החוזרים בשאלה ומניעיהם

באשכול סמוך החל להתפתח דיון ביני לבין מיימוני. בסיסו של הדיון הוא הבקורת שלי על ראית החוזרים בשאל כסתם תאותנים ופורקי עול. חלשי אופי, וחוט שדרה שביר. מתוכו הציע מיימוני הצעה לדת אחרת. ומכיון שהדיון לא מתאים לשם האשכול אני מעבירו לכאן.

הבלהבלים:

רב צעיר

אני אודה שאני בהחלט מופתע. אתה כותב שרובם ככולם של החוזרים בשאלה לא עושים זאת משאלות פילוסופיות.

הבעיה היא שכנראה אתה חושב ששאלות פילוסופיות הן הפרדוקסים של זנון, או ידיעת ההסטוריה של הפילוסופיה מאז אפלטון עד לויטגנשטיין.

שאלות קיומיות גם אם אינם מנוסחות על פי מתודות ידועות הן עדיין שאלות טובות. אסיר בכלא ששואף לברוח מהכלא לא עושה זאת לרוב בגלל שהוא קרא את יהודה אברבנאל. אלא הרוח החופשית שאלוהים נטע בו, ובכל אדם, היא זו שמניעה אותו.

רוב החוזרים בשאלה פשוט קלטו את חוסר התוחלת וחוסר התכלית בקבלה על עצמם את שלטונה של התורה אשר היא בעיניהם קודם כל כולאת את הרוח האנושית השואפת לחירות. מדכאת את האהבה, [אם כבר הזכרנו את אברבנל] ואת ההגיון.

אבל יותר מכל את חוסר ההתאמה לחיים הפשוטים וההגיוניים. אם אתה רואה באי חיתוך נייר בשבת את גדלות הרוח האנושית ייטב לך. הם לא ראו זאת [ועוד] את משוש חייהם עלי אדמות. תבין [אפילו אם לא תזדהה] את האנשים שהיה בהם העוז הנפשי לדחות מעליהם את שלשת הכפיות האדירות שיש על האדם, אלוהיו, חברתו, ומשפחתו.

כאחד שרבות מותקף על גישתו הבקורתית למקרא ולחז"ל ציפיתי ממך מעט יותר הבנה והתחשבות באנשים כמוך שאזרו אומץ וצעקו [לעצמם. בעיקר לעצמם] המלך הוא עירום.

מיימוני:

הבל הבלים

כיון שלא יצא לי להכיר אישית או אפילו לא אישית חוזרים בשאלה, איני יכול להביע דעה לגבי העמדה שהצגת. אבל אני שומע את הכאב ואת האיכפתיות. וזו תופעה אנושית שניתן להבין ואפילו להזדהות איתה.

בצער רב מאד אני למד מדבריך שיש כאלו שעבורם הדת היא מכשיר לכפיה. (אני מכיר את השימוש בדת, למעשה כל דת, לרעה באופן הזה באופן תיאורטי, ולמעשה יש כאלו שעושים זאת גם בבני ברק, אבל כמדומה שהם המיעוט הטועה).

אולי היית חפץ לדון בשאלות האלו. אני סבור שכאן ניתן לצטט מדברי וטו (שציטט בתורו מישהו אחר, שכחתי מי):

באלהים הזה שלך - גם אני לא מאמין. ליהדות הזאת שפגשת, או שפגשו אותם חוזרים בשאלה, גם אני מתנגד. אולי נחפש יחד ונמצא משהו שידבר אל כולנו?

הצבעת בדבריך על הצמא לחופש. תכונה אנושית, קיומית, נעלה ויקרה שניתן רק לקנא במי שדוגל בה ומוכן לשלם עליה כל מחיר.

אך יש עוד תכונה אנושית להפליא, ששוכנת - לדעתי - בליבו של כל אדם. הגעגועים לאלקים.

כפי שאין להתכחש לזו, כך אין להתכחש לזו.

אולי נלמד את הנושא יחד?

שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

הבלהבלים:

מיימוני

היו בדברי מספר נקודות. והעיקרית שבהן היתה בקורת על רב צעיר [ולא רק עליו, זוהי הדעה הרוחת בציבור הדתי], הזלזול בחזרה בשאלה. לא אלך ואמנה את הרשימה של האנשים שלא שקעו עצמם בהתמכרות לתאוות אשר בעיני הדתי מגונות.

אלא פשוט הקימו לעצמם -והדגש לעצמם- פינה שבה הם אחראים למעשיהם הסבל הוא שלהם וההתלבטויות הערכיות היום יומיות שלהם ומתוכם.

באשר ליהדות שאתה טוען שאתה מכיר . הלו... למה הוקם פורום זה? כי בחוצות בני ברק וסמטאות ירושלים חוגגת הרוח החופשית. והחירות היא אבן יסוד בתאולוגיה והמעשה הדתי.

כי הרי לדבריו של רב צעיר ודומיו הדתיים -בשונה מהחוזרים בשאלה - עיסוקם ברוח, בהתעלות, וחיפוש קרבה אל האלוהים.

ומה לעשות שהמצב, אפעס, לא כזה.

אתה יוצא מתוך נקודת הנחה שכולנו מחפשים דת , הם לא מצאו את הדת הנאורה והטובה, ואילו אתה מחזיק בכיסך את המרשם. ואתה עומד על בימת פורום זה ומכריז "טעמו וראו כי טוב השם".

וכאן יש הבדל בינך לביני. [אני לא מייצג את כל הח"ב אבל יש לי יותר מיסוד להניח שרבים כמוני.] אנו לא מחפשים דת אנו לא מחפשים ערכים שבאים מבחוץ מוכתבים ע"י ההסטוריה הדתית.

כל שאנו מחפשים זה ,את ערכנו שבאים מתוכנו ושבים אל הרוח הגדולה אשר נתנה האלוהים שבא גם הוא מאיתנו. [או אם תרצה קאנט ]

ואני בהחלט מרים את הכפפה בא יחד נחפש את עצמינו,את מהותינו. ולא נחפש את ההכתבה הזרה כל כך לעצמיותינו. ועוד הערה קטנה. אני מפרש את הגעגוע לאלוהים כגעגוע לעצמי.

מיימוני:

הבל הבלים

אילו היה עלי להשוות עצמי למאן דהוא, יתכן שהייתי בוחר באיש היער של ר' נחמן מברסלב. כמוהו, אני משוטט ביער שנים ארוכות. בדומה לו, יתכן שלמדתי מאי אלו מבואות סתומים יש להישמר, ואני יכול להציע מנסיוני לאחרים.

אך בנוגע למוצא מן היער, אין לנו אלא לחפש יחד.

בכל זאת, יש הבדל בינינו. אצלך, כמדומה, מנוי וגמור לפרש את הגעגועים לאלקים כתחושה פסיכולוגית שמקורה בטעות. האלקים שלך נברא על ידי התודעה שלך. האם לא תיתן לו סיכוי לדבר אליך?

אלקים שאני מכיר פונה אלי מכל מקום. הוא מדבר אלי מן השמים המכוכבים, והוא מציץ אלי מחדרי ליבי. הוא מקשיב לי ושומע אותי כשאני מתפלל אליו. וגם אם רוב הפעמים אני בוש מפניו ואיני מעז להרים עיני בשל עוונותי, עדיין - אם אני חפץ לברוח - מיראה, מבושה, בשל תאוות השתובבות ופחד מאחריות - אל מי אברח אם לא אליו?

אני יכול להבין את ההשתוקקות לעצמאות. את הרצון להסיר מעלי כל עול. גם את עול האלקים ואת עול דתו. אך מדוע לחשוב שהוא חפץ להשתעבד בי? זו בדיוק הנקודה. האם עלינו לשפוט את האלקים לפי מה שדובריו אומרים בשמו?

אלקים שאני מכיר קורא לי לעצמאות - ולאחריות. אני משתדל להיות ראוי לקריאתו.

יתכן שאתה סבור שהקריאה הפנימית בתוך הנפש אינה אלא אשליה. כבר היה מי שכתב כאן שאפילו אם כן, מוטב לו לקפוץ לעבר הבלתי ידוע בתקווה שיפגוש את האלקים מאשר להישאר לבדו בעולם ריקן ועצוב.

אך איני סבור שצריך להמר כדי למצוא את אלקים. הוא זמין לנו הרבה יותר. כמו הבן שמרד והרבה לשוטט בדרכים, וחוזר הביתה לגלות את אביו האוהב הממתין לו עדיין בסבלנות, כך גם אנו יכולים לפתוח את הדלת ולהיכנס.

אני יכול רק להמליץ, שוב, כרגיל, על תיאורו המופלא של הרב סולוביצ'יק את אברהם המחפש את אלקיו, את ייסורי הנפש של מי שמחפש ואפילו אינו יכול להיות משוכנע שיש מה ומי למצוא בסוף הדרך. רק זאת דע לך, שגם החיפוש הוא מצוה, וגם עליו נוטלים שכר (ואני יודע שלא השכר מניע אותך, ובוודאי זו מעלה נכבדה יותר). רק אל תפסיק לחפש.

שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

שלמה000:

הבלהבלים

אני לא רואה כ"כ הבדל בין מה שאתה טוען לדברי רב-צעיר.

הוא אמר שהוא לא מתכוון ממש לרדיפה אחר התאוות, ולזה אתה בודאי מסכים. הוא טען שהם לא הגיעו ע"י שאלות פילוסופיות, וגם אתה הסכמת לכך.

והשאיפה לחרות? זאת לא שאלה פילוסופית (שכן ישנה גם אצל מי שלא למד, כמו שהזכרת), זהו יצר ככל היצרים (לא ממש, אבל ביחס ל'שאלות פילוסופיות' המפריכות את האמונה, הרי השאיפה לחרות אינה אלא רצון-יצר) לפחות ע"פ השקפת עולמך, שכן לדעתך אין 'רע' ברדיפת תאוות (גם לדעתי אם כי בניסוח שונה), כמעט כמו שאין רע בשאיפה לחרות.

כל הטענות היותר 'פילוסופיות' שהבאת כגון כליאת הרוח ודיכוי האהבה וההגיון, נוסחו על ידך כעניין רצוני-יצרי לחופש-אהבה/תאוה.

א"כ גם לדעתך השאלות הפילוסופיות באמת אינן באות אלא כתוצאה מרצון וממשאלת לב לצאת לחופש... ומחיפוש תשובות לטענות האמונה.

ורב-צעיר והבלהבלים במאי פליגי?

[מקסמן,

איני חושבת שתגובתך ראויה. אם אתה מכיר את האיש הספציפי ויש לך טענות אישיות כלפיו - זכותך לומר אותן, אבל מן הביטוי בו השתמשת משתמע שכל מי שמתלונן על התעללות מינית הוא "בכיין". הרי אינך טוען שהוא שקרן, אלא רק שהוא מגזים בגודל הטראומה שלו, מרחם על עצמו וכו' (כל אלה משתמעים מן המילה "בכיין"). בעיניי זו לא רק תגובה גסת רוח היא גם טפשית, שכן היא מעוורת, מחרישה ומונעת ממך לראות את המציאות הכואבת והקשה בה אתה חי (כולנו חיים), ולפיכך גם מונעת ממך לתקן אותה. בכל מקרה, גם אם תבחר להמשיך את עיוורונך מרצון, איני חושבת שזה ראוי להתייחס כך למי שמעיד על עצמו שנפגע באופן כה קשה. אם אין לך עדויות שהוא משקר, אין לך שום זכות לזלזל בכאבו של אדם אחר, בודאי אם לא עמדת מעולם במקומו. אם לא חוכמה ורגישות, לפחות טיפטיפת נימוס אלמנטרי.]

התעללות מינית

http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1749278

דב אלבוים

http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1683960

לדוברי האנגלית שבינינו : הנה זוג של חסיד בעלזא וחסידת סאטמר לשעבר ,

http://www.youtube.com/watch?v=rO6PXoTO1bQ

האמת הרי תמיד עם מי שחושב כמונו המצאת ובדיית מסירת התורה ילד שיבדוק יגלה את השקר הגדול הפרושים צודקים ודאי למה מי אמר מי הוכיח  מה פרוש הפרושים בגמרא הוכיחו והם הרי האמת הצרופה  אולי הצדוקים הם הצודקים ועם ישראל חיי יים של חטא גדול כשקיבל את תורתם של הפרושים אולי אתה וחביריך חיים בחטא כל חייהם הרי חוץ מהפרושים אף אחד אחר לא אישר כי פרושם הוא הנכון.