות ודעות, המאמר השלישי פרק ט, מהדורת קאפח, עמוד קמא), היום שבו נכבשה יריחו לא היה שבת:

"והתשיעי, אמרו כי יהושע נלחם ביום השבת, ואין הדבר כן, לפי שלא נזכר בכל יום מלחמה, אלא היה בכל יום נושא את הארון ותוקע בשופרות ופעולות אלו מותרות בשבת, (ראו תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיז עמוד ב: ''יצא תקיעת שופר ורדיית הפת, שהיא חכמה ואינה מלאכה"), אבל היום שבו הייתה המלחמה לא הייתה שבת".

סיכום הדעות:

א). כיבוש יריחו היה בשבת. וכן הוא הדין גם בשאר עיירות שישראל צרים עליהן. (ירושלמי ורמב"ם).

ב). המלחמה ביריחו היתה בשבת, אלא שהיא היתה בהוראת שעה, ואין ללמוד ממנה למלחמות אחרות. (מדרש רבה נשא ד, א, מדרש תנחומא).

ג). יהושע עשה מלחמה בשבת מדעתו והקב"ה הסכים על ידו. (במד"ר פרשת מסעי פכ"ג, מדרש תנחומא).

ד). בכיבוש יריחו לא נלחמו בשבת, כי יהושע עצר את הזמן. (פרקי דרבי אליעזר).

ה). היום שבו הייתה המלחמה לא היה יום השבת. (הרס"ג).

היה או לא היה?

לדברי ר"ש ליברמן (תוספתא כפשוטה, עירובין פרק ג' לשורה 27-28), "כנראה שכבר בזמן המדרשות הנ"ל אמרו מה שאמרו, כדי להוציא מלבן של המינין של ישראל, וא"כ נתפסו גם הקראים על המציקים".

וראו רמב"ם הלכות שבת פרק ב הלכה ג:

"כשעושים דברים האלו אין עושין אותן לא ע"י גוים ולא ע"י קטנים ולא ע"י עבדים ולא ע"י נשים כדי שלא תהא שבת קלה בעיניהם, אלא על ידי גדולי ישראל וחכמיהם, ואסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם, הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם, *ואלו המינים שאומרים שזה חילול שבת ואסור* עליהן הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם".

מי הם אותם המינים?

יהודה שיפמן בספרו ''הלכה, הליכה ומשיחיות בכת מדבר יהודה", עמוד 129, (מרכז זלמן שזר 1993), דן בשאלת הכתות שהתנגדו להלכת פקוח נפש, בפרק "סרך דיני שבת ממגילת ברית דמשק", והוא כותב: "ייתכן אף שהתקיים קשר היסטורי או סיפרותי בין הקראים והכיתות היהודיות הקדומות. כולל כת קומראן, וייתכן ש"אפיקורסים" אלה שימרו הלכה קדומה המתנגדת לחילול שבת לצורכי פיקוח נפש, אולם ההלכה הקראית כפי שהיא לפננו, מסכימה עם ההלכה הרבנית בהתירה לחלל את השבת במקרים של פיקוח נפש", וראה שם בהערה 309 שהיו מהם שאסרו לחלל את השבת במקרה של ספק פיקוח נפש.

======

הסבר נוסף להיתר המלחמה בשבת במלחמת יריחו הוא ההיתר מטעם פיקוח נפש הדוחה שבת:

לדברי הגאון פרקוי בן באבוי המובא בספר" אוצר הגאונים" למס' יומא, (חלק התשובות אות פג), שהיתר הלחימה בכיבוש יריחו, היה ההיתר הכללי של פקוח נפש הדוחה שבת:

"ועוד אתה למד [מן יהושע ש]הקיף את יריחו שבעת ימים, ואין שבעת ימים אלא ששבת בתוכן, ואלו שבת יהושע וישראל ושמרו שבת בזמן שהקיף את יריחו ולא עמדו בכלי זיין בשבת היו אנשי יריחו יוצאין והורגין את שונאיהן [של] ישראל בשעה אחת בשעה אחת", ובהמשך דבריו הוא כותב, שלא רק מלחמת יריחו היתה בשבת, אלא אף מלחמות ישראל אחרות, והוא מונה את מלחמות שאול, דוד וכל מלכי ישראל.

התלמוד הבבלי, במסכת שבת דף יט עמוד א, בהביאו את דין היתר המלחמה בשבת, לא הזכיר את כיבוש יריחו כראיה להיתר המלחמה בשבת, אלא מביא שמקור ההיתר בלימודו של שמאי:

"תנו רבנן: אין צרין על עיירות של נכרים פחות משלשה ימים קודם לשבת, ואם התחילו - אין מפסיקין. וכן היה שמאי אומר: עד רדתה - אפילו בשבת"

שאותו מצאנו גם בתוספתא, עירובין (ליברמן) פרק ג הלכה ז:

"מחנה היוצאה למלחמת הרשות, אין צרין על עיר של גוים, פחות משלשה ימים קודם לשבת ואם התחילו אפי' בשבת אין מפסיקין וכך היה שמיי הזקן דורש עד רדתה ואפי' בשבת".

ובספרי דברים פיסקא רג, מצאנו ששמאי *דרש* אך לא מצאנו את הדרשה:

ואין צרים על עיר בתחילה בשבת אלא קודם לשבת שלשה ימים ואם הקיפוה ואירעה שבת להיות אין השבת מפסקת מלחמתה זה אחד משלשה דברים שדרש שמיי הזקן".

בספרי דברים פיסקא רד, מצאנו את דרשתו של שמאי ללא הבאת שמו:

"ובנית מצור על העיר, עושה אתה לה מיני מטרנייאות, מביא אתה לה מיני בלסטריאות. עד רדתה, ואפילו בשבת".

========

ושאלותי הן:

במקורות שבהם מצאנו שהם מביאים את מקור היתר המלחמה בשבת מדרשתו של שמאי, והם גם מביאים את סיפור כיבוש יריחו שהיה בשבת, האם הם מביאים את הסיפור, כדי להוכיח את "אמיתות" דרשתו של שמאי?

האם שמאי "חידש" את ההלכה שמותר להלחם בשבת במלחמת רשות, או שהוא חידש רק את ההסמכה לפסוק, וכי היתה זו הלכה קדומה.

האם אנו צריכים גם לדרשתו של שמאי, ולא די לנו בהלכת ''פיקוח נפש" מאחר והוא עוסק במלחמת רשות שבהם הכניסו הלוחמים את עצמם לסכנה?

========

על דרשת שמאי כותב משה דוד הר (בעמ' 253-252) של מאמרו "לבעיית הלכות מלחמה בשבת בימי הבית השני ובתקופת המשנה והתלמוד. שפורסם ברבעון תרביץ, (כרך ל' תשכ"א בעמ' 242- 256, ובע'341- 356),): "דברי שמאי שבאו להתיר מלחמת התקפה, אינם תקנה בעלמא, ואין לראות בהם יצירת הלכה לצורך השעה או קרבה לקנאים, נראה, שדברי שמאי לא באו אלא לקבוע הלכה אחת, במקום המנהגים השונים, שבודאי רווחו בקרב העם בעניין זה, שהיו מקלים והיו מחמירים, ומסתבר, שהדברים נלמדו ממעשים שהיו. אפשר, שכבר בימי הכיבוש של אלכסנדר ינאי אירע, שצרו על ערי גויים ונאלצו להמשיך גם בשבת, (השוו אלון, מחקרים בתולדות ישראל א, 19-18, שקבע, שמשום טעם זה גרידא אין להוכיח התנגדות מצד חכמים לינאי ומלחמותיו). אלא שמעשה שהיה לחוד, והתנהגות העם לחוד, וראה שמאי לקבוע הלכה בדבר".

*מנהגי מלחמה בשבת בתקופת החשמונאים*

על המנהגים השונים, שרווחו בקרב העם בעניין ההתגוננות והלחימה בשבת, ניתן להבין מתיאורי קרבות שונים שהיו בתקופת מלחמות החשמונאים, שבהם אסרו גם התגוננות ולא רק תקיפה.

בספר חשמונאים א', ב' כט-לט, מסופר, שלאחר שמתתיהו הכריז על המרד,"ירדו רבים דורשי צדק ומשפט אל המדבר לשבת שם הם ונשיהם ובניהם ומקניהם כי גברו עליהם הרעות, ויקומו פתאום להתגולל עליהם ביום השבת ויאמרו להם: עד אנה מאנתם לשמוע בקול המלך קומו נא וצאו מזה ועשו את מצוותיו וישבתם בטח: ויענו ויאמרו לא נצא כי את דבר המלך לא נעשה ואת השבת לא נחלל: ויגשו אל המערכה ויערכו כלי מלחמה לקראתם: והאנשים אשר בקרבה לא הרימו את ידיהם לירות אבן או לסכור את פיה: ויאמרו אליהם נמותה הפעם בניקיון כפנו והשמים והארץ עדים בנו כי בזדון תהרגונו, ויפלו עליהם ביום השבת ויהרגו כל אשר במערה וימותו הם ונשיהם וטפם ומקניהם: ויהיו המתים כאלף איש: ומתתיהו ורעיו שמעו את הדבר ותצר להם מאד: ויאמרו איש אל אחיו אם עשה נעשה כאשר עשו אחינו לבלתי התיצב לפני הגוים בעד נפשנו ותורתנו עוד מעט והשמידונו: ויועצו כלם ביום ההוא לאמור אם הלחם ילחמו אויבינו בנו ביום השבת ויצאנו לקראתם ועמדנו על נפשנו ולא נמות כמות אחינו במערות".

בספר חשמונאים ב' פ"ו (י"ט) אנו מוצאים תאור שונה וקצר של המאורע הזה, ושם נאמר:

"ויהיו אנשים אשר התחבאו במערות סביבות העיר לעשות את השבת: ויודע הדבר לפוליפוס וישרוף אותם באש ויתאפקו מעמוד על נפשם כי יראו לחלל את השבת".

אך שם לא נזכרת ההוראה החדשה שהחליטו עליה החשמונאים , להתיר מלחמה בשבת, אבל כאשר הסיפור מופיע בספר "קדמוניות היהודים" ליוסף בן מתתיהו (יב ו' ב'), מסופר שההיתר היה בציווי מתתיהו: "ומתתיהו הורה אותם להלחם גם בשבתות ואמר שאם לא יעשו כך, אלא יקיימו את החוק יהיו אויבים לנפשם, שאם יתנפל השונא עליהם דווקא באותו יום והם לא יתגוננו, אין דבר אשר ימנע את אובדן כולם בדרך זו בלא קרב, בדברים אלה הוכיח להם את הדבר,*ועד היום נוהגים אנו להילחם גם בשבתות כל אימת שיש צורך בכך*".

מאמרים רבים נכתבו אודות המלחמות בשבת, והרי קישורים לכמה מהם:



הרב שלמה גורן

לחימה בשבת לאור המקורות

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/lehima-2.htm

_______________________________________________________


הרב משה צבי נרי'ה

על היתר מלחמה בשבת


http://www.daat.ac.il/daat/tsava/maamar/al-heter-2.htm

___________________________________________________


ברוך קנאל

השבת בספרות תקופת בית שני


http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/hashabat-2.htm

למואדיב.

תודה.

השאלה קשה פי כמה. אם אכן היהודים לא נלחמו בשבת, מדוע לא חיכו אויביהם לשבת ואז יהרגו אותם, (וכפי שהוא בדברי הרס"ג), במאמרים שאליהם ציינתי, מובאים סיפורים ממקורות רבים, שהאויבים "חשבו" שהיהודים לא נלחמים בשבת, והם הופתעו כאשר היהודים לחמו נגדם.

לא רציתי להאריך, די לי בהקדמה, את השאר יוכל הרוצה ביותר פרטים למצוא אותם בקישורים שאליהם ציינתי.

שבת שלום.

.


נישטאיך


האמירה לגבי ינאי המלך אינה אלא ספקולציה, וביחוד שידוע לנו כי בצבאו היו שכירי חרב וחיילים לא יהודים.

מדוע להרחיק עד לשם? האם צבא דוד, כשצר על רבת בני עמון, הפסיק את המצור בכל שבת?