ששת ימים תשתה תה וביום השביעי תשתה תה

מה זה שבת? ההגדרה המדוייקת היא כפשוטה: שביתה ממלאכה - לא פחות ולא יותר. לנוח - לא לשגע את המוח איך לרפד את האסלה.

אצל העברי המקורי שהיה קם בבוקר לחרישה ולזריעה ולחליבה, לטחינת הקמח ולדריכת הענבים בגת, היה זה הבדל עצום, להניח הכל, את השור והחמור, ולנוח מעמל יומו.

מאיזה מלאכה בדיוק שובתים אנ"ש 'שומרי השבת' געצל ושמערל שעמלו כל השבוע בפטפוטי פוליטיקה נינוחים, רגל על רגל עם כוס תה ביד, באפס מעשה בהמתנה בטילה ל'מילגה'?
כיצד אם כן יקיימו את השבת?

ע"י עוד תה ועוד לשון הרע?

ע"י שישימו שועל על הראש ויתהדרו בכובע של קוזאקים, או פיסת בד שמקורה באינדיאנים (עניבה), ואילו שלא הולכים עם עניבה, במה מתבטאת אצלם השבת? בזה שמרפדים את האסלה שלא תשמיע קול?

ע"י זה שאין כולל? דוקא בשבת צריך להיות הכי הרבה כולל, זהו היום שצריך להיות מוקדש ללימוד יותר מכל השבוע.

ובכן כך: כל השבוע מדליקים בנוחיות את המיזוג בנגיעת כפתור קלה על השלט.
בשבת - איזה צרה. צריך להתפתל ולתמרן עם שעוני שבת, ומי שיש לו גנרטור אז בכלל, ואם קורה שנכבה אז נאנחים ונאנקים ומזיעים מהחום הכבד ומתי כבר תעבור השבת הזאת ונפסיק לסבול.

כל השבוע מדליקים סיגריה ומעשנים להנאתם מרלבורו, קנט ארוך, פרלמנט, וכו', ממש עונג שבת, סליחה עונג השבוע. מגיעה שבת - עינוי! סופרים את הדקות ורצים אחרי הבדלה להדליק סיגריה. וכי מזה הזהירה התורה, לא ליהנות מסיגריה? לא לנגוע בכפתור השלט?

כל השבוע משייטים ברכב הממוזג כשהם שקועים בריפוד הרך.
מגיעה שבת - א ברוך! צריך ללכת ברגל, להזיע, להירטב בגשם, בדיוק ההיפך ממה שצריך להיות שבת.

לפני שנכנסו הגנרטורים היה אצלנו מצבר שהיה מדליק נורה קטנטונת. ליל שבת היה אצלי תשעה באב. פשוט דיכאון. אי אפשר לקרוא. אי אפשר כלום, וכששבת היתה בחמש, ולפעמים המצבר לא עבד והיה רק נרות, חיכיתי שכבר יהיה מוצאי שבת, וזה היום שהאדם אמור לחכות לו כל השבוע.
סיוט ושמו שבת.

מפלפלים ומפלפלים טונות על טונות של פלפולים חסרי שחר אינסופיים וחסרי תכלית שרק עושים כאב ראש. אנשים בונים קריירות ממילוי ספרים עבי-כרס על איך צריך לשמור את השבת 'כהלכתה'. איך? תשאל את צוריאל בן עמישדי ואלישמע בן עמינדב איך משה רבינו אמר לשבות.

שותים יין כביכול לקיים את דברי חז"ל שתיקנו משקה חשוב בזמנם שהיה רק מים ויין ורק עשירים היו שותים יין באמצע השבוע.
היום גומעים כל השבוע RC, פפסי, קוקה-קולה, ספרייט, נקטר גויאבות, תות-בננה, מיץ תפוזים עם חתיכות הפרי, מנגו, מנגו-אשכוליות, מיץ תפוחים טבעי, שוקו, החתול קרלו, מגיעה שבת - חייבים לשתות יין - איכס. בלית ברירה ובפנים חמוצות בולעים רוב כוס וחוזרים לקולה.

ותפנוקי מעדנים - יקשה לפרט את מבחר המעדנים שזוללים כל השבוע, הנקניקיות, הבורקסים, הממולאים, הקפואים, הארטיקים והגלידות והחטיפים שבחורינו האמיצים מעמיסים בזול-פה בעגלות מלאות עד להתפקע. בשבת נאלצים לאכול גפילטע-פיש עם גזר ואיי-מיט-ציבל. לא נורא, איך שיוצאת השבת חוזרים לפיצה נאפולי ול'מה בבאגט'.

העיקר שעושים בדיוק בדיוק כמו שהתורה אמרה.

אלימאיר היקר.
דבר ראשון, קח כוס נקטר גויאבות ותרגע.
דבר שני, אתה יורה לכל הכיוונים ומסיט את הדיון ממטרותיו.

אלימאיר,



רגע,

קשה לנו,

אני מציע שתפתח אשכול נפרד לענין חג השבועות.

פרה פרה.

חג חג.

אלימאיר, ענבי הזעם באשכולותיך, הם חריפים , מגרים, ומעוררים מחשבה.

אלי מאיר

שמתי לב שאתה כותב פעמים רבות נגד מנהגים ללא בסיס ונגד אמונות לא נכונות.

ובכן, אני שותף לביקורת שלך. וכן רבים כאן בפורום.

אמנם, לא ברור לי מה אתה מבקש להשיג. האם אתה סבור שבהשמעת טענות תביא לשינוי? אם כבר, אני ממליץ לשבת ללמוד, ולהציג עובדות - נתונים על ההלכות הרלוונטיות. ואז יהיה מסר להפנות לציבור הרחב. הנה כזה ראה וקדש. ואז אולי נוכל להועיל במשהו במקום לשבת ו-סליחה על הביטוי - לרטון. כפי שאומרים בהנחית הורים: הבה נעשה מהלימון לימונדה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אם היה נקלע לבני ברק היה מביט משתאה בכל הולכי על שתיים החנוטים בפראקים כמו של הפריצים מאירופה וחבושים צילינדרים של רוזנים איטלקים שקנו בכספי גניבותיהם גמ"חיהם ארגוניהם וקומבינותיהם וטופחים לעצמם על הכרס וזוהי חגיגת הקציר שלהם בלי שמי מהם יודע איך נראה קציר היה שובר את הלוחות פעמיים.

דא עקא שהבלינצ'עס הם הם עקירת התורה, וזה היצמדות לתורה. באין בית המקדש עשו טקס יפה וסמלי כמו שכל מה שאנחנו עושים זה זכר, ספירת העומר וכו', מה אתה סופר אם אין עומר. לאן אתה רוצה שיביאו את זה? לכוילל חזון-איש? מה רצית, שיבנו את בית המקדש? אם היה יותר מהם ופחות מהסוג הטפילי המושחת שאינו עברי כלל אז היו נוצרים התנאים המתאימים לבניין בית המקדש. זה 'איך שהרגיש לי'??? קראת פעם בתורה מה זה שבועות? זה בדיוק מה שהם עשו. זה היה הדבר הקרוב ביותר. החלבי ושאר השטויות זה איך שמרגיש לי. איזה מסורת אתה משמר בשבועות שלך? מסורת שאף אחד לא עשה בימי התנ"ך? אם משה רבינו היה מגיע לשבועות שלך הוא היה שואל אותך איזה חג זה שאתה חוגג? עניין מתן תורה שהכניסו זה בכלל לא מה שהתורה אמרה לעשות. אך אילו היה בא לתהלוכת הביכורים שלהם כשכל אחד מביא מגפנו ומתאנתו ומפרי אדמתו שעמל בכפיו כל השנה והנה הגיעה תקופת הקציר ולבו מתרונן רק חסר בית המקדש, הלא היה מצטרף לחגוג איתם

מעניין לאן הביאו את הביכורים בהתיישבות העברית וכיצד קימו את המצוה.

תבין ידידנו, שקיום מצוות לפי איך שמרגיש לי - זו הדרך לעקירת כל התורה בסופו של דבר. כללים, גם אם לעתים הם נוקשים ונותנים תחושה של אילו - בסופו של דבר משמרים את המסורת טוב יותר, והדברים ידועים.

מצורף קובץ

במהפיכה התעשייתית יש ברכה אם משתמשים בה נכונה.
בהתיישבות הארץ-ישראלית בשנים הראשונות היה מים והיה חשמל וגם טרקטורים, ועם זאת היתה עבריות שהביאה גם לאחווה בין האנשים והוואי נפלא בהתאם - לא כמו תחושת הזרות והניכור היום.

בשבועות לא נזקקו לפילוספיות מה צריכים לעשות בו, וזה לא היה אצלם חג הבלינצ'עס, הביאו מלא הטנא מביכורי אדמתם בשמחה ובריקודים.

אלימאיר
אולי נחזור לעבודה חקלאית של ימי קדם, ללא חשמל וללא מים זורמים, כדי להרגיש את השבת.

נראה לך שעובד האדמה העברי דן ודש על השבת? הכל היה אצלו ברור כשמש. הוא עבד את ה' בהרגשה ברורה, באמונה ובתום-לבב. הוא לא היה בטל ממלאכתו בגורן וביקב לשטויות אלה. אם כבר צריכים להתפלסף על זה זה סימן לא טוב. התפלספו על זה לפניכם אלף שנה ולא יצא כלום. אני מודיע לכם שלא תתקדמו עם כל הדיבורים צעד אחד לקראת הבנת והרגשת השבת.

אלי מאיר

מה לעשות? ואתה הגעת לפורום רק לאחרונה. ועד שבאת להורותינו דרך ה' וחכמת אמת, נאלצנו לשקוע בפילוסופיות על מהות השבת.
אבל היה סמוך ובטוח שהמצב הזה עומד להשתנות תודות לך.

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

כל פילוסופיותיכם מזכירות את אותם פילוסופים ביוון, אינני זוכר את הפרטים, שישבו ודנו עד שמישהו זרק להם אפרוח מהחלון. העברי הקדום לא נזקק לדיונים והגדרות מהי שבת ולמה, הוא חי את השבת, וזה מראה כמה רחוק התנתקתם מהשבת הקדושה שניתנה בהר סיני עד שאתם מסתובבים סביב עצמכם ושופכים נהרות של דיו רק כדי לדון מה מהותה בכלל.

'דבריך עמוסי רגש למכביר, וחכמי הפורום דכאן עוסקים בחשיבה בעיקר'. אכן מדובר בחבורה של 'יבשים', אך עדיין מדובר ברע במיעוטו ביחס לשאר אתרים באינטרנט, ואולי דרך מוחם היבש ייקלטו מה מדבריי.

'עבודה והתפרנסות' - מאן דכר שמיה אצל אנ"ש? מיעוט שבמיעוט.

'ויש לתת לעבד ולאמה לנוח' - בעבד כנעני מדובר, אז למה הפיליפיניות והרומנים במטבח עובדים גם עובדים כמו חמורים בעצם יום השבת, צא ובדוק במטבחים של כל המוסדות, מלונות, וזאת ע"מ שאתה תוכל להתענג בפנים על הצ'ולנט והקישקע.

'עמד אפוא וקנה להם אוכל ויי"ש' - אך לא כאשר מספיגים את הגוף באוכל ויי"ש במשך כל ימות השבוע.

האם הל"ט מלאכות הם כל השבת? או שיש שבת ועוד ל"ט מלאכות? יש רש"י בכריתות על הגמרא ששואלת שהמשנה תמנה גם את כל הל"ט מלאכות בחשבון והוא מוסיף לחשבון עוד 39, אך בהגהות שם תיקנו להוסיף רק עוד 38, שהרי פעם אחת נמנית כבר שבת, אך אני שללתי את ההגהה, שהגמ' שואלת שנוסיף עוד 39 בנוסף לשבת עצמה, וכרש"י עצמו באותו עמוד המביא דוגמא את תחומין שזה חוץ מהמלאכות, וראה ברמב"ם המונה 5 עיקרים בתחילת הלכות שבת.

מתווכחים עם השביתה זה שבת או לא, מה כן אם כן? חרדנו מביט במראה על פניו המגולחות למשעי, מביט בשעון, כבר 5:37? לולי השעון הוא יידע כל הבדל בין לפני שבת לבתוך שבת. כל יום הוא יוצא לבית הכנסת, היום הוא דופק הופעה עם עניבה, אך כאמור, אי אפשר לעשות מהעניבה עצמה שבת.

אלימאיר,
אני מוצא את דבריך נרגנים מעט ועמוסי רגש למכביר, וכידוע לך מן הסתם, חכמי הפורום דכאן עוסקים בחשיבה בעיקר, שכן לרגש יש פנים ללא סוף, והעיקר שא"א להגיע למיצוי בו. כל אחד מרגיש את שמרגיש, וא"א להכריח רגשות.

אין הרבה מה להוסיף על שכתבו לפני, ובכ"ז רציתי להוסיף, כי לענ"ד, ברוב המקרים, עבודה והתפרנסות והבדלי מעמדות, כרוכים בעבודות של יצירה הנכללות בל"ט המלאכות.

ואדרבה, במקרים שבהם ההגדרה לא חופפת, קבעו חכמים כללים של "עובדין דחול" ו"זילותא דשבת".

כך שלמעשה, בזכות ההקפדה על ל"ט המלאכות, והתוספות שקבעו וקובעים חכמי כל דור - אנו מגיעים למצב ששמירת השבת כוללת הימנעות מהתעסקות מאסיבית בענייני היומיום, והתמסרות לספירה רוחנית יותר.

ברור שמטרת השבת היא גם להגיע לתחושה רוחנית יותר, לאיחוד עם הבורא וההויה המקיפה, ליציאה מטירדות היומיום, וכל זה נכלל במילות התורה על כך שהקב"ה שבת ביום השביעי, ול כך שיצאנו ממצרים ויש לתת לעבד ולאמה לנוח. דומני שהרעיון התנכ"י הוא שמנוחת הנפש כרוכה במנוחת הגוף, ועמל גופני הוא שיעבוד.

האכילה והשתיה אין בהן פסול, אם יודעים לכוון אותן נכון.

מוכר משלו של הבעש"ט על האסיר שעמד להשתחרר, וביקש לשמוח עם בני כלאו, אלא שהם לא משתחררים, ואיך ישמחו. עמד אפוא וקנה להם אוכל וי"ש על מנת שישמחו איתו. כך, אמר הבעש"ט, נותנים לגוף תענוגות בשבת, ע"מ שהנפש תהא משוחררת לשמוח.

אלימאיר, אם תרצה, ותתאמץ קצת, לבטח תבין שיש גם דעות אחרות, ולא כל מי שחולק עליך הריהו מיתמם ומתפלסף וכו'.