בן סורר ומורה כדוגמה לרגרסיה מיקראית

ספר דברים פרק כא
-------------
יח כִּי-יִהְיֶה לְאִישׁ, בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה--אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ; וְיִסְּרוּ אֹתוֹ, וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם. יט וְתָפְשׂוּ בוֹ, אָבִיו וְאִמּוֹ; וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל-זִקְנֵי עִירוֹ, וְאֶל-שַׁעַר מְקֹמוֹ. כ וְאָמְרוּ אֶל-זִקְנֵי עִירוֹ, בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה--אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקֹלֵנוּ; זוֹלֵל, וְסֹבֵא. כא וּרְגָמֻהוּ כָּל-אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים, וָמֵת, וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ; וְכָל-יִשְׂרָאֵל, יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ. {ס}

בן-סורר-ומורה הינו תופעה שלגבי השאלה אם היתה או לא היתה חלוקות הדעות במסכת סנהדרין דף עא.

אלא שבעיני יש בעצם תאור המקרה, האופן בו הוא מסתיים וההנמקה לסיום שנקבע, ביטוי מדהים וחד פעמי של רגרסיה (ניבוי) מקראית. דבר שהפסיכולוגיה המודרנית יכולה רק לחלום עליו.

בסך הכל מדובר בילד שאך זה מלאו לו 13 שנים , ילד שניתן לתארו כבעל "הפרעת התנהגות" עם פוטנציאל להתפתחות של "הפרעת אישיות" בהמשך. ילד המתקשה בקבלת מרות, בהפנמה של ערכי מוסר בסיסיים ושענישה מימסדית אינה "מזיזה" לו.

הסימפטומים שילד כזה מגלה נחשבים מבשרי רע בעולם הטיפול, והפרוגנוזה (חיזוי) לגביהם אינה טובה. יחד עם זאת אינני רואה גורם מקצועי שייטול על עצמו לומר בפסקנות ומלכתחילה שהטיפול בו נועד בוודאות לכישלון. שכן התנהגות, כל התנהגות, מושפעת ממגוון כה גדול של משתנים ידועים ובלתי ידועים ואת משקלם הסופי על ההתנהגות של האדם הספציפי איש אינו יכול לנבא. וכבר היו דברים מעולם שטיפול, גם במופרעי-אישיות קשים, צלח.

והנה באה התורה ומגלה את אוזנינו שאם יעמוד בפנינו נער העונה על הקריטריונים האמורים ועל עוד שורה ארוכה של קריטריונים אישיים, משפחתיים ונסיבתיים שפורטו בהרחבה במסכת סנהדרין (בפרק "בן סורר ומורה") ניתן לנבא מכך בוודאות שורה של התנהגויות המשך. וודאות החורצת את דינו של נער זה למוות. וודאות שאין למעלה הימנה מבחינת התורה, כידוע.

כך הם הדברים בלשונו של רבי יוסי הגלילי:
"וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אמרה תורה יצא לבית דין ליסקל? אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה שסוף מגמר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא, ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות. אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב, שמיתתן של רשעים הנאה להם והנאה לעולם." (סנהדרין עב.)

אין ספק שמדובר במקרה פרטי מאוד וכפי שכבר ציינתי התרחשותו המעשית שנויה במחלוקת.
לדעת השיטות שהוא "לא היה ולא עתיד להיות" הסיבה שבכל זאת נכתב הינה :"דרוש וקבל שכר".
לדעתי, אפשר ש"דרשה" אפשרית אחת תהיה דווקא בכיוון השולל ניבוי, שכן ניבוי התנהגות אנושית הינו דבר מורכב עד בלתי אפשרי. והראיה: שגם מקרה פרטי ויחידי שתוצאותיו נובאו מפורשות על ידי התורה לא בטוח שיתרחש, כל זאת לגודל מורכבותו.

אני חושב שצריכים לקחת בחשבון התרבות של אותו תקופה. תרבות פריארכלית בדומה לזה שמוצאים אצל הבדואים היום.

נער שהיה מורד כשהוא קיים במסגרת כזאת, זה הרבה יותר חמור מסתם הפרעה.

חז"ל השכילו להבין, שהמצב המתואר בתורה הוא מצב קיצוני מאד, ועל כן אמרו שבן סורר ומורה רק שייך במצב מסויים שישקף שוב מצב קיצוני ביותר.