צמח
המקור היחידי לכך, הוא אכן המקור שהביא chouteng. ראה: מחזור: כמנהג פולין, ליטא ורייסין, פיהס ומעהרין, עם פירוש: מטה לוי, בית לוי, מעשה ארג, ולכולם בשם יקרא קרבן אהרן, מאת ר' אהרן ב"ר יחיאל מיכל ממכיילישאק, סלויטה תקפ"ג, א, "מעשה ארג", מוסף יום א' דר"ה, כ ב: "אטומים, ופי' הר"ר יחיאל מפריז, עמי הארצות שהם אטומים מן התורה עתיד הקב"ה להחיותם בטללי שנה כשלומדים התלמידים וישנים על הספר וריר היוצא מפיהם הקב"ה משמרו ועושהו טל להחיות עמי הארץ".
מובאה זו נובעת כנראה, מכתב-יד שנכתב בשנת 1278, שהכיל את פרשנותו של הראב"ן לפיוטים וכן פירושים מחכמים אחרים, שהיה בידי ר' אפרים זלמן מרגליות בברודי, ור' אהרן השתמש בו, ראה: א"א אורבך, ערוגת הבושם, ד, ירושלים תשכ"ג, עמ' 38, הערה 82. על כתב-היד שאבד, ראה: אורבך, שם, עמ' 24-39; מ' הרשלר, סידור רבנו שלמה מגרמייזא וסידור חסידי אשכנז, ירושלים תשל"ב; אנ"צ רות, א: כתב יד מס' 152 = Cod. Hebr. 17: נכתב בשנת ה' ע"ח (=1317) פירוש על הפיוטים; ב: כתב יד מס' 153 = Cod. Hebr. 61, ברשות הספריה הממשלתית והאוניברסיטאית בהמבורג, מהדורה פקסימלית, ירושלים תש"מ, מבוא, עמ' כד.
המובאה בהחלט אותנטית, היא משקפת תופעה רווחת בימי-הביניים, ראה: ספר חסידים (ספר המשכיל), לר' משה ב"ר אלעזר הכהן (אחיינו של הרא"ש), מהדורת ש"י ינקוביץ, ירושלים תשס"ד, עמ' נה: "...ואל תישן על הספר, חדא שאתה (עושה) [עושהו] כר (וכסות) [וכסת] ומצות לא ליהנות נתנו, ועוד שתוריד רירך עליו ואין לך בזיון יותר מזה, ועליהם נאמר: כי מכבדי אכבד וגו'"; ספר מצוות גדול השלם, לר' משה ב"ר יעקב מקוצי, מהדורת מכון ירושלים ומכון שלמה אומן, א, ירושלים תשס"ג, ל"ת סה, עמ' קמז: "ורבנו יצחק מפרש, שמנעל של תלמידי חכמים כורכין אותו בדוחק וקושרין, אלא אין חולצין מנעליהם מרגליהם אלא בלילי שבת, לפי שלומדין בכל הלילות של חול ושוכבין מעט בלבושיהם, הילכך פטור אבל אסור", (דברים אלו הובאו במקורות נוספים, ראה שם, הערה 4).
על לימוד תורה בלילה בימי-הביניים, ראה: י"מ תא-שמע, בתוך: ד' אברמס, ספר גימטריאות לר' יהודה החסיד, לוס-אנג'לס תשנ"ח, מבואו, עמ' 16 (=כנסת מחקרים: עיונים בספרות הרבנית בימי הביניים, א, ירושלים תשס"ד, עמ' 264): "ט"ו שנים ראו אבות העולם זה את זה וט"ו שנים למדו התורה בכל יום ולילה ט"ו שעות..." (2א)". ושם הערה 16 (הערה 17, בכנסת מחקרים): "זוהי ידיעה היסטורית נדירה על משך שעות הלימודים ביממה שנחשבו ל"תקן" בקרב בני אשכנז בימי הביניים". תא-שמע לא היה מודע למקור נוסף המתעד ידיעה היסטורית זו, ראה: א' אייזנבך (מהדיר), ספר השם, בתוך: ספרי הר"א מגרמייזא בעל הרוקח, ירושלים תשס"ד, עמ' קצא-קצב: "...ועוד למה נאמר כיום אתמול כי יעבור ואשמורה, לומר צריך האדם ללמוד כל היום וגם עד סוף האשמורה, שהיום בימי ניסן ואייר י"ב שעות ואשמורה הרי ט"ו שעות או י"ו שעות, לכך סמך ותקופתו על קצותם תורת ה' תמימה, מתי תורת ה' תמימה כשקיים והגית בו יומם ולילה כשילמד כל היום כיום התקופה שהוא יום ואשמורה בניסן, זהו תמימה, משיבת נפש, נאמנה, מחכימת פתי, ישרים, משמחי לב, ברה, מאירת עינים, טהורה עומדת לעד, אמת, צדקו יחדיו, הרי ח' לשון יחיד וג' לשון רבים או ד', הרי ט"ו או י"ו שעות שחייב אדם ללמוד תורה בכל יום... להגן על ישראל שאין מחוייבין ללמוד תורה אלא רמ"ד ימים כשיעור שעות. בשס"ה ימים ולילות יש שעות ח' אלפים ותש"ס שעות, תסיר השליש הם ב' אלפים ותתק"כ, ויהיו ה' אלפים ותת"מ, ורביע יום אל תקח ממנו שליש (וסתום) [וסכום] פסוקי התורה ה' אלפים ותתמ"ו. כך מצאתי בספר ישן (=בכת"י ל: הישר) שכתב בו בשנת ד' אלפים ותשכ"ח לבריאת העולם".
וראה עוד: ספר חקי התורה (חיבור צרפתי בן המאה הי"ג), בתוך: ש' אסף, מקורות לתולדות החינוך בישראל, בעריכת ש' גליק, א, ניו יורק וירושלים תשס"ב, עמ' 209: "...ואם ירצו התלמידים לחזר תלמודם כל הלילה הרשות בידם..."; שו"ת מהרי"ל, מהדורת י' סץ, ירושלים תש"מ, סימן צו (קא), עמ' קעג: "...ויהי הלילה אורת' דרביעי נגהי חמישי פר' וישלח כמו ב' שעות בלילה נתקבצו ד' התלמידים לשמוע קשיות מפי רבן הנזכר...", (קטע זה הובא גם בידי: אסף, שם, עמ' 103); לקט יושר, לר' יוסף בן משה (תלמיד בעל תרומת הדשן), מהדורת י' פריימאנן, ברלין תרס"ג, עמ' 45: "...ואותן הבחורים הנעורים כל הלילה צריכים לקרוא ק"ש וגם יכולים לקרות ק"ש קודם שיאיר היום. ואותן הבחורים הישנים בתחלת הלילה צריכים לקרוא ק"ש קודם שישכבו. וראיתי בחור אחד בבית הגאון מהר"י ווילא זצ"ל שישן בתחלת הלילה [מחמת שאין לו ספרים] ולא קרא ק"ש עד צאת הככבים...". וראה גם: מ' ברויאר, אוהלי תורה: הישיבה תבניתה ותולדותיה, ירושלים תשס"ד, עמ' 276.
 |
|
|
