נושא ההשמנה ידוע כיום שהוא נושא בחובו גם בעיות בריאות קשות עד לסיכון של מוות מוקדם.
זאת מלבד הבעיה של כובד עייפות ועצלנות ואי תיפקוד גופני מושלם, שמפריעים לכאורה גם לקיום מצוות כראוי.
זאת מלבד הבעיה של חילול ה' שיכולה להתלוות לענין.
אינני מדבר על השמנה כתוצאה ממחלה או בעיה גנטית, אלא אך ורק על השמנה שהיא כתוצאה מאכילה לא מודעת שלא לומר לא מרוסנת, וחוסר פעלות גופנית וכו'.
מהתבוננות בכמה קהילות דתיות עושה רושם שיש מקומות שלא מודעים לבעיה הזו בכלל.
ושאלתי לחכמי הפורום, האם יש מקורות תורניים, או הגיון תורני, שמחייב - במבט תורני - הקפדה על אורח אכילה נכון ועל גוף שלם ובריא?
נשלח ב-13/9/2004 12:28
החפרפרת,
גדול!!!
אכן יש אנשים שסגנון חשיבתם מזדהה עם שכתבת ובעיניהם המעדנים המשמינים ומזיקי הבריאות אכן נבראו מהשטן כדי לחבל את גופו של האדם. נדמה לי שהרמב"ם לא רחוק מהם. בוודאי רחוק מאלו שהולכים וכריסם בין שיניהם מעודף אכילה.
נהניתי!!!
נשלח ב-12/9/2004 12:51
ויאמר א' ניחמתי כי עשיתיו
נשלח ב-12/9/2004 12:01
חפרפרת
להיפך, העלת את רמת הדיון לרמה הראויה, הוא אשר אמרתי כל איסורי המאכלות באו כדי לרסן את יצר הזללנות (על פי הרמב"ם) שמימלא גורם להשמנה
נשלח ב-12/9/2004 11:10
ח,
את ממש לא.
זו פרפרת נאה (ומעט משמינה, מנחת).
מיכי
נשלח ב-12/9/2004 10:59
"בראשית ברא א' את השמים ואת הארץ, והארץ הייתה מכוסה ברוקולי, כרובית ותרד,
וירקות ירוקים, צהובים וכתומים מכל הסוגים, ואדם וחווה חיו חיים ארוכים ובריאים.
ויברא השטן את גלידת בן וג'רי, ואת בייגל נאש.
ויאמר השטן לאדם: אתה רוצה גבינת שמנת עם זה?
ויאמר לו אדם: כן!
ותאמר חוה: אני גם רוצה. עם וחמוצים.
ויעלו השניים 3 קילו כל אחד.
וא' יברא יוגורט מלא בריאות כדי שהאישה תוכל לשמור על הגזרה שאדם כל כך אהב.
ויברא השטן את הקמח הלבן מחיטה, וסוכר לבן מקנים, ויערבב אותם.
ותעבור חוות ממידה 36 למידה 44.
ויאמר א': מהסלט הירוק שבגני תאכלו לתיאבון.
ויאמר השטן: ותוסיפו לו רוטב גבינה כחולה עם לחם שום בצד.
ויפתחו אדם וחווה את חגורותיהם בעקבות הסעודה.
ויאמר א': שלחתי לכם ירקות בריאים ללב, שמן זית כתית טהור!
ויפרוש השטן על שולחן קבאב כבש, שווארמה בפיתה ועוף מטוגן בציפוי פריך לאכול ככל יכולתך.
ויעלה ה כולסטרול של אדם וחווה השמיימה בסערה.
ויברא א' את תפוח האדמה, דל שומן באופן טבעי וגדוש אשלגן ורכיבים מזינים.
ויקלף השטן את תפוח האדמה ויגזור אותו רצועות רצועות ויטגן אותו בשמן עמוק מן החי
ויקרא לו "צ'יפס", ויוסף השטן ויתבל אותו במלח בלי חשבון.
ויוסף האדם ויעלה עוד במשקל. ויצמחו לחווה חצ'קונים.
וא' ברא את נעלי הריצה, ויתן לילדיו, למען ישרפו את עודף המשקל.
ויתן השטן לאדם וחוה טלוויזיה בכבלים עם שלט רחוק, למען לא יסבול האדם בהחלפת הערוצים.
ויצחקו ויבכו אדם וחווה אל מול האור המהבהב, ויחלו ללבוש טרנינגים רפויים.
ויתן א' לאדם וחווה בשר רזה, ומוצרים דייאט, ונקניקים לייט, למען יצרכו פחות קלוריות.
ויברא השטן את מקדונלדס, ואת הבורגר הכפול בחמישה שקלים.
ויאמר השטן לאדם: אתה רוצה גם צ'יפס?
ויאמר לו: כן! ותגדיל לי!
ויחטפו אדם וחווה התקף לב.
ויאנח א', ויברא את ניתוח המעקפים המשולש.
ויגחך השטן בקרבו, ויברא את... קופות החולים."
(וסליחה שאני מורידה את רמת הדיון אבל...)
נשלח ב-10/9/2004 10:47
אלי,
במקרה ראיתי לא מזמן את פיהמ"ש ע"ז פ"ד מ"ז ושם (ובעוד מקומות, ראה מהדורת דרור פיקסלר לפיהמ"ש ע"ז, מעלה אדומים) הוא מדבר על החכמה היוונית כפיסגת האמפיריות. הוא כלל לא הבחין בין הגיון לבין ניסיון, וכדעת מורו המובהק, אור שבעת הימים, אריסטו. מה שלא נראה לו הגיוני הוא שולל מבחינה 'אמפירית'. ולזה רמז מו"ר י"י בדבריו לעיל.
מיכי
נשלח ב-10/9/2004 10:43
מיכי, ראה גישת הרמב"ם לסגולות בדיונו על דרכי האמורי במו"נ.
הגישה שלו היא שתרופה שאינה נדרשת מן ההגיון (למשל תחבושת לעצירת דם) או הוכחה באופן אמפירי היא מדרכי האמורי.
הוא מתרץ שחז"ל התירו את "מסמר הצלוב" מכיון שלדעתם הידע המדעי של אותה תקופה הראה אמפירית שמדובר בתרופה יעילה ולכן התירו אותה.
לגבי הגישה האמפירית של הרמב"ם יש לדון,
שהרי אריסטוטליות לא מצטיינת באמפיריות יתירה (בלשון המעטה).
זו רק הערה כללית. אינני מכיר את כתבי הרפואה של הרמב"ם, ואת המתודה שלו שם (אם בכלל יש כזו).
ומקומו באשכול אחר, שאשמח אם מישהו שמכיר יפתח אותו, ויאלפני בינה בזה.
מיכי
נשלח ב-8/9/2004 14:39
מיכי, כנראה שאתה צודק, מדובר בהגיון תורני ולא במקור תורני.
גם אני חשבתי על "וחי בהם" אבל הציווי שם הוא בקונטקסט של קיום המצוות וכפי שכתבת מדובר יותר בדרש מאשר בציווי לשמור על הבריאות.
אֶת-מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת-חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ, לָלֶכֶת בָּהֶם: אֲנִי, ה' אֱלֹהֵיכֶם. ה וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם: אני ה'
הרמב"ם עצמו נזהר מלהשתמש בפסוק הזה.
אגב, קראתי שוב את שכתבת למעלה, גישת הרמב"ם למדע ולרפואה היתה אמפירית, אין לי ספק שאם הוא היה חי היום ההוראות המעשיות היו מתעדכנות, העקרון של חיוב השמירה על הבריאות הוא המענין.
אריק, הרמב"ם אכן מדבר על להגיע לדעת ה' וכמו כן על "נפש בריאה בגוף בריא" ועל יכולתו של גוף בריא לעבוד את ה'
ט [ג] המנהיג עצמו על פי הרפואה--אם שם על ליבו שיהיה כל גופו ואבריו שלמים חזקים בלבד, ושיהיו לו בנים עושין מלאכתו ועמלין לצורכו--אין זו דרך טובה. אלא ישים על ליבו שיהא גופו שלם חזק, כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה', שאי אפשר שיבין וישתכל בחכמות, והוא חולה או אחד מאבריו כואב; וישים על ליבו שיהיה לו בן, אוליי יהיה חכם וגדול בישראל.
י נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו כולן, עובד את ה' תמיד, אפילו בשעה שנושא ונותן, ואפילו בשעה שבועל--מפני שמחשבתו בכול, כדי שימצא צרכיו עד שיהיה גופו שלם לעבוד את ה'.
מה שעורר אצלי את השאלה זה ההמנעות של הרמב"ם ממקור מפורש.
ואם בנושא, האם מלבד הרמב"ם יש עוד פוסקים מדגישים את נושא השמירה על הבריאות כציווי הלכתי?
נשלח ב-8/9/2004 11:57
אלי_ו
נראה שהרמב"ם לשיטתו, לרמב"ם העיקר הוא להגיע לדעת הא-ל, ובשמונה פרקים כתב שהאדם השלם מכווון את כל פעולותיו לתכלית הזו, ממילא שמירת הגוף בריא היא חלק מהדרך לתכלית.
נשלח ב-8/9/2004 11:05
אלי,
ראה בדבריי למעלה, והן הן הדברים. מעבר לכך, הרי הרמב"ם עצמו נותן את נימוקיו ומבססם על סברא תורנית.
מי שרוצה באמת נימוק הלכתי, אציע לו על דרך החידוד הרציני (המקור סביר בעיניי, אך הצורך בו לא ממש קיים): 'וחי בהם' ולא שימות בהם. והלוא דברים קו"ח: מה לגבי עבירות אמרינן 'מה לי קטלא פלגא מה לי קטלא כולה', לגבי מצוות לא כ"ש.
וכן 'בל תשחית', בקו"ח ממה שמשמש את האדם לגוף האדם עצמו.
בטח יש עוד, ואין צורך לכל זה.
בכלל, המקור לחיובי המידות הוא נושא רחב ועתיק, ואצל הרמב"ם האכילה הבריאה היא חלק מהלכות דעות (=מידות). בטח לא ניתן להוציא לכך מקור מהתדמות לקב"ה (ללכת בדרכיו ולהידבק במידותיו).
מיכי
נשלח ב-8/9/2004 10:55
בעצם מאיפה אנו לומדים שחובה על האדם לשמור על בריאותו?
בהלכות דעות נראה שהרמב"ם חושב כך אבל לא ממש נותן סימוכין חזקים לדבריו.
נשלח ב-8/9/2004 10:17
מיכי,
באשכול סמוך כתבתי על רמת הקבלה של ספריו השונים של הרמב"ם. כנראה שהלכות דעות הם כמו מורה נבוכים ולא כמו הלכות נזקי ממון.
נשלח ב-8/9/2004 08:53
אריק,
אני בעד הגיון תורני בריא, ומסכים לכל מילה שאמרתם. הערתי נגעה אך ורק לצורך בציטוט של הרמב"ם בנושא זה, שכל כולו אינו אלא סברא. הערתי שדברי הרמב"ם אינם אלא ניסוח של סברתכם אתם, ולא מקור הלכתי של ממש.
מיכי
נשלח ב-8/9/2004 08:41
מיכי,
ומה רע בהגיון תורני? ואם תאמר שזו סברה, אדרבא אם יש סברה למה לי קרא.
א"כ מדוע אנחנו מסתמכים על הרמב"ם? כי התרגלנו לסמוך על הסברה של הרמב"ם (גם אחרי הגלגלים) יותר משלנו.
כידוע היו ביהדות השקפות סגפניות שההגיון התורני שלהם אולי היה מביא למסקנות אחרות, לכן נוח לנו להסתמך על הרמב"ם.
)
