דאס יאר האט מיר איינער געאפערט א טיקעט אומזיסט אז איך זאל טוהן עפעס א JOB דארט.
איך האב עס אנגענומען, און איך וואלט ווען שוין נעכטן געדארפט ארויספארן און בלייבן דארט ביז מוצ"ש נאך ר"ה.
למעשה איז אונטערגעקומען א טעכנישע סיבה און איך האב עס אפגעזאגט.
דער וואס זיצט אין א אפיס נעקסט טיר צו מיר (א ברסלבר), האט מיר געפרעגט.
ידיד: למה אתה לא נוסע בסוף?
אני: אני לא יכול משו השתבש לי ואני לא יכול לנסוע.
ידיד: אתה חייב לנסוע, הרי רק אתה יודע מה הרבי עשה בשבילך.
אני: כן, כן אני יודע ת'מת הייתי שם 4 פעמים ונאדא.
ידיד: אבל אתה חייב, איך אתה עושה תזה? היה לך כרטיס בחינם וככה אתה אומר לא?
אני: מה נעשה, אני לא ברסלבר, וזה ממש לא כ"כ בוער לי לנסוע, הייתי כבר, התפללתי שם, צילמתי תמונות, ווידאו, יש לי כבר הכל משם.
|
|
