| נשלח ב-27/4/2005 16:44 |
 |
| |
"אכן במצב תיקון היצר, גם בחינת כבישת יצרו, בל ירפה ידו מהחזיק בה, כי אף שנעקר הרע מקרבו, עוד מעיין נרפש טמון בחובו להקיר מימיו, על ידי סיבה גדולה המעוררתם להתגלות ממחבואם להתפשט לצאת החוצה ולהשחית. כמו האיש אשר הרגיל עצמו במידת הסבלנות לבל יקצוף מאומה על כל אשר נעשה נגד רצונו ותועלתו, בכל זאת איננו בטוח בדבר גדול אשר כנטל החול יכבד עליו לסובלו, אם לא יחתור בעמקי גדולת העניין להרוס בניינו הטוב אשר קנה בעמלו. ואז נצרך לגבורה יתירה לכבוש תאוותו אשר לא הוסכן בה (כי כבר נעזב ונעקר מקרבו הרגל הכבישה במידה הלזו אשר קנה מלפנים בעת היותה אצלו בבחינת כבישה, יען לא השתמש בה זמן כביר מעת זכה לה בבחינת תיקון). ומי יודע אם לעת כזאת יגיע למידת הגבורה, אשר בלתי ההרגל קשה לקנותה."
(מאמר בירורי המידות, כתבי ר' ישראל סלנטר, מהדורת מרדכי פכטר, ע' 128)
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2005 10:44 |
|
| |
חצ'קל.
דווקא ההיפך, חז"ל לא התעלמו מהאספקט הפסיכולוגי, ובסופו של דבר התורה 'מבקשת' 'ואל תהי רשע בפני עצמך', כך ש'הלעיטוהו לרשע' וכו', יהווה ניגוד לעיקר מעיקרי התורה'(= התשובה).וגם יהיה בבחינת גזרה שאין הציבור יוכל לעמוד בה. האדם קובע ברצונו אם הוא יכבוש את יצרו. מצוות התורה מותאמות לטבע האנושי.ולכן חז"ל התיחסו אל המקרה כאל 'ואם רואה אדם וכו'. אם כל עברה של היכנעות האדם ליצריו, תחשב לו לעברה חמורה, לא ישארו לנו צדיקים בתורה.
התורה מספרת לנו על כמה וכמה מגדולי ישראל שלא נמנעו במקרים הגבוליים האלה בשעת מבחן.
תוקן על ידי - riv - 26/04/2005 10:48:57
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2005 10:06 |
|
| |
הערת אגב חשובה, לדעתי:
שימו לב שהגמרא התעלמה מן האפקט הפסיכולוגי של 'אם רואה אדם' והשאירה בידיו את הזכות לקבוע אם יצרו תקף עליו או לא. זאת, למרות שייתכן שאילו הייתה הגמרא אומרת 'הלעיטהו לרשע' וכל כיוצא בזה, היו נמנעים מקרים גבוליים כלשהם.
חשוב להבין זאת, בפרט בימים שבהם נושאים כמו טבילת-רווקות או הנח"ל החרדי מעוררים חילוקי-דעות קשים. אחת הטענות הנשמעות מדברת על החשש מפני אי-היכולת של פרטים להכריע נכון ביחס ליכולותיהם.
אם נאמץ את גישת הגמרא במימרא הנוכחית, אפשר שנגיע למסקנה כי יש להשאיר בידי צעירים בישיבה, למשל, את ההכרעה אם הם מתאימים ללימוד ישיבתי או לא, למרות שקיים החשש כי חלקם ייטו לקולא מחמת משיכת-הלב.
בנושא טבילת-רווקות המסקנה לכאורה ברורה יותר; אם כי יש לדון מה מקומו של החשש מפני חילול-השם בפסק האמור. שמא חשש זה הוא ייחודי ומצדיק הוראה ציבורית מעין זו.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2005 04:09 |
|
| |
השאלה של ניאוף היא שאלה משנית לחלוטין אם כשמדובר במסחר בנשים
המסחר אסור אפילו מדין תורה ללא כל ספק, אלא אם כן המבקר מוכן לשחרר אותה או לקחתה לאשה
והיה אם לא חפצת בה ושלחתה לנפשה תחת אשר עיניתה
מכור לא תמכרנה
כשהגבתי בתחילת האשכול, לא הבנתי שמדובר בנשים שבויות
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2005 01:56 |
|
| |
בס"ד
אני תמה האם בגלל דברי הגמרא בקידושין הנ"ל
ה"חרדים" לובשים בגדים שחורים בשביל לעשות עבירות??
למישהו יש תשובה בעניין אשמח לקבל .
בברכה הצ' שי בוארון
תוקן על ידי - shay98 - 26/04/2005 2:04:23
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2005 13:10 |
|
| |
אמשלום,
לאור הדברים כפי שהם מובאים בכתבה, אפשר לתאר את רבן יוחנן בן זכאי בסיטואציה שהביאה אותו לביטול המים המרים.
'משרבו המנאפים פסקו המים המרים' ורבן יוחנן הפסיקן.
[שיקול דעת דתי הוא שהביא את רבן יוחנן בן זכאי להכרעה הדתית שלו בדבר הפסקת השימוש ב'מים המרים'.]
מערכת המצוות של המים המרים התפרשה באופן שדרש מן הבעל, קודם שהוא מטיל באשתו חשד כבד המוביל לעריכת הטכס, שיהיה הוא מנוקה מעוון- על רקע תנאי מוקדם זה ניתן היה לשתק את מערכת המצוות של המים המרים, כי"משרבו המנאפים" שוב לא ניתן היה יותר להניח בדבר בעל המקנא לאשתו כי הוא אכן "מנוקה מעוון".
תוקן על ידי - riv - 25/04/2005 13:39:53
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2005 12:15 |
|
| |
הישראלים לא מוטרדים מסחר בנשים
תעשיה של מיליונים: מנתונים שמתפרסמים היום עולה כי בכל חודש מתבצעים כמיליון "ביקורים" של גברים ישראלים אצל נשים שנמכרו לעבודה בזנות. מחזור הרווחים של התעשייה הזו מגיע לשבעה מיליון דולר בשנה ולמעלה מ-40 אחוז מהישראלים לא חושבים שהתופעה תיעלם.
מוקד הסיוע לעובדים הזרים, שנלחם בתופעת הסחר בנשים להפנות את החצים כלפי האנשים שבלעדיהם ייתכן והתופעה לא היתה קיימת: הלקוחות. הנתונים מתפרסמים בדו"ח ששמו "משוואה עם נעלם" ונערך על ידי עו"ד נעמי לבנקורן וחני בן-ישראל. בין השנים 2000-2003 נאספו עדויות של מאות נשים שהיו קורבנות סחר ועל פיהן ניסו לצייר פרופיל של צרכן שרותי המין הישראלי. המסקנה: הלקוחות מייצגים את כל הקשת החברתית בישראל.
עם זאת, הקבוצה הגדולה ביותר היא של ישראלים יהודים חילונים, דתיים וחרדים בעלי מקצועות מגוונים: אנשי עסקים, פקידים, חיילים, שוטרים ועוד. הקבוצה השנייה בגודלה היא של פלשתינים וערבים ישראלים. מחברות הדוח מצביעות על תופעה חמורה: מספר הנערים בגילאי 13-14 שמגיעים לקבל שירותי מין כחלק מ"מבחן בגרות" הולך וגדל.
על פי עדויות של קורבנות ה"סחר", סווגו צרכני המין לשלושה סוגים: "הלקוח האכזר", "הלקוח האדיש" ו"הלקוח טוב הלב". הקבוצה הגדולה ביותר היא השניה. "אלה מגלים חוסר אכפתיות מוחלט לשאלה האם האישה מסכימה לקיים איתם יחסי מין", נכתב בדו"ח. "לקוח אדיש הוא מי שעוצם את עיניו ולכאורה איננו רואה דבר ואיננו יודע דבר".
הלקוח "טוב הלב" מוגדר כזה שסבור בתום לב כי נשים העוסקות בזנות עושות זאת מרצונן החופשי. אלו מזדעזעים לשמוע על ההתעללות הקשה שעוברת האישה עמה הם עומדים לקיים יחסי מין. "לקוח כזה מוותר על הכסף ששילם לסרסור ועל קיום יחסי מין עם האישה ולעתים אף מנסה לסייע לה על ידי פנייה למשטרה ", נכתב בדו"ח. "לקוח כזה יכול לזכות, לכל היותר, להערכה מצד החברה.
הבעיה הקשה ביותר היא עם "הלקוח האכזר". בקבוצה זו מצויים לקוחות שאונסים את האישה למרות שהיא מביעה התנגדות, מכים אותה או מאיימים עליה. "לקוחות אלו מחפשים הזדמנות להפעיל אלימות ולהשפיל, תוך ידיעה שהם לא יתנו על כך את הדין", נכתב בדו"ח.
מסתבר שהציבור הישראלי לא תופס את אותם "לקוחות" כבעיה והרוב אינו חושב שמדובר במעשים פסולים. הדו"ח מציג נתונים לפיהם רק 20% מהישראלים סבורים שגברים המגיעים ל"קורבנות הסחר" הם פושעים. 43% מהציבור אף סבור שהסחר בנשים היא "תופעה טבעית" שתמיד היתה ותמיד תהיה.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART/926/148.html
תוקן על ידי - אמשלום - 25/04/2005 12:16:47
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2004 01:21 |
|
| |
כי שרית,
אני הצעתי שישלח את האישה לבדיקות, כדי לנטרל את ה'בעייה' שמצאת בצעד זה.
אמשלום,
ההכרה הזו אכן מפתיעה, שכן למיטב הבנתי מדובר על חטא במובן ההלכתי, ולא במובן המוסרי.
חוץ מזה, מדוע שלא יודיע לאשתו ויגיעו להסכם, כמקובל היום, שכל אחד רשאי לנאוף כרצונו. ללא שקר, ללא בגידה, ללא כלום. אני מזכיר שוב את הבדיקות הרפואיות לאותה אישה שהוא נואף עמה.
מה עכשיו?
כשלומדים גמרא, והלכה בכלל, חשוב להבחין בין מישורי דיון שונים. ישנו עיקר הדין, וישנם מישורים צדדיים (לאו דווקא פחות חשובים). כדי לפתור בעיות צדדיות עושים אוקימתות, וזה בדיוק מה שעשיתי כאן.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2004 12:08 |
|
| |
אכן, דברי התלמיד נראים לי כסותרים את דברי הרב...
אבל לאלה שחושבים שמותר לשקר במקום שיתחלל שם שמים
- איזה חילול השם יש בדבר?
- למה אנחנו דואגים, שלא יתחלל שם שמים, או שלא יתחלל שם עצמנו?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2004 16:28 |
|
| |
כי שרית,
אם אסור לשקר, ואם האופציה הנידונה בגמרא חשובה כשקר, מדוע זהו הפיתרון המוצע?!
בנוסף - אשתו לא תעזוב אותו, כי היא חונכה מינקות שלגברים יש יצרים, שהם נאלצים להתמודד איתם, וזו משימה קשה ביותר. יצריה שלה, הנשיים, הם לסלוח, לרחם, להכיל... 
מיכי,
נראה לי, שהשאלה על גבר נשוי, מכילה הכרה (מפתיעה?!), שלמרות ההיתרים ההלכתיים שניתן למצוא לכך, הושרשה בציבור העמדה כי הגדרת ניאוף (גם אם לא הלכתית, אלא רק "מוסרית") חלה גם על גבר הנשוי המקיים יחסים עם אשה שאינה אשתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2004 08:38 |
|
| |
לא הצעתי בכלל שישלח את אף אחד לבדיקות רפואיות.
הצעתי שיודיע לאשתו את מה שהוא עושה, לתת לה את האופציה לעזוב אותו!
לדעתי לא צריך דיון בכלל, כמובן שאסור לשקר.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2004 01:16 |
|
| |
SOMAIL,
דברי כי-שרית, שכמובן כלל אינם רלוונטיים לדיון (שישלח את האישה שעמה הוא עושה את המעשה לבדיקות רפואיות), מעלים לי תמיהה: מדוע אתה שואל רק לגבי אדם נשוי?
מה שהלב חושק הזמן עושק
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2004 17:42 |
|
| |
SOMAIL,
איזו שאלה!
מדבר שקר תרחק
מה לא ברור בזה?
ואי בעית אימא
לא תעמד על דם רעך
לגבי המחלות שאתה עלול להביא הביתה
תעשה מה שאתה רוצה, רק תעשה בגלוי
נראה לי שלאשה יש את הזכות לדעת, ולעזוב אותך אם היא תחליט כך.
|
|
|
|
|
