התחייבות נשים בציצית

נשאלתי על השינויים בהלכה.


שולחן ערוך אורח חיים סימן יז סעיף ב:

"נשים ועבדים פטורים, מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא".

הגהת הרמ"א:

"ומ"מ אם רוצים לעטפו ולברך עליו הרשות בידו כמו בשאר מצות עשה שהזמן גרמא, אך מחזי כיוהרא, ולכן אין להן ללבוש ציצית, הואיל ואינו חובת גברא פי' אינו חייב לקנות לו טלית כדי שיתחייב בציצית.

******

ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות ציצית ותפילין ד"ה [ד]:

[רבי יעקב בן משה מולין, מהרי"ל, נולד במגנצא שבגרמניה בשנת ה"א ק"כ (1360) לערך]

"*ואמר דלא נהירא בעיניו מה שיש נשים מכניסות עצמן לחיוב ציצית*. ושאלו לו מפני מה אינו מוחה ביד הרבנית מ' ברונא בעירו שהניחה בכל עת טלית קטן. והשיב שמא אינה מקשבת לי, ועל כה"ג אמר מוטב יהו שוגגין ואל יהו מזידין".

******

ספר האגור הלכות ציצית סימן כז:

[ר' יעקב בן יהודה לנדא נלד בגרמניה במאה הט"ו. אביו ר' יהודה ליווא לנדא היה מתלמידי המהרי"ל].

"ונשאל מהר"י מולן והשיב דנשים הלובשות ציצית שטות הוא ומחזי כיוהרא. ואחת היתה בשכונתינו שהיתה לובשת ציצית".


ערוך השולחן סימן י"ז סעיף ג:

נולד בברויסק, רוסיה הלבנה, נפטר לפני כמאה שנה.

"אבל באמת לא שמענו זה ואין מניחין אותן ללבוש טלית וכ"ש לברך ואינו דומה לשופר וסוכה ולולב דהוי פעם אחת בשנה והמצווה כרגע אבל ציצית מצוותה כל השנה ולא נאה לנשים. ועוד דכל המצוות הם חובה לאנשים ולכן יכולות גם הן לעשות כן, אבל ציצית אינה חובה ואיך נניח לנשים לעשותה, וזהבו כוונת רבנו הרמ"א שכתב ומ"מ אם רוצות וכו' אך מיחזי כיוהרא כיוון שהיא תמידית וגם כיוון שאינו לחובה לאיש אלא כשיש לו בגד של ד' כנפות ולכן אין מניחין לנהוג מצווה זו וכן המנהג ואין לשנות".

******

שו"ת אגרות משה חלק או"ח ד סימן מט:

[רבי משה פיינשטיין נולד ברוסיה בשנת ה"א תרנ"ה (1895) ושם למד ואף כיהן ברבנות עד הגירתו לארצות הברית בשנת ה"א תרצ"ז (1937)].

"בענין התנועה החדשה של נשים השאננות והחשובות בע"ה. י"ח אלול תשל"ו.

הנה בדבר הנשים השאננות והחשובות אשר בעניני הנהגות המדינות בעולם הן גם כן מהלוחמות יחד עם התנועה כזו עם הנשים הלוחמות בזה מכל העמים שבעולם, אבל נשים אלו שהן שומרות תורה רוצות להכניס מלחמתן גם במה שנוגע לכמה דיני התורה ויש מהן אשר מתפללות בטלית וכדומה בעוד דברים, ורוצה שאביע בזה דעתי בעצם ואיך שיתנהג כתר"ה.

... איברא דאיכא רשות לכל אשה לקיים אף המצות שלא חייבתן תורה ויש להם מצוה ושכר בעל פה ניתנה מהקב"ה בעצמו בהר סיני ע"י משה רבנו ע"ה ואי אפשר לשנות אפילו קוץ אחד לא להקל ולא להחמיר. אך נצטוינו שכשיש צורך לסיג ולגדר היה חיוב על הסנהדרין וחכמי התורה לתקן איזה תקנות לאסור איזה דברים וכן לחייב איזה דברים אך בהודעה מרבנן שהוא לתקנה ולסיג, ומזמן שנתפזרנו בכל הארצות לית לנו כח זה אלא שיש לחכמים לתקן כל מקום על קיום מצות אלו וגם לשיטת התוס' רשאות גם לברך על המצות וכמנהגנו שמקיימות מצות שופר ולולב וגם מברכות שא"כ גם על ציצית שייך לאשה שתרצה ללבוש בגד שיהיה בצורה אחרת מבגדי אנשים אבל יהיה בד' כנפות ולהטיל בו ציצית ולקיים מצוה זו.

... וליכא שום זלזול בכבודן ובכל דבר בזה שנפטרו מלמוד התורה וממצות שהזמ"ג וליכא כלל שום סבה להתרעם כלל, וזה יש לכתר"ה להסביר בכל פעם ופעם ולהיות תקיף וחזק בדעתו שהוא כדיני התורה למחות באלו הנשי שאחר כל זה יעמדו בדעתן האולת והעקושה שלא לשנות שום דבר ממנהגי ישראל הקדושים".

ידוע לי על פסקים אחרים שלדברי פוסקים בעדה החרדית הם חיוב גמור, מאחר שכך נהגו באירופא.

אלא שאנחנו לא באירופא, ורבות מהנחמניות הן ספרדיות שלא היו באירופא, ופוסקי העדה החרדית אינם פוסקינו.

נישטאיך

כתבתי לעיל שלא ידוע לי על פוסק שמביא את התרגום, ואם קיים כזה בוודאי שמדובר על פוסק שכתב את דבריו לאחר שהמנהג כבר התפשט, והוא פשוט חיפש דרך להצדיק אותו בדיעבד. זוהי תופעה מאוד רווחת בעולם ההלכה, וברור שהמנהג לא התחיל מהתרגום אלא הוא הובא כאסמכתא.

אשר לרדיד, הכוונה היא אכן ל"שָאל" שאותו לובשות הנשים, וכך נהגו תמיד בארופה. ידוע לי על פוסקים בעדה החרדית שאכן טוענים שזהו חיוב גמור, ושרק בארץ הפסיקו ללכת איתו.

לרב צעיר.

לענין התרגום שהבאת, שהוא בדברים כב, ה, הטוען שאשה הלובשת ציצית או שמניחה תפילין עוברת על לא ילבש הדבר מוא להלכה בספרות הספרדי בבן איש חי (שנה ראשונה)בפרשת לך לך יג, ובכף החיים (סופר) או"ח סימן לח סעיף ט.

על התרגום בספרות האשכנזית ראה בלבוש או"ח סימן י"ז ב, ואצל הרב גדליהו פעלדער מטורונטו ז"ל, ביסודי ישורון חלק א עמוד 92.

תשובתו של ר"מ פיינשטיין עוסקת בנשים שרצו "להיות גברים" ולהתעטף בטלית בעת התפילה.

באשר לנחמניות לא התכוונתי לרדיד שעל הראש, אלא לבגד עליון שאותו הן לובשות מעל שמלתן.

*שים לב לציטוטו של הספר האגור מדברי המהריל*.

הוא מייחס למהרי"ל את הדברים *שטות ויוהרא* שאינם בדברי המהרי"ל", ובפרט כאשר שטות ויוהרא הם תרתי דסתרי.

מקור מפורש לברכת נשים על ציצית, מצאתי בדברי הספר "תשב"ץ קטן" לתלמידו של המהר"ם מרוטנברג, סימן רע:

"ונשים פטורות מתפילין ומציצית כי שניהם מצות עשה שהזמן גרמא הוא כי תפילין אין זמנם בשבת וציצית אין זמנם בלילה. ומכל מקום אין למחות בידם מלהתעטף בציצית ולברך עליו דיכולות לחייב עצמן כדמוכח בקדושין (דף לא) אמנם אין להן להניח תפילין לפי שאינן יודעות לשמור עצמן... ".

נישטאיך

אני מניח שכשאתה אומר "נחמניות" אתה מתכוון לחסידות ברסלב. עד כמה שידוע לי הן נוהגות להחמיר בלבישת "רדיד" בנוסף לכיסוי הראש הרגיל, כדעת הרמב"ם והשולחן ערוך. וכמדומני שכך נוהגות הרבה מנשות מאה שערים.

אם כי לדעתי מעיקר הדין אין חיוב בכך שהרי כשמדייקים בלשון הרמב"ם רואים שהוא כותב שהחיוב בלבישת רדיד הוא רק באותם מקומות שאכן נוהגים ללכת כך. וכך כתבו הרבה מן הפוסקים (כמדומני שהרב פיינשטיין ביניהם)

לעניין ציצית בפרהסיה. אני צריך לראות את התשובה שוב כדי להבין למה הוא מתכוון. בכל אופן יש הגדרות שונות ל"פרהסיה", למשל לגבי חילול שבת בפרהסיה דעת התורת חיים (עירובין סט ע"א) שפרהסיא היא דווקא כשאינו מכסה את הדבר מהנשיא, וכך פסק המשנה ברורה (סי' שפה, ו) שגם אם מחלל שבת בפני כמה אנשים, כל עוד הוא מתבייש לעשות כן בפני אדם גדול נחשב לצנעה.

ובנוגע ליוהרא יש להזכיר את דעת החיד"א בנוגע להנחת תפילין דרבנו תם, שכידוע השולחן ערוך כתב שאסור לאדם שאינו חסיד במשעיו להניחם משום "יוהרא" ואילו החיד"א כותבם שכבר בזמנו כולם נוהגים כך ואין בזה משום יוהרא. ייתכן ובמניין שכל הנשים עושות כך אין הדבר נחשב ליוהרא וצ"ע.

לרב צעיר

כתבתי את הדברים, בקיצור ולא הרחבתי עליהם. אעשה זאת אי"ה היום.

שאילתי לא היתה לעיקר התפתחות ההלכה, אלא לשאול מה קרה בימיהם שהביאם לפסוק כפי שפסקו, ומה ימנע את חזרת הנשים לנהוג כפי מקור ההלכה.

שאלה נוספת:

שמתי לב שהנחמניות החלו להתעטף בלכתן ברחוב במעין בגד החייב בציצית, אילו היו גברים.

האם תקום צעקה בקרב הציבור החרדי אם אופנת הנחמניות יהיה להטיל ציצית?

שאלה נוספת:

לדברי רבים האיסור מטעם יוהרא הוא רק כאשר נוהגים בדבר בפרהסיא, והנה ר"פ פיינשטיין התיר לנשים להתעטף בטלית בפרהסיא, האם זה אומר שיוהרא שבפרהסיא הוא דוקא בפני
גברים ולא בפני נשיפ, כבמחלל שבת בפרהסיא?

אי"ה אאריך היום.

נישטאיך

לא הבנתי מהי בדיוק השאלה, האם כוונתך כיצד ייתכן שההלכה בנידון זה השתנתה ? אם כן, מדוע אתה שואל דווקא לגבי מקרה, הרי יש אין ספור של מקרים כאלה וגם בדינים הרבה יותר חמורים כגון לגבי איסורי דאורייתא.

ואם כוונתך מדוע השתנתה ההלכה, הרי שנראה לי די ברור שהטעמים לכך הם טעמים חברתיים ולא טעמים הלכתיים. מבחינה הלכתית טהורה אכן אין להבדיל בין נטילת לולב למשל לבין עיטוף בטלית או הנחת תפילין (ואמנם יש את התרגום שמיוחס ליונתן, אך לא ידוע לי על פוסק אחד שמביאו להלכה, ואם כן בוודאי שזה רק בדיעבד לאחר שהמנהג נשתקע), אם הראשון מותר (בלי להכנס לדיון סביב שאלת הברכה) מדוע שהאחרון יהיה אסור ?