| נשלח ב-2/9/2004 08:26 |
 |
| |
שלוש קריאות פמיניסטיות בתלמוד
בעקבות התלבטויות ארוכות ופניות באישי (תמיד רציתי לומר זאת), החלטתי לפתוח אשכול שינסה להסביר את אפשרות התרומה של התיאוריה הפמיניסטית (על שולשת שלביה העיקריים) לתרבות היהודית.
מטעמי נוחות ועניין אישיים, בחרתי להסביר את עקרונות התיאוריה הפמיניסטית ע"י ניתוח של שני סיפורים תלמודיים. אני מקווה כי מתוך פרשנות הסיפורים, ניתן יהיה להבין את הרעיונות עליהם מבוססת התיאוריה הפמיניסטית, ואולי גם את האפשרויות הפרשנויות שהיא פותחת בפנינו.
במהלך הדברים אנתח את הסיפורים מתוך עיניה של התיאוריה, והדבר עלול לעיתים להראות כפוי או מוברג ואיתכן/ם הסליחה.
אזהרה: ההתייחסות אל הסיפורים היא ברמת הטקסט התלמודי בלבד, ותיעשה גם, ואולי בעיקר, באמצעים ספרותיים.
בנוסף, כל קריאה תיעשה מתוך עצמה, כאילו הייתי אני מייצגת אותה, מה שלא בהכרח נכון, באופן מלא.
----------------
רבי יוסי הגלילי הוה קא אזיל באורחא, אשכחה לברוריה, אמר לה: באיזו דרך נלך ללוד? - אמרה ליה: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה; היה לך לומר: באיזה ללוד.
ברוריה אשכחתיה לההוא תלמידא דהוה קא גריס בלחישה, בטשה ביה, אמרה ליה: לא כך כתוב (שמואל ב' כ"ג) "ערוכה בכל ושמֻרה", אם ערוכה ברמ"ח אברים שלך - משתמרת, ואם לאו - אינה משתמרת.
תנא: תלמיד אחד היה לרבי אליעזר שהיה שונה בלחש, לאחר שלש שנים שכח תלמודו. [בבלי עירובין, נג ע"ב-נד ע"א]
א. קריאת הסיפורים מנקודת מבטו של הפמיניזם הליברלי
בכדי לבחון את הסיפורים מנקודת מבטו של הפ' הליברלי יש להדגיש מספר מרכיבים סיפוריים, המשמשים אלמנטים חיוניים בתיאוריה של הפ' הליברלי:
1) מרחב גברי-מרחב נשי:
הפמיניזם הליברלי הגדיר את התחומים שקבעה החברה כתחומי קיום נשיים וגבריים: התחום הגברי הוא החוץ, הכלל, החברה וכו'. התחום הנשי הוא הבית, הפְּנים, המשפחה וכו'. הגדרת המרחבים הללו משותפת לכל החברות האנושיות, אם כי ישנם דיוקים שונים בכל תרבות, המבדילים את התחומים הגבריים והנשיים. בתרבות היהודית למשל, מרחב בית המדרש הוא אמנם תחום "פנימי" במובנים מסוימים, אולם הוא בהחלט מרחב גברי שאין לנשים בו דריסת רגל. הפמיניזם הליברלי חרט על דגלו את המאבק לשחרור מן הגדֵרות הללו, ולמעבר חופשי של נשים מן המרחבים שיועדו להן במשך כל שנות ההיסטוריה אל המרחבים בהם נמנע מהן לחיות ולהתפתח: לא עוד נשים רק בבית, ליד המטבח ובחדר הילדים, מעתה נשים בפוליטיקה, בבתי המשפט וכו'…
הסיפורים הנ"ל, מתייחסים אל המעבר בין המרחב הנשי והמרחב הגברי: ברוריה אינה נמצאת בתחילת כל סיפור בתוך התחום "המיועד" לה, והדבר גורם לבלבול של הגברים הפוגשים בה ולזעזוע (גם אם קל בלבד) של מערכת המושגים עליה מתבסס השיח ביניהם. ברוריה, בסיפורים אלה, שוברת את הגבולות המסורתיים שבתחומם אמורה הייתה לחיות כאשה: גבולותיו של הבית הסגור, גבולות "הפְּנים", וגבולות השתיקה, אותם היקצו לה החכמים. היא יוצאת אל מרחביו ה'גבריים' של ר' יוסי ושם היא מתמודדת מולו כשווה בין שווים (כמעט!), כאשר היא מצטטת בפניו את ההלכה ונוזפת בו על שאינו מקיים אותה. התלמוד אינו מספר לנו על תגובתו של ר' יוסי, ואני מדמיינת אותו שותק ובוהה בברוריה, לא מאמין למשמע אזניו, מבולבל וחסר אונים מול המצב המוזר בו הוא עומד: אשה במקום גברי, מדברת בגסות (התנהגות 'גברית'), מצטטת הלכה (התמצאות במרחב 'הגברי') – מה זה? האם זו אשה או גבר? או שמא יצור א-מיני?
מבחינת הפמיניזם הליברלי, יכולים היו סיפורים אלה להוכיח את צדקת הדרך, שכן בתוך המרחב הגברי של בית המדרש ושל ההלכה, ברוריה מוצאת את עצמה פעילה ומשפיעה, וחשוב מכל – מנצחת. היא מנצחת את הגברים בתוך ביתם: את החכמים בחכמה, את פוסקי ההלכה בהלכה, את הגברים בגבריות. ההנחה הפמיניסטית הליברלית, שטוענת שאם רק יתנו לנשים את ההזדמנות לפעול מחוץ למרחב שהוקצה להן ע"י התרבות, אם רק יאפשרו לנשים להיכנס אל בית המדרש, להיות רופאות וראשי ממשלה, הרי אז יוכח כי כוחן שווה לזה של הגברים בכל, וכי אין כל הבדל מהותי בין יכולות וכישורים של נשים וגברים.
2) שוויון בין גברים ונשים:
השוויון הוא הערך המוביל את הפמיניזם הליברלי, והוא חזות הכל. שוויון בין נשים וגברים נמדד ע"פ הזכויות והחובות של כל צד. כאשר יוסרו הגבולות המפרידים בין התחום הגברי והתחום הנשי, יהיו כל בני האדם, נשים וגברים, שווים זה לזה מבחינת החלק אותו הם תופסים בחברה ובתרבות. התפיסה העקרונית היא: נשים הם כמו גברים, והסיבות להבדלים ביניהם הן חברתיות-תרבותיות בלבד. הדרך לפיתרון הבעיות טמונה בהתעלמות של החברה ממינו של אדם והתייחסות שווה לכולם: אין הבדל בין היחס לרופא איש או רופאה אישה, שניהם רופאים.
ברוריה, כפי שהיא מוצגת בשני הסיפורים הנ"ל פועלת ע"פ שיטת הפעולה הזו: היא מדברת כתלמיד חכם (גבר) והיא פוסקת הלכה כתלמיד חכם . בשל העובדה החשובה שהלכתה נכונה וצודקת ע"פ עולם המושגים היבש של ההלכה, הרי שיש כאן באמת דוגמא ומופת לפמיניזם הליברלי.
3) ההבניה החברתית:
הנחה נוספת של הפמיניזם הליברלי טוענת כי מלבד התחומים והמרחבים המוגדרים כנשיים וגבריים, גם תכונות האישיות המחולקות לנשיות וגבריות, שורשיהן בהבניות חברתיות ולא ב"טבע" האדם. אם יינתנו לנשים הזדמנויות שוות לאלה הניתנות לגברים, הרי שכל אחת מהן תפתח את התכונות "הטבעיות" שלה והעולם יגלה כי רבות מן התכונות הקרויות בטעות "גבריות" נמצאות גם אצל נשים, וההפך. למעשה, ע"פ תיאוריה זו, החברה, לא רק שכופה עלינו מרחבי מחיה ופעילות היא גם, כנגזרת לכך, מחייבת אותנו להיצמד לדרכי התנהגות מסוימות ותכונות אישיות "מומלצות". בסיפור השני על ברוריה, אפשר לראות מהלך פמיניסטי ליברלי של תיקון ההבניה חברתית: לא רק שברוריה יוצאת באופן פיזי מן התחום המיועד לה כאשה, היא פועלת באופן שאינו מתאים להגדרות החברתיות המקובלות לגבי נשים: היא אלימה וגסת רוח, נוסף על העובדה שהיא דוברת אמת ולימודה נכון. ע"פ ההנחות החברתיות המקובלות, הגבר הוא הפעיל והאשה היא הסבילה. הנחות אלה מייחסות "טבעיוּת" לתכונות אלה, והם מודגשות לרוב תוך השוואה בין גברים ונשים בסיטואציות דומות או תוך מפגש בין נשים וגברים. בסיפור זה, ברוריה היא ללא ספק הדמות הפעילה-הגברית, בעוד התלמיד הוא הסביל-הנשי. לא רק שהיא המדברת-מסבירה-מלמדת, והוא המקשיב-לומד, אלא שגם התוכן הערכי שברוריה מנסה להעביר אל התלמיד הוא הצורך באקטיביות. יש כאן קשר בין הצורה והתוכן בדבריה של ברוריה: היא מנסה לחנך אותו לאקטיביות ע"י התנהגות פעילה ופיזית מאוד (בועטת בו), בעוד הוא הסביל בשיחה, המקשיב בלבד, הוא גם זה שלומד באופן פאסיבי ולחלוטין לא פיזי (הוא לומד בלא שימוש בגוף, כי אינו מזיז את השפתיים או מוציא קול).
כלומר, ע"פ הפ' הליברלי, ברוריה, בכך שנכנסה לעולם שהיה עד כה תַחום בעבור גברים בלבד, מגלה פתאום כי התכונות שהיו אולי חלק מאישיותה עד אותו הרגע, זרות לה לחלוטין: היא כבר לא עדינה, רגישה ומתחשבת – וכנראה שלא היתה כזאת מעולם, אלא רק התאימה את עצמה לחוקי ונהלי החברה הסובבת. ברוריה מאפשרת לעצמה, ע"י שינוי המרחב, שוויון אמיתי עם הגברים: היא יכולה להיות עכשיו פעילה ולא סבילה, אגרסיבית ולא עדינה, תלמידת חכמים ולא "אם ואחות".
תוקן על ידי - אמשלום - 02/09/2004 8:36:56
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2009 12:08 |
|
| |
פיטורי נשיא האוניברסיטה הינם שליליים. בעיניי לפחות. אלא אם כן היו לזה עוד סיבות שאינן ידועות לנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2009 11:39 |
|
| |
לפיטורי נשיא האוניברסיטה
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2009 11:18 |
|
| |
בעל בעמיו.
אני נגד אלימות מכל סוג, אלא אם כן אין ברירה אחרת.
כמו כן, אני בטוחה שיש הרבה הגדרות ל'אלימות' והרבה הגדרות ל'תקינות פוליטית'. אז אולי תסביר לכולם על איזה אלימות ספציפית אתה מדבר?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2009 10:58 |
|
| |
ואלימות פמיניסטית היא כן תקינה פוליטית?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2009 10:38 |
|
| |
אם ההתרחשות היתה כפי שאתה מתאר, אני מסתייגת מאותן פמיניסטיות. עם זאת, יתכן ובעקבות נאומו הייתי כותבת לו מכתב ובו מסבירה לו שיש טעם לפגם בהחצנת הבדלים - גם אם הם קיימים - העלולים לרפות ידי אי מי במקום לסייע למדע. (זו גם עמדתי, אגב, בנוגע לטענת מועמד לפרס נובל ש'לאפריקנים אינטלגנציה נמוכה יותר, גנטית'. יש דברים שאין תועלת לומר אותם, גם אם הם נכונים. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו ותורם למיצוי הפוטנציאל של האינדוידואל.)
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2009 10:20 |
|
| |
עד כמה שהבנתי נשיא הוורד דן בנאום בכך שיש מיעוט נשים באקדמיה בתחומי המתמטיקה והמדעים המדוייקים ובין כל התיאוריות שהעלה כאפשרות להסבר עובדה זו ושקרא לחקור אותן הוא העלה גם את התיאוריה שכתבת ואני מצטט אותך "אגב, לגבי הבדלים מנטליים - דווקא נבדק הנושא ונמצא,
שבמבחני איי קיו הממוצע של נשים וגברים זהה, וההבדלים הם בהתפלגות הציונים
- בקרב גברים נמצאו אחוזים גבוהים בקטבים הקיצוניים, כלומר בעלי איי קיו
גבוה במיוחד או נמוך במיוחד. בקרב נשים היתה פחות קיצוניות והציונים היו
קרובים יותר לממוצע. כמו כן, נשים הצליחו יותר מגברים בחלק הלשוני של
המבחן, וגברים הצליחו יותר מנשים בחלק המתמטי" על כך יצא קצפן של פמינסטיות רבות וכנראה זה גרם לו לסיים את תפקידו כנשיא האוניברסיטה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2009 09:43 |
|
| |
סנשו
היות ומוסכם על הכל שיש לתת לכל אדם לבחור במקצוע על פי כשרונו ונטיית ליבו, אני לא רואה איזו תועלת תצמח ממחקר שמסקנותיו תהיינה - אולי - שמתוך קבוצות של 50 נערים ו-50 נערות יצאו 10 מדענים ורק 5 מדעניות. הרי לא היינו רוצים לרפות את ידיהן של חמשת המדעניות, שיתכן ותגלינה תרופות מצילות חיים? (דבר שנעשה כבר, לא פעם ולא פעמיים).
לגבי מלחמה בילדים על טיב המשחקים שהם בוחרים - אני חושבת שהיא שלילית ומסרסת, ויש לתת לילדים לשחק במה שירצו כל עוד המשחקים אינם אלימים.
<וממה שקראתי, נשיא האוניברסיטה הותקף משום שהעלה זאת כאפשרות, בנאום פומבי, בלא לבסס זאת על מחקרים. אני משערת שאם אעלה כאפשרות שיהודים הם נכלוליים/ לא ישרים/ חומדי ממון בלי לבסס זאת על מחקרים אקרא אנטישמית. ולגבי מחקרים בנידון - יש לשקול מה תהיה מטרת המחקרים ואיזה רווח נוכל להפיק מהם. נעשו אין ספור מחקרים על ההבדלים - מנטליים, רגשיים ופיסיים - בין גברים לנשים, כך שלא נראה לי שיש השתקה בנידון. >
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2009 09:36 |
|
| |
צ'וטנג
'לי ברור, שהתנועה הפמניסטית, היא התנועה החברתית שהכי הרבה הזיקה לחברה המערבית אחרי הקומוניזם והפאשיזם. גברים ונשים ועוד יותר ילדים, עברו סבל בל ישוער, בגלל ה"הישיגים" של התנועה הזאת. מצבם של רוב הנשים בחברה היום, היא גרועה בהרבה ממצבם לפני ששים שנה. '
יש לנו כאן תופעה מופלאה, של גבר - שמעולם לא היה אישה (כמדומני) אך עדיין מסוגל להבין לעומק את נבכי נפשן של נשים, יותר מאשר הנשים עצמן. למרות שאני משערת שצ'וטנג לא פגש באופן אישי נשים המעוניינות לוותר על האפשרות החוקית להצביע, או האפשרות לפרנס את עצמן, הוא מבין יותר טוב מהן מה באמת יעשה אותן מאושרות. נפלא ממש.
מצד שני, יש סיכוי ש'רק על עצמי לספר ידעתי' ומר צ'וטנג התכוון לשתף אותנו בצערו האישי, לאמור, שהודות לפמיניזם, אין באפשרותו להשיג לעצמו אישה כשרה, צנועה ותמימה שכל רצונה הוא לעשות רצון בעלה ללא שהיות או תהיות. זה מובן יותר.
מצד שלישי -
אמנם נכון שאלמלא הפמיניזם יכול היה צ'וטנג להחזיק הרמון שלם מלא בנערות צעירות ורעננות, מזומנות למילוי מאווייו.
נכון גם, שאלמלא ביטול העבדות היה צ'וטנג יכול להחזיק עדר עבדים הנכונים למלא אחר מוצא פיו.
נכון גם, שאלמלא האיסור החוקי על שוד, היה צ'וטנג יכול ללסטם את העוברים ושבים כאוות נפשו ולהפוך עשיר כקורח.
אכן, קשים חייו של אדם בעידן המודרני. אך בנסיבות אלו, למה תלין דווקא על הפמיניזם? אתמהה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2009 10:11 |
|
| |
ממללא
לגבי סעיף ב. -
קיימים הבדלים פיזיים בין גברים לנשים. קיימים גם הבדלים פיזיים בין אדם לאדם. כנ"ל לגבי הבדלים מנטליים - השוני הוא רב, בין איש לאישה ובין אדם אחד לזולתו. מטרת הפמיניזם הוא למנוע הכללה החוסמת מראש את אפשרות האינדוידואל להתקדם בחיים. אמנם ההתמקדות של הפמיניזם הוא בזכויות האישה, אבל המסר הוא כלל חברתי, שיוויוני. המטרה היא לא להפלות אדם בגין גזעו, מינו, דתו או מוצאו.
אגב, לגבי הבדלים מנטליים - דווקא נבדק הנושא ונמצא, שבמבחני איי קיו הממוצע של נשים וגברים זהה, וההבדלים הם בהתפלגות הציונים - בקרב גברים נמצאו אחוזים גבוהים בקטבים הקיצוניים, כלומר בעלי איי קיו גבוה במיוחד או נמוך במיוחד. בקרב נשים היתה פחות קיצוניות והציונים היו קרובים יותר לממוצע. כמו כן, נשים הצליחו יותר מגברים בחלק הלשוני של המבחן, וגברים הצליחו יותר מנשים בחלק המתמטי.
מוחן של נשים קטן יותר מזה של גברים, אך מספר תאי המוח של שני המינים זהה (רמת הדחיסות של התאים שונה) וכך גם היכולות התפקודיות והקוגניטיביות.
במחקרים שנעשו, נמצאו הבדלים גדולים בין המינים ברמת התוקפנות והנכונות לתקוף את הזולת. הגברים באופן עקבי היו תוקפניים יותר מנשים. אך החלק המעניין של כל זה הוא, שכאשר הנחקרות ידעו שבמחקר הן לא יזוהו כנשים מול גברים אלא כדמות אנונימית - רמת התוקפנות שלהן עלתה והפכה לגבוהה יותר מזו של הגברים.
כך שבהחלט נעשו מחקרים בעניין, ולמיטב ידיעתי לא נעשו נסיונות השתקה מצד אירגונים פמיניסטיים. המחקרים מלמדים שציפיות החברה קובעות חלק ניכר ממה שאנחנו מאבחנים כתכונות מולדות, ואין דרך לקבוע חד משמעית מה מולד ומה נרכש.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2009 20:50 |
|
| |
[אני לא. המחירים כבדים מדי. אני מאמינה שכשלב ראשון זה הכרחי, במובנים רבים, אבל חייבים לצמוח משם הלאה.]
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2009 14:55 |
|
| |
הייתי שמח להישאר אך ורק אם הפמיניזם הליברלי (ועם רוח הליברליזם של המאה ה-19 באופן כללי).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2009 14:23 |
|
| |
תוקן על ידי אמשלום ב- 26/04/2009 14:21:39
|
|
|
|
|
