על מוסר ותורה/רצח בשם אלוקים

"מוסר = תיאולוגיה"

זויות מסוימות של הנידונים דלקמן נידונו כבר בפורום באשכולות המצו"ב. http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1038174
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=337835
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=414746
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1318162
(באדיבות לינקזעצער. רוב תודות)
ולא זכו למענה הולם. תקוותי כי במסגרת זו יתברר הנושא ביתר בהירות.

מפני הכבוד תהיה בדברים דלקמן התיחסות מיוחדת לדברי מיימוני באחד מן האשכולות הנ"ל.


מוסר ותורה

צו התורה:
דברים פרק כ
(טז) רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה:
(יז) כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ:
(יח) לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם וַחֲטָאתֶם לַה' אֱלֹהֵיכֶם:

דברים פרק כה
(יט) וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח:

שמואל א פרק טו
עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר:

והביצוע בידי בני ישראל:

יהושע פרק ו
וַיַּחֲרִימוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּעִיר מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה מִנַּעַר וְעַד זָקֵן וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר לְפִי חָרֶב:

יהושע פרק ח
(כה) וַיְהִי כָל הַנֹּפְלִים בַּיּוֹם הַהוּא מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף כֹּל אַנְשֵׁי הָעָי:

יהושע פרק י
וַיַּכֶּהָ לְפִי חֶרֶב וְאֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ לֹא הִשְׁאִיר בָּהּ שָׂרִיד

שמואל א פרק טו
(ז) וַיַּךְ שָׁאוּל אֶת עֲמָלֵק מֵחֲוִילָה בּוֹאֲךָ שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרָיִם:
(ח) .. וְאֶת כָּל הָעָם הֶחֱרִים לְפִי חָרֶב:


המובאות הנ"ל מתייחדות בכך שהציווי שבהן הינו ציווי על מה שמקובל לכנות היום "טיהור אתני". אין זה ציווי של עונש מוות לחוטא, ואין אלו תיאורים של ענישת והרתעת החוטאים. ולמרות שבמוצהר הציווי הוא על ניכוש היסודות הבלתי מוסריים מתוך החברה. [חברה שאליה נכנסים בני ישראל ברצונם הם, ובעל כורחם של דרי הארץ. משהו מעין, הירשת וגם רצחת.] לא נצטוו ישראל למפות את החברה, ולהרוג את האיש שימצא בלתי מוסרי או בעל פוטנציאל להחטיא. אלא נצטוו על הרג טוטאלי מבלי דרישה ומבלי חקירה, עד בלתי השאר לו שריד.

ההתנגשות עם המוסר היא בלתי נמנעת. אאוגניקה, חוקי גזע, הלא הם האויבים הגדולים של המוסר האנושי עד אשר אף בעת העתיקה נדיר למוצאם [עד כמה שידיעת מגעת, ענישה קולקטיבית היתה וניתן להבינה בגבולות מסוימים ובראית הזמן, מלחמות דת גם, אך לא השמדת גזע כגזע ללא הבחן], והתורה המשתבחת כי " הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הזה: ומִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם: היא היא המצווה על השמדת עם מבלי דרישה וחקירה. [ולמרות שבשונה מהשמדת הגזע המוכרת לנו מימים לא רחוקים, ליושבי הארץ ניתנה האפשרות להמלט ולהתגייר, וגם העמלקי באם נתגייר דור שלישי יצא מכלל עמלקי אין זה ממעיט מחומרת התמיהה. ומה עוד שבניגוד למלחמות דת אחרות המוכרות לנו מההיסטוריה לא היתה מטרת מלחמות אלו סיפוח יושבי הארץ לעם ישראל, ואדרבה כשאירע כדבר הזה בגבעונים, היתה זו מעין "פאשלה" כמוכח מן הפסוקים.]
ולב כל איש שומע, תמה. והמשכיל, יחיל.

התשובה המקובלת בנושא זה היא, כי ראש לכל יש לברר האם דין התקלות בין המוסר לאלוקים, כדין התקלות בין המוסר לאדם, התקלות המותירה צלקות באדם. האדם המאמין באמונה היהודית אודות הבורא טוען, כי מאחר והאלוקים הוא המצווה ציווי זה, והוא המצווה על החיים, בידו לצוות על המוות. [ועוד יוסיף כי גם מה שמתנהג הוא כל חייו כפי המוסר והיושר,הרי זה מחמת שהוא מצווה ועושה, והפה שאסר הוא הפה שהתיר.]
ואכן יש הרבה אמת בטענה זו, לאשר שורש המוסר המרחיק את הרציחה ולו המוצדקת מבחינה הגיונית הוא, "מי שמך ליטול חיים"?, וכאשר מדובר בציווי אלוקי הרי ה' הנותן חיים, הוא הנוטלם, ברוב המקרים מלאך המוות הוא השליח, ובמקרים מסוימים ציווה הקב"ה שיהיו בני ישראל השליחים.

אך טענה זו מובילה לסוגיה הבאה:

רצח בשם הא-ל

רציחות ובמיוחד טיהורים אתניים בשם אידאולוגיות ודתות הינם די שכיחים בקורות דברי הימים. וככלל דומני שאת אלו גם אלו מגנה המוסר האנושי והיהודי גינוי חריף, [במיוחד כאשר היהודי הוא בצד הנרדף]. למרות שאין הרצח לשם רצח כי אם רצח אידאולוגי. [ואודה ולא אבוש כי כאשר קראתי ולמדתי אודות האאוגניקה ואודות הדרווניזם החברתי בהגותם של הרברט ספנסר וצארלס דאוונפורט מצאתי כי אליבא דידם יש הגיון בדבריהם, למרות שנקל לנתצו]
איברא שדומני כי בקבעינו כי הריגה בציווי האלוקים אינה נחשבת לרצח ואין בה פגם מוסרי איבדנו את הזכות לטעון נגד רבות מהרציחות בשם הא-ל שארעו במהלך הדורות במישור המוסרי, וכל שנותר לנו הוא לדון במישור התיאולוגי מהו רצון האלוקים. לאשר אף היטלר ימ"ש כמו כל הרוצחים בשם הצלב והקוראן לפניו ואחריו טען כי הוא פועל בשליחות אדון העולם, [" לפיכך מאמין אני היום, שאני פועל ברוחו של בורא העולם הכל יכול. בכך אני מתגונן בפני היהודי ונאבק למען פועל ידו של אדון עולם" (מתוך מיין קאמפף)]. שלא לדבר על הבורים [האפריקאנס] בדרום אפריקה שרצחו ללא רחם בבני שבטי הזולו והקוזה בשם התנ"ך ובשם אותו ציווי עצמו של לא תחיה כל נשמה. [כידוע השוו הבורים את עצמם לבני ישראל הכובשים את הארץ מידי נכדי חם]. ואם כן בדונינו על מוסר חובה עלינו לדון קודם לכן בהקדמות התיאולוגיות שקדמו למעשה, דבר שמוביל להבחנה כי "מוסר = תיאולוגיה".

השאלה היא האם כתוצאה מקביעה זו לא יהיה המוסר האנושי המחייב כחוכא ואיטלולא שהרי אף אותם עורפי ראשים שבעירק ורוצחי נשים וילדים שבכאן פועלים לשיטתם בשם הא-ל והדת, וחופש דת הרי הוא כידוע אחד מארבעת החרויות.

לסיכום השאלות העומדות לדיון הם:
א. השאלה הותיקה של מוסר ביהדות.
ב. תוקפו של המוסר האנושי המחייב, לאור כל תשובה שתינתן.

תוספת לינק

האם התורה היא מעל האלוהים?

הרי כפי שהתברר בעקידה אין חוקי הגיון,אלוהים הוא מעל ההגיון,האם האדם ע"י משטר מציב את האלוהים לחוקיו שלו?
כלומר הצו המוסרי הוא הצו של האדם? ע"י סטטיסטיקה. כלומר מהי ההסתברות שהצו האלוקי,יהיה תואם למשטר

האם זה הסתברותי?

ריב

התעלמת ממרכז הטיעון. ה יכול לצוות על מוסר ככלל ועל מצוות הנוגדות את המוסר כחריגים (ויכולתו כזו שזה היה יכול להיות הרוב או הכל ולא רק חריגים. מזלנו...), כפי שאכן עשה. הרצון לקיים מערכת נורמטיבית היכולה "לנצח" בהתנגשות עם חוקי התורה נראה כבעיטה בסמכות הטוטלית של התורה. זה נוטעה לדעה המעדיפה לפעול כהכרעתה "ולשלם את המחיר" לפי דין התורה. הנקודה היא שמלבד תשלום המחיר נשאר האקט של דחיית התורה.

כמליצה, ניתן להסיק מהעקידה כי ה' דרש מאברהם להבין שה' אינו כפוף למסגרת ההגיון (ביצחק יקרא כמגד העלהו לעולה, סתירה, שיא התמיהה הלוגית) והמוסר (הרציחה שבדבר, השיא האנטי מוסרי).

יופי תלמיד טועה,

שאלתי היתה רטורית, הרי אני בעצמי עניתי על השאלה בהודעתי למעלה עליה הבעת את תמיהתך לראיה שהבאתי מקין על כך שאין הכלל חל שאין עונשין אלא אם כן מזהירין תחילה על ה'חוק הטבעי'( = המוסרי) אשר גם אם לא נוסח במערכת חוקים כתובים הנמסרים בע"פ כל אדם באשר הוא יצור בעל תבונה חייב להבין ולדעת כי מצוות אלה קיימות ומחייבות גם אם אין הם מנוסחות במפורש - ומכאן ההוכחה שה' צווה אותנו לעשות הטוב והישר, ולא יתכן שהוא יצווה על האדם לרצוח כפי ש'ואמאי' כתב -

ריב

[יש 2 צוויים, האחד כללי,להיות מוסרי, השני במקרה מסויים (נניח עמלק) – צווי ספציפי להתאכזר. אם מניחים שאין סתירה אזי הצווי הפרטי המדבר רק על "פינה" אחת ותופס לגביה (או כמה צוויים על כמה פינות)  ומשאיר את הכללי לחול על השאר. זה כלל פרשנות היגיוני הנוהג גם במשפט הכללי]

 במקרים של מוסר הכלל שאין עונשין וכו' לא צריך לחול. גם לו לא היתה תורה או חוק פורמלי צריך להיות ברור לקין שאין לרצוח. באזהרה היא למי שאינו יודע את חומרת המעשה ולכן אינה נצרכת במעשה שחומרתו ברורה.

תלמידטועה,

[ראה סיום דבריו של ואמאי "במקרה שלנו ה' דיבר על הישר והטוב ועל המוסריות והסביר שהוא דורש מאתנו לעשות מה שאנו מבינים כטוב, ולכן הקוד האתי שלנו רלבנטי."]

האם אין התנגשות מוסרית לכאורה בין ענישת קין לבין הכלל במשפט התורה ש'אין עונשין אם כן מזהירין תחילה'?