לחיצת יד לאשה – היתר בירושלמי?
מפעם לפעם עולה השאלה המעשית מה לעשות כאשר אשה מושיטה יד לגבר. האם מותר ללחוץ את ידה? האם – אולי – אפילו - ניתן לאמץ דרך קבע את המנהג הזה הרווח באומות העולם - או שזה אסור מפאת חוסר צניעות?
אין דבר שאינו רמוז בתורה. וגם הנושא שלנו יש לו מקור מפורש במשנה ובירושלמי.
במסכת סוטה, בתיאור הדינים הנעשים בסוטה, נאמר כי היא מובאת אל המקדש, מכינים עבורה מנחה מיוחדת, ואז המנחה מונפת בתוך כלי. הסוטה תופסת בכלי, והכהן תופס את הכלי מתחתיה. פשטות הדברים היא שהסוטה מניחה את ידה מתחת לכלי, והכהן מניח את ידו מתחת לידה.
על זה התפתח הדיון הבא בירושלמי (סוטה פ"ג הל' א, קידושין פ"א הל' ז):
אין הדבר כאור? (=כעור)?
מביא מפה (כלומר מניח מפה בין ידו לבין ידה).
ואינו חוצץ? (זה מועיל מצד צניעות אבל גורם בעיה של חציצה – הפסק – בין יד הכהן למנחה)
מביא כהן זקן (והיה מקום לחשוב שיצר הרע שוב אינו אוחז בזקנים. אולם כאן לכאורה מדובר בגיל 50, שבו פורשים הכהנים מעבודתם במקדש).
[אי נמי=או גם, תירוץ אחר]
ואפילו תימר ילד (גם אם נאמר שמדובר בכהן צעיר לימים, שאינו נשוי ויצרו תוקפו)
אין יצר הרע מצוי לשעה.
מסקנת הסוגיא בירושלמי, אם כן, היא שאין חוששים ליצר הרע הזה ברגע קל זה של נתינת היד מתחת ליד האשה.
לכאורה, יש כאן מקום לדמות דבר דבר, את ההיתר של הירושלמי בנתינת יד לשעה קלה לצורך ללחוץ את ידה של האשה לרגע קט.
כפי שכבר התברר בדיונים בעבר, יש בלחיצת יד ובכל קשר אגבי עם אשה שני חששות, ויש לברר היטב לאיזה מהם אנו חוששים, ואולי לשניהם. האם החשש הוא פן יגיעו מכלל קשר אגבי וארעי לעריות ממש, או שמא יש לאסור רק בגלל ההירהור. ויש לצדד לכאן ולכאן. לפי הירושלמי משמע שאין לחשוש לאף אחד מהם.
אמנם, בעצם המעשה של נתינת היד מצאנו מחלוקת בין רבותינו הראשונים.
בעלי התוס', בכמה מקומות (סוטה יט ע"א תוס' ד"ה כהן, סוכה מז/ב ד"ה כהן, מנחות סא/ ד"ה כהן) העמידו את הדין של המשנה בצורה אחרת. לדבריהם, האשה אוחזת בכלי של המנחה מלמעלה, והכהן מניח את ידיו מלמטה, ולא קרבו זה לזה כלל. לפי זה יש להבין מדוע נאמר בירושלמי שהדבר כעור, והתשובה היא שאפשר שיגעו זה בזה בלא מתכוון.
לפי זה, אין מקור להתיר מהירושלמי לחיצת יד לפי שעה לאשה. ואדרבה, יש מקור לאסור.
אולם רבנו הרמב"ם (הלכות סוטה פרק ג הלכה טו) פסק את המשנה כך:
ואחר כך משקה אותה ואחר שתשתה לוקח כלי השרת שבו המנחה ונותנו על ידיה וכהן מניח ידו תחתיה ומניפה במזרח כשאר כל התנופות מוליך ומביא ומעלה ומוריד...
למדנו מדבריו שהסוטה אכן מניחה את ידיה מתחת לכלי והכהן שם ידו מתחת לידיה, וזה הדבר הכעור שהוזכר בירושלמי.
לפי זה, מסקנת הירושלמי שרירה וקיימת לגבינו, שבמגע יד קצר אין יצר הרע שולט שהרי זה לפי שעה.
האם לפי זה יש מקום להתיר לקבל יד מאשה וללחוץ אותה?
אפשר שכן, אך יש חילוקים נוספים.
א. לחיצת יד היא פעולה מכוונת של קשר. לא קשר למטרה רעה, אך קשר בכל זאת. מה שאין כן במעשה הכהן.
ב. כל מה שהתרנו כאן הוא באופן חד פעמי. אם אנשים ונשים יבואו לתת יד זה לזו באופן קבוע, הם יוכלו להשתמש בכך ליצירת קשר.
ג. ניתן לחלק את נתינת היד ומניעי הנתינה לכמה סוגים. יש מקרים בהם יהיה הדבר אסור. אמנם, אפשר שגם אם נתיר זאת, זה ייכלל עדיין במה שאמרו על המרצה מעות מידו לידה של אשה כדי להסתכל בה, שאף זה איסור חמור הוא.
ד. יש סברה להקל בלחיצת יד יותר מאשר במעשה הכהן, לפי שהאשה שבמקדש היא סוטה, וכבר חשודה באותו דבר, ואפשר ששם יצר הרע שולט יותר. אלא שמסתבר ששם יש להקל שבשעה שהיא עומדת לדין פומבי אין יצר הרע שולט.
לפיכך, נראה שהדינים העולים מהדיון הקצר שלנו הם כדלקמן:
א. אשה שנותנת יד לגבר באופן מפתיע ולא רגיל, יש להקל ללחוץ את ידה, שאין יצר הרע שולט לפי שעה.
ב. הרגל של לחיצת ידים בין גברים לנשים הוא פסול. (גם בגלל ההירהור וגם בגלל מיעוט שישתמשו בזה לאיסור). אך אם אינם מכירים ואין זה אלא למטרות נימוס יש מקום עיון אם ניתן להתיר הנהגה כזו. אמנם מן הירושלמי נראה שכל ההיתר בכהן הוא לפי שזה חד פעמי ובדיעבד.
ג. אשה שידועה כפרוצה אין ללחוץ את ידה בשום פנים ואופן.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
