| נשלח ב-10/8/2004 18:38 |
 |
| |
השבת אבידה לגוי - לא תחנם?
ע"פ ההלכה, אין חובה להשיב אבידה לגוי, אבל זה מותר.
איך זה מסתדר עם האיסור "לא תחנם" = לא תתן להם מתנת חינם? והרי, אם אין חובה להשיב אבידה, האבידה שייכת למוצא, וכאשר הוא נותן אותה לגוי, הוא למעשה נותן לו מתנת חינם!
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2011 11:02 |
|
| |
גבעוני
לפני מספר שנים ערך עיתון דני מחקר עולמי על מוסריותם של בני האדם בכל העולם, הנסיון היה -השאירו ארנק עם כסף ברחוב, והמבחן היה כמה אזרחים יחפשו להחזיר את האבידה. כאמור הניסוי היה בכל ארצות העולם- וכמובן גם בישראל,
הנציגים המקומים של העיתון הומלצו לעשות את הניסוי גם בעיר הקודש בני ברק, תוצאות הניסוי, בני ברק לא היתה בין הראשונים בארץ אי שם באמצע. וישראל כמובן גם לא תפסה את המקום הראשון ואפילו לא האמצעי אלא פחות.
אבל חוץ מזה המרקיז הכל בסדר.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2011 01:05 |
|
| |
משיב חכמים
לחברי הפורום הנכבדים מאוד.
נדמה שבדיון ארום שנים זה לא לקחתם בחשבון את התורה עצמה.
כבר נאמר כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. שמות כג,י
ונאמר במכילתא:
"שור אויבך" - זהו עכו"ם, דברי ר' יאשיה, וכן מצינו שעכו"ם קרויים אויבים לישראל בכל מקום, שנאמר (דברים כ"ב) כי תצא למלחמה על אויביך.
ר' אליעזר אומר: בגר שחזר לסורו הכתוב מדבר.
ר' יצחק אומר: בישראל עבריין הכתוב מדבר.
ר' נתן אומר: בישראל עצמו, אלא מה תלמוד לומר "אויבך"? אלא היכה את בנך או שעשה עמך מריבה נעשה אויב לשעה.
מכאן דעה מפורשת שיש מצווה להחזיר אבידה לגוי.
ומה שמופיע בדברים לֹא-תִרְאֶה אֶת-שׁוֹר אָחִיךָ ניתן ליישב לפי הפסוק לא תתעב אדומי כי אחיך הוא'
וכן ניתן להבין בפשטות את הספרי:
'שור אחיך אין לי אלא שור אחיך שור אויבך מנין תלמוד לומר אויבך מכל מקום אם כן למה נאמר אחיך אלא מלמד שלא דברה תורה אלא כנגד היצר
אז נכון שלהלכה נפסק לפי גישות בחז"ל שפרשו את הסתירה שמדובר בישראל
ובימי הביניים היו סיבות רבות לחשש בהחזרת אבידה (ראו בשו"ע חושן משפט סימן רסו ובנושאי כלים)
אבל סוף סוף אין מקרא יוצא מדי פשוטו !
ומכאן שבבסיס אין לא תחנם שייך כלל למצווה זו, אחרת איך מבינים את ר' יאשיה.
והסברה נותנת שאי החזרת אבידה קרוב יותר לגזל מאשר למתנה.
בסופו של דבר יש כאן מה קדם למה או מעגל קסמים שכן אבידת גוי מותרת כי מתייאש
ולמה מתייאש כי לא מאמין שיחזירו לו
ולמה?
כי גויים לא מחזירים.
ואם איבד במקום שרובו ישראל?
גם מתייאש - כי לא מחזירים
אבל אם משמרים את ההלכה שמחזירים
אז גוי אינו מתיאש
ודי בזה
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2010 21:10 |
|
| |
מישקולצר
שבוע טוב. עצה תנסה להכנס דרך בחדרי חרדים.
הדברי נאמרו כדרש , וודאי שאינם פשט, \על אתם קרויים אדם- שוב זה ההמשך של הדרוש, בקיצור התבדחתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2010 20:44 |
|
| |
ירוחם שבוע טוב,
האמת היא שבמשך חודשים רבים פשוט לא הצלחתי להיכנס לפורום בגלל איזשהו באג שלא איפשר לי לכתוב כלום ולא זיהה אותי. כל הפניות שלי לעזרה טכנית כמובן לא הועילו... גם עכשיו ההתחברות היא סיזיפית אבל לפחות יש תוצאות חיוביות.
ולענייננו - מהיכן אתה לוקח שמדובר באבידת ארצנו, בפשטות מדובר בסתם אבדה.
ולעניין ההקשר של אתם קרויים אדם לדרוש הנ"ל אנא עיין בפירוש התורה תמימה על אתר שמפנה לפירושו על הפסוק הופיע מהר פארן.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2010 15:58 |
|
| |
מישקולצר
איפה אתה?
איסור החזרת אבידה לגוי נלמדת מהפסוק לא תחונם- בספר ויקרא פ' בהר.
כאן הדרש מונה את כל אלו שאי אפשר להשביע. והגוים הכותים בעיקר- כמה שלא תותר להם במו"מ על השבת אבידתם כביכול של ארצנו. הם תמיד ידרשו יותר, שום דבר לא ישביע אותם.
ועל כך אומרים חז"ל א ויב ב ן ר שע יש לו לאדם*- משביעו רעב- מרעיבו שבע
*אתם קרויים אדם ואין....
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2010 14:33 |
|
| |
לא מצאתי אשכול על פרשת ניצבים אז שייכתי לכאן. הגמרא בסנהדרין עו:
"אמר רב יהודה אמר רב המשיא את בתו לזקן והמשיא אשה לבנו קטן והמחזיר אבידה לכותי עליו הכתוב אומר (דברים כט, יח) למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלוח לו"
אינני מצליח להבין את הקשר בין הדרש למעמד הברית שברשת ניצבים ואינני מצליח להבין את הקשר בין שני חלקי הדרוש הראשונים לאחרון.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2009 19:55 |
|
| |
"האיסור אינו שהגוי יהנה אלא שהיהודי יעשה פעולה שתכליתה היחידה להנות את הגוי" - אם כך, אישה שנהנית כשאוכלים מהתבשילים שלה, מותר לה לבשל מאכלים עבור שכנתה הגויה? היא הרי עושה זאת להנאת עצמה!
תוקן על ידי אראלסגל ב- 07/02/2009 19:50:49
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2009 20:55 |
|
| |
צבע הכסף
מדוע גוי מחויב לשלם ליהודי על נזקי שורו בעוד היהודי פטור מכך, או במילים אחרות: האם יש נימוקים ערכיים ודתיים לאפליה בין נוכרים ויהודים בדיני ממונות? הרבה תמר דובדבני : הדף השבועי מס' 25.
http://www.bac.org.il/ContentPage.aspx?id=286
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2007 15:25 |
|
| |
זילבר
שהיא מכבדת וגם אוהבת. זו לא בושה לאהוב. אשה צריכה לאהוב את בעלה, וגם להפך ודוק
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2007 15:09 |
|
| |
לא נכון, האיסור אינו שהגוי יהנה אלא שהיהודי יעשה פעולה שתכליתההיחידה להנות את הגוי. לכן : אין בעיה לתת מתנה לגוי שמכירו כי הגוי יכיר לך טובה בעתיד ותהיה לך תועלת בזה, ואת החידוש שהט"ז מוסיף על זה הבאתי. וכפי שהביא מיכי זה דומה למצוות "לעולם בהם תעבודו" שמותר לשחרר העבד כדי להשלים מניין, כי אין כאן כוונתו לתועלתו והנאתו אלא לתועלת היהודי.
לשאלתך: נראה שמותר ליהודי לתת מתנה לגוי חשוב שיש בזה הנאה עבורה. (ודוק: לא גוי שהוא אוהב, אלא גוי שהוא מכבד, וכן אשה בעניין קידושין יכולה לתת דווקא לאדם חשוב שהיא מכבדת).
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2007 14:57 |
|
| |
זילבר
צדקת בגמרא זה אכן אדם חשוב, אבל הבאתי את זה רק כעיקרון שלפעמים נותן המתנה נהנה יותר מהמקבל אותה. אגב גם בחיים זה כך אשה מאד נהנת עם את האוכל שהיא מבשלת וטורחת אוכלים האנשים. היא מאד נהנת. אפילו יותר מהאוכלים.
אם אתה תעביר שעור לפני קהל ותראה שהם נהנים, הנאתך תהיה גדולה יותר.
לא הבנתי את הנפקותא באם היהודי לא רוצה לקבל את המתנה מהגוי, האיסור הוא לא לתת לגוי להנות, מה זה משנה אם אני נהנה או לא, לי אסור לעשות את זה.
הרי לפי הרעיון שהבאתי יהודי יהנה לתת מתנה לגוי, זה שהגוי החשוב יקבל את המתנה מהיהודי, יגרום הנאה גדולה ליהודי, ואז מותר?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2007 13:26 |
|
| |
ירוחם,
הגמ' מדברת דווקא באדם חשוב כמדומני. ולשאלתך: אם היהודי לא רוצה את המתנה ומקבל כדי לעשות נחת רוח לגוי, אכן נראה שאסור. במקרה אחר מותר כי מתכוון לטובתו ולא לטובת הגוי.
והבהרה לשאלתי:
הרי אני עצמי כתבתי שאילו הייתה השבת אבידה חיוב משפטי לא היה שייך לאסור מ"לא תחנם" אף שמתכוון להנאת הגוי כי מ"מ אין זה חינם, אם כך זה בדיק המקרה בהכרת טובהשאז לא שייך "חינם", ואין ראיה למצוות אחרות? אין זה נכון כי הכרת טובה גם היא מידה טובה כמו להשיב אבידה ולא חיוב משפטי, ואדרבה יכולנו לומר שהיחס האישי שנוצר מחיוב הכרת טובה הוא "לא תחנם" האסור.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2007 12:59 |
|
| |
זילבר
אני רואה שהנושא מעסיק אותך, בא ואשאל אותך שאלה בנושא.
הגמרא בקידושין אומרת, אשה יכולה להתקדש, על ידי ההנאה שיש לה מזה שבעלה מקבל ממנה את המתנה, כלומר הנאה שנגרמת לה על ידי זה שהיא נותנת מתנה היא הנאה גדולה בשווי.
עכשיו גוי שנותן ליהודי מתנה והיהודי מקבל אותה, וזה הרי גורם הנאה גדולה לגוי, נמצאה שהיהודי על ידי קבלת מתנה מהגוי עובר על לא תחונם?
אולי אסור באמת גם לקבל כספים מהגויים?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2007 11:51 |
|
| |
עוד בעניין לא תחנם. בט"ז על יו"ד ס' קנ"א כתוב: "אם מכירו לא הוה עלייהו שם מתנה אלא כמכירה שהרי ישלם לו גמולו או כבר שילם לו". אולי הסברה הזו הופיעה כבר לפני הט"ז לא בדקתי. בכ"א: הרי שגם הכרת טובה בעלמא אין זהמוגדר "חינם" אף שלא תצא לו שום תועלת לעתיד, והדברים מעוגנים בחובה המוסרית להכיר טובה. האם מצאנו בעוד מקומות חיוב הכרת טובה מופיע כשיקול הלכתי? האם הסברה מוגבלת להגדרת "חינם", או שהכרה בחיוב הנ"ל יש לה השלכות על דינים אחרים: למשל מצוות הלוואה לגוי בריבית דווקא, עפ"י הראב"ד, האם נאמר שהתורה לא דיברה על גוי שבעבר הלווה לך בלי ריבית ומותר לגמול לו טובה תחת טובה?
תוקן על ידי nmzilber ב- 20/05/2007 11:58:16
|
|
|
|
|
