כל מה שרצית לדעת על *** ולא נותנים לשאול

בעקבות ריבוי הדיונים על ***, חשבתי להביא אחת מההומורסקות המוצלחות של מו"ר אפרים קישון בנושא זה. למרבה הצער, אבל הספר אינו לפני. אז ניסיתי לשחזר, מהזכרון, אבל אי אפשר להתחרות עם קישון, ובסוף יצא משהו אחר. קשה לומר שזה יותר מוצלח, אבל יותר מתאים לנמשל שאני רוצה להעביר. אני רק חושש שזה עלול להיות יותר מדי ביקורתי, אז אני מבקש מראש סליחה.

מה, לא הבנתם שזו פרודיה עם נמשל?
...ואידך זיל גמור.
אל תגידו שלא הזהרתי אתכם...


יש לנו קבוצה, שנפגשת כל יום חמישי למטרות אינטלקטואליות. אנו דנים בדברים העומדים ברומו של עולם. למשל, על הבעיות ה-*** של הדור. הדור, כידוע, ממש סובל מבעיות בתחום הזה, ואנו, כמה אינטלקטואלים צעירים – או צעירים ברוחם - מוכנים להקדיש מעושרנו הרוחני למטרה הזו.

קחו למשל את א. הוא טיפוס אינטלקטואלי מאד, והוא תמיד מגיע למפגשים עם חומר רב בנושאים האלו. או את ב. שמרצה בפנינו באריכות על כל מה שמופיע בחוברות החולניות האלו. כפי שאמר לנו פעם, הוא ממש נתקף בגועל נפש כל פעם שהוא קונה את העיתונים האלו בקיוסק, ובמיוחד כשעליו להתמודד עם המבט של המוכר ששואל אותו איך אדם כמוהו קונה את זה ולא מתבייש. אבל מה לא עושים למען האמת והחופש האינטלקטואלי? באמת, לראות את הכיסים של מעילו מתפוצצים מרוב חוברות כאלו, זה ממש ללמוד להעריך את האיש הזה ואת המסירות שלו. רק צריך לראות את התור של אלו שמבקשים לשאול ממנו את הגועל נפש הזה כדי לבחון אותו בעיון. רק תחשבו שטיפוסים אינטלקטואלים כמונו צריכים להקדיש מזמנם היקר כדי ללמוד את הנושא הזה, אבל מה לא עושים למען האמת?

טוב שיש היום אינטרנט, שממש מאפשרת לבחון את הנושא הזה בפרטי פרטים, אבל בצניעות גמורה, וכמובן ללא הזדהות. זה בדיוק מה שמתאים לאנשים ברמה שלנו.

אבל למרות החומר הרב שנמצא באינטרנט, עדיין אי אפשר למצוא תחליף למחקר מעשי מקרוב.

ג. למשל יודע לספר על מקום מסויים, שממש גדוש בתועבות, שביקר בו לאחרונה. כולנו מאד התרשמנו מדבריו, ורשמנו לפנינו את הכתובת המדוייקת, כדי להגיע לשם ולבחון את הנושא מקרוב ממש. כפי שצריך. ד. אפילו אמר שהוא יביא איתו את המצלמה הדיגיטלית החדשה שלו, כי זה בדיוק מתאים לכאלו נושאים. הוא הבטיח להקרין בפנינו את מיטב התצלומים שיהיו לו.

אבל אין טוב בלי רע. וגם במסגרת הצנועה, החברית והאינטלקטואלית שלנו יש לפעמים איזה טון צורם, יוצא דופן.

הבעיה הגדולה שלנו היא עם מ. הוא ממש לא מתאים לחברה שלנו. כמה פעמים, בשעה שדנו בנושאים רגישים כאלו, שרק נפש עדינה ומשכילה מסוגלת לרדת לעומקם, הוא עשה פרצופים של חוסר שביעות רצון. הוא טען שלא צריך להיכנס לפרטים. ושסם אם רוצים לסייע במחקר הנושא הזה, אז לא צריך להיכנס לביבים. בקיצור, כאלו ביטויים שממש לא מתאימים לאנשים כמונו, שכל מה שמעניין אותם, כידוע, הוא הבירור האינטלקטואלי ללא שום פשרות וסייגים.

פעם אחת א. העמיד אותו במקום. הוא הסביר לו, דווקא בצורה ברורה ויפה, שלא יתכן שרק בגלל שמ. הוא אחד מהותיקים בינינו, הוא ירשה לעצמו להביע ביקורת על אנשים שכל כך מסורים לאמת. הגרעין שלנו שייך לכולם, הבהיר צ, ואם זה לא מוצא חן בעיניו, אז שיקום וילך.

לא הייתי מאמין מה שמ. עשה אחר כך. הוא העז להאשים אותנו – אותנו – טיפוסים אינטלקטואלים שהתברכנו בכנות באופן יוצא דופן – בצביעות. הוא אמר, אני מתבייש לחזור על זה, ממש מתבייש, הוא אמר שאנו פשוט משקרים לעצמנו, שאנו מעמידים פנים שאנו עוסקים במחקר בשעה שכל מה מעניין אותנו זה בעצם *** - אז אנו ממציאים תירוצים כדי לעסוק בזה.

בושה, פשוט בושה. איך אדם מסוגל לרדת לרמה כזו? כזו הונאה עצמית, כזו צביעות מצידו. ופעם עוד האמנו שהוא אחד משלנו...

זרקנו את המושחת הזה החוצה. טוב, זה היה ברור מההתחלה שלא כל אחד יכול לעמוד בסטנדרטים הגבוהים שלנו. נפולת נמושות – החוצה. אין פשרות בדבר הזה. לאמת יש מחיר.

עכשו אנו מתכוננים לסיור באחד ממקומות התועבה האלו כדי לבחון את הדברים באופן אישי. אני ממש מלא הערכה כלפי עצמנו, על המסירות הזו. לא כל אחד היה מסכים לרדת אל שיא הטומאה והשיפלות רק למען הבירור האינטלקטואלי. אבל ככה זה אצל טיפוסים אידיאליסטים כמונו. אין פשרות.

אני רק תוהה לעצמי איך כל האנשים האחרים שמגיעים למקום הזה, איך הם מסבירים לעצמם שהם מתעסקים בדברים כאלו. איך הם לא מתביישים שאנו, שהננו בחירי החברה, נראה אותם בקלונם. ממש מפליא איך שאנשים מרשים לעצמם לעסוק בליכלוך. אבל מה אפשר לעשות, לא כולם יכולים להיות ברמה האינטלקטואלית וביושר האינטלקטואלי שלנו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

נתןהעזתי:

ברגע שאתה לא מקבל מה שהבן אדם אומר לגבי המניעים שלו, אז כבר כל אחד יש לו את הזכות לתהות על כוונתיך.

מאד קל, להפוך מטרתא ולצייר את אלו המתנגדים לדיונים מסוג זה, כמלאים רגשות אשמה, וכאלה שדוחקים את היצרים שלהם, שזה מה שגורם אח"כ להתפרצות כזאת.

אני חושב, שדיבורים מסוג זה מכונים פסיכולוגיה בגרוש.

כל זמן שאין סיבה לשלול מאדם את החזקת כשרות שלו, אז מהנכון להשאירו על חזקתו.

אני מניח שכל הדיונים פה נעשים על בסיס של רצון כנה לברר ולהבין, ואני לא רואה שום טעם לחשוב אחרת.

בוגי.
אין כוונתי להכנס להתנצחות אתך. לפי הנימה המתגוננת נראה שמימוני נגע בנקודה קצת רגישה לכמה מחברי הפורום.

לגופו של ענין. יש נושאים שהעיסוק בהם נובע מתוך מבוכת הנפש, נושאים אלו יפה להם שיתבררו ויתלבנו מעל דפי הפורום, הגם שהם עוסקים בנקודות רגישות.
ומאידך, יש נושאים, שהעיסוק בהם לא בא למלא איזה מבוכה ענינית, אלא לספק יצרים, שאף אם הם אנושיים, וטבעיים, הרי שלא לשמם הוקם הפורום. וזאת היתה כוונתי.
זכותו המלאה של כל אחד לרצות לספק את יצריו המיניים. אך אל תשלה את עצמך שהעיסוק בנושאים אלו נובע מיושרה אינטלקטואלית נשגבה.

מישהו יכול אולי להסביר,

למה אין כאן אף תגובה עניינית?

למה כל התגובות הם סוג של התנצחות?

למה, מה קרה, למה ירדו כולם למגננה?

לאפרים קישון יש את היכולת לצאת מהמסגרת ולצחוק גם על עצמו. אולי גם ניתן ללמוד משהו מההומורסקה. למה שלא ננסה?

בעין טובה, כמובן.

ר"מ

נתן

'נושאים שלשמו הוא הוקם' מה הם, אם לא התמודדות עם מה שבלתי בהיר בנפש האדם והמוליד אצלו מאבקי נפש?

הצהבת היא לפעמים בעיני האדם המביט. צריך לכבד את מי שיש לו את הצהבת הזו (ומסתבר שרובנו ככולנו היינו שם) ולכן להבין את הצורך שלו להתרחק מאזורי קרינת מראות צהובים מעבר לחיסונו, אבל למה שיטיל את מחלתו על כל סביבתו?

במשך כל הדורות מחז"ל ועד ניטשה היו סוגים שונים של בני אדם במינונם ההורמונלי ובהזדקקותם לביטויי אהבה וכדומה ולא צריך להביט על כל אדם בעיניים הצהובים/כחולים של המביט.

מה שלא ברור לי הוא מה היה אם הפורום הזה היה סגור ולא היו חוששים מה יאמר פלוני ומה תאמר פלמונית, אם גם אז היתה כאן 'יפיות הנפש' הזו?

מימוני.


הגיע הזמן! חן חן על אומץ הלב, ויותר טוב אם יתלוו אליו גם מעשים!
לא יזיק למקד את הפורום יותר בנושאים שלשמו הוא הוקם, ופחות בכל מיני נושאים "צהובים" המשתרבבים אליו מידי פעם.

מיימוני

מאמרך עורר אצלי פן שכנראה לא כיונת אליו והוא איך שכל אחד שופט את זולתו לפי עצמו!

מה זה ה*** ? איזה מין דבר זה?


מימוני
כשרון ממין זה לא מצוי.
אבל הכותרת היותר מתאימה לך היא "ולא העזתלשאול"





הוי,עם השפנים עד מתי תהיו למין שפנים?!








תוקן על ידי - קעלעמר - 24/08/2004 5:18:20

מימוני

הערה קצרה:

אל תשכח שמ. המכובד, בעניני ה*** הוא מימוני, אך בענינים אחרים (קבלה וכו') מ. הוא מסתברא.

אולי תסביר מה ההבדל.